מחצית השקל/אורח חיים/תריא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תריא

(א) כתב מ"א ומ"מ כולהו דאורייתא. קאי על מ"ש בש"ע ואין חיוב כרת כ"א על מלאכה ואכילה ושתיה. ע"ז כ' מ"א דעל שאר עינוים ניהו דאין בהם כרת מ"מ אסורים מן התורה וכן דעת הרמב"ם ורש"י ור"ן לאפוקי מדעת הרא"ש וטור דס"ל דאינך עינויים הם מדרבנן וקראי דמייתי הש"ס לאסור שאר עינוים הם אסמכתא:

(ב) (ס"ק ב) לקנב כו' המעופשים. כתב ה"ה פ"א מה"ל שביתת עשור דין ג' והקשו דהיינו כו' כצ"ל:

אין בזה בשבת אלא משום שבות כיון שהירק אינו מחובר לקרקע:

ומ"ש רש"י ויקצץ כו' גם זה מדברי ה"ה שם:

אלא מ"ש תיבת רש"י הוא ט"ס. אלא הרמב"ם כתב כן וז"ל ומהו הקינוב שיסיר העלין המעופשים ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה:

אבל רש"י כתב וז"ל לנתק העלין מן הקלחים כדי להשהותן שיהיו מוכנים לחתכן ולפרמן עכ"ל. והם הי"מ שהביא מ"א אח"ז. וכתב ה"ה שם דהרמב"ם ורש"י שוין בפירוש הקינוב. ר"ל דשניהם מפרשים דקינוב ר"ל ניתוק עלין. דלהרמב"ם הכונה של הניתוק להסיר המעופשים ולרש"י כוונות הניתוק להשוותן ולהכינם אבל לשון ויקצץ השאר הוא לשון הרמב"ם כנ"ל:

עסי' שי"ט. וגם ע"ש במ"א סעיף קטן ה'. מצפה לאכילה כן פירש"י כצ"ל:

וז"ל מותר כו' דשבות הוא כו' והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל הרי קרוב לעינוי שרי. ודוקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לעת אכילה ואיכא עגמת נפש טפי עכ"ל משמע דקודם מנחה לא הותר דאז ליכא עגמת נפש כ"כ. וכן פירש"י להדיא ד"ה כיון דחזי:

והר"ן כתב שהתירו כדי כו' כצ"ל. עמ"ש ס"ס תר"ב. וא"ל דמיירי בירק חי כו'. ר"ל דבס"ס תרי"ב כתב רמ"א דמותר ליגע באוכלים ולא גזרינן דלמא אתי למיכל ובזה א"ש הא דהוצרך הר"ן לומר הטעם קודם מנחה אסור דנראה כמתקן לצורך היום. ת"ל דלמא אתי למיכל מיניה אלא דס"ל כמ"ש רמ"א ס"ס תרי"ב דלא גזרינן והי"מ שכתבו הטעם משום דלמא אתי למיכל עמ"ש מ"א ס"ס תרי"ב ליישבו דאין חולק על רמ"א שבס"ס תרי"ב וע"ז כתב מ"א וא"ל דמיירי הכא בירק חי דאינו ראוי לאכילה ולכן הוצרך הר"ן לטעם דמיחזי כמתקן לצורך היום. אבל לעולם בראוי לאכילה גזרינן דלא כרמ"א ס"ס תרי"ב:

ועמ"ש סימן ש"ח ר"ל דכתב שם דוקא בשר חי דרכיך דחזי חי מותר לטלטל. אבל דבר דלא חזי חי אף על גב דחזי לכלבים מ"מ כיון דבמוצאי שבת ראוי לאדם ע"י בישול אין דעתו לכלבים לכן אסור לטלטלו:

(ג) (ס"ק ג) משחקים באגוזים ודוקא ע"ג שלחן דל"ל משום אשוי גומות. אבל עג"ק אסור מחשש דלמא אתי לאשווי גומות כמ"ש סי' של"ח:

דלא כב"ח שאוסר כמו דאסרו קניבת ירק דלמא אתי למיכל ה"ה דיש לגזור בשחיקת אגוזים וכתב דא"ל דלא ס"ל דהטעם בקניבת ירק משום דלמא אתי למיכל והותר בשחיקת אגוזים ג"כ מטעם עגמת נפש. וכן משמע במהרי"ל מ"מ קשה הא גם קניבת ירק קי"ל דאסור אפי' מן המנחה ולמעלה. ה"ה דיש לאסור בשחיקת אגוזים. וכתב עוד וז"ל ודוחק גו' דשאני קניבת ירק דאית ביה משום שבות אבל שחיקת אגוזים לית ביה משום שבות אי לא הוי ע"ג קרקע ולא אולודי קלא והלכך אפי קודם מנחה אין בו איסור. ז"א דמסתמא אית ביה משום שבות כדאי' ס"פ בתרא דעירובין עכ"ל ועז"כ מ"א דליתא דאדרבא בסוף ערובין משמע דע"ג שלחן ליכא אסורא. דאמר רבה דליכא איסור השמעת קול (דאסור משום שמא יתקן כלי שיר) אלא קול של שיר. אבל שאר אולידו קלא שרי. (והכי קי"ל לעיל ר"ס של"ח) ופריך והאר"י אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסורים. מ"ט לאו משום דמוליד קלא ואסור אע"ג שאינו של שיר. ומשני לא אלא דאסור דלמא אתי לאשווי גומות (וע"ש בגרסת התו') הרי דליכא בשחיקת אגוזים משום אולודי קלא כיון דאינו של שיר. וא"כ ע"ג שלחן דליכא חשש אשווי גומות ליכא אסורא כלל וכן מבואר לעיל סי' של"ח. ובזה א"ש המנהג בשחיק' אגוזים אולם כ' ד"מ בשם מהרי"ל דוקא לקטנים הותר ולא לגדולים וכ"כ בס' א"ר ומבואר לעיל סי' של"ח דוקא. דרך צחוק מותר אבל להרויח אסור ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.