כף החיים/אורח חיים/תריא

כף החיים ‏ אורח חיים תריא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יוה"כ לילו כיומו וכו'. דכתיב מערב עד ערב וכו'.

ב

ב) שם. יוה"כ לילו כיומו וכו'. ואפי' בתוספת שמוסיפין מחול על הקודש בין מלפניו בין מלאחריו אסורים כל הדברים האסורים בעיקר היום. ר"ז או' א':

ג

ג) שם. מלאכה אכילה וכו'. וכולהו נפקי לן מקראי (יומא ע"ז) שהם בכלל הנפש אשר לא תעונה חוץ ממלאכה. לבוש. ועיין לקמן או' ה'.

ד

ד) שם. ואין חיוב כרת אלא על המלאכה וכו'. כי כן כתוב בפי' כי כל הנפש אשר לא תעונה וכו' ונכרתה מעמיה. ומי שאינו אוכל ושותה נקרא מעונה ממש דכתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן. ומלאכה נמי בכרת דכתיב והנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא וכו' שפירושו כרת. אבל בשאר עינויים אין בהם עונש כרת ואע"ג דנפקי מקראי שהוא בכלל והנפש אשר לא תעונה מ"מ כיון דלא כתיבי בפי' בתורה כמו אכילה ושתייה ומלאכה אלא מריבוי דשבתון לא מסתברא לחייב עליהם כרת. לבוש. ר"ז או' ב' ועיין עוד באו' שאח"ז:

ה

ה) שם. ואין חיוב כרת אלא על המלאכה וכו'. ומ"מ גם שאר עינויים איסור דאו' איכא בהו. כ"ה לדעת הרמב"ם כמ"ש הר"ן פ' בתרא דיומא והב"ד ב"י. וכ"כ הב"ח והפר"ח דלדעת הרמב"ם איסורא דאו' אית בהו יעו"ש וכ"ה דעת רש"י ביבמות דף ע"ד דכתב דק"ל דסיכה כשתיה מן התורה יעו"ש. אבל דעת הרא"ש פ' בתרא דיומא והטור אע"ג דנפקי מקראי אסמכתא בעלמא נינהו יעו"ש. ועיין ער"ה או' א' מה שהאריך בזה וסיים וז"ל ומ"מ מסקנת הר"ן דסיכה ושאר עינויים הוו דרבנן. וכן הסכימו הת"י. וכן דעת ר"ת ור"י וריב"א והסמ"ג והסמ"ק והרא"ש והטיר ורי"ו והריטב"א בחי' והרב החינוך פ' אמור והרשב"א הביאו ב"י ביו"ד סי' קכ"ג ודלא כהב"ח והפר"ח יעו"ש עכ"ל ומ"ש דלא כהב"ח והפר"ח ר"ל דלא כהב"ח שכתב דראוי להחמיר כדעת הרמב"ם ורש"י. ודלא כהפר"ח שהסכים כדברי הרמב"ם אלא כדעת רוב הפו' שהם מדרבנן. ונ"מ לענין ספק או לענין תיקון. מיהו המאמ"ר או' א' כתב דמסתמיות דברי הש"ע נראה שסובר כהרמב"ם דכולהו אסירי מדאו' יעו"ש וכ"נ דעת הלבוש כמ"ש באו' הקודם. וכ"נ דעת המ"א בריש הסי' וכ"ה דעת הר"ז או' ב' מט"א או' א' ח"א כלל קמ"ה או' ב'. וכ"כ העט"ז דראוי להחמיר כסברא ראשונה שהוא דעת הרמב"ם ודעמיה. וכ"כ מ"ב או' ג':

ו

ו) שם. ואכילה ושתיה. ה' עינויים כנגד ה' חומשים שנשלמו ביום זה. וכנגד ה' חושין שעושין בהם מצות ועבירות והעולם הזה נברא בה' שנאמר בהבראם וה' רומז לבעלי תשו' משו"ה יש לה פתח כלומר יכנסו בעלי תשו'. א"ר או' א':

ז

ז) שם. ואכילה ושתיה. ולענין הריח אם מותר להריח בשמים ביוה"כ עיין לקמן סי' תרי"ב או' ל"ג ולעיל סי' תקנ"ו או' ד':

ח

ח) [סעיף ב'] כל מלאכה וכו'. ולענין עירובי חצירות ועירובי תחומין דינו כשבת כמ"ש לעיל סי' תט"ז סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

ט

ט) שם. אלא שבשבת דינו בסקילה וכו'. אע"ג דהאידנא ליכא נפקותא בזה מ"מ נ"מ דהחובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין והחובל ביוה"כ חייב כמ"ש בחו"מ סי' תכ"ד סעי' ב'. מ"א סק"א. א"ר או' ב' א"א או' א' מ"ב או' ד':

י

י) שם. וכל שאסור לעלעלו בשבת וכו'. וכן אסור לחמר אחר בהמה ביוה"כ בין שהיא שלו בין שהיא של אחר ואם היא בהמה שלו הוא מצווה על שביתת בהמתו אעפ"י שאינו מחמר אחריה ומי שהיה בא בדרך וקידש עליו היום צריך לעשות כדרך שנת' בסי' רס"ו יעו"ש. מט"א או' ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

יא

יא) שם. והתירו לקנב ירק וכו'. והיינו בירק תלוש כמ"ש רש"י וקו' בגמ' דשבת דף קי"ד ע"ב. ור"ל תלוש מאתמול מעיוה"כ ורק היום מתקנו לאכילה כמ"ש באו' שאח"ז:

יב

יב) שם. והתירו לקנב ירק וכו'. פירש"י לנתק העלים מן הקלחים כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכן. והרמב"ם (פ"א מה' שביתת עשור) כתב דהיינו שיסיר העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה והמ"מ כתב בשם הרמב"ן והרשב"א שהוא הדחת ירק. ב"י. והא שהתירו זה כתב רש"י שם בדף קט"ו משום דאין זה אלא איסור דרבנן והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי שרי. והר"ן והמ"מ שם פירשו מפני עגמת נפש שחשו חכמים שלא יצטרך לערב לתקן הכל ותהי נפשו עגומה יעו"ש והב"ד הט"ז סק"א ומ"א סק"ב יעו"ש:

יג

יג) שם. ולפצוע אגוזים וכו'. כדי שיהיו מוכנים לאכילת ערב ולא יצטרך לטרוח בהם בערב. ר"ז או' ה' מ"ב או' ו'. ועיין בד"מ או' ב' שכתב בשם מהר"א מפראג דדוקא לשברם ולהחניחם בקלפיהם עד הערב אבל להוציא האוכל יהוי דש מאחר שאינו רוצה לאכול לאלתר כע"ש לעיל סי' שי"ט אבל הוא ז"ל כתב דלפי מ"ש לעיל סי' שי"ע דכל אותה סעודה נקרא לאלתר א"כ י"ל דברירה זו שהיא מדרבנן התירו ביוה"כ ממנחה ולמעלה לצורך הלילה כאלו אוכל מיד יעו"ש וכ"כ להוכיח מ"ב בב"ה דאפי' לפצוע ולהוציא המאכל מותר יעו"ש ולענין דינא אין נפקותא מאחר שנהגו לאסור בכל כמ"ש אח"כ בש"ע וכ"כ בד"מ שם:

יד

יד) שם. מן המנחה ולמעלה וכו'. ר"ל מנחה קטנה שהוא סמוך לערב והוא שעה שדרך בני אדם לתקן מאכלם בחול וניכר לצורך הלילה הוא עושה אבל קודם המנחה אסור שנראה כמתקן לצורך היום. מ"ב או' ז':

טו

טו) שם. כשחל בחול. אבל כשחל בשבת לא התירו דברים אלו גזירה שמא יעשה כן בשאר שבתות השנה שיכין ביום מה שצריך לאכילת ערב שלא יבחין שהתירו לו ביוה"כ משום עגמת נפש. ר"ז או' ו' מ"ב או' ח':

טז

טז) שם. והאידנא נהגו לאסור. והטעם משום דאיתא שם בגמ' דאיכא דמחרפי ופירש"י מקדימין לפני המנחה דהשתא לאו עגמת נפש הוא עכ"ל וכ"כ הט"ז סק"ב:

יז

טוב) שם. והאידנא נהגו לאסור. כל ישראל לאסור קניבת ירק והפצעות אגוזים וה"ה שאר תיקוני מאכל של ערב אפי' אחר המנחה. ר"ז או' ח':

יח

חי) שם בהגה. מותר להציל סעודה אחת לצורך לילה. שלאחר יוה"כ כדי שלא יצטרכו להתענות עוד כשלא יהיה להם מה לאכול. מ"ב או' יו"ד:

יט

יט) שס בהגה. כמו שמציל בשבת לסעודת מנחה. עיין לעיל סי' של"ד סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

כ

ך) שם בהגה. ונהגו שהתינוקות משחקים באגוזים. אבל לא גדולים. דרשות מהרי"ו. ד"מ או' ב' עט"ז. א"ר או' ג':

כא

כא) שם בהגה. ונהגי שהתינוקות משחקים באגוזים. ודוקא על השלחן כמ"ש סי' של"ח סעי' ה' דלא כב"ח. מ"א סק"ג. א"ר שם. ר"ז או' יו"ד. מ"ב או' י"ב. והפר"ח כתב בקרקע מרוצף דלית ביה משום אשוויי גומות. ועיין לעיל סי' של"ח סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---