כף החיים/אורח חיים/תרעז

כף החיים ‏ אורח חיים תרעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו וכו'. לכאורה היה נראה לפרש האי מדליקין עליו בשני פנים. לדעת הרמב"ם ז"ל שכל א' מבני הבית מדליק נר א' האי מדליקין עליו ר"ל שמדליקין נר א' בשבילו בביתו כאילו הוא עומד שם ולדעת שאר פוסקים (דסברי נר א' איש וביתו) ר"ל שמדליקין בתוך ביתו כלומר שאשתו מדלקת נר א' והוא יוצא בה י"ח בהדלקתה אבל מדברי הגאון בעל תה"ד סימן ק"א ומדברי שאר אחרונים ז"ל לא משמע הכי ואינו מוכרח. מאמ"ר אות א' ועיין לעיל סי' תרע"א או' ו':

ב

ב) שם. צריך לתת פרוטה וכו'. דייק לומר בפרוטה לומר שא"צ האכסנאי ליתן כל חצי הוצאת הנרית רק בפרוטה דיהיב ליה סגי. י"א בהגה"ט. מ"ב אות ג' וצריך לומר בעת שנותן הפרוטה הריני נותן לך פריטה זו כדי שתזכי לי קצת שמן ופתילות בנרות חנוכה שלך שתדליק בזו הלילה או אם ירצה לומר בכל מה שתדליק בלילות ח' ימי חנוכה ובעה"ב אומר הריני מזכי לך קצת שמן בפרוטה זו בנרות חנוכה שלי שאני מדליק בכל לילות ח' ימי חנוכה. וגם בלא פרוטה יוכל בעה"ב לזכות לו אם ירצה כמ"ש לקמן אות ה' ויאמר הריני מזכה לך וכו' ויעמוד אצלו בעת הברכה ויכוין לצאת בברכתו של בעה"ב וגם בעל הבית יכוין להוציאו כנודע:

ג

ג) שם. צריך לתת פרוטה וכו'. נראה דה"ד באכסנאי שנותן הוצאה לבעה"ב דאז מחויב להשתתף ואם יש חדר מיוחד חייב להדליק בחדרו אבל אם אכסנאי סמוך על בעה"ב לגמרי ומפתו יאכל ומכוסו ישתה א"צ לזה כלל כי בעה"ב דקמהני ליה בכל צרכו הלא הוא גם הוא יזכה לו גם במקצת דמי הנרות וליכא בזה חשדא כיון שידוע הוא דאתכא דבעה"ב קא סמיך. גן המלך סימן מ"א. י"א שם כש"א אות א' שו"ג אות ב' במחו'. ור"ל דאם אוכל אצל בעה"ב בחשבון כל מה שאוכל ושותה זהו שצריך ליתן פרוטה אבל אם אוכל אצלו בקבלנות כך וכך ליום או לשבוע בכל מה שנצרך א"צ לתת פרוטה. ונראה דה"ה אם נותן לו בעה"ב כל צרכו בחנם דא"צ ליתן פרוטה ומ"מ נראה דיותר טוב לומר בפי' לבעה"ב זכי לי קצת שמן בנרות חנוכה שלך ובעה"ב אומר הריני מזכה לך וכו' בין שאוכל בשכר או בחנם ומיהו מ"ש דאפי' יש לי חדר מיוחד א"צ להדליק עיין לקמן או' ט' ונראה דה"ה לכאן:

ד

ד) כתב באגודה שמעתי מי ששותף עם חבירו לנ"ח צריך להוסיף מה שיתן לו חבירו ע"כ. וטעמו דאם לא ניכר שהוסיף בשביל חבירו איכא חשדא לומר שלא נשתתף ולפ"ז אפי' לא הוסיף כל מה שנתן לו אלא מקצת נמי סגי דניכר שנשתתף במה שהוסיף על מה שהיה רגיל. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ב'. מ"א סק"א. ומיהו מדברי הא"ר אות ב' משמע שצריך שיתן בעה"ב שמן כשיעור חצי שעה בשביל האכסנאי כמ"ש א"א אות א' והפר"ח כתב דא"צ להוסיף בנר מה שנתן לו ומ"ש הב"ח להוסיף מקצת לא נהירא יעו"ש. אמנם דה"ח אות ב' פסק כדברי הב"ח דבעה"ב צריך להוסיף מעט שמן בשביל האורח חוץ השיעור שצריך ליתן לצורך חצי שעה. וכ"פ מ"ב אות ג' וכתב ודלא כהא"ר. וכ"נ משמעות הפו' שכתבו דסגי בפרוטה משמע דא"צ להוסיף בשביל האורח רק מעט יותר מכשיעור להיכרא בעלמא:

ה

ה) שם. צריך לתת פרוטה וכו'. וה"ה אם בעה"ב מקנה לו חלק בשמן במתנה שרי. הרשב"א בתשו' סי' תקע"ב. מ"א סק"א. פר"ח. א"ר אות ב' דה"ח אות ב' מ"ב אות ג'. ומ"מ אם יש לאכסנאי נר נכון יותר להדליק בעצמו. מ"ב שם. והיינו לפי המנהג שכתב בהגה לעיל סימן תרע"א סעי' ב' שכל א' מבני הבית מדליק אבל לפי המנהג שכתב הש"ע שם אין צריך:

ו

ו) שם. צריך לתת פרוטה וכו'. כתוב בתשו' רש"ל סימן פ"ה שגם הבחורים צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק אלא אם רוצה להיות ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א יעו"ש. מ"א ריש הסימן ח"א כלל קנ"ד אות ל"ב. דה"ח אות א' מ"ב אות א' וה"ה משרתיו כיון שהם סמוכים על שלחנו בקביעות מדינא א"צ להדליק אלא אם כן רוצה להיות מן המהדרין. מש"ז סימן תרע"א אות א' וה"ד לפי המנהג שכתב בהגה לעיל סימן תרע"א סעי' ב' דכל אחד מבני הבית מדליק אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם שכתב דאפי' אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר כיון שסמוכין על שלחן בעה"ב א"צ להדליק:

ז

ז) וכתב שם הרש"ל מי שלא ידע שהדליקו עליו בביתו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק דכבר חל עליו תקנת חכמים ודבריו אינם מוכרחים לכן אין לברך. מ"א שם. ח"א כלל קנ"ד או' ל"ד. מ"ב או' ב':

ז) אבל אם יודע בבירור שהיא מדלקת עליו אין לו להדליק אם לא שהוא בבית יחידי ומשום הרואה ידליק אבל מ"מ לא יברך. תשו' רש"ל שם. ועיין לקמן אות ט':

ח

ח) שם. להשתתף עמו בשמן וכו'. ובתשו' הרשב"א סימן תקמ"ב כתב בשמן ופתילות:

ט

ט) שם. ואם יש פתח פתוח לעצמו וכו'. מהמשך לשון מרן משמע לכאורה דה"ד אם אין מדליקין עליו בביתו דמיירי בו אבל אם מדליקין עליו אפי' יש לו פתח לעצמו א"צ להדליק אבל בטור והרמב"ם מבואר דליתא אלא אפי' מדליקין עליו צריך להדליק בפתחו ומרן ז"ל קיצר בזה אמנם הלבוש ביאר דבריו וכתב כדברי הטור ומיהו מדברי רי"ו ח"א מבואר בהדיא כמשמעות דברי הש"ע. מאמ"ר אות ב' וא"כ כיון דאיכא פליגתא בזה וק"ל סב"ל מי שמדליקין עליו בביתו ויש לו פתח פתוח לעצמו יש להדליק בלא ברכה וכמ"ש באות הקודם בשם רש"ל אך אם אפשר יש לשמוע הברכה מאחרים ויתכוין לצאת ואח"כ ידליק או לברך בלא שם ומלכות. ועיין לקמן סעי' ג':

י

י) שם. ואם יש לו פתח פתוח וכו'. ואפי' הוא פתוח לרוח שפתח בעה"ב פתוחה. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ב. מ"ב אות ו' ור"ל הגם דלעיל סי' תרע"א סעיף ח' כתב דאם השני פתחים מצד אחד א"צ להדליק שאני התם משום דהם של אדם א' משאיכ הכא דאיכא אורח איכא חשדא שיאמרו שלא הדליק:

יא

יא) שם. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו וכו'. והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין. דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סימן קמ"ה. ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ט. מ"א סק"ג. מיהו הא"ר אות א' כתב על דברי המ"א הנז' דאינו נכון וכ"כ דה"ח אות א' אכסנאי אף שמדליקין עליו בביתו ואין לו אצל בעה"ב שמתאכסן שם חדר מיוחד צריך להדליק נר חנוכה עכ"ל וה"ד לפי המנהג שכתב בהגה לעיל סי' תרע"א סעי' ב' שכל א' מבני הבית ידליק ואם כן אם לא ידליק איכא חשדא אבל לפי המנהג שכתב הש"ע שם א"צ להדליק כיון דליכא חשדא. ולענין ברכה כבר כתבנו לעיל אות ט' כיון שמדליקין עליו בביתו אפי' יש לו פתח פתוח לעצמו אין לברך משום דאיכא פלוגתא וסב"ל יעו"ש:

יב

יב) שם. צריך להדליק בפתחו. משום חשדא. ב"י. ולפי מ"ש הר"ן גבי שני פתחים (לעיל סימן תרע"א סעי' ח') שאינו מברך ה"ה הכא. כנה"ג בהגב"י. פר"ח. שו"ג אות ג' ומיהו המ"א סק"ד כתב על דברי כנה"ג הנז' דיש לחלק וכ"כ הברכ"י אות א' דיש לדחות יעו"ש. ועל כן יש לכוין על ברכתו של בעה"ב לצאת וגם בעה"ב יכוין להיציאו ואחר כך ידליק בפתחו להנצל מפלוגתא:

יג

יג) שם. צריך להדליק בפתחו. ואפי' לדידן שאנו מדליקין בפנים. טור. לבוש. והיינו לפי שהיו מדליקין בפתח הבית הסמוך לחצר ואיכא חשדא מעוברים ושבים בחצר שאינם מבני חצר אבל לדידן שמדליקין בבית החורף בפנים ליכא חשדא אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל. ב"ח. ועיין לקמן או' י"ט:

יד

יד) שם. אעפ"י שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה וכו'. והטעם שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעים שאוכל במקום אחר. טור. לבוש. מ"ב או' ט':

טו

טו) שם. וה"ה לבן האוכל אצל אביו. ר"ל דאם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אבל אין לברך כיון דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' י"ב אלא יעמוד אצל אביו בשעת ברכות ויכוין לצאת וגם אביו יכוין להוציאו ואח"כ ילך וידליק בפתחו ואם הוא נשוי צריך שגם אשתו תעמוד אצל אביו בשעת ברכה ותכוין לצאת כנז' וכ"כ לעיל סי' תרע"א או' ט"ו יעו"ש. ואם לא היה הבן בשעה שבירך אביו כתב השו"ג. או' ג' דיכול לברך על הנרות שמדליק בפתחו יעו"ש:

טז

טז) וכתב מהרי"א בשם או"ח בן גדול בבית אביו ואינו סומך על שלחן אביו הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף וה"ה בחתניו היכא דאין להם בית שידליקו בעבורם עכ"ל. ב"י. ומיהו הפר"ח כתב כל שאינו סמוך על שלחן אביו והם חלוקים בעיסתם אעפ"י שנכנסים בפתח אחד לא מהני שיתוף וכל אחד ואחד צריך להדליק יעו"ש. ועיין לעיל סי' תרע"א או' י"ב:

יז

טוב) והבן שיש לו בית מיוחדת והולך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל ח' ימי חנוכה הדבר ברור שכיון שסועד וישן אצל אביו כל ח' ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק. פר"ח. ומשמע הא אם אין ישן אצל אביו צריך להדליק בביתו. ועיין לעיל סי' תרע"א או' ט"ו:

יח

חי) שם. וה"ה לבן האוכל אצל אביו. ואפי' אוכל בקביעות אצל אביו כיון דהטעם משום חשד כמ"ש הטור מ"א סק"ה. מ"ב או' יו"ד. ור"ל דאפי' אוכל בקביעות אצל אביו אם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו:

יט

יט) שם הגה. וי"א דבזה"ז שמדליקין בפנים וכו'. כ"כ ד"מ אות א' בשם תשובת הרשב"א סי' תקמ"ב דבזה הזמן ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב וכתב עליו ד"מ דבזה הזמן דאנו מדליקין בפנים לגמרי ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים וא"כ אפשר דגם הרא"ש מודה דמדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב עכ"ל וזהו שכתב כאן בהגה דין זה בלשון י"א משום דאפשר דלהרא"ש אין לחלק דגה בזה"ז שמדליקין בפנים ממש אם יש לאורח או לבן פתח פתוח לעצמו צריך להדליק במקום ששוכב. ועיין לעיל אות י"ג:

כ

ך) שם בהגה. ידליק במקום שאוכל. כן עיקר וכדלעיל סי' תרע"א סעי' ח' גבי חצר שיש לו ב' פתחים שא"צ להדליק אלא בפתח א' ומיהו ודאי בעי לאשתתופי בפריטי עם אביו וכ"ז ה"ה בחתן האוכל אצל חמיו. פר"ח. וכ"כ המאירי בשם התו' אלא שהוא חלק עליהם וכן מוכח ממ"ש לעיל אות ט"ז בשם מהרי"א דדוקא אכסנאי צריך להשתתף אבל בן וחתן הסמוך על שלחן אביו או חמיו סגי בלא שיתוף יעו"ש וכן מוכח ממ"ש לעיל אות ג' גבי אכסנאי דאם כל מחסורו על הבעה"ב דא"צ להשתתף וא"כ כל שכן גבי בנו וחתנו וכ"נ דעת האחרונים:

כא

כא) שם בהגה. ידליק במקום שאוכל. ומיהו דוקא כשאוכל בקביעות במקום אחד אבל מי שסועד בסעודה אצל חבירו בהא ודאי איכא חשדא מבני ביתו כשלא הדליק בביתו במקום שרגיל להדליק ולכך צריך לילך תחלה לביתו ולהדליק ולחזור לסעודתו. ומיהו אם אשתו מדלקת עליו א"צ לילך לביתו כמ"ש בסוף סימן תרע"ה. ואעפ"י דצריך לכתחלה לעמוד אצל מי שמדליק עליו מ"מ אינו מעכב ומדינא יוצא אפי' אינו עומד אצלו דעיקר החיוב על ממונו להדליק נרות לפרסומי ניסא. והא ודאי דצריך לברך על הראייה במקום שסועד אצל חבירו כיון שלא עמד בביתו בשעה שהיו מדליקין עליו כדלעיל בסי' תרע"ו. ומ"מ מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו דכל מצוה מצוה בו יותר משליחו כדאיתא ר"פ האיש מקדש רבא מלח שיבוטא. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' ט"ז סק"ב. מ"א סק"ז. א"ר או' ג' מ"ב או' י"ב. והא דמברך על הראייה ה"ד כשלא שמע הברכות מבעה"ב דאם שמע וענה אמן א"צ לחזור ולברך על הראייה. שכנה"ג שם. וצ"ל דמיירי שכיון בעה"ב לצאת לו. א"ר שם. ומיהו בעיקר דין זה שכתב הב"ח דגם אם מדליקין עליו בביתו צריך לברך על הראייה זהו לפי סברתו אבל יש חולקין בזה ודעת האחרונים שאין לברך משום סב"ל כמ"ש לעיל סימן תרע"ו אות כ"ד יעו"ש. אך לכתחלה טוב הוא לכוין על ברכות בעה"ב לצאת כל הדיעות אבל אם לא כיון אין לברך משום סב"ל כנז':

כב

כב) [סעיף ב'] קטן שהגיע לחינוך וכו'. לפי מה שפסק הש"ע לעיל סי' תרע"א סעי' ב' דאפי' המהדרין מן המהדרין אין מדליקין רק נר א' לכל אנשי הבית ורק שמוסיפין והולכין בכל יום נר א' יותר צ"ל דהכא מיירי שהקטן הזה אינו סומך על שלחן אביו ויש לו בית בפני עצמו וע"כ מדליק ומברך אבל לפי המנהג שכתב שם בהגה שכל אחד מבני הבית מדליק אם כן הקטן הזה בכל גוונא צריך להדליק וכ"פ הרמ"א לעיל ססי' תרע"ה בהגה יעו"ש אבל דעת השה"ג והמאירי דאפי' למנהג שכתב ההגה שכל א' מבני הבית מדליק אין לחנך הקטן להדליק אלא א"כ יש לו בית בפ"ע. וכ"כ המ"א סק"ח ומחה"ש. מ"ב אות י"ג. ואם קטן זה יכול להדליק לאחרים עיין לעיל סימן תרע"ה אות כ"ו ואו' כ"ח:

כג

כג) [סעיף ג'] י"א שאעפ"י שמדליקין עליו וכו'. ולא דמי לאכסנאי דאמרינן (לעיל סימן תרע"ו סעי' ג') דאי מדליקין עליו בגו ביתיה לא בעי לאשתתופי דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו. ב"י בשם מהרי"א והמרדכי. לבוש. ואפשר דמשום הכי כתב הדין בשם י"א לפי שאינו מבורר לו להלכה לפי מה שפסק לעיל סימן תרע"ו סעיף ג' מאמ"ר אות ד' יעו"ש וכ"כ בביאורי הגר"א דדין זה של המרדכי חולק על מ"ש לעיל סי' תרע"ו סעי' ג' וכ"כ הפר"ח דהך סברא לאו בר סמכא היא ורבים מהפו' ומהם הרשב"א והר"ן חולקין בזה שהרי כתבו שאין מברכין על הראייה ובזה דבריהם עיקר וכו' ואפי' אי בעו להדליק בלא ברכה כדי לברך השני ברכות האחרות שהם שעשה נסים ושהחיינו לאו מילתא היא דכיון דלא מיחייבי להדליק הו"ל נר הרשות ולא נר מצוה והיו ברכות לבטלה והכי נקטינן עכ"ל. והגם שהרב ב"ד סי' תע"ג כתב דיש להדליק ולברך הא ק"ל סב"ל וע"כ יש להדליק ולברך בלא שם ומלכות:

כד

כד) שם הגה. וכן נוהגין. ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמ"ש לעיל סימן ז' אות ב' בשם כמה פו' יעו"ש. אלא שכתב הלב"ש דלדינא אין לנהוג כן אלא א"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש הרמ"א אח"ז ומ"א סק"ט. וכ"כ מ"ב אות י"ד:

כה

כה) שם בהגה. ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות אם רוצה להחמיר וכו'. ואע"ג דלא חיישינן שמא תשכח דהא סמכינן על הנשים אפי' באיסור כרת מ"מ אם רוצה להדליק בעצמו בכלל מהדרין הוא. תה"ד סי' ק"א. מ"א סק"ט. מיהו בב"י כתב על דברי התה"ד הנז' דאין לסמוך ע"ז לברך ברכה שאינה צריכה. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' פ"ה דהיכא שאינו רוצה לצאת בהדלקה של אשתו שמדלקת עליו בבית נראה דלאו כמיניה ואינו יכול לברך. וכ"כ הפר"ח דאפי' אם אינו רוצה לצאת בהדלקת בני ביתו לא יברך. וכ"כ המאמ"ר או' ה' אמנם בתשו' מהרי"ל סי' קמ"ה כתב דנהוג בכל דוכתא שכל אורחים ובחורים מדליקין אע"ג דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו ומשום ברכה לבטלה אין כאן דאין רוצה לצאת בשל אשתו וממילא חל חובה עליה יעו"ש והב"ד המ"א שם. וכ"כ הלבוש סעי' א' דאכסנאי שמדליקין עליו בביתו ורוצה להחמיר משום הידור מצוה ולהדליק בפ"ע במקום שהוא הרשות בידו ובלבד שיכוין במחשבתו קודם ההדלקה שלא ירצה לצאת במה שמדליקין עליו בביתו וכ"כ העו"ש או' א' ט"ז סק"א. ולדינא פסק השל"ה כשידוע שמדליקין בביתו יעמוד אצל בעה"ב כשמברך ויענה אמן ואם כבר הדליק בעה"ב יברך בלא שם ומלכות וכ"פ מט"מ סי' תתקפ"ג. והזר"א בתשו' סי' צ"ז כתב דלצאת ידי כל הספיקות טוב להשתתף בפריטי כדין אכסנאי וישמע הברכה מבעה"ב יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' שע"ת או' ג' והא"ר או' ד' כתב דאין למחות ביד המנהג וכ"כ באו' הקודם והיינו אם כבר בירך בעה"ב ובא לברך ולהדליק אין למחות במקום מנהג אבל לכתחלה ודאי שיש לכוין על ברכות בעה"ב לצאת כל הדיעות:

כו

כו) [סעיף ד'] הנותר ביום השמיני וכו'. אבל אם נותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל שני. נותר בליל שני מוסיף עליו ומדליק בליל ג' וכן בכל הלילות. טור. לבוש. והיינו כשלא נתן שמן רק כשיעור וכבה קודם זמנו או אפי' נתן יותר מכשיעור והקצהו בפי' לשם מצוה וכבתה שאז הוא אסור בהנאה אבל אם נתן השמן בסתם לתוך הנר ונתן יותר מכשיעור כבר נת' לעיל סי' תרע"ב סעי' ב' שאחר שעבר זמן מצותו מותר ליהנות לאורו או לכבותו וליהנות משמנו. לבוש. ומיהו יש מחמירין אפי' אם נתן השמן בסתם כמ"ש לעיל סי' תרע"ב או' כ"א אלא א"כ התנה יעו"ש:

כז

כז) שם. מן השמן הצריך וכו'. והיינו שכבה קודם שנדלק חצי שעה כמ"ש באו' הקודם לדעת הש"ע. ואם נכבה כזה בליל שביעי והוסיפו בליל שמיני הרבה שמן יותר מן השיעור ודלק כשיעור חצי שעה וניתותר נראה דלכ"ע אסור ליהנות מהן דבודאי יש בזה מן השמן של תוך ז' האסור אם לא שיודע שבשמן שהוסיף על האתמול היה ס' כנגד מעט הראשון. מ"ב בב"ה. והיינו לדעת הש"ע ודעמיה אבל לדעת האוסרים כל השמן שנתן בסתם ואפי' כבה אחר זמן הדלקה כמ"ש באו' הקודם בלא"ה אסור אותו שמן שנשאר אחר שכבה אפי' אם לא נשאר מליל ז' ואפי' נתן יותר מהשיעור וכבה אחר שדלק שיעור:

כח

כח) שם. מן השמן הצריך וכו'. ואם לקח צלוחית של שמן לנר חנוכה ונשתמש ממנו כדי צרכו אין הנשאר בצלוחית נכלל במותר השמן שבנרות חנוכה. וכ"פ הרב בארות המים סי' כ"ז יעו"ש. עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' ל"ב. פ"ת. מ"ב בב"ה:

כט

כט) שם. ושורפו בפ"ע וכו'. ואסור להניחו בכלי מאוס לשהותו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה. עור. לבוש מ"א ס"ק י"א. ור"ל דתרומה טמאה מותר להשהות זמן מרובה (בפסחים דף ל"ג) דרמי לה בכלי מאיס דלא ליתי לידי תקלא פי' דלא אתי למיכל מתוך כלי מאוס אבל הכא דאסור בהנאה לא מהני כלי מאוס שמא ידליקנו ויהנה ממנו. לב"ש:

ל

ל) שם. יש מי שאומר שאין להוסיף וכו'. ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל (לעיל סי' תק"ז סעי' ב') לתוך התנור בי"ט שמרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן דשאני התם שאין נהנה מהם עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. עור. לבוש. מ"א ס"ק י"ב:

לא

לא) שם. ויש מי שאומר שאין להוסיף וכו'. ועיין ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' דיש מתירין בכל איסור דרבנן להוסיף עליו אם נתערב ולכן כתב כאן ויש מי שאומר וכו' מ"א שם מ"ב או' ך' וכתב הט"ז סק"ד דיש להתיר להוסיף כמ"ש הש"ע שם. וכ"ה דעת הפר"ח. שו"ג או' ח' אבל המ"א שם כתב אפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דמדינא מותר לשהותו לשנה הבאה והוי דומיא דחמץ עכ"ל וכ"ה דעת א"ר או' ז' וכ"כ בה' מצודת יששכר סי' י"ע דאסור להוסיף עליו ולבטלו ואם עבר והוסיף במזיד אסור כמ"ש הש"ע ולאפוקי מהט"ז ואף למ"ד שכתב בש"ע יו"ד סי' צ"ע סעי' ו' דיש להתיר באיסורין דרבנן הכא שאני דכעין דאו' תיקון יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' ל"ב. פ"ת. ולכ"ע אם עבר ועירב בשוגג מותר לכל ואם עירב במזיד אסור למבשל עצמו או למי שנתבשל בשבילו ולשאר כל אדם מותר כמ"ש ביו"ד סי' הנז' סעי' ה' פר"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---