מחצית השקל/אורח חיים/תרעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרעז

(א) כתב בתשובת רש"ל כו' אבל אם סמך כו'. וכ"מ בב"י בשם מהרי"א. וז"ל בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על שלחן אביו ה"ה כאכסנאי וצריך להשתתף כו' עכ"ל משמע אבל סמך ע"ש אביו א"צ להשתתף ומה לי בן גדול או אחר. כתב רש"ל כו' עס"ס תרע"ב בס"ק וי"ו עד אימתי יש לו זמן לברך ודבריו אין מוכרחים. ולענ"ד כוונתו לדעת רש"ל גופיה דס"ל דאם אשתו הדליקה עליו והוא אינו רוצה לצאת בהדלקת' לאו כל כמיניה ואינו יכול לברך עכ"ל הובא בט"ז ס"ק א'. אבל לפמ"ש רמ"א ס"ג דאם רוצה להחמיר ע"ע שלא לצאת בהדלקת אשתו ולהדליק בעצמו ולברך רשאי וא"כ ה"ה בלא ידע שאשתו מדלקת עליו רשאי להדליק ולברך. דהא כיון דלא ידע תחלה שאשתו מדלקת עליו היה דעתו להדליק בעצמו. ואפשר מ"מ אפי' לדעת רמ"א י"ל דאין דברי מהרש"ל מוכרחים דסתמא דמלתא אי הוי ידע דאשתו מדלקת עליו היה דעתו לצאת בהדלקתה ולא חל עליו חיוב כלל ודוקא אם תחלת הלילה מיד דעתו שלא לצאת בהדלקת אשתו כתב רמ"א דרשאי להחמיר:

(ב) (ס"ק ב) פתח כו' אפי' הוא פתוח כו'. ר"ל אע"ג דלעיל סי' תרע"ה סעיף ח' בחצר שי"ל שני פתחי שצריך להדליק בשניהם משום חשדא ואם שני הפתחים לרוח א' א"צ להדליק כ"א בפתח א' שאני התם דיודעים שהן של אדם א' וכיון שרואים שהדליק בא' תו ליכא חשדא אלא כשהן משני רוחות איכא חשדא דהרואה ברוח א שלא הדליק יאמר כמו שלא הדליק ברוח זה כן לא הדליק ברוח אחר מה שאין כן כשהם ברוח א' אבל הכא מאי בכך שפתחו פתוח לרוח שפתח בע"ה פתוח. מ"מ איכא חשדא שהאורח לא הדליק:

(ג) (ס"ק ג) לעצמו. והאידנא כי' עס"ק ט':

(ד) (ס"ק ד) להדליק כו' כמ"ש סי' תרע"א היינו בחצר שי"ל שני פתחים שצ"ל בשניהם משום חשד. מ"מ אינו מברך כי אם על א':

ויש לחלק דהתם באמת מה שמדליק ברוח שני אין בו חיוב כ"א משום חשד. משא"כ הכא ניהו דאי משתתף עם בע"ה אין עליו חיוב מן הדין כ"א משום חשד. אבל השתא דמדליק בפני עצמו ודאי דאינו משתתף וא"כ חייב מצד הדין ולכן יברך. ועיין סעיף ג' ר"ל דבטור כתב דאפי' מדליקים עליו תוך ביתו מ"מ אם י"ל פתח פתוח לעצמו צריך להדליק מפני החשד וכה"ג שפיר י"ל דלא יברך דהא כה"ג פטור מצד הדין ואין מדליק כ"א מפני החשד. ולכן רמז מ"א לעיין בסעיף ג' שכתב רמ"א דאם הדליקו עליו תוך ביתו ואינו רוצה לצאת בהדלקת ביתו ורוצ' להדליק במקום שהוא ולברך רשאי. אם כן גם כהאי גוונא רשאי לברך אם י"ל פתח פתוח לעצמו אע"פ שהדליקו עליו בביתו דיכוין שלא לצאת בהדלקת ביתו ועיין שם ס"ג:

(ו) (ס"ק ו) וי"א כו' אף הרא"ש מודה בזה. ר"ל המחבר הרב"י שפסק כהרא"ש כיון שישן במקום אחר צריך להדליק במקום שינה מפני החשד היינו בזמן הרא"ש שהיו מדליקים על פתחי בתים שבחצר איכא חשד משום הע ברי' ושבים שאינן מבני החצר. אבל האידנא דמדליקים בפנים ממש ובני בית יודעים שאוכל במקום אחר ומדליק במקום אכילתו א"צ:

(ז) (ס"ק ז) במקום כו' אשתו מדלקת עליו. עסי' תרע"ו ס"ג במ"א ס"ק א' אי יברך על הראיה:

ומ"מ מצוה כו' ועסי' ר"ן סעיף א' כצ"ל ע"ש במ"א ס"ק ב' דבכל דבר מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:

(ח) (ס"ק ח) קטן כו' אפשר דמיירי כו' משום דקשיא למ"א הא הרב"י בסי' תרע"א פסק דאפי' רבים בני בית אפילו למהדרין די בנר א' אלא שבכל לילה מוסיפים. וא"כ למה יתחייב קטן יותר מגדול אע"כ מיירי שיש לקטן בית לבד:

ואפשר דאפילו לדידן כו' קטנים פטורים דניהו דמחויב לחנכו היינו בדבר שיש בו חיוב על הגדול מצד הדין אבל בזה דגם בגדול ליכא כ"א משום הידור מצוה. אינו מחויב לחנך בו הקטן. ואף על גב שכתב רמ"א ס"ס תרע"ה וז"ל ולדידן דכל אחד מבני בית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ עכ"ל. משמע שגם בדבר שאין בו כ"א משום הידור מצוה צריך לחנכו. צ"ל דס"ל למ"א דרמ"א כתב כן לדעת יש מי שאומר שכתב הרב"י שם דקטן שהגיע לחינוך מוציא אפילו גדול כיון שגם גדול אין עליו כ"א חיוב דרבנן אם כן קטן וגדול שוה אם כן ה"ה לפ"ז דיש על הקטן חיוב המהדרין כמו על הגדול אבל להפוסקים החולקים וס"ל דאק קטן יוכל להוציא את הגדול. וכן פסק הרב"י סי' תרפ"ט וע"ש במ"א ס"ד ד' (ועיין פר"ח) אם כן גרע מגדול (דקטן איכא תרתי דרבנן ובגדול ליכא כ"א חד דרבנן) לדידהו נסתפק מגן אברהם דלפי זה אין חיוב מהדרין על הקטן כמו על גדול וס"ל למ"א דדעה זו דאינו יכול להוציא גדול עיקר. וכן נראה מדברי ב"י סי' תרע"ה שהביא דעת האומרים שקטן מוציא גדול בשם יש מי שאומר. וכ"מ בש"ג פרק במה מדליקין בהל' חנוכה סעיף ו' לשון ריא"ז מצות נ"ח איש וביתו ומהדרין נר לכל א"וא בין אנשים ובין נשים אבל על הקטנים שאין מחויבים נראה בעיני שאינו מדליק עכ"ל וע"כ בהגיעו לחינוך מיירי דאל"כ פשיטא:

(ט) (ס"ק ט) אם רוצה כו' ומשום ברכה לבטלה ליכא כו' ופר"ח חולק דאינו רשאי לברך. ועמ"ש מ"א ר"ס זה בשם מהרש"ל:

(י) (ס"ק י) הצריך כו' וכ"מ בהגמ"יי סוף הלכות חנוכה המתחלת בשאלתות עכ"ל הב"ח. ובר"ן שכ' לחלק למה עצי סכה ונוי מותרים אחר החג ומותר שמן שבנ"ח אסור אחר חנוכה דעצי סכה עשויים להשאר אחר החג לא מקצי להו אלא לימי החג אבל שמן ופתילה שדרכן להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה אותן למצוה ואינו מצפה אימתי תכבה נרו עכת"ד והתוס' דף מ"ד כתב ג"כ לחלק בין סכה ומותר שמן שבנר של שבת לאחר השבת דמותרים ומותר נ"ח אסור ותי' דנ"ח עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבות הנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצהו לגמרי אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכן מותר עכ"ל התוס:

וסברא זו מצד חביבות המצוה ודרכו להתבער לגמרי שכתבו התוס והר"ן שייכים גם בשמן שיותר מן השיעור ובכולו אינו מצפה ומקצה ומ"ה כתב מ"א דאינו מוכרח די"ל דגם הר"ן והתוס' לא דיברו כ"א במה שהוא כדי שעורו דאז עיקר חביבות המצוה ופרסום הנס:

(יא) (ס"ק יא) ושורפו כו' דחיישינן לתקלה דאפי' הוא בכלי מאום ראוי להדלק':

והא גם ההדלקה אסורה ועבי"ד סי נ"ז דהיכי דצריך להשהות י"ב חדש והוא זמן ארוך חיישי' לתקלה בנתיים:

(יב) (ס"ק יב) שאין להוסיף כו' ול"ד בסי' תק"ז בעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט שהן מוקצה ואסורים מרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן. ועבי"ד סי' צ"ט ס"ו דיש מתירין באיסור דרבנן ניהו דאין מערבים אותו לכתחלה. מ"מ אם נתערב ממילא ואין בתערובות' ששים כדי לבטלו כתב הרב"י שם דיש מתירין להוסיף עד ששים. ועיין בש"ך שם שהקשה על הרב"י דבי"ד סתם דכה"ג מותר להוסיף וכאן בנ"ח כ' דיש מי שאומר שאין להוסיף:

ואפשר כו' והוי דומיא דחמץ עבי"ד סי' ק"ב די"א דחמץ מיקרי דשיל"מ דאפשר לשהותו עד אחר הפסח ויהיה מותר דקי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר. וכתב הר"ן פ' כל שעה אע"ג דדשיל"מ אינו בטל הוא דוקא כשעיקר האיסור יש לו מתירים וחמץ בעינא לאחר הפסח גם לר"ש אסור ולא יהי' לחמץ היתר לאחר הפסח אלא משום שנתערב דחמץ ע"י תערובת מודה ר"ש דמותר לאחר הפסח וכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כתב הר"ן דהפוסקים דס"ל דהוי דשיל"מ. אמרו דגם חמץ בעינא יש לו מתירים אחר הפסח לר"ש מן התורה. וניהו דחכמים אסרו חמץ בעין אחר הפסח משום קנס. היינו להחמיר אבל לא באו להקל שע"י גזרתם וקנסם יקרא דבר שאין לו מתירים ויתבטל ע"ש וה"ה די"ל כן בשמן של נ"ח דמן התור' יש לו מתירים דהא אפשר להשהותו לשנה הבאה. אלא שחכמים אסרוהו שלא יבא לידי תקלה. מ"מ לא באו להקל ומ"מ מיקרי דשיל"מ. אלא דאעפ"כ פסק הרב"י דבטל בששים. דס"ל להרב"י עיקר כהפוסקים דחמץ לא מיקרי דשיל"מ וכמ"ש מ"א לעיל סי' תמ"ז ס"ק מ' אלא לענין להוסיף עליו אם אין בתערובות ששים החמיר הרב"י כיון דבלא"ה יש אוסרים להוסיף על כל איסור דרבנן. וניהו דסתם הרב"י בי"ד דלא כוותייהו וס"ל דמוסיפים באיסור דרבנן. מ"מ הכא בנ"ח דאיכא שני צדדים להחמיר דלקצת פוסקים הוי דשיל"מ ואינו בטל ולקצת פוסקים בכל איסור דרבנן אין להוסיף. לכן החמיר שאין להוסיף לכתחלה ואם נתערב בטל ומה שהקשה בס' ח"מ דכה"ג ל"מ דשיל"מ דהיינו שאפשר לשהותו עד לשנה הבאה דהא לנ"ח לא נאסר מעולם והוי דומיא דבשר ששהה ג' ימים בלי מליחה דאין לו היתר כ"א לצלי ואם נתערב קי"ל בי"ד סי' ק"ב דבטל ול"מ דבר שיל"מ דהא מותר לצלי משום דלצלי לא נאסר מעולם י"ל ג"כ כנ"ל ניהו דאנן קי"ל הואיל ולא נאסר לאותו דבר מעולם ל"מ דשיל"מ. מ"מ הלא דעת הרבה פוסקים דכה"ג מיקרי דשיל"מ ובשר שנשתהה ג"י בלי מליחה אינו בטל וניהו דלא קיימא לן כוותייהו מ"מ לענין להוסיף עד ששים כיון דבלאו הכי יש מחמירים להוסיף החמיר הרב"י כנ"ל גם אינו דומה לבשר ששהה ג"י בלי מליחה דהתם ודאי י"ל דלא נאסר כ"א לבישול ולא לצלי אבל הכא עכ"פ להדלקה נאסר ושם הדלקה שנאסר י"ל היתר אולם בגוף הדין שכתב המחבר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו היה נראה לכאורה דוקא לבטלו אסור דהיינו שהשמן של נ"ח יהיה ג"כ מותר כדין כל איסור שנתערב ונתבטל אבל מ"מ אפי' ליכא ששים מ"מ מותר להדליק השמן התערובות וידליק עד שישאר כדי שמן של נ"ח דהא בשמן שנשתייר מנ"ח אין בו משום ביזוי מצוה כ"א איסורו משום דהוקצ' למצותו ואסור בהנאה (ועיין לעיל סי' תרע"ג במ"א ס"ק י"א) והא מבואר לעיל סי' רע"ו סעיף ד' וז"ל וכן אם נתן גוי שמן בנר הדולק מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ואח"כ אסור עכ"ל הרי דכל זמן שא"צ להנאת שמן האסור דבלא"ה הי' דולק שמן היתר מותר ליהנות מאורו ה"ה הכא כל זמן שהיה דולק שמן היתר מותר להשתמש לאורה ולא אסר להוסיף כ"א כדי לבטל שמן האסור שגם הוא יחזור להיתר ע"י ביטול. ואולי יש לחלק דודאי בדבר לח יש בילה. ובכל מעט שמן שדולק יש בו קצת משמן האיסור אלא דבסי' רע"ו דכבר היה דולק בהיתר ובא הגוי ומוסיף עליו שמן מדעתו לאו כל כמיניה דגוי לאסור על הישראל אף דגם שמן של הגוי דולק עתה מעט כיון דעכ"פ בלי שמן של גוי הי' דולק ואין הישראל נהנה ממעשה הגוי משא"כ הכא דעדיין אין השמן דולק וכשבא להדליקו יבער גם משמן האיסור עם שמן ההיתר דהא יש בילה. וזה אפשר אסור אלא דלפ"ז אדרבא יהיה מותר להדליק עד שיכלה כל השמן דמ"ש בסי' תרע"ג בהגה. דאם נתערב נר חנוכה בנר אחר מותר להדליק שניהם יחד ולהשתמש לאורן דהא יש נר א' של היתר ומצד תוספות אור של נר האסור לא חיישינן ע"ש במ"א ס"ק י"א. וצריך לחלק דבסי' תרע"ג דע"י נר האסור אינו דולק זמן יותר ארוך מאלו הי' נר ההיתר לבד אלא שנתוסף אורה זה לא מיקרי נהנה מן האיסור כמ"ש מ"א שם אבל כאן דע"י שמן האיסור ידליק זמן ארוך יותר זה ודאי הנאה ואסור ואם כן עכ"פ אפי' ליכא ששים יהיה מותר להדליקו שידלק עד שתכלה שמן ההיתר כנ"ל ועדין צל"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.