ביאור הגר"א/אורח חיים/תרמה

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תרמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א לולב שנפרדו כו'. לשון הרמב"ם וכפי' הרי"ף:

ומ"מ. דכשר בדיעבד דוקא מ':

ב

ס"ב נפרצו כו'. רי"ף ורמב"ם:

וכ"ש אם כו'. הוא פירש"י במתני':

וכן אם כו'. כן מפרש הטור מש"ש חרות פסול. ב"י:

וכ"ז ברוב כו'. תוספתא פ"ב לולב עשוי כמין חרות או שנפרצו רוב עליו פסול וזה מסייע ג"כ לפי' הטור על חרות ולפי' הרי"ף על נפרצו שמדמה אותם בתוספתא וז"ש הרי"ף והרמב"ם וש"ע כעלי החריות ר"ל כעין חרות:

ועדיין הלולב כו'. דבלא"ה אפי' במיעוטן פסול כמ"ש בציני הר הברזל ל"ש אלא כו' וכל שאינו מכוסה הוי אופתא ועדיין הלולב כו' ר"ל שיעור הלולב וערשב"א ור"ן שכ' וכן בהדס בעינן שיהא כל שיעורו עבות ואם נשרו מקצת העלין פסול שאין שמו עליו שאין נק' עבות וכן הדין בלולב שאין שמו עליו ונק' אופתא כמ"ש בגמ' כנ"ל וכ' ואין ללמוד באלו מערבה:

ג

ס"ג בריית כו' נחלקה כו'. כן פי' הרי"ף והרמב"ם מ"ש נחלקה התיומת וברוב העלין כמ"ש הרא"ש והג"ה והירושלמי שם מסייע להם ר' מלוך בשם ריב"ל נחלק המתאים כמו שנפרצו העלין אלמא דבכל העלין מיירי וברוב כמו נפרצו וז"ש בה"ג והביאו הרא"ש בעי ר"פ נחלקו התיומת ההוא גבא דהוצא כו' ההוא דמתאים כו' אי כנפרצו עליו דמי או כו' וכ"כ הרי"ף ה"ה כאילו נפרצו העלין ופסול והוא לשון הירושלמי וכן מ' בגמ' מדקבעינהו אחר נפרצו ונפרדו וכמו נפרצו ברוב ה"ה נחלקו שפיסולן משום נפרצו כנ"ל וכמ"ש הרשב"א שכל הפסולין בעלין הוא ברובן דדייני' כאילו נפרצו וכמ"ש בערבה נפרצה כו' ושנשרו מקצת עליה כשרה וה"ה לכל הד' מינים שכולן שוו בפסולן אלא שמוסיף בכ"א שאין לו ענין בחבירו כגון באתרוג חזזית וכן בכולם ונקיט נשירת מקצת העלין בערבה לפי שהוא שכיח בה יותר וכן כמושה דתני בה ובברייתא תני בכל הד' מינים:

היו עליו כו'. זה פי' הרמב"ם מש"ש האי לוליבא דסליק בחד הוצא כו':

או שכל כו'. זהו פירש"י על מימרא כנ"ל:

וי"מ לומר כו'. הוא דעת רש"י שהביאו הגהת סמ"ק ואינו ברש"י שלפנינו וז"ל סמ"ק שם נחלקה התיומת כו' פירש"י שתי עלין העליונים ששם השדרה כלה וכ' בהג"ה שם האמצעיות אע"פ שכל עלה ועלה שלם בעצמו כמו שאר עלי הלולב שכאו"א כפולה לשתים כו' לפיכך לולבין המצויין בינינו רובן פסולים שרובם אין שתי עלין האמצעיות מחוברין יחד והוא פירש"' שלפנינו וכ' ועוד פי' הקו' פי' אחר נחלקה התיומת דהיינו עלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלק לשתים לפ"ז לולבין המצויין בינינו רובן כשרים כיון שעלה האמצעי שלם ומיהו יש מקצתן שעלה האמצעי נחלק בראשו ומ"מ יש להכשירן לפי' פי' הקו' דפי' דוקא כשנחלקה עד למטה מן העלין כדפי' בתוס' ר' יהודה עכ"ל והוא כמ"ש ברש"י שלפנינו על פי' הראשון נחלקו זה מזה כו' שלמטה מהם וע"ש ד"ה נחלקה כו'. וכ' בת"ה שאלה נחלקה התיומת רבו בו פתרונים האיך אנו נוהגים בו. תשובה דיש לנהוג כפי' אחר שברש"י כמ"ש בהגהת סמ"ק דעלה האמצעית כו' עד למטה מן העלין ובא"ז הוסיף להקל דבעי נחלק גם השדרה עד העלין שלמטה הימנה וכ' בא"ז דעל פרש"י אני סומך הלכה למעשה. וכ"ה ברש"י שלנו כפי' הראשון ונסדקה השדרה עד כו' ובהג"ה כאן לא העתיק אלא כמ"ש בהגהת סמ"ק:

מיהו כו'. כי יש כו'. הוא הרשב"א ור"ן ומ"מ שפי' ג"כ כל' הב' שברש"י והקשה הרשב"א והא אמרי' דוקא דעביד כי המניק וי"ל דהתם שנסדק מיעוטו דהיינו בראשו וכאן דנחלק רובה ועוד י"ל דאפי' מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרי' שם בשנסדק לרחבו דשם כשר במיעוטו עד דעביד כי המניק ולפ"ז ראוי לחוש לארכו אפי' במיעוטו וטעם לפי שמתרבה הסדק בניענועו וכן חוששין בעלי הנפש וכ"כ הר"ן ולעיקר דינא תופסין דוקא שנחלקה רובו וכמ"ש הר"ן על תי' הב' ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר ומ"מ כ' כתי' הראשון ויש מי שפי' נחלקה התיומת העלה האמצעי עליון שבכולם כו' ואין פסול אלא ברוב עלה ולא במיעוטו אלא שהרשב"א והר"ן ומ"מ תופסי' לדינא כפי' הגאונים וש"ע בכל העלין כנ"ל ולכן השמיט בהג"ה דעה זו ברוב עלה לפי שלדעתם אף שתופסים לפירש"י ברוב מ"מ אין סוברין כמותו ולדעת סמ"ק וא"ז דוקא שנחלק כולו אלא שכ' דעת המחמירין לחומרא בעלמא אבל לדינא יש להחמיר כפי' הרשב"א דברובו דבכל פסול רובו ככולו והוא פשוט לדעת הרשב"א ור"ן ומ"מ ועל מקצתו אין להחמיר כלל כמ"ש הר"ן שאין זה במשמע' שפי' סדוק כהימנק על רחבו דאין דרכו ליעבד כהמניק לרחבו וכמ"ש המ"מ כנ"ל:

ואם אותו כו'. כ"כ בכל בו מ"ש האי לוליבא דסליק כו'. וכמו שפי' הרמב"ם על התיומות לפי שיטתו:

ד

ס"ד או שאין לו הרבה כו'. זה פי' רב שר שלום על מ"ש דסליק בחד הוצא כו':

ה

ס"ה לולב שיבש כו'. כ"כ הרשב"א יבש כל שיבשו רוב עליו אע"פ ששדרתו לח אין זה הדר וכן להיפך ויש שכ' איפכא ויש שכתבו דוקא שיבשו שניהם והראשון נראה נכון ואין מצוי שיהיה שדרה יבש והעלין לחין וכ"כ הר"ן והי"מ השני הוא דעת הראב"ד שהביא הרא"ש וכפי הגי' בפרו' יבשו הוצין מהו כו' ומ' דאיפשטא שם לקולא ודעתו שכל הפסולין כמו נקטם ראשו הוא בגוף הלולב בשדרתו כמו בהדס וחלקו עליו הרשב"א וה רא"ש ור"ן ממש"ש ל"ב ב' אמר וכו' ולולב ארבעה וכו' שדרו של לולב כו' אלמא גוף הלולב אינו שדרתו ואינו דומה להדס וצ"ל כגי' שם בירו' יבשה ציצתו וכו' ור"ל העלה העליונה והוא התיומת העליונה לפרש"י וכי מה בין זה לנקטם ועס"ו וכ' הרא"ש וכיון שנפרצו רוב עליו פסול כ"ש שיבשו רוב עליו ומ' דעיקר יבש דמתני' קאי על השדרה וז"ש הטור לולב שיבש שדרתו או כו' וכאן בהג"ה אבל בש"ע תופס פי' הרשב"א שכל הפסולין דמתני' הכל בעלין והוא הנק' לולב כנ"ל ועוד כמ"ש שיבש שדרה ולא עלין אינו מצוי ולפיכך השמיטו:

ושיעור כו' וי"א כו'. כמ"ש באזן בכור ברפ"ו דבכורות וס' הראשונה הקשה עליהם הא רבנן פליגי באזן בכור ודוקא גבי ריאה ס"ל דשיעורה כדי שיהא נפרכת בציפורן משום דלא שליט בה אוירא כמ"ש בפ"ג דחולין וראיה מירו' שאמר לא המתים יהללויה ואע"ג דטעמא משום הדר כמ"ש בגמ' הירו' סימנא בעלמא דנקט והסכימו להראב"ד הרשב"א והרא"ש ור"ן ומ"מ וכל הפוסקים ועט"ז וכ"מ שאמר שאין כו':

ו

ס"ו נקטם ראשו דהיינו כו'. ואם כו'. תוס' והרא"ש כתבו לכאורה משמע בשני העלין העליונים והקשו דא"כ ל"ל למימר נטלה התיומת פסול וחזרו ופי' רוב עלין העליונים וכ' עוד ב' תי' לקיים פי' הראשון שי"ל נקטם גרע שאינו הדר ועוד נקטם צריך דוקא שניהם וברשב"א ור"ן ומ"מ כ' העלה העליון האמצעי שנקטם וכ' ב"י דאפשר דל"פ שהתו' ורא"ש מיירי בלולבין שכלין בשני עלין ויש לולבין שהם כלין בג' עלין ובהו איירי הרשב"א ור"ן ומ"מ באמצעי שבהם ולפי שנראה לב"י דוחק התירוצים האחרונים של תוס' ורא"ש שנקטם יהא גרע מנטלה וכן התי' השני דדוקא בשניהם דלא היא דיש שנפסלו בא' כנ"ל לכך כ' בש"ע כתי' הראשון אבל הרא"ש כ' שהתי' הראשון הוא דחוק וכ"כ הרשב"א והר"ן ב' הפי' והסכימו לפי' הזה שכתבו כיון שלא אמר נקטמו עליו כמו בנפרצו ואמר ראשו משמע ראשו של הלולב העלה העליון. והמ"מ לא הזכיר אלא הפי' הזה שכ' רבו בו הפי' והנכון שנקטם ראש העלה העליון שבו כלה הלולב וכ' הם שבקטימת כ"ש מיפסיל שי"א דוקא ברוב העלה העליונה כמו שאר הפסולין אבל הסכימו שבנקטם אפי' כ"ש מיפסיל כמו באתרוג מחוטמו ועמ"ש בס"ט:

ודוקא כו'. עמ"א ואמת שדברי המרדכי י"ל אהדס אבל במנהגי' ודאי קאי אלולב ע"ש אבל בת"י חולק ג"כ עליהם וכ' דלא כהבנת ב"י ומנהגי' ומור"ם אלא אהדס ע"ש וע"ל סי' תרמ"ו ס"י ומ"ש שם:

ז

ס"ז ואפי' לא כו'. ר"ל קו' הרשב"א הנ"ל בס"ג דבשלמא לפסק ש"ע שם דמפרש ברוב העלין ל"ק אבל לפימ"ש בהג"ה אמר כאן ואפי' כו' בענין וכמ"ש הרשב"א דנחלקה דוקא ברובו וכאן פי' מקצתו וכ"ש לפירש"י שפי' בכולו ולפי' המחמירין אף במקצתו צ"ל כתי' שנסדקה לרחבו כנ"ל שם:

ח

ס"ח יש לו כו'. כפירש"י שם:

או שנצמת כו'. כפי' תו' ורא"ש שם בש' הערוך. והרשב"א כ' קווץ כפירש"י וי"ג כווץ ובפי' תוס' שניהם פסולין מספיקא והרי"ף גורס שניהם קווץ כווץ.

ודוקא כו'. כמ"ש אבל לאחריו ברייתי' וה"ה כאן שדרכן כן וז"ש כמו שדרך כו': אבל הרשב"א כ' שראש העלה העליונה אפי' כפוף כ"ש מיפסיל וכן כל הפסולין יבש וסדוק כי הימנק וכיוצא בהם שעשו אותו כחוטמו של אתרוג שכל הפסולין פוסלין בו במשהו לפי שאינו הדר וכן כאן בראש העלה העליונה וז"ש נקט' ראשו וכנ"ל בס"ו וכ"כ הר"ן וכמש"ל שכל מ"ש בלולב קאי אעלין ולא אשדרה שלא כדעת הראב"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.