כף החיים/אורח חיים/תרמה

כף החיים ‏ אורח חיים תרמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לולב שנפרדו עליו וכו'. דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ ולאחר שגדל מעט נפתח מעט וכל מה שמוסיף ליגדל נפתחין עליו יותר ואם שהה באילן עד שנפתח ונתפרדו עליו כשר אפי' לא אגדו אבל אם שהה באילן עד שנפתח הרבה ונתקשה כעץ פסול. טור:

ב

ב) שם. לולב שנפרדו עליו וכו'. וכל זמן שעליו דבוקים וסמוכין זה על זה הוא מצוה מן המובחר מפני שצריך שיהיו עליו כפותין יחד ולא יהיו פרודות מדכתיב כפות וזה הדרו. לבוש סעיף ב'. ואם לקח כפות תמרים בעודו בעץ שלא נתחלקו עליו כלל נראה דלא מקרי לולב בלא עלין. דרישה. וכ"פ ח"א כלל קמ"ט או' ח':

ג

ג) שם. לולב שנפרדו עליו וכו'. היינו כמו ענפי השבט שעומדים פרודות ויכולין לאגדן. מ"א סק"א. ולכאורה פירושו כענפי השבט פרודות הרבה רחוק משדרה ומ"מ עולין עם השדרה ברחוק ואין תלוין למטה זה כשר בתנאי שיכולין לאגדן הא נתקשו העלין כה"ג פסול כמ"ש הרב בסעי' ב' וז"ש המחבר אעפ"י שלא אגדן לומר ראוי לבילה בעינן כה"ג ובתלוין למטה כעלי החריות בכף הדמיון אעפ"י שיכולין לאגוד שינוי הוא ולאו הדר הוא ופסול. א"א או' א':

ד

ד) שם. ולא נדלדלו וכו'. פי' ולא נעקרו כמו שהוא בחריות שעלים שלהם נעקרו. ט"ז סק"א. ור"ל דאעפ"י שנתפרדו מ"מ מקום חיבורן לא נתקשה ואפשר עדיין לאגדן ומקרי לא נעקרו. לב"ש על הט"ז סק"ב. וכן מוכרח מדברי הט"ז סק"ב. ומ"ש היכא שיכול לאוגדן כשר היינו שאחר האגד יהיו העלין שוכבין על השדרה בטוב ולהיות כפות דאל"כ הא גם החריות יכול לאגדן. וכ"מ ממ"ש באות הקודם:

ה

ה) שם. אפי' לא אגדו. ומ"מ ודאי מצוה לאגדו לכתחלה. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' א':

ו

ו) שם הגה. מיהו מ"מ מצוה מן המובחר וכו'. דמ"ש הש"ע לולב שנפרדו עליו וכו' כשר. בדיעבד דוקא משמע. ביאורי הגר"א. וכ"כ הט"ז סק"א:

ז

ז) שם בהגה. מ"מ מצוה מן המובחר וכו'. וכל שאין עליו תלויות למטה אלא שקצת נוטין לצדדין אפי' מצוה מן המובחר ליכא. ט"ז סק"ב. אמנם המאמ"ר או' א' והנה"ש או' א' ובכורי יעקב פקפקו בדברי הט"ז הנז' וכתבו דמ"ש דמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודות היינו שלא ליטול לולב שעליו פרודות וניטות לצדדין אעפ"י שאין תלויות למטה יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע. וכ"כ הב"ח דודאי איכא הידור טפי כשאין עליו פרודות כל עיקר והוא מצוה מן המובחר:

ח

ח) לולב בגי' ל"ו ל"ב כלומר ל"ו צדיקים בכל דור ונגד ל"ו מסכתות. ול"ב היינו תורה המתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד. ולול"ב בגי' חיים היינו תורה. מהרי"ו. ובדרשות מהרי"ל רמז למי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי העוה"ז ועולם הבא. ובס' החינוך פרשת אמור אתרוג דומה ללב שהיא משכן השכל לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו. לולב דומה לשדרה לרמוז שיישייר כל גופו לעבודתו ב"ה. הדס דומה לעינים לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו. ערבה דומה לשפתים לרמוז שישים רסן בפיו ויכוין דבריו ויירא מהשי"ת אף בעת שמחה. א"ר אות א' ונראה שזה נרמז בה"ת של אתרו"ג לול"ב הד"ס ערב"ה שהם גי' סו"ד לרמוז שיש בהם סוד. ועיין בסה"ק ישמח ישראל דרושים עה"ת פ' אמור מה שכתבתי עוד רמזים בזה קחני משם:

ט

ט) [סעיף ב'] נפרצו עליו והוא שידלדלו וכו'. בגמ' (ל"ב ע"א) מפרש דהיינו דעביד כי חופיא ופירש"י (על המשנה דף כ"ט ע"ב) נפרצו עליו משדרה ואינם מחוברים אלא ע"י אגודה כי חופיא שקורין אשקיבא לאו הדר הוא. והרי"ף והרמב"ם פירשו דנפרצו היינו שנדלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול. והקשו התו' והרא"ש על פירש"י ופירשו הם דחופיא היינו שחילק כל עלה לשנים במקום שהוא כפול מגבו והיינו נפרצו עליו דהכא שנפרץ ראש כל עלה ועלה מגבו ברוב עלין שבלולב וכמ"ש כל זה בב"י יעו"ש וע"כ סתם הכא בש"ע כדברי הרמב"ם ודין נחלק כתבו בסעי' שאח"ז:

י

י) שם. נפרצו עליו וכו'. ואם השדרה נפרצה ונשברה ותלויה למטה נ"ל דכשר דדוקא ברוב עלין פסיל דדמי לבהמה שנשברו רוב צלעותיה טרפה ונשברה השדרה כשרה וכ"מ ברי"ו דהוי כעין שבירה ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה. מ"א סק"ב. והב"ד י"א בהגה"ט. ר"ז אות ח' אמנם הא"ר או' ב' כתב צ"ע על דברי המ"א הנזכר דהתם החוט קיים וגם לא דמי זה לזה עכ"ל וכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ע"א דלא מיבעיא בנשברה ממש דהיינו שנקרע ונפסק רוב רחבה דודאי פסול אלא אפי' לא נפרק ונפסק כ"א המיעוט או אפי' עדיין היא שלימה וכולה קיימת רק שנכפפה כ"כ ונכפלה באמצעה עד שחציו תלוי למטה ומונח על חציו האחר נמי פסול וכו' וכן יש לפסול אף בשאר הימים אם לא בשעת הדחק שנוטלים הפסולים ותקנתא שכתב המ"א לאוגדו שלא יפול למטה איני יעו"ש. והב"ד השע"ת אות ג' יעו"ש. וכן בס' בית מאיר חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דודאי זה פסול וגם מ"ש המ"א דכ"מ מרי"ו כתב עליו דאפי' רמז משמעות אין בו יעו"ש:

יא

יא) שם הגה. וכ"ש אם נפרצו ונעקרו למטה וכו'. ר"ל למטה במקום חיבור העלין לשדרה נעקרו שם מהשדרה ואינם מחוברים אלא ע"י אגודה. לב"ש. מ"ב אות ה' והיינו ברוב עלין כמ"ש אח"כ בהגה וברוב כל עלה ועלה כמ"ש בב"י. ועיין לקמן אות ט"ז ואו' טו"ב:

יב

יב) שם בהגה. דפסול אפי' אגדן. וה"ה במ"ש ההגה לעיל שפסולין כשהן תלויות למטה גם כן פסול אפי' אגדן כמ"ש לעיל או' ג' וכ"כ הר"ז או' ו' מ"ב או' ו':

יג

יג) שם בהגה. וכן אם נתקשו העלין כעץ וכו'. זהו הנקרא בגמ' חרות אבל התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ זה נקרא דומה לחרות וכשר. ט"ז סק"ג. ואפילו לא אגדן אכן טבע האילן שבשעה שהעלין התחילו להתקשות נעשו עליהן מפורדות וכבר נתבאר לעיל דמצוה מן המובחר שלא יהיו מפורדות. מ"ב או' ז' ועיין לעיל או' ז':

יד

יד) שם בהגה. וכ"ז ברוב עלין וכו'. ודוקא אם הוא בתוך שיעור הלולב שהוא ארבע טפחין כדלקמן סימן תר"ן יעו"ש:

טו

טו) שם בהגה. ועדיין הלולב נשאר מכוסה וכו'. אבל כשאין מכסין אף נפרצו מיעוט עליו פסול. א"ר אות ג':

טז

טז) [סעיף ג'] הגה. וברוב העלין. וברוב כל עלה ועלה. ב"י. לבוש. מ"א סק"ג. ר"ז אות ט' ח"א כלל קמ"ט או' ט' מ"ב או' י"א:

יז

טוב) ולאו דוקא שנחלקה מגבה אלא כל שנסדקו רוב העלין ברוב כל עלה ועלה הר"ז כאלו אינו והוי כאלו הלולב בלא עלין דהוי פסול מגופו ופסול כל ז' ח"א שם בשם הריטב"א. אכן לפי מה שפירש"י במתני' דנפרצו עליו הוא מטעם שאינו הדר א"כ לדעת הרמב"ם וסיעתו דלא בעו הדר בשאר הימים יהיה כשר בשאר הימים וכ"כ א"ר סי' תרמ"ט אות כ"א בשם הכלבו. מ"ב בשה"צ או' י"א. ועיין לקמן או' כ"ו:

יח

חי) שם. פסולה. ולדיעה זו הראשונה אין שום נ"מ בין שאר עלין לעלה האמצעית ואם נחלקה אפילו כולה כשירה כמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"ב:

יט

יט) שם. היו עליו אחת אחת וכו'. והיינו ג"כ ברוב עלין פסול כמ"ש הלבוש. וכ"כ הר"ז אות ט' וה"ד אם הוא בתוך שיעור הלולב שהוא ד' טפחים כדלקמן סי' תר"ן יעויין שם:

כ

ך) שם. וצד השני ערום וכו'. עיין בחי' הריטב"א דבזה ודאי פסול כל שבעה ימים אבל באחת אחת מתחלת ברייתו מסתפק שם יעו"ש. מ"ב או' י"ג:

כא

כא) שנה אחת היו הרבה לולבים שהתיומת שלהם מתחלת ברייתו לא היה אלא עלה אחד ונמנינו עליהם ופסלנום ונראה להכשיר בשאר ימים ואין לפסול אלא בשני ימים הראשונים ובשעת הדחק יש להתיר אפילו ביום ראשון. הזר"א בשו"ת א"ח סי' צ"ד. מחב"ר אות א' שע"ת:

כב

כב) שם הגה. וי"מ לומר דאם נחלק העלה העליון וכו'. שדרכה להיות כפול כשאר עלי הלולב. תה"ד סי' צ"ו. מ"א סק"ד:

כג

כג) שם בהגה. העלה העליון האמצעי וכו'. וה"ה אם כלה בשני עלין ונחלקו שניהם בתיומתן ברובן או אפי' עלה א' נחלקה בתיומתו ברובו נמי פסול. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' י"א. א"ר או' ד' מחה"ש סק"ד. מ"ב או' ט"ו. ולדעת המחמירין במקצת כשנחלקה התיומת ה"ה בזה כשנחלקה אפי' א' במקצת. א"ר שם. מ"ב בשה"צ אות ע"ז. ועיין לקמן או' כ"ח:

כד

כד) ועוד כתבו התו' (בבא קמא דף צ"ו ע"א) שמצא ר"י בתשו' הגאונים שנחלקה התיומת אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה הימנה והוא כשני הוצין דבוקין זה בזה ונקראין תיומת ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר כי בטורח נמצאים אותן שיש להם תיומת כזה אפי' אחד בה' מאות וי"ל שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחלה כענין זה ונחלק שנשתנה מברייתו ע"כ. והב"ד ב"י וכתב וזה דבר שלא נמצא בארצם אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצין אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ בלי שום פירוד יעו"ש וכתב המאמ"ר אות ד' ולכן הרוצה לבדוק העלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא וכל שרואה שם דיבוק ע"י דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי ואם נחלק לא נחלק כ"א מעט יעו"ש. והגם שמרן ומור"ם לא חשו לסברא זו לכותבה על השולחן מ"מ כתבנו זה כדי ליזהר לכתחלה לצאת אליבא דכ"ע:

כה

כה) שם בהגה. עד השדרה וכו'. עיין בביאור הגר"א שהסכים דלדינא יש להחמיר ברובו דבכל פסול רובו ככולו ועל מקצתו אין להחמיר כלל. מ"ב אות ט"ז. וכן כתבנו לעיל אות כ"ג בשם הב"ח דלדינא אין לפסול אלא ברובו יעויין שם:

כו

כו) שם בהגה. מיקרי נחלקה התיומת ופסיל. ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר וא"כ פסול כל ז' יכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל ז' מפני שאין הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולים משום לקיחה תמה כשרים בשני. מ"א סק"ו. מיהו מ"ש בשם הירושלמי ורי"ו דבעינן הדר כל ז' כ"ה דעת הרא"ש והטור אבל דעת הרמב"ם והרי"ץ גיאת ובעל העיטור והר' יונה דלא בעינן הדר רק בראשון וע"כ כתבו כל הפסולין אינן פסולין אלא בראשון אבל משם ואילך כולם כשרים כמ"ש בטור וב"י סי' תרמ"ט יעו"ש. וכ"פ בש"ע שם סעיף ה' כדברי הרמב"ם ודעמיה יעויין שם ובדברינו לשם בס"ד:

כז

כז) שם בהגה. מיהו לכתחלה וכו'. היינו אם יש לו לולב אחר אבל א"צ לברך על לולב חבירו משום זה. ר"ז או' י"א. מ"ב או' י"ח:

כח

כח) שם בהגה. כי יש מחמירין אפי' בנחלק קצת. כ"כ הר"ן בפ' לולב הגזול דיש מחמירין עוד לומר דכל שנחלק התיום אפי' במיעוט פסול יעו"ש והב"ד ב"י. וכתב ע"ז הט"ז בסק"ד דאין סברא לומר בכאן בפחות מטפח או כזית דפוסל יעו"ש והב"ד א"ר אות ד' מיהו ח"א כלל קמ"ט או' יו"ד כתב על דיעה זו דאפי' לא נחלק רק מעט בסדק כל שהיא א' מן העלין העליונים נמי פסול דעל ידי הנענועים סופה ליסדק כולה וכל העומד ליסדק כסדוק דמי וראוי להחמיר אם אפשר עכ"ל וכ"כ הר"ז או' י"א דמצוה מן המובחר לחזר אחר לולב שלא נחלק העלה העליון שלו כלל. ועיין לעיל או' כ"ה ולקמן סעי' ז':

כט

כט) [סעיף ד'] ואם אין ראשו של זה מגיע וכו'. והטעם בכל זה משום דאינו הדור. לבוש. ר"ז אות י"ד ואות ט"ו. מ"ב או' ך' מיהו ח"א כלל קמ"ט אות י"א כתב י"א דפיסולן משום דאינו הדר וי"א משום דהוי פסול מגיפו יעו"ש ונ"מ דאפי' להמתירין בשאר הימים שאינו הדד כמ"ש לעיל או' כ"ו בכאן יש להחמיר. ועיין לעיל אות טו"ב:

ל

ל) [סעיף ה'] לולב שיבשו רוב עליו וכו'. שאין זה הדר. סוכה כ"ט ע"ב ול' ע"א. לבוש. ר"ז או' ט"ז:

לא

לא) שם. לולב שיבשו רוב עליו וכו'. ומחצה על מחצה כרוב דא"א לצמצם בשיעורים א"כ אין להכשיר הפסול אלא עד שיהא רובו בכשרות רוב הנראה לעינים כדי לצאת מידי ספק הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ב יעו"ש. ער"ה או' א' ועיין לקמן סימן תרמ"ו או' ל"ז:

לב

לב) שם. לולב שיבשו רוב עליו וכו'. ואם יבש עלה העליונה התיומת פוסל הראב"ד. א"א או' ה' מ"ב או' כ"ב:

לג

לג) שם הגה. או שדרתו. מיהו הרב"י כתב דאין מצוי שיהא שדרתו יבש והעלין לחים וליכא לספוקי בזה יעו"ש. מ"א סק"ה. ור"ל דלפ"ז הגהת רמ"א ללא צורך דכיון דיבשה השדרה ודאי יבשו העלין וביבשו העלין כתב הרב"י דפסול אפילו לא יבשה השדרה. מחה"ש. לב"ש. ואם יבש מעט משדרה בענין שנחסר שיעור האמור בתר"ן ורוב עלין לחין נ"מ דפסול. א"א שם. מ"ב בשה"צ או' כ"ד:

לד

לד) שם. משיכלה מראה ירקות שבו וכו'. פי' שכלה כל מראה ירקות שבו לגמרי אז ילבין פניו כמת על שם לא המתים יהללו יה. כ"כ בס' תמ"ד א"ר או' ה':

לה

לה) שם הגה. וי"א דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן וכו'. כדי ליישב המנהג כתב כן אבל כבר מבואר שלא הסכימו רוב הפו' דא"כ לעולם לא יפסול ע"כ הרוצה לצאת ידי כל הפו' יזהר שלא יטול לולב שכלה כבר כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו. ט"ז סק"ה. מאמ"ר או' ו' מ"ב או' כ"ה. וית' עוד מזה לקמן סוף סי' תרמ"ט בהגה יעו"ש:

לו

לו) שם בהגה. אלא כשנתפרך בצפורן וכו'. ר"ל נפרך ונשבר ממש. פרישה או' ב' מש"ז או' ה' והכלבו בסי' ע"א כתב דלולב היבש נקרא כשכופלין אותו והעלה שלו משתברת. והב"ד ח"א כלל קמ"ט או' ט"ו. ועיין בזוה"ק פ' צו דף ל"א ע"ב שכתב דבעינן כל הד' מינים לחים ולא יבשין ונתן טעם בסוד יעו"ש:

לז

לז) [סעיף ו'] נקטם ראשו דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים וכו'. כ"כ הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל ומשמע דהיינוי שנקטמו רוב מספר ראשי העלין העליונים וכ"כ הלבוש והב"ח. וכ"מ מדברי הט"ז סק"ו יעו"ש. וכמה שיעור הקטימה עיין ב"י מ"ש לפרש בזה אם ברוב כל עלה או אפי' במשהו והלבוש פסק לחומרא דאפי' בכל שהוא פסול:

לח

לח) שם. נקטם ראשו וכו' פסול. דלא הוי הדר. רש"י סוכה כ"ט ע"ב. ר"ז או' י"ז. מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל או' כ"ו:

לט

טל) שם הגה. ואם נקטם העלה העליון האמצעי פסול. לא דק בלשון שהיה לו לכתוב וי"א אם נקטם וכו' שהרי זה חולק על מ"ש הש"ע רוב העלין וכו' דלאיתה דיעה אין חומרא בזה באמצעי יותר משאר העלין. ט"ז סק"ו. והב"ד סי' תמ"ו כתב דהש"ע מיירי בלולבין שהם כלים בשלשה עלין באמצע וקאמר דבקטימת רובן דהיינו שנים מהם פסול ודלא כבעל העיטור שמצריך שיקטמו כל הג' אבל מ"מ צריך שיקטמו ב' מהם ואם לא נקטם רק האחד אפי' האמצעי כשר כיון שהרוב שלמים. ומור"ם בהגה שכתב ואם נקטם העלה העליון האמצעי פסול אינו חולק על הש"ע מדלא כתב וי"א אלא מור"ם מיירי בלולבים שכלים בעלה א' באמצע והשני עלין שבשני צדדין של זו אינם עולין עם זו בשוה מעיקרן אלא הוי עיקרן למטה מעיקרו של זו האמצעי ולכן פסול בא' לבד כי אין שם אלא א' יעו"ש אבל הזר"א א"ג סי' ע"ב דחה דברי הב"ד הנז' והכריח דהש"ע נמי מיירי בסתם לולבין דעולין בעלה א' והשנים העולים משני צדדיו קרי להו עלין העליונים. וסובר מור"ם דהש"ע ר"ל דנקטמו ב' מהג' עלין העליונים במשהו פסול ולכן כתב הוא על דבריו ואם נקטם עלה העליון האמצעי פסול ולא דק למכתב זה בשם י"א וכמ"ש הט"ז יעו"ש. והב"ד בית השואבה או' יו"ד:

מ

מ) לולב שכלה בשני עלין ואכלו עכברים מעט בשני העלין ונקבו נראה שאין זה קרוי קטום כיון שכל העלין קיימין ואינו אלא נקב בעלמא בחסרון ולא מצינו שנקב פוסל אלא באתרוג לא בלולב ואין להוסיף על הפסולין שמנו חכמים כמ"ש ב"י ססי' תרמ"ה בשם הרא"ש. ב"ד סי' תמ"ז. אמנם בס' בית השואבה או' י"ג כתב לפקפק בדברי ב"ד הנז' ולכן כתב דנכון להחמיר לכתחלה ביש אחר שלם לגמרי יעו"ש:

מא

מא) לולבין שהתיומת שלהן קטומה במשהו לפי שהעלין שלהן חדין ודקין הרבה כשרים אף שנקטמו במשהו חודי התיומת מכח ספיקי דפלוגתא. דלהראב"ד אינו פסול אלא בנקטם מהעלין שבראשו עם מעט מהשדרה ולבעל העיטור בעינן נקטמו כל הג' עלין העליונים עד השדרה. ולהי"א שהביאו המ"מ והר"ן בעינן שנקטם רוב העלה האמצעי. זר"א שם. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' ל"ג או' כ"א בלולבים שראשי העלים העליונים יש בהם כקוץ ארוך קצת ודק מאוד ונקטמו כל הקוצים הללו והעלים נשארו שלמים דכשרים מכח ס"ס כנז' בית השואבה או' י"ד:

מב

מב) שם הגה. ואם נקטם העלה העליון וכו'. וכן אם לא נקטם רק הדף האחד שלו והדף השני קיים פסול ב"ד סי' תמ"ח. והסכים לדבריו בית השואבה או' י"ב יעו"ש:

מג

מג) שם הגה. ואם נקטם העלה העליון וכו'. וראוי לחוש אפי' לכל שהוא. הר"ן והריטב"א בשם הר"י. ער"ה או' ג' ביאורי הגר"א. ר"ז או' י"ז. ח"א כלל קמ"ט או' י"ב. מ"ב או' כ"ח. ועיין לקמן או' מ"ז:

מד

מד) ודוקא נקטם ראשו אבל נקטם במקום אחר כשר אלא א"כ חסר רובו או מחציתו. הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ב. ער"ה או' ד':

מה

מה) שם בהגה. ודוקא דאיכא אחר אבל ליכא אחר מברכין עליו. לא דק דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם ספר יראים ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל בלולב פסול לכ"ע וכ"מ בגמ' ב"ח. וכן עיקר למעיין בס' יראים. מ"א סק"ו. וכ"כ ה"ר מניח על הרמב"ם לה' לולב וכשאמרו שעת הדחק שרי ה"ד ביבש אבל בקטום אפי' בשעת הדחק אין מברכין עליו שאינו הדור כלל והביא ראיה מהירושלמי יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י וכתב ולכן העיקר כמ"ש הב"ח והרב תפארת שמואל דהמרדכי אהדס קאי יעו"ש וכ"כ הקמ"מ ובביאורי הגר"א יעו"ש:

מו

מו) שם בהגה. אבל ליכא אחר מברכין עליו. עיין מאמ"ר או' יו"ד שכתב דאף בנקטמו כל הג' עלין כל שלא הגיע עד השדרה י"ל דסומך מור"ם על המרדכי יעו"ש אבל הא"ר או' ז' כתב דגם רמ"א לא מכשיר אלא בנקטם עלה העליון האמצעי דהרבה פו' מכשירין לכן סמך עלייהו באין אחר אבל בנקטמו רוב עלין מודה דלא מהני שעת הדחק יעו"ש וכ"פ ח"א כלל קמ"ט או' י"ב. והר"ז או' י"ז כתב דבשעת הדחק שא"א למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא זו ומותר לברך על לולב שנקטם מיעוט של עלה העליון אבל אם נקטם רובו אין לברך עליו אפילו בשעת הדחק אלא אם כן במקים שנוהגים נברך על כל הפסולין גמורים בשעת הדחק וכמ"ש בסי' תרמ"ט יעו"ש:

מז

מז) טוב ליזהר לחוש להחמיר לכתחלה לסברת רבוותא דסברי דבעינן שלא יהא קטום כלל העלה האמצעי אכן בשעת הדחק יש לברך עליו כל שלא נקטמו רוב עליו כפסק מרן שקבלנו הוראותיו אכן החושש שלא לברך על לולב שקטום העלה האמצעי לחוש לסברת הפוסלים אפי' בדליכא אחר לא הפסיד כיון דברכות אינן מעכבות דמידי פלוגתא לא נפקא והנכון לענין מעשה הוא דכל הסוליפן מחמת מומין בשעת הדחק נטולי נטלינן להו וברוכי לא מברכינן כמ"ש מרן בש"ע סי' תרמ"ט וא"כ מי שחושש לסברת הרבוותא דפוסלין בעלה העליון בלילב ודאי הוא נכון שלא לברך עליו. גט מקושר בביאורו לתוספי רא"ם דף ק"ך ע"א וע"ב. מחב"ר או' ב' בית השואבה או' י"ז. ועיין לעיל או' מ"ג:

מח

מח) [סעיף ז'] נסדק אם נתרחקו שני סדקיו וכו'. להמחבר בסעי' הקודם דמיירי ברוב עלין מיירי נמי הכא ברוב עלין ועלה העליונה ס"ל להמחבר בסעי' ג' דאין לה חומרא יותר משאר עלין. וקשה איך מכשירין הנסדק הא הו"ל נחלקה התיומת בסעי' ג' וי"ל דהתם לא מיפסל אלא ברוב כל עלה ועלה וכמבואר בטור והכא בנסדקו מעט משו"ה אינו פסול אלא כהימנק (ר"ל נראין כשניראשין) כ"ז להמחבר. ולרמ"א בסעי' הקודם דמיירי בעלה האמצעי ועליה אמרינן דנסדקו דלא כהימנק כשר וקשה הא הו"ל נחלק התיומת בסעי' ג' לרמ"א ולכן כתב רמ"א דמיירי שלא נחלקה התיומת בענין שיפסל והיינו כפי הט"ז שנסדק מעט דכשר וכהימנק פסול. וכ"כ בהדיא הר"ך הובא בב"י. לב"ש. וכ"כ הלבוש לפרש סעי' זה דנסדק על העלין יעו"ש. והגם דיש מפרשים נסדק על הלולב בעצמו כמ"ש בטור וב"י מ"מ כיון דיש מפרשים כך כתבו כן כדי ליישב דברי הש"ע ומור"ם עם הסעיפים הקודמין:

מט

מט) שם. נסדק אם נתרחקו בני סדקיו וכו'. היינו אפי' לא היו כן בתולדה רק אח"כ. מהר"ם ן' חביב בס' כפות תמרים דף ל"ב ע"א. מ"ב או' ל"א:

נ

נ) שם הגה. ואפי' לא נחלקה התיומת וכו'. פי' שלא נסדק העלה האמצעית עד השדרה מ"מ פסול אם אותו הסדק מרחיב השני ראשי הסדק עד שנראים כשנים והיינו כהימנק דאיתא בגמ' ט"ז סק"ט. ולפי המחמירין אף בנסדק במקצתו צ"ל כפי' שנסדק לרחבו. ביאורי הגר"א. והוא הפירוש שכתב הר"ן והובא בב"י יעו"ש ומ"ש המ"א סק"ז לפרש בדברי הגה הנז' כתב עליו הלב"ש שם שהוא תמוה יעו"ש:

נא

נא) ואם נסדקה השדרה תחת עלה זה העליון דהיינו ממקום שעליה יוצאים ולמטה אם נתרחקו שני צידי הסדק זה מזה עד שיראו כשנים פסול לפי שחסרונו נראה וניכר שאינו תם ושלם. ר"ז או' י"ב:

נב

בנ) [סעיף ח'] או שהוא עקום וכו'. דומה למגל. סוכה ל"ב ע"א:

נג

גנ) שם. או שהוא עקום לפניו וכו'. לצד שכנגד השדרה. שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחליות מחוברין בה מכאן ומכאן ואמצעה חלק ועולה כמקל. רש"י שם:

נד

דנ) שם. או שהוא עקום לפניו וכו'. היינו שעקום אמצעיתו לפניו עד שנעשית שדרתו כגב בעל חטוטרת. לבוש. ר"ז או' י"ח. ח"א כלל קמ"ט או' י"ג:

נה

הנ) שם. פסול. שאין זה הדור. לבוש. ר"ז שם. מ"ב או' ל"ו. משמע הא אם יכול לתקנו להעביר עקמימותו ולישרו ע"י מכבש וכדומה כשר. וכ"כ הלק"ט ח"ב ססי' רכ"א:

נו

ונ) שם. אבל אם נעקם לאחריו כשר. דהיינו ששדרתו נעקמה ונכפפה באמצעיתה לצד פניו כשר. ר"ז או' י"ט:

נז

זנ) שם. אבל אם נעקם לאחוריו כשר. טוב ליזהר לכתחלה שלא יהיה עקום כלל לצאת לידי ספק לכ"ע אכן היכא דלא אפשר אין להחמיר בעקום לאחוריו כיון דעינינו רואות שהוא דרך ברייתו. גט מקושר בביאור לתוספי הרא"ם לה' לולב דף ק"ך ע"ד. מחב"ר אות ד' שע"ת. ולענין אתרוג עקום או כפוף עיין לקמן סי' תרמ"ה או' קכ"ה:

נח

חנ) [סעיף ט'] אם כפוף בראשו וכו'. ראשו כפוף כאגמון דומית לאיש גבן והזקן שראשיהן שחין וכפופין למטה. רש"י סוכה ל"א ע"ב:

נט

טנ) שם. אם כפוף בראשו וכו'. בין לפניו בין לאחריו. לבוש. ר"ז או' י"ט. מ"ב או' ל"ח:

ס

ס) שם. פסול. שאין זה הדור. לבוש. ר"ז שם. מ"ב או' ט"ל:

סא

סא) שם. אבל עליו כפופים וכו'. והרא"ש כתב (בתשו' כלל כ"ד סי' יו"ד) אוהב אני יותר לצאת בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת יעו"ש. והב"ד ב"י. ודוקא עליו העליונות אבל אם כל עליו או רובן כפופין כל שהוא פסול. לבוש. מיהו הט"ז סק"י כתב לפקפק בדברי הלבוש הנז' דהא עלה האמצעית היא חמורה טפי משאר עלין ואפ"ה כשר בכפוף בראשה כ"ש בשאר העלין וע"כ כתב דהא דמכשר הרא"ש ואוהב יותר בכפוף היינו במקצת מראש העלין למעלה ונשאר חלק גדול מהעלין בלי כפופה אבל אם גוף העלין נכפף הרבה מאד לאמצען ונראה כמו שנכפף העלה פסול יעו"ש מיהו הב"ח כתב על דברי הרא"ש הנז' אבל הר"ן החמיר ואמר דאף כשעליו כפופין בראשו דפסול ונכון להזהר כדבריו עכ"ל וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א סי' רנ"ט דנכון להחמיר כסברת הר"ן. והב"ד כנה"ג בהגב"י. וכ"כ בשאלת יעב"ץ דאף שהרא"ש כתב שהיה אוהב לצאת בו לדעת גדולים אחרים לא די שאינו מן המובחר אלא שאין יוצאין בו יעו"ש והב"ד השע"ת יעו"ש. ועיין לקמן או' ס"ג:

סב

סב) ואם ראשי העלין כפופין לצדדין וכולו עומד נראה דאפי' להרדב"ז אין להחמיר. בית השואבה או' כ"ט. מיהו מסתמיות דברי הפו' משמע דאין חילוק בין לפניו ולאחריו או לצדדין:

סג

סג) שם. אבל עליו כפופים בראשו וכו'. ואפי' נכפף גם העלה העליון האמצעי כשר. ר"ז אות ך' אבל הרשב"א כתב שראש העלה העליונה אפי' כפוף כל שהוא מפסיל וכן כל הפסולים יבש וסדוק כי הימנק וכיוצא בהן שעשו אותו כחוטמו של אתרוג שכל הפסולין פוסלין במשהו לפי שאינו הדר. ביאורי הגר"א. וכן יש להחמיר ולהזהר לכתחלה אם אפשר אבל אם לא אפשר יש לסמוך על דברי הש"ע וכפי' הלבוש שכתבנו לעיל או' ס"א משום דהכל הולך אחר הרוב וכמ"ש לעיל או' כ"ה יעו"ש. והגם שכתבנו לעיל סי' ח"י או' ז' דסב"ל אפי' כנגד מרן ואפי' כנגד הרוב יעו"ש מ"מ הא כתב מור"ם ז"ל בד"מ אות ו' דכן נוהגין כדברי הרא"ש ודלא כדמשמע מדברי הר"ן יעו"ש וכבר כתבני בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---