מחצית השקל/אורח חיים/תרמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרמה

(ב) (ס"ק ב) נפרצו כו' דדמי לבהמ' שנשתברו ר"צ טריפה. ר"ל דחזינן לענין פסולי אתרוג מדמה הש"ס דף ל"ו ע"א לטריפות הריא' ס"ל למ"א דבלולב ג"כ מדמינן לטרפות בהמה. אולם בספר א"ר חולק חדא מנ"ל לדמות בזה לטרפות שנשברה שדרה. ועוד דגם בנשברה השדרה טרפה אם לא שהחוט קיים. וזה לא שייך בלולב. לכן פסק דבכל ענין פסול:

(ג) (ס"ק ג) ברוב עלין ורוב כל כו'. מצוין בטעות וראוי לציינו בסעיף ג' על מ"ש רמ"א ברוב עלין כי מלבד שאין שייכות לדברי מ"א בסעיף ב'. גם בב"י מבואר שכתב כן כל המבואר בסעיף ג' ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) העלה העליון. שדרכה כו' וכתב הב"ח ה"ה אם יוצאים מן השדר' למעל' שני עלין. וכ"א משני העלין הללו הם דבוקים בגבותם כדרך כל עלי הלולב אבל שני העלין הללו אין דבוקים זה עם זה. רק סמוכים זה לזה יש לכ"א מן העלין הללו דין עלה האמצעית ואם נחלק רק אחד מהם אפ"ה פסולה ע"ש והט"ז בס"ק ד' כתב על מ"ש רמ"א מיהו לכתחל' נוהגים ליטול לולב שלא נחלק עלה העליון כלל כו'. והיינו לצאת י"ח הר"ן שכתב די"מ דכל שנחלק המתאים אפילו במיעוט פסול עכ"ל הר"ן. וע"ז כתב הט"ז דע"כ האי מיעוטא שכתב הר"ן אין ר"ל אפילו כ"ש דא"כ דאמרינן בחולין דף י"ז ע"ב א"ר הונא ב"ר קטינא אמר רשב"ל ג' פגומות הן פגימת עצם בפסח. פגימת אזן בבכור. פגימת מום בקדשים. ור"ח אמר אף פגימת סכין של שחיטה. ואידך בחולין לא קמיירי. וכלם כדי פגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בו הצפורן. מיתיבי כמה פגימת המזבח. רשב"י אומר טפח ראב"י אומר כזית ומשני לא קשיא בסיד' פליגא תנאי. ובאבנא לכ"ע שיעור כדי שתחגור בו צפורן. ומדלא חשיב גם נחלקה התיומת דשיעורו בכ"ש ע"כ דבעינן בלולב טפי מכ"ש. וכיון דאפיקתי' משיעור כ"ש יהיבנ' ליה שעור' בכזית או טפח. כדמצינו בסיד של מזבח שנפגם. ומשמע מדבריו דס"ל דגבי לולב בעינן לדידן שיעור טפח כיון דמדמהו לגמרי לפגימת סיד של מזבח וכמו דפליגי תנאי בסיד מזבח ה"ה דפליגי בלולב. וא"כ כיון דהרמב"ם ספ"ב מהל' בחירה פסק כרשב"י דבסיד מזבח שנפגם בעינן טפח. וע"ש בכ"מ הטעם למה פסק כרשב"י. וא"כ ה"ה לנחלקו תיומת בעינן דוקא טפח. והא דחשיב במ' נדה דכ"ו ה' שיעורם טפח ופריך והאיכא טפי ומסקנת הש"ס דלא חשיב כ"א הני דכתיבי והוי דאורייתא ולא מפורש שעורייהו בקרא ואכתי ה"ל למחשב נחלק תיומת דהוי דאורייתא דבעינן לקיחה תמה כמ"ש מ"א. והשיעור אינו מפורש. וצ"ל כיון דתליא בפלוגתא דלראב"י שיעורו דתיומת כזית ובפלוגתא לא מיירי דהכי משני התם על קושיא אחרת:

(ה) (ס"ק ה) או שדרתו. מיהו הרב"י כתב דאינו מצוי כו' ור"ל דלפ"ז הגהת רמ"א ללא צורך. כיון דיבשה השדרה ודאי יבשו העלין. וביבשו העלין כתב הרב"י דפסול אפילו לא יבשה השדרה:

(ו) (ס"ק ו) מברכים כו' דהמרדכי כתב כן אהדס. ר"ל דהגהת רמ"א נובעת מדברי מרדכי. ובמרדכי לא מצינו שכ' כן כ"א בהדס. אבל בלולב לא דיבר המרדכי ורמ"א העתיקו על לולב ומנ"ל לרמ"א:

וכ"מ בגמרא ב"ח. ר"ל דבהדס קטום יש לברך בשעת הדחק אע"ג דתנן בהדס נקטם ראשו פסול מ"מ מדמסקי' הלכה כר"ט דאפילו שלשתן קטומים כשרים. מה"ת נימא דמתני' דלא כהלכתא. ע"כ פסול דקתני במתניתין ר"ל לכתחלה היכי דאפשר בשלם שאינו קטום. ואייתי ראיה דמצינו לפעמים דקתני פסול וע"כ ר"ל דוקא לכתחל'. והיינו דוקא בהדס אע"ג דקתני פסול נצטרך לומר דל"ד ור' ל דוקא לכתחלה מצד הכרח הנ"ל אבל לולב שנקטם ראשו דקתני במתני' פסול מה"ת נוציא לשון פסול מפשטיה דמשמע אפילו דיעבד ונאמר דאין הכוונה כ"א לכתחילה באין הכרח אלא פסול לגמרי אפילו ליכא אחר. מיהו הט"ז בסי' זה ובר"ס תרמ"ו גם היא הבין דדברי מרדכי קאי גם על לולב. ומפרש דבריו ואע"ג דבס' יראים לא כתב כן כ"א אהדס מ"מ המרדכי משוה לולב להדס. כיון דבתרווייהו תנן במתני' פסול. ובהדס ע"כ צ"ל דפסול ר"ל דוקא לכתחל' ה"ה בלולב:

ובשיעור הקטימה הביא ט"ז בס"ק ז' דברי הר"ן דשעורו בכ"ש ולענ"ד דהאי כ"ש דוקא ואע"ג דהט"ז כתב בס"ק ד' על נחלקו התיומת שכתב הר"ן דאפילו במיעוט פסול והוכיח ט"ז דע"כ כ"ש כשר. אלא ר"ל טפח או כזית. אינו דומה לדהכא ניהו דבלשון אפילו במיעוט יש לפרש כזית או טפח. אבל לשון כ"ש א"א לפרש אלא כ"ש ממש. ואי תיקשי לפ"ז קושית ט"ז בס"ק ד' דא"כ לחשוב קטימה בכ"ש במס' חולין דף י"ז באמת צריך יישוב. ובלא"ה יש להנדס בט"ז ס"ק ד' דאכתי קשה דהוי ליה לחשוב בחולין פסולי אתרוג בחוטמו דודאי פוסל בכ"ש:

(ח) (ס"ק ח) עליו כו' והרא"ש כ' אוהב כו' (לאפוקי מהר"ן שפוסל כה"ג) אולם הט"ז ס"ק י' כתב דוקא כשרק ראש העלין ונשאר חלק גדול מהעלין בלי כפיפה אבל אם גוף העלין כפופים פסול. ומ"ש בש"ע ודוקא בשדרתו כפופה הוא לאו דוקא עיין שם. ואם כלם כו' פסול לבוש. וט"ז בס"ק יו"ד חולק. מדמכשרינן בעלה האמצעית שבה תלוי הכשר של התיומת כ"ש בשאר עלין. וכתב עוד טעם לדבר ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >