מחצית השקל/אורח חיים/תרז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרז

(א) (ס"ק א) קודם כו' שמא יארע כו' זו היא גירסת הרי"ף:

וכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות תשובה וז"ל ומצות ווידוי יה"כ כו' קודם שיאכל שמא יחנק בסעודתו קודם שהתוודה עכ"ל. וכ' הלח"מ שמפרש כן דברי הש"ס שמא יארע כו' ועיין ב"ח. אבל גירסתינו ביומא ד' פ"ז ע"ב שמא תטרוף דעתו בסעודה. ופירש"י מחמת שכרות וכ"כ הר"ן:

(ב) (ס"ק ב) ואם כו' משמע דאיירי אפילו בקול רם. דהא כ' אח"ז ואם מתוודה בלחש כו' משמע דעד השתא מיירי בקול רם. ואפ"ה הרשות בידו לפרט:

ונ"ל דדוקא כו' ר"ל דלא כנראה מדברי הרב"י דאפילו באינו מפורסם רשאי לפרט בקול רם. דהא סתם בש"ע ולא חילק בין מפורסם או לא. והיינו לפי שיטתו בספרו ב"י וצריך אני להציע הדברים בקוצר. דאיתא ביומא דף פ"ו ע"ב וצריך לפרט את החטא. שנאמ' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר"י בן בבא ר"ע אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אלא מה שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי כו' כסף וזהב שהרבית להם כו' גרם להם שיעשו אלהי זהב. כ"ה גרסתינו. אבל הרי"ף והרא"ש גרסו ר"ע אומר אינו צריך אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדר"י כו' וכ' הטור דהלכה דאין צריך לפרט כר"ע דהלכה כר"ע מחברו והרמב"ם פסק כריב"ב. וכ' הרב"י שטעמו דרב ע"כ כריב"ב ס"ל דאי' שם. אר"י רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. ל"ק הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם. כיון שאינו מפורסם אשרי וגו' כסוי חטאה. רב נחמן אמר כאן בעבירות שבין אדם לחברו מכסה וגו' לא יצליח דע"י שיגלה רבים יחלו פני מי שחטא לו שימחול לו. וכאן בעבירות שבין אדם למקום ע"ז נאמר אשרי נשוי וגו' ורב ע"כ לא ס"ל כר"ע דהא חטא עגל מפורסם הוי ואפ"ה הוצרך ר"ע לשנויי קרא דויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי כו' ע"כ צ"ל דס"ל דאפי' מפורסם אין לפרט אע"כ דרב כריב"ב ס"ל לכן פסק הרמב"ם כוותיה ומסקנת הרב"י וז"ל ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש הסכימו לפסוק כר"ע הכי נקטינן ומ"מ נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו. דר"ע לא אסר לפרט ולא בא אלא לומר שהוא יותר מאושר מי שאינו מפרט חטאיו. ואפשר דלא אמר ר"ע אלא דמפרט אותו בקול רם אבל בלחש שפיר דמי למפרט כדי שיתבייש יותר ואכתי כסוי חטאה כיון דאינו נשמע לבני אדם עכ"ל הרב"י ועפ"ז פסק פה בש"ע דא"צ לפרט כר"ע ומ"מ אם רצה לפרט בקול רם הרשות בידו ובלחש עדיף טפי שיפרוט כמסקנתו בספרו ב"י אלא שבזה צ"ל שחזר בו ממ"ש בספרו דבקול רם מאושר יותר כשאינו מפרט. אלא דמ"מ אם ירצה יפרט בקול רם אלא דאינו מאושר כ"כ ובש"ע סתם ואם רצה לפרט והיינו בקול רם כמ"ש מ"א הרשות בידו ולא סיים דאם אינו מפרט מאושר יותר משמע דס"ל דבאמת אם אינו מפרט איננו יותר מאושר ממי שהוא מפרט. וכן כתב הט"ז. ואפשר דבש"ע סמך על גירסת הרי"ף והרא"ש שהעתיקו לשון רע"א אינו צריך לפרט כנ"ל ומשמע דבין מפרט או אינו מפרט שוה ואין באחד מאושר יותר מההיפוך. וכ"כ בס' ח"מ וע"ז חלק מ"א אלא בחטא שאינו מפורסם לכ"ע אסור לאומרו בקול רם וכאשר יתבאר:

דוודאי אמוראי ל"פ אתנאי לכאורה יש להגיה דאמוראי ל"פ בפלוגתא דתנאי דלהרב"י רב ע"כ כריב"ב ס"ל ולא כר"ע. ורב נחמן דס"ל אפילו מפורסם אין לפרט אלא דוקא חטא שבין אדם לחבירו יפרוט. ע"כ כר"ע ס"ל דלריב"ב הא חטא עגל היה בין אדם למקום. ואפ"ה פרטו משה לדעת ריב"ש אע"כ כר"ע ס"ל. ומפרש לא פרט החטא בעגל כ"א לתת התנצלות לישראל כדרבי ינאי וכמ"ש הרב"י. וזה דוחק דרב ור"נ יהיו כתנאי:

אלא דריב"ב ס"ל דלפני המקום כו' ור"ע ס"ל אף לפני המקום כו' ובזה אין חילוק ר"ל דלא כהרב"י דסבירא ליה דפלוגתא דריב"ב עם ר"ע ופלוגתא דרב ור"נ בחדא גווני אלא דרב ור"נ אמרו למילתייהו לכ"ע. דרב ור"נ מיירי במתודה בקול רם. דשומעים הבריות. בזה ס"ל לחלק במפורסם מכסה פשעיו ל"י כדי שיתבייש ויתכפר לו. אבל באין מפורסם לא יפרט כי הוא גנאי. וכמ"ש חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ור"נ מחלק בין עבירות שבין אדם לחברו או בינו למקום אבל ריב"ב ור"ע פליגי במתודה בלחש לפני המקום ואין אדם שומע דבזה אין חילוק בין מפורסם לאינו מפורסם דהכל גלוי וידוע לפניו ית'. וגם אין שייך בזה כדי שיתבייש דמה לי אם מפרט או לא בשניהם הבושה שוה לפניו ית' כיון דהכל גלוי לפניו וסבירא ליה לריב"ב דיש לפרט דכן מצינו למשה רבינו ור"ע ס"ל דממשה אין ראיה כדר' ינאי וא"כ אין ראיה דלפני המקום יפרט לכן א"צ לפרט כיון דלא שייך שיתבייש כנ"ל וכיון דפלוגתא דריב"ב ור"ע בלחש א"כ בלחש רשאי לפרט לא מבעיא למאן דפסק כריב"ב דחייב לפרט. אלא אפי' מאן דפסק כר"ע מ"מ רשאי לפרט אלא דר"ע ס"ל דאינו צריך וכמ"ש הרב ב"י לפי שיטתו. אבל בקול רם מזה לא דברו התנאים ויש לפסק כרב דבאינו מפורסם אסור לפרט וכן פסק הראב"ד פ"ב מהל' תשובה ולדעת הכ"מ גם דעת הרמב"ם כן אלא דהרי"ף והרא"ש פסקו כרב נחמן. (אלא דלשון מ"א מ"ש ור"ע ס"ל אף לפני המקום כו' תיבת אף אינו מדוקדק וק"ל):

ובב"ח דלא כב"י. ע"ש דגם הב"ח כתב כעין מ"ש המ"א. ולדינא ס"ל כמ"א:

וקשה מ"ש רש"י בחולין כו' דתנן התם השוחט בחוץ. ואמר ששוחט לשם דבר הבא בנדר ונדבה כגון לשם עולה. שחיטתו פסולה משום מראית העין דהרואה סובר דעכשיו הוא מקדישה. ונמצא שוחט קדשים בחוץ ויטעו שמותר לשחוט קדשים בחוץ. וגם כשרואים שאוכלין משחיטה זו יטעו דאם שחטו קדשים בחוץ מותר באכילה. ולכן שחיטתו פסולה אבל שחט לשם דבר שאילו בא בנדר ונדבה. כגון לשם חטאת כשרה. דל"ל דמקדישה עתה בתורת נדבה הא אין בא בנדבה ויודעים השומעים שאין בדבריו כלום. ואמר ר' יוחנן שאם היה מחויב חטאת ושחט ואמר לשם חטאת שחיטתו פסולה. דהרואים יאמרו ששחטו לשם חטאתו שמחויב בה. והקשה רש"י. דא"כ אפי' אינו מחויב חטאת תפסל מחשש הרואים שיאמרו שחייב חטאת. ותי' רש"י דזה אין לחוש דא"א דחטא וחייב חטאת קלא א"ל כו':

וחטא היינו שוגג. משמע דאפי' שוגג טוב לכסות שלא לפרסם דגם בשוגג איכא חוצפה וגנאי אי מפרסם אע"ג שאירע לו שוגג. דגם בלי דעת נפש לא טוב:

וי"ל דש"ה כו' חזינ' דאינו מתבייש ובזה מיושב קושייתו מהאי דסוטה. וגם מקר' דכסוי חטאה י"ל בזה. דהא חזינן דעבר על קרא דכסוי חטאה דהאמר לשם חטאתי א"כ לפי טעותו מפורס' ליה כדי שיתכפר:

שם בסוטה א"ל קצת מנ"ל להש"ס דהטעם שלא לבייש דלמא הטעם כדכתיב אשרי וגו' כסוי חטאה:

(ג) (ס"ק ג) בלחש כו' דש"ץ כו' צריך להשמיע כו' והיינו כשמתודה כללי דרך א"ב כאשר הוא מסודר בתפלה. אבל לא חטא פרטי. אלא דוקא הוידוי שהכל אומרים בשוה כן הוא שם:

דצ"ל על הקל תחלה. וכמ"ש הטור בסימן תקפ"ב כדמצינו בדוד. תחלה אמר שגיאות מי יבין ואח"כ ביקש על הזדונות דכתיב גם מזדים חשוך עבדך. ואח"כ אל ימשלו בי אז איתם. פי' עבירות החזקו' ומביא משל לזה א"ר אבא כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים תחלה אומרים תן לי מעט מים ונותנים לו תנו לי בצל א' נותנים לו. אומר בצל בלא פתא נסיב לבא. כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר שפתי צדיק ידעו רצון עכ"ל הטור. לא יהיה כסדר א"ב דהוידוי מסודר דרך א"ב והטעם מבואר בספרי מוסר ובגלוי ובסתר הוא באות ג'. וזדון ושגגה הוא באות זיין:

כדאית' בתמורה פ"ה האומר ה"ז תמורת עולה ושלמים ר"מ או' תפוס לשון ראשון. (וה"ה תמורת עולה לבד) רבי יוסי או' אם מתחלה נתכוין לו' שתיהן. הואיל וא"א לאדם להוציא שני דברים כא' דבריו קיימין. וה"ה תמורת עולה ושלמים. וקי"ל כר"י אלמא אזלינן בתר כונתו ולא חיישינן למה שאמר תחלה כיון דלא היה אפשר לו לדבר בלשון אחר כי א"א להוציא שני דברים כאחד. ה"ה הכא כיון דתחלה נתכוין לשניהם וא"א לו' בלשון אחר כי צ"ל כסדר א"ב לית לן בה:

סדר הוידוי כו' ז"ל פסקי מהרא"י סי' קי"ח עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי. אלו רובן באים לכפר על השוגג וכן הוא מסודר בפ' ויקרא. ושוב אומר העונשין על המזיד. וזה סדרן מכת מרדות. מלקות ארבעי' מיתה בי"ש. כרת וערירי. ד' מיתות ב"ד. החומר חומר אחרון דניחא טפי לפרט חטא הקל מהחטאים החמורים. דאמרינן חציף עלי אינש דמפרט חטאי' עכ"ל. וע"ל בטור סי תקפ"ב הביא בשם המדרש הטעם לבקש תחלה על הקל:

יאמר כפרה כו' מנהגים ושל"ה בשם רמ"א. אמת במנהגי' אי' כן. אבל בשל"ה כתב כפרה לחטאים. כי לשון כפרה הוא קנוח ולא נשאר שום רושם חטא כ"ה בחטאים שהם שוגגים:

מחילה לעונות שהן חמורים שהן מזידים לכן יאמר ל' מחילה. דמ"מ נשאר רושם החטא וסליחה לפושעים שהם חמורים שהם מרדים. לכן יאמר לשון סליחה. לפי שאינו מחיל' גמורה כ"א אריכות אפים ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) מעומד. וישחה כמו במודים. של"ה. וכ' שם הטעם כיון דאמרינן כל שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש אלמא דהכריע' ע"י דומה לנחש. ולכן בא העונש מדה כנגד מדה ונעשה שדרתו נחש. ולכן בשעת וידוי על חטאיו הבאים מכח נחש יכרע כנחש ויתקן דומיא שקלקל ע"ש:

כמ"ש ר"ס תקפ"ה. ר"ל שלא יסמוך כ"כ עד שאם ינטל הדבר שסומך עליו יפול וע"ש:

(ה) (ס"ק ה) אבל כו' עד אחר אשמנו. ר"ל עד אחר סיום הוידוי. המתחלת אשמנו ועד סופה של כל הוידוי:

(ז) (ס"ק ז) בתפלת כו' יאמר אלהי נצור כו' וכתב בספר א"ר מיהו קודם הוידוי דהיינו קודם אלהינו ואלהי אבותינו כו' יאמר תחלה פסוק יהיו לרצון אמרי פי וגו' ועיין לעיל סי' קכ"ב במ"א ס"ק א' כדעת רמב"ן. דתניא יומא דף פ"ז ע"ב. ת"ר מצות וידוי ערב יה"כ עם חשכה (פירש"י והר"ן לאחר אכילה משקיבל עליו יה"כ. וכתב הר"ן אחר כך בשם הרמב"ן הטעם שצריך להתודות קודם שיכנס ליה"כ בתשובה ותהיה עם חשיכה סמוך ליום עצמו כדי שלא יהיה שעות לחטוא בין הוידוי והיום עכ"ל) וחכ"א צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה (וכמ"ש ריש הסי') ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה צריך שיתודה אחר שיאכל וישתה ואף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית כו' ופירש"י מ"ש אע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה צריך שיתודה אחר שיאכל והיינו בתפלת ערבית. והרמב"ן הרבה להקשות ע"ז. לכן פירש דודאי חכמים מודים לר"מ דעיקר הוידוי עם חשיכה מטעם הנ"ל. אלא מחשש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתודות אחר סעודה. החמירו עליו להתודות קודם סעודה. מ"מ עיקר זמן וידוי שהיא עם חשכה לא תיעקר שמא יארע דבר חטא בסעודה. ולכן צריך שוב להתודות אחר סעודה עם חשכה. אבל וידוי של ערבית לא הוצרך הברייתא להזכיר. דפשיט' דצריך להתודות ביה"כ עצמו אלא דבא לאשמועי' אף על פי שהתודה ביה"כ ערבית מ"מ צריך שוב להתודות שחרית. ואע"פ שהתודה כו עכת"ד הר"ן. אלא שהרב"י ר"ס זה כתב דאין המנהג כדברי רמב"ן. וכתב על זה של"ה דמכל מקום טוב וישר לנהוג כדברי הרמב"ן:

(ט) (ס"ק ט) שמתוך כך כו' כלומר דבאמת אין מלקות מועיל כו' (ב"י) אמת שכ"כ הרב"י בשם כלבו. אבל סיים ע"ד וז"ל ותמהני למה לא כ' שהמלקות מכפרת עון. ואע"פ שאין לנו דיינים סמוכים כו' מ"מ כפרה מקצת הוי עכ"ל אלא שרמ"א בד"מ כתב שמלקות שלנו איננה מכפרת כלל. ומה"ט לוקין אפי' ברצועה כל דהו ע"ש. ועיין בתשוב רל"ח כו' דלדעת הרמב"ם אף על פי דסמיכה צ"ל ע"י איש הסמוך איש מפי איש עד מרע"ה. אשר עתה בעו"ה איננו מ"מ אם יסכימו כל חכמי א"י ויסמכו איש א' מהני גם בזה"ז לכל דבר לענין לדון דיני קנסות ומלקות. ובימי מהרל"ח רצו לעשות מעשה כדברי הרמב"ם הנ"ל ונפל בזה מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל אז. הובא בקצור בסמ"ע ח"מ סי' א':

(יא) (ס"ק יא) של עגל וא"צ בו רצועות ש"ח כו' דמן הדין בעינן של עגל ובו רצועות של חמור. ע"ש הכתוב ידע שור (דהיינו עגל) קנהו וחמור אבוס בעליו:

(יב) (ס"ק יב) פניו כו' נ"ל דה"ה איפכא דמ"א ס"ל הטעם כמ"ש בט"ז בשם הלבוש דלא בא למעט אלא שלא יהיה אחוריו למזרח או למערב מפני כבוד השכינה. ולכן ה"ה פניו לדרום ואחוריו לצפון שרי. וכמ"ש סי' ג' דמה"ט לא יתן מטתו אלא בין צפון לדרום ע"ש. אבל ט"ז דחה טעם זה ומסיק הטעם דרוב החטאים באים מחמת חימוד ממון. וכתיב מצפון זהב יאתה. לכן מכניע עצמו לאותו צד להודיע שזה גרם לו החטא. אולם אם הטעם מפני כבוד השכינה יש חלוקי דעות בסי' ג' הובא במ"א שם ע"ש:

ועיין בגמרא דיומא דף פ"ו ע"א ענין ד' חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש (וגם הרב' ענייני תשובת שם):

ובתוספות שבועות דף י"ג ע"א ד"ה בעומד במרדו כו' ובד"ה דעבר סמוך כו'

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.