קרית ספר/ביכורים/יא

קרית ספר ‏ ביכורים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות צב לפדות בכור בן וליתן פדיונו לכהן דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ובכור לאשה ולא לאיש דבפטר רחם תלה רחמנא וישראלית ולא כהנת כדכתיב פטר רחם בישראל.

ב

ואין האשה חייבת לפדות את בנה שהחייב לפדות את עצמו חייב לפדות את בנו דכתיב תפדה וקרי תפדה לומר שאם לא פדאו אביו הוא חייב לפדות את עצמו ודרשינן תפד' תפדה כל שמצווה לפדות את עצמו כשהוא בכור ולא פדאו אביו מצוה לפדות אחרים והאשה שאינה מצווה לפדות עצמה דבניך כתיב ולא בנותיך אינה מצווה לפדות אחרים ואיהי מנ"ל דלא מיחייבא למפרק נפשה דאע"ג דכתיב בניך ולא בנותיך אימא בניך אב חייב לפדותו אבל בנותיך אין אב חייב לפדותה אלא היא תפדה עצמה לא ס"ד דכתיב פדה תפדה כל שאחרים מצוים לפדותו דהיינו אב מצוה לפדות את עצמו אם לא פדאוהו וכל שאין אחרים מצוים לפדותה דהיינו האם דכתיב בניך ולא בנותיך אין מצוה לפדות את עצמה לא פדהו אביו יפדה עצמו כדילפינן.

ג

הוא לפדות ובנו לפדות יפדה עצמו תחלה ואם אין לו אלא כדי פדיון אחד יפדה עצמו דמצוה דגופיה עדיף. אין לו כדי לפדות ולעלות לרגל פודה בנו קודם דכתיב כל בכור בניך תפדה ואח"כ ולא יראו פני ריקם.

ו

מצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן [משום דהויא חובת הגוף] ובכמה פודהו בחמש סלעים כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בין בכסף בין בשוה כסף מן המטלטלין שגופן ממון דדיינינן להאי קרא בכלל ופרט [וכלל] ופדויו מבן חדש כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט תפדה חזר וכלל דאע"ג דהאי תפדה כתיב קודם לפרט אפ"ה דיינינן ליה בכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט דכל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכין זה לזה הטל הפרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש כסף שהוא דבר המטלטל וגופו ממון אף כל שהוא כך יצאו קרקעות שאינם מטלטל' יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות כדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופם ממון אלא לראיה בעלמא ואם פדה באחד מאלו אין בנו פדוי כדאמר'.

ז

כתב האב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים בנו פדוי מן התורה לכשיתן שהרי נתן פדיונו. נתן לו כלי וקבלו הכהן בחמש סלעים בנו פדוי אעפ"י שאינו שוה דלדידיה שוה כיון שקבלו בכך. נתן חמש סלעים לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא אעפ"י שלא הגיע ליד כהן אחד חמשה סלעים כיון שיצאו מידו חמשה סלעים לכהנים לפדיון בנו.

ח

רצה הכהן להחזיר לו החמשה סלעים יחזיר דהא מתנה הוא דהדר ויהיב ליה ואם נתן אדעתא שיחזיר לו אין בנו פדוי דהוי כמו שלא נתן כלל ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דלא תלה הכתוב אלא בפדיון והרי נפדה ואע"פ שהחזיר המעות כיון שנתנם במתנה גמורה ע"מ שיחזרם לו [יצא].

ט

כהנים ולויים פטורין מפדיון הבן מק"ו אם פטרו פשוטיהן את בכורי ישראל במדבר דין הוא שלוי בכור לויות שלו יפקיע עצמו. וישראל הבא מן [הכהנת] והלויה פטור שאין הדבר תלוי אלא באם דכתיב פטר רחם בישראל והרי ברחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא אבל איעברה ישראלית מכהן או לוי בתר אב אזלינן דמשפחת אב קרויה משפח' ולא משפחת אם כדכתיב למשפחותם לבית אבותם והא ילפינן דכהנים ולויים פטורין מפדיון בכור אפילו מישראלית דהא ילפינן מק"ו שפטרו במדבר והתם היו ג"כ נשויים לישראליות ואפ"ה היו פוטרין של ישראל דהא אהרן לקח לו את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר ואף על גב דאהרן לא היה במנין בניו היו במנין ופטרו של ישראל כדאמר' ולדורות מנ"ל שיפטרו בכורי כהנים ולוים דמהאי קל וחומר לא שמעי' אלא במדבר אמר קרא והיו לי הלוים והיו בהוייתן יהו ולא תימא פחות מבן חדש דלא אפקע קדושת בכור ישראל לא יפקע קדושת עצמן דכתיב הלוים הוקשו כל הלוים זה לזה להפקיע עצמן.

יא

לויה המעוברת מגוי בנה פטור דלית ליה יחוס לגבי ישראל ושייך בן בתר אם ישראל טפי מבתר אבוה גוי ואף על גב דאיפסלה מתרומה מדין לויה לא מיפסלה אבל כהנת שנתעברה מן הגוי בנה חייב שהרי נפסלה דכתיב כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ונעשית זרה.

יב

כהן שנולד לו בן חלל כישראל דמי וחייב בבכורה אלא שלאחר שלשים האב עצמו זוכה בפדיונו דהא כהן הוא וכיון דזכה הוא מורישו לבנו עם שאר נכסיו אבל מת קודם שלשים יום חייב הבן לפדות עצמו דהא לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר.

יג

השפחה שנשתחררה ונכרית שנתגיירה כשהן מעוברות וילדו הואיל ונולד בקדושה חייב דכתיב פטר רחם והרי פטרה רחמה בישראל ואם אין ידוע אם קודם שנתגיירה או אחר כך המוציא מחברו עליו הראיה.

יד

ילדו ואחר כך נתגיירו וחזרו וילדו הרי זה פטור דאף על גב דזהו פטר רחמה בישראל הא ילדה קודם ופטר רחם קאמר רחמנא. כל נפל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו פטר רחם ואם אין אמו טמאה לידה הבא אחריו בכור לכהן דלמאן דחשיב לידה ואמו טמאה וולד אחרון פטור דבפטר רחם תליא מילתא והרי ראשון פטר את הרחם אבל כל כמה דאין אמו טמאה לידה לא חשיב פטר רחם אלא הבא אחריו. נחתך העובר ויצא רובו אבר אבר או בן שמנה שהוציא ראשו והוא חי או בן תשעה שמת ויצא ראשו והחזירו ואח"כ יצא אחיו זה שילדה אינו פטר רחם שהרי פטרה בראשו של ראשון דראשו חשיב לידה משתצא פדחתו דכתיב גבי נחלה יכיר דהיינו הכרת פדחת. יוצא דופן והבא אחריו בדרכו שניהם פטורים הראשון שלא יצא מן הרחם והשני מפני שקדמו אחר.

יז

מאימתי יתחייב בפדיון משישלים שלשים יום דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה מת בתוך שלשים אפילו ביום שלשים או שנטרף דכתיב אך פדה תפדה יכול אפילו נטרף תוך שלשים יום תלמוד לומר אך חלק אינו חייב בחמש סלעים דבעינן בן חדש שלם דגמרינן חדש ממדבר דכתיב התם מבן חדש ומעלה דמשמע לאחר שלשים ושיהיה בר קיימא ואפילו הקדים ונתן יחזירו לו מת אחר שלשים חייב בפדיון דכיון שהיה בן חדש איתחייב ותו לא מפקע חיובא.

יח

מי שפדה בנו בתוך שלשים יום אין בנו פדוי ואם אמר לו לאחר ל' יום בנו פדוי אפילו אין המעות קיימים דמשום דקדם ונתן לא גרע כיון שאמר שאחר שלשים יחול הפדיון אבל אי אמר מעכשיו אפילו הם קיימים לאחר שלשים אין בנו פדוי דבתוך שלשים לא שייכא פדייה אלא מתנה בעלמא הם.

יט

מי שהוא ספק אם הוא חייב בפדיון אי לא פטור שהמוציא מחברו עליו הראיה אפילו בספיקא דאוריתא כדילפינן מקרא דמי בעל דברים יגש אלי'. מת האב קודם שלשים לא הוי ספק אלא חזקה שלא נפדה עד שיביא ראיה מת לאחר שלשים הוי בחזקת פדוי עד שיודיעוהו וחזקה ילפינן לה מדאוריתא.

כ

ילדה אשתו ב' זכרים חייב בחמש סלעים דבכור קאמר רחמנא לא שנא ידיע או לא מת אחד מהם תוך שלשים פטור מת אביהם נתחייבו הנכסים ואם לא ירשו כלל מאביהן כל חד הוי ספק ופטור. נתן עשר סלעים בעד שני זכרים ומת אחד מהם תוך שלשים אם לשני כהנים נתן כל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי כיון דלא נודע למי נתן על אותו שמת וזכר שלא נודע אמו חייב כיון דממה נפשך הוי פטר רחם דהא לא בכרו שתי נשיו ואם ילדו שתי נקבות עם זכר או עם שתי זכרים הוי ספיקא. ובנשים שאחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו ב' זכרים הוו כדין אשה אחת שילדה זכר ונקבה כדאמר' לעיל ילדו נקבה בהדי זכרים הוי ספק.

כו

ואם נתערבו ב' זכרים של שני אנשים זה נותן חמשה סלעים וזה נותן חמשה סלעים מת אחד מהם תוך שלשים אם לשני כהנים נתנו אינם יכולים להוציא מידם ואם לכהן אחד נתנו יחזיר לאחד (לא) בהרשאת חברו.

כז

ילדו זכר ונקבה ונתערבו האבות פטורין דהמוציא מחברו עליו הראיה והבן חייב לפדות עצמו דהא בכור ודאי הוא וכן אשה שאין ידוע ממי נתעברה הבכור חייב לפדות עצמו. ילדו שתי נקבות בהדי זכרים פטורין.

כט

אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן החמש סלעים זכר ונקבה אין לכהן כלום שני זכרים ונקבה נראה דלא מיחייב מי שלא בכרה אשתו כלל כיון דאיפשר דילדה נקבה ואחר כך זכר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.