אור שמח/ביכורים/יא

אור שמח ‏ ביכורים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה דין אנדרוגינוס לא נזכר במשנה וכן טומטום דספיקא הויא ואין מוציאין מידו, אמנם גבי טומטום נפק"מ אם איתמעיט מהא דכתיב הזכרים למעט טומטום א"כ אם נקרע אחר לידתו ונמצא זכר פטור כיון דבעת לידה היה מין שאינו חייב וכמין אחר הוי, אבל אם נאמר דרק ספק הוי תו אם נקרע ונמצא זכר הרי איתבררו ספיקו וחייב לפדותו אף אם נקרע אחר שלשים יום, ופשוט דמזה יליף רב חסדא דרבנן בתראי בפרק על אלו מומין לא פליגי על טומטום דברי' הוי רק דספיקא הוי ואינו נגזז ונעבד יעו"ש, דסבר דאי ס"ד דפליגי דקרא ממעט ליה א"כ בבכור אדם פליגי רבנן בתראי ור' ישמעאל כשנקרע אחר לידתו ונמצא זכר אם חייב לפדותו ומדוע לא תני ליה במשנה לגבי בכור אדם וע"כ דבטומטום לכו"ע ספק לענין בכור ודוק והא דלא תני במשנה גבי בכור אדם שיצאו שני ראשין כאחד דלריה"ג נותן עשרה סלעים לכהן משום דכתיב הזכרים לד', נראה דבאדם לכו"ע אי אפשר לצמצם דמכסיא בפרוזדור וכדאמר ריש פ' יש בכור יעו"ש, ויעוין סוף הקומץ מי שיש לו שני ראשין חייב עשרה סלעים כו' ודוק:

יג

אין ידוע אם קודם.

נ"ב חולין (דף קל"ד):

טז

יוצא דופן והבא אחריו כדרכו שניהם פטורים.

בגמ' יוצא דופן והבא אחריו כו' ר"ש אומר הראשון כו' והשני לחמש סלעים קסבר בכור לדבר אחד הוי בכור. וזה תימא דא"כ ראשון יהיה בכור לחמש סלעים אע"ג דאינו פוטר רחם מ"מ כיון דהוי בכור לולדות ובכור לדבר אחד הא הוי וכמו דסבר רבי טרפון סוף פ"ב דיוצא דופן והבא אחריו שניהם ירעו כו' דמספקא ליה אי בכור לדבר אחד הוי בכור והראשון בכור אע"ג דאינו פוטר רחם משום דהוי בכור לוולדות עכ"ל תוספות, והנראה דאם נאמר דבכור לדבר אחד הוי בכור אם כן היוצא דופן בכור לדבר אחד לוולדות והבא אחריו ג"כ בכור משום דהוי בכור לרחמים ויהיו שני בכורים וזה אי אפשר דבכור אמר רחמנא ולא בכורים, אך גבי בהמה סבר ריה"ג דכתיב הזכרים לד' שאם יצאו שני ראשים כאחת ששניהן לכהן, א"כ שני בכורים ג"כ קדושים לכן א"ש דיוצא דופן והבא אחריו ג"כ שניהן קדושין, ואפשר דכל עיקר קרא דהזכרים לד' קאי ע"ז, אבל גבי פדיון הבן לא מצאנו לריה"ג לא במשנה ולא בתוספתא שיאמר שאם יצאו שני ראשין כאחד שיתן עשרה סלעים ולכן חד בכור כתיב ומסתברא דעל הבא אחר יוצא דופן קאי משום שהוא פטר רחם ולא על יוצא דופן דאינו פטר רחם וז"ב. ומדוקדק לשון הכתוב והעברת כל פטר רחם לד' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לד' לפי ספיקו דר"ט דהפטר אינו פטר רחם רק נשגר ונשלח מן הבהמה וזה נשגר מן הבהמה ע"י דופן וזה ע"י רחם, (ובדף נ"ז) אמר ביוצא דופן סבר לה כר"ש דאמר כו' ולא כר' יוחנן ולא אמר ס"ל כר' טרפון משום כיון דמספקא ליה א"כ עשירי ודאי ולא עשירי ספק אף בספיקא דדינא כדאמר בהאי דאלולין (בדף נ"ח) עיי"ש ודוק היטב:

נסתפקתי אם נתן סלע לכהן ע"מ להחזירו חמש פעמים זה אחר זה אם יצא ידי פדיונו, ולפי דברי ר"א הובא בקצות סימן רמ"ח דע"מ להחזיר הוא מטעם שיור אפשר דלא נפדה באופן זה, רק לשיטת הקדמונים דצריך המקבל להקנות לו מחדש מסתפקנא דיועיל בכה"ג. ובחידושי הארכתי דתלוי בשיטות אם בעי להיות כל החמשה סלעים בבת אחת דוגמא מה שפירשו תוס' בפרק לולב הגזול גבי ד' מינים או דכאן גבי פדיון דהפרשה אינה מצוה בלא הנתינה וכי אינם בב"א לא נפ"מ מידי, ורציתי בזה לפרש עובדא דר' חנינא בפרק יש בכור ואכמ"ל ולפ"ז יהא יכול לפדות בנו בפרוטה אם הכהן ירצה לקבל ע"מ להחזירו עד שיקבל ויחזור ויתן ויחזור ויקבל בזא"ז עד שיגיע לחמשה סלעים וזה לא שמענו ואכמ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.