מעשה רקח/ביכורים/יא

מעשה רקח ‏ ביכורים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יא מהלכות ביכורים

ה

הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן. קשה טובא דמאי שנא מברכת המילה שכתב רבינו רפ"ג דמילה דאם מל את בנו מברך למול את הבן ובסוף הלכות ברכות עמדתי על תשובת הריב"ש ז"ל סי' קל"א ותירצתי בחילוק ישר שהמילה עיקרה על ידי שליח דהא כמעט הוא מן הנמנע שימול ויפרע את עצמו ולכך מברך המוהל בעל והאב שמוטלת המצוה עליו יברך בלמ"ד משא"כ בפדיון שדרכו להיות ע"י עצמו כשהוא פודה את עצמו יברך בלמ"ד אמנם כשאביו פודהו מברך בעל משום דהוי כמו שליח וכו' עיי"ש ודע דמור"ם בהג"ה יו"ד סימן ש"ה פסק דאין לאב למנות שליח לפדות את בנו ולא לבי"ד והוא ממשמעות השאלה שהביא הריב"ש הנ"ל אמנם אין משם הכרח דהרי קי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו וכ"כ בספר צידה לדרך והט"ז ז"ל שם:

ו

כענין השקלים. פי' שאמרה תורה חמשת שקלים גבי בכור והם מטלטלין וגופן ממון והיא דרשא דרבנן פרק יש בכור דף נ"א:

ז

נתן לו כלי וכו'. מרן ז"ל הביא הסוגיא ופירשה לדעת רבינו דכי קאמר רב אשי לא אמרן וכו' אבל כו"ע לא הכוונה דשוה לשום אדם אבל אי לכו"ע לא שוה לא וזהו שדייק רבינו וכתב שאינו שוה בשוק וכו' והרב ב"ח והט"ז יו"ד סי' ש"ה חלקו על פי' זה ותמהו עליו הרבה וכ"כ העצמות יוסף דף כ"ט הביאו הכנסת הגדולה שם עיי"ש שפירושו דחוק מאד. אך לענ"ד נראה פי' מרן ז"ל הוא נכון דכיון דמתחילה אמרו בגמ' לעולם דלא שוה וכגון דקביל כהן עילויה דמשמע דכל כהן שנתרצה בזה די מעתה היכי קאמר רב אשי דהוא מאריה דתלמודא לא אמרן אלא כגון רב כהנא וכו' דמשמע דלאו בכל כהן קאמר ודוחק גדול הוא לומר דפליג אמ"ש לעיל וכגון דקביל כהן עילויה דהא רב אשי הוא שסידר התלמוד ותו דדרך לא אמרן הוא לפרש ולא לחלוק אלא ודאי דדברי רב אשי מסכימין לקבל כהן עילויה אלא שבא לפרש דאי לכו"ע לא שוה אף שהכהן נתרצה לקבלו בזה הסך לא מהני. ודרכי המפרשים הנ"ל דוחקם יתבאר למעיין ואין להאריך הן אמת שעל הרב ב"י ז"ל שם יש לתמוה איך לא נרגש לדברי הטור ז"ל שהשמיט שאינו שוה לשוק ונראה ודאי שהבין הסוגיא באופן אחר עיי"ש:

ח

וכן אם פירש וכו'. פ"ק דקדושין דף ו' אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וכו' ומסיק רב אשי דבכולהו קני לבד מאשה ע"כ ופשטן של דברי רבא מה שאסר לעשות כן מפני שנראה וכו' לא קאי אלא אתרומה דסמיך ליה ואף את"ל דאפדיון נמי קאי הרי עכ"פ אתרומה ודאי קאי דרבינו פי"ב דהל' תרומות הל' (י"ח) [י"ט] פסק להדיא דאם נתן התרומה לכהן על מנת להחזיר יצא ואסור לעשות כן מפני שהוא כמסייע וכו' ולכך לא הוצרך לבארו כאן ויתורץ מ"ש מרן ז"ל דאינו יודע למה השמיטו רבינו דהרי הדבר מבואר כאמור וכן מצאתי להפר"ח ז"ל ופשוט:

יב

כהן שנולד לו בן חלל וכו'. דין החלל נתבאר בדברי רבינו פי"ט דאיסורי ביאה ומ"ש מת אחר שלשים [וכו'] שהרי זכה האב בפדיונו אין לתמוה דאיך יזכה בפדיון לעצמו שהרי גם בתרומות ומעשרות הדין כן כמ"ש מדברי רבינו פ"ו דהלכות מעשר הל' י"ז:

טו

נחתך העובר וכו'. משנה פ"ח דבכורות המפלת סנדל או שליה ושפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהן בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ע"כ ורבינו השמיט המפלת סנדל וכו' וכן השמיט מ"ש שם המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם ומרן ז"ל לא נרגש מזה כלל אם לא שנאמר דכיון שכבר כתב דכל נפל שאין אמו טמאה לידה וכו' הבא אחריו בכור לכהן לא הוצרך להאריך מפני שכבר קדם ביאורו בפ"י דאיסורי ביאה. שוב ראיתי בס' בני חיי ז"ל יו"ד סי' ש"ה שנסתפק בדברי רבינו משם מהר"ח בנבנשת והקשה עליו עיי"ש. ולענ"ד נראה עם מ"ש בהל' איסורי ביאה יתורץ הכל ובספק ג"כ כבר כתב רבינו בהל' י"ט דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

יז

וכן אם נעשה טריפה. מימרא דעולא בב"ק דף י"א ומנחות דף ל"ז ושם הביאו מעשה דמי שנולד בשני ראשין וחי יותר משלשים יום ורבינו לא חש להזכירו מפני שנכלל בנעשה טרפה דכל יתר כנטול דמי וכמ"ש התוס' שם מכל שכן דבעולם הזה לא יתכן שהרי אמרו במדרש שאשמדאי הוציא מתחת הקרקע אדם אחד בשני ראשין לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים מקצתן כמותו ומקצתן בראש אחד וכשבאו לחלק בנכסי אביהם מי שהיה לו שני ראשים שאל שני חלקים ובאו לפני שלמה המלך וכו' וכ"כ התוס' ז"ל.

ומ"ש בספרי רבינו

יחזיר לו הפדיון בנוסח אחר כתב יד מוסיף מת אחר שלשים יום חייב בפדיון ואם לא נתן יתן:

יח

מי שפדה בנו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל שרבינו והרא"ש ז"ל לא היו גורסין פסק ההלכה להדיא כשמואל בש"ס וכן פסק הטור ז"ל סי' ש"ה אלא שראיתי להב"י שעל מ"ש הטור נתן המעות לכהן בתוך שלשים יום על מנת שיחול לאחר ל' יום פדוי כתב עליו שם מוסכם אליבא דכו"ע ע"כ וכוונתו ודאי בלא נתאכלו המעות. אך למה שסיים הטור אפי' אין המעות בעין שכתב עליו דהוי פלוגתא דרב ושמואל ואפסיקא הלכתא בגמ' כשמואל דאמר הכי ע"כ הוא תמוה חדא דאם אין המעות בעין לאחר שלשים יום לשמואל אין הבן פדוי והטור כתב שהוא פדוי ועוד דמבואר יוצא מתוך דברי הרא"ש שם שלא היה גורס והלכתא כוותיה דשמואל והטור אם היתה גירסתו בהיפך היה לו להזכירה ומלבד זה כיון שפסק כדברי רבינו ע"כ שלא היה גורס והלכתא וכו'. גם על הרב ב"ח ז"ל יש לתמוה שכתב על דברי הטור דאפסיקא הלכתא כשמואל דבנו פדוי מידי דהוי אקדושי אשה וכו' ע"כ וקשה דכלפי לייא הוא שהרי שמואל חילק בין קדושי אשה לפדיון מטעם דאין בידו לפדות עכשיו וכבר ראיתי להט"ז ז"ל שנרגש מזה עיי"ש שאם נדחוק עצמינו בגירסאות אי אפשר ליישב הדבר:

כ

מת האב וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל וגם הרב ב"ח יו"ד סי' ש"ה כתב קרוב לדבריו ופשוט:

כב

או שני זכרים ונקבה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין להמל"מ שביאר דעתו ודעת רבינו באלה הט"ו מציאיות שהזכיר ז"ל ועיין מ"ש בהל' ל':

ל

ילדו שני זכרים ונקבה וכו'. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל שגירסת רבינו היפך מגירסא דידן והכי גריס ותנא דידן כיון דבאיש אחד ושני נשים הוא דמשכחת לה בשני אנשים לא משכחת לה לא מתני ליה וה"פ וכו' ע"כ. הקושי מבואר דא"כ קאי הך דרב הונא ארישא דמתני' דהיינו בשתי נשים של איש אחד וקשה טובא דהא קודם ההיא דרב הונא מפרש תלמודא סיפא דמתני' שתי נשים של שני אנשים ואיך יפרש התלמוד סיפא קודם לרישא וכן הקשה הט"ז ס"ק כ"ה ובהכרח צ"ל דלשיטה זו של מהר"י קורקוס ע"ד רבינו מהפך נמי סגנון הדברים ותני ההיא דרב הונא קודם המאי שנא וכו' ועיין עוד להמל"מ והרב ב"ח והט"ז ז"ל שכתבו טעם לפסקו של רבינו בלי שיבוש גירסא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---