מעשה רקח/בכורות/ב

מעשה רקח ‏ בכורות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות בכורות

ה

בכור שהוא אנדרוגינוס וכו'. דברי רבינו הם כדברי הגמ' וכחכמים דקי"ל כוותייהו אך בפ"ב דהלכות חגיגה הל' א' פסק דטומטום ואנדרוגינוס הוו ספק אשה לענין ראיה וכן פסק בכמה מקומות וכבר כתבתי במקום אחר בזה ועיין להרב לח"מ פ"ג דהל' אישות ופ"ג דאיסורי מזבח:

ו

שאין לך מום גדול משנוי ברייתו. בדפוס מגדל עוז מוסיף כמו שביארנו בהל' אסורי מזבח והוא בפרק ג' הל' ה' עיי"ש:

ז

המטיל מום בבכור וכו'. ומלקות נמי איכא כמ"ש רבינו פ"א דאיסורי מזבח הל' ט':

ט

אמר אילו נפל וכו'. בגמ' אמר רב חסדא אמר רב קטינא לא שנו אלא דא"ל אלא אם כן היה בו מום אבל אם א"ל אם נעשה בו מום כמאן דא"ל זיל עביד ביה מומא דמי אמר רבא מכדי ממילא הוא מה לי היה מה לי נעשה אלא נעשה נמי ממילא הוא ולא שנא ע"כ ורבינו העתיק אילו נפל וכו' נראה שנתכוון לכלול היה ונעשה והרב לח"מ ז"ל הניחו בקושיא עיין עליו ומהר"ח שבתי ז"ל בעיגונא דאתתא דף י"א דקדק בדברי רבינו דבעינן שהיהודים יהיו מספרים ביניהם כך והגוי שמע וכו' לא שהיהודים מדברים עם הגוי עיי"ש ודקדוק נכון הוא על פי מ"ש רבינו בפירוש המשנה עיי"ש:

יג

בכור שאחזו דם וכו'. כר' שמעון שם דאפסיקא הלכתא כוותיה דשרי באינו מתכוין ואף דלדידיה מודה הוא בפסיק רישיה כמ"ש רבינו פרק א' דהל' שבת מ"מ הכא שרי לגמרי דבקראי פליגי וכדאיתא התם וכמ"ש התוס' שם ועיין להרב לח"מ ז"ל:

טו

אפילו אשה נאמנת לומר בפני וכו'. הכנה"ג ז"ל סי' שי"ד הביא משם הראנ"ח ח"א סי' כ"ב דאשה מפי אחרים וכל שכן מפי אשה אחרת אינה נאמנת ע"כ ולדברי רבינו הוא פשוט שהרי דקדק בפני וכו':

יח

בכור שהיה ביד כהן וכו'. כ"כ רבינו בפי' המשנה דבעינן עד שיעיד ונראה דטעמא משום דהכהנים נחשדו להטיל מום בבכור כמ"ש בדין הקודם ראיתי להרב ב"ח יו"ד סימן שי"ד דטעמא דבעי עד משום דכיון דאנן ידעינן דנתן לכהן בלא מום אע"ג דנאמן לומר חכם פלוני התירה לי חיישינן דילמא אמר לקמיה דחכם בכור זה נתן לי ישראל במומו ומשום הכי התיר לו החכם דנאמן הכהן בכך מטעם מילתא דעבידא לגלויי וא"כ כיון דאנן ידעינן דלא נתן לכהן במומו אלא נעשה ברשות כהן אינו נאמן בלא עדים וכו' מיהו ודאי אי לא ידעינן דנתן לכהן בלא מום אף לרש"י והרמב"ם א"צ עדים דנאמן במיגו דמה לו לשקר אי בעי אמר ישראל נתנו לי במומו עכ"ל. ולענ"ד נראה אינו מוכרח דכיון דהאי דנאמן בישראל נתנו לי במומו אינו אלא מטעם דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי מעתה אין זה מיגו דגם הוא יחוש פן יתגלה שקרן לכך נראה לענ"ד כדכתיבנא ועל כל פנים בעי עדים אך במ"ש רבינו ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו וכו' דמשמע שאינו מום מובהק ומה איריא הא אפילו מום מובהק אין שוחטין אלא על פי מומחה כמ"ש ריש פ"ג ואפשר דלרבותא נקטיה דבמום מובהק ליכא סלקא דעתא שהכהן לא יהיה נאמן שהראהו למומחה כיון שאין לו שום פסידא:

יט

וכן נאמן וכו'. מדכתב וכן משמע שדינו כדין הנזכר לעיל דכי היכי דבהראות מום זה וכו' אף שאינו מזכיר שמו נאמן כן בזו אף שאינו מזכיר שם הישראל שנתן לו נאמן משום דאפשר שיתגלה דהא הישראל שנתן הבכור יודע הוא לאיזה כהן נתנו דאפשר שיתגלה הדבר אמנם הרב טו"ז יו"ד סוף סי' שי"ד כתב דבמזכיר שם הישראל קאמר שם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---