כף החיים/אורח חיים/תרז

כף החיים ‏ אורח חיים תרז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צריך להתודות במנחה קודם סעודה וכו'. שמא יארע דבר קלקלה בסעודה (שכרות וכיוצא) ולא יוכל להתודות אח"כ. ב"י. מ"א סק"א. ר"ז או' א' מ"ב או' א' והרמב"ם פ"ב מה' תשו' ה"ז כתב שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. והב"ד הב"ח וכתב שכך היה גורס בברייתא ושכנה"ג בהגה"ט או' א' כתב דגירסא אחרת היה לו יעו"ש. ולי נראה שהרמב"ם מפרש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה פי' שמא יחנק בסעודה. י"א בהגה"ט:

ב

ב) שם. קודם סעודה וכו'. וי"א דצריך להתוודות ג"כ אחר סעודה קודם תפלת ערבית ע"פ מ"ש בתוספתא פ' בתרא דיומא יעו"ש. וכ"ה דעת הרמב"ן כמ"ש בב"י והגם שכתב ב"י דהעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן מ"מ כתב השל"ה (דף רכ"ח ע"ב) דראוי לכל יר"ש לעשות כדברי הרמב"ן מאחר שהביא ראייה מהתוספתא וכתב שכ"ה נוהג כשרואה ביה"ש משמש ובא והוא סמוך לחשיכה מתודה בכל יכולתו יעו"ש והב"ד מ"א סק"ז. א"ר או' י"א. וכתב הפר"ח ועכשיו נהגו לומר לך אלי תשוקתי שיש בה וידוי וצריך לקום בשעת הוידוי לקיים סברת הרמב"ן ונכון עכ"ל והיינו למנהג הספרדים ובני אשכנז יוצאים במה שאומרים תפלה זכה קידם כל נדרי שיש בה ג"כ וידוי כמ"ש הנוסח בח"א כלל קמ"ד ובסידורי אשכנז יעו"ש. ובסידור רב יעב"ץ כתב דאחר תפלה זכה אומר בלחש ביחיד הוידוי בקצרה אשמנו עם חשיכה ממש:

ג

ג) וכתב בס' המדות ערך מריבה או' ל"ג ע"י הוידוי יתבטל מעליך מחשבות שונאיך. יפ"ל ח"ב או' א' ועיין עוד לקמן או' ל"א:

ד

ד) ציוו חכמים שכל שאר ישראל יתוודו ביוה"כ בין איש בין אשה. ס' יראים עמוד זמנים או' קכ"א. וכ"כ בס' החינוך פ' נשא סי' שס"ג ונוהגת מצוה זו של הוידוי בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות ועובר ע"ז אם לא התוודה על חטאיו ביוה"כ שהוא יום קבוע מעולם לסליחה ולכפרה ובטל מצות עשה זה יעו"ש. והב"ד היפ"ל שם וכתב דלא שמע כזאת דנשים מתודות ביוה"כ ואפשר דסמכו עצמן על מה שבעה"ב מתודה אבל חטאנו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתינו יעו"ש. ומ"מ היותר נכון ללמדם להתוודות בעצמם כי מציה בו יותר משלוחו וגם מחנכין את הילדים ללמדם להתוודות כדי שירגילו בכך:

ה

ה) סמך למה שנהגו לומר קודם הוידוי אנא ה' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' יראה לע"ד שהוא מוידוי של כ"ג ביוה"כ שאומר אנא ה' כפר נא לחטאים וכו' וילפינן ליה בגמ' דיומא בפ"ג מגזרה שוה יעו"ש. כס"א או' א' ועיין לעיל סי' קל"א או' ז':

ו

ו) שם הגה. ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו וכו'. כלומר דיחיד יוה"כ וערב יוה"כ שוים הם שאינו אומרה אלא אחר תפלתו אבל הש"ץ אינו אומר הוידוי בתוך התפלה בעיוה"כ אלא אומרו אחר התפלה בלחש כשאר היחידים ובחזרת התפלה אינו אומרו כלל כדלקמן סעי' ה' בהגה. פר"ח. לב"ש. ר"ז או' ג':

ז

ז) שם בהגה. וש"צ אומרו ביוה"כ בתוך התפלה. בברכה רביעית. הרמב"ם פ"ב מה' תשו' ה"ז. פר"ח.

ח

ח) [סעיף ב'] א"צ לפרט החטא. ויש סוברים שצריך לפרט החטא. הרמב"ם וסמ"ג. והב"ד הב"ח ועט"ז:

ט

ט) שם. א"צ לפרט החטא. כענין שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לבוש:

י

י) שם. א"צ לפרט החטא. אלא כשיאמר סתם חטאתי יצא ידי מצות יידוי. מ"ב או' ה'

יא

יא) שם. ואם רצה לפרט וכו'. שלא נאמר אשרי נשוי פשע וכו' אלא שא"צ. לבוש:

יב

יב) שם. ואם רצה לפרט וכו'. ובמקום שאחרים נחשדים יכול לפרסם שהוא עשה זה. יא"פ. שע"ת או' ב' כר"ש. רו"ח או' ב' וכ"כ בס"ח סי' כ"ב מי שחטא בדבר א' ואחרים נחשדים צ"ל אני הוא שחטאתי כדי שלא יחטאו העולם על ידו שיהיו חושדים בכשרים ואם הוא בחבורת בני אדם ונעשה דבר שלא כהוגן ולא נודע מי החוטא צ"ל אני הוא שחטאתי אעפ"י שלא חטא יעו"ש:

יג

יג) שם. ואם רצה לפרט החטא וכו'. משמע דאיירי אפי' בקול רם. ונראה דדוקא בחטא מפורסם אבל בחטא שאינו מפורסם לכ"ע אסור לאומרו בקול רם כדכתיב אשרי נשוי פשע וכו' מ"א סק"ב. ברכ"י או' ג':

יד

יד) חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עונותיהם כשהיו חוטאים כדי להתודות על חטאתם וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשו' וכו' ומ"ש חציף מאן דפריש חטאיה זהו שמגיד לכל אשר חטא אבל מותר להגיד לאדם צדיק וצנוע א' מעונותיו כדי שיורה לו היאך יעשה תשו' או ישאל לו סתם אדם שעשה עון זה ובא לשוב היאך יעשה תשו' ס"ח סי' כ"א:

טו

טו) שם. ואם רצה לפרט החטא וכו'. לכ"ע אסור לגלות ענין א"א ואפי' בסתם שלא להוציא לעז על בנות ישראל ולא על בניהם. מהרימ"ט בתשו' ח"ב חא"ח סי' ח' כנה"ג בהגב"י:

טז

טז) שם. ואם מתודה בלחש וכו'. אבל הש"צ המתודה בעד הרבים צריך להשמיע לרבים וכשהוא מנמיך קולו בשעת הוידוי גוערין בו. הרמ"ע מפאלי סי' ק"ב. כנה"ג שם. מ"א סק"ג:

יז

טוב) שם. ואם מתודה בלחש וכו'. ויכה באגרוף על החזה. כתבי האר"י. ובמדרש קהלת איתא שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי. מ"א שם. ועיין לעיל סי' קל"א או' ה' מ"ש בשם שער הכוו' סוד הוידוי שיכה על הלב יעו"ש. וגם עי"ש מאו' ו' ואילך כל הסדר ודיני הוידוי יעו"ש:

יח

חי) שם בהגה. ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' וכו'. והטעם שתקנו הוידוי בסדר א"ב לפי שהוידוי הוא מפני שעברו על התורה שניתנה בא"ב וכדרך שאמרו בפ' חלק דק"ד ע"א יעו"ש א"נ כדי שיהיו מורגלים בפיהם ויחזרו בתשו' שלימה בזכור אותם ולא יחזרו לצורתם. יפ"ל ח"ג או' ב' וכן צריך להתודות כנגד ה' אותיות מנצפ"ך כמ"ש לעיל סי' קל"א או' ז' יעו"ש והוא כדי לתקן מה שפגם בכ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך כנודע:

יט

יט) שם בהגה. ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' וכו'. ויש נוהגין לומר על חטא בסדר א"ב ובסדר תשר"ק וכך אני נוהג לומר על חטא בסדר תשר"ק בחטאים שונים. כס"א או' ג' וכ"כ הברכ"י או' ד' דטוב לומר על חטא בסדר א"ב ובסדר תשר"ק בחטאים שונים עכ"ל. וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל לומר על סדר א"ב ועד סדר תשר"ק. ועתה נתפשט המנהג לאימרו בכמה מקומות וכבר הוא מסודר וכתוב בסידור הרש"ש ז"ל וגם כתוב שם הטעם בסוד דעל סדר א"ב הוא בבחי' אור ישר ועל סדר תשר"ק הוא בבחי' אור חוזר דבחי' חכמה יעו"ש ור"ל כדי לתקן מה שפגם באור ישר ובאור חוזר דבחי' חכמה:

כ

ך) בעל חטא יאמר בסתר ובגלוי בשגגה וזדון. שה"ל. וכ"נ דצריך לבקש על הקל תחלה. ומיהו צ"ע דא"כ לא יהיה כסדר א"ב לכן נ"ל כיון דאמרינן חטאנו בגלוי ובסתר אנו מבקשים על שניהם כאחד כדאיתא בתמורה פ"ה. ובהרמב"ם הגירסא בגלוי לבד וכן בזדון לבד. מ"א סק"ג. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ בגלוי ובסתר כדברי מ"א אבל בדה"ח או' ב' כתב צ"ל בסתר ובגלוי בשגגה וזדון כדברי השה"ל. וע"כ נראה דכל אחד יעשה כמנהג מקומו דאין זה מעכב רק שהוא צחות. לשון. ועיין לקמן או' כ"ב:

כא

כא) סדר הוידוי בעל חטא עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי מכות מרדות מלקות מיתה כרת מיתת ב"ד. מ"א שם. א"ר או' ו' ר"ז או' ו':

כב

כב) יאמר כפרה לחטאים וסליחה לעונות ומחילה לפשעים. מ"א שם. והר"ז או' ז' כתב מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכ"כ דה"ח שם. חמ"מ או' ה' והמט"א או' י"ב כתב סדר הוידוי י"ל בנוסחא הכתיב בסידורים ואין לשנות הנוסחא בשביל שיש להקדים הקל לחמור וכיוצא רק כל א' יאמר כנוסח מדינתו ולא יוציא עצמו מהכלל כי בימים קדושים אלו עיקר לכלול תפלתו בתוך תפלת צבור ולא יפרוש מהם וזה הבא לשנות הרי תפלתו עושה רושם לעצמו והיא מוצאת מכלל תפלת הצבור ואף בימות החול אין לעשות כן אלא יכלול תפלתו והתוודותו על חטאיו בכלל הצבור ונאמר הן אל כביר לא ימאס ונאמר פדה בשלום נפשי וכו' כי ברבים היו עמדי עכ"ל. והב"ד מ"ב או' י"א:

כג

כג) [סעיף ג'] צריך להתודות מעומד. כדכתיב בנחמיה סי' ט' ויעמדו ויתודו על חטאתיהם וכו' יפ"ל ח"ב או' ז' וזקן או חלוש יכול להתוודות ע"י סמיכה כמ"ש לעיל סי' קל"א או' יו"ד יעו"ש:

כד

כד) שם. צריך להתודות מעומד. וישחה כמו במודים. של"ה. ולא יסמוך כמ"ש רסי' תקפ"ה. מ"א סק"ד. א"ר או' ט' ור"ל שלא יסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול כמ"ש במ"א רסי' תקפ"ה. וכ"כ המחה"ש סק"ד. ר"ז או' ז' מ"ב או' יו"ד. והעמידה צ"ל עד אחר ועל חטאים שאנו חייבים עליהם ד' מיתות ב"ד. דה"ח או' ב' מ"ב שם. ועיין לעיל סי' קל"א או' יו"ד ואו' י"ב:

כה

כה) שם. צריך להתוודות מעומד. ואין לדבר בשעת הוידוי. מ"א סק"ה. א"ר שם. ר"ז או' ח' דה"ח שם. מט"א או' י"א. מ"ב או' י"א. ואפי' באמצע אמירת ע"ח אין לו להפסיק רק לקדושם ומודים פוסק אפי' עומד באמצע אשמנו. מט"א שם. מ"ב שם. וכן אמן של ברכות צריך לענות וכ"ש ה' אמנים ראשונים של קדיש אבל אמן של על ישראל ויהא שלמא ועושה שלום וברוך היא וברוך שמו אין לענות וכמ"ש לעיל סי' נ"א או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש:

כו

כו) שם. והוא התודה כבר צריך לעמוד. מלשון זה משמע דדעתו דכיון דהתודה כבר בעצמו א"צ פעם שני לחזיר ולהתודות אלא לשמוע מש"צ כשאר חזרת הש"צ והרמ"א בשם הר"ן פליג ע"ז וס"ל דצריך לחזור ולהתודות וכ"פ בעיטור ומאירי וכן המנהג בזמניני. מ"ב או' י"א. ואם גם בשאר הימים כי שמע ליה מש"צ חוזר ומתודה עיין לעיל סי' קל"א או' י"ג:

כז

כז) שם בהגה. ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאני. שהוא דרך כלל. לבוש. אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים. טור:

כח

כח) שם בהגה. ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. וכיון שאמר עם הש"ץ אבל אנחנו חטאנו די ורשאי לישב אח"כ. ר"ז או' ח'. מיהו המנהג לומר עם הש"ץ כל סדר הוידוי ועל חטא בקול נמוך וממילא צריך לעמוד ג"כ:

כט

כט) שם בהגה. ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. לאו דוקא אלא היינו חטאנו עוינו פשענו. פר"ח. א"א או' ה'. מ"ב או' י"ב. ומיהו המנהג לומר כל סדר הוידוי ועל חטא כנז':

ל

ל) שם בהגה. ועיקר הוידוי וכו'. ואח"כ אומר אלהי עד שלא נוצרתי וכו' ואחר אלהי עד שלא שלא נוצרתי וכו' יאמר ג"כ אלהי נצור וכו' מ"א סק"ז. א"ר או' ה' וכ"ה הסדר שאחר שאמר המברך את עמו ישראל וכו' יאמר יהיו לרצון וכו' ואח"כ סדר הוידוי ועל חטא. ואח"כ אלהי עד שלא נוצרתי וכו' אלהי נצור וכו' ואח"כ יהיו לרצון וכו' פעם שנית. וכ"ה בסידור רב יעב"ץ ובסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל וכ"כ מט"א או' ה' ועיין לעיל סי' קכ"ב סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב ודוק:

לא

לא) שם בהגה. ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. דאמרי בתנחומא ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם. ואומר במ"א שכל מי שחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך המשחית ליגע בו וכמ"ש בש"ץ דקמ"ח ע"א בשם הרד"א. יפ"ל ח"ג או' ג' ועיין לעיל או' ג':

לב

לב) [סעיף ד'] עונות שהתודה עליהם וכו'. והכי איתא בגמ' (יומא פ"ו ע"ב) ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהם יוה"כ אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו וכו' ר"א בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי וכו'. וכ"פ הרמב"ם והרא"ש והרוקח כראב"י כמ"ש בטור וב"י ולכן פסק ג"כ בש"ע וכ"ה דעת האחרונים דלא כפר"ח:

לג

לג) שם. אפ"ה יכול לחזור ולהתודות עליהם. מלשון זה משמע דרשות הוא אם ירצה יתודה ואם לאו לא יתודה אבל מלשון הרמב"ם (פ"ב מה' תשו' ה"ח) משמע שהוא לעיכובא דכתב עבירות שהתודה עליהן ביוה"כ זה חוזר ומתודה עליהם ביוה"כ אחר אמנם לישנא דראב"י דאמר כ"ש שהוא משובח משמע כלשון הש"ע דאינו לעיכובא. שו"ג או' ז':

לד

לד) שם. אפ"ה יכול לחזור וכו'. ומשמע אף בין אדם לחבירו גזל וגניבה נמי אעפ"י שמחל לו והשיב הגזילה אפ"ה מתודה ביוה"כ לעולם דמ"מ גם בין אדם למקום חטא אבל הקניט חבירו בדברים או עני המהלך בחררה וכדומה י"ל כיון שביקש מחילה מחבירו והתודה ביוה"כ א' א"צ להתודות ביוה"כ שנית או אפשר אף ביוה"כ א' א"צ מש"ז או' א' מ"ב או' י"ג:

לה

לה) מבואר בספרי מוסר אשר בהתודות האדם על חטאו צריך להתודות על כל מה שחטא מיום בריאת העולם ועד עתה כי נשמתו אחת וכו' באר מים חיים פ' נשא. פת"ע או' י"ב:

לו

לו) [סעיף ה'] בתפלת מנחה עיוה"כ אינו חותם וכו'. פי' לאפוקי מדעת רש"י דכל שהוידוי סמוך לתפלה יכול לחתום בא"י האל הסולחן והא דכתב בתפלת מנחה משום דבסי' זה איירי בתפלת המנחה וה"ה בכל תפלות יוה"כ הדין כן שאין רשאי לחתום. דג"מ. מ"ב או' ט"ו:

לז

לז) שם הגה. ואין הש"צ מחזיר הוידוי במנחה וכו'. כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס. טור. וכ"כ ב"י בשם המרדכי. ביאורי הגר"א:

לח

לח) שם בהגה. ואין אומרים א"מ וכו'. והרד"א והכלבו כתבו לאומרו וכן מנהגינו. שו"ג או' יו"ד. וזהו שכתב לפי מנהג עירו אבל מנהג האשכנזים כדברי מור"ם ז"ל וגם בספרדים יש נוהגים כדברי מור"ם ז"ל כמ"ש לעיל סי' תקפ"ד או' ח' וסי' תר"ד או' כ"ה יעו"ש:

לט

טל) [סעיף ו'] כל הקהל לוקין מלקות ארבעים. לאו דוקא אלא ט"ל כמבואר אח"כ בהגה. וכ"כ מ"א סק"ח. א"א או' ח' ר"ז או' י"א. יפ"ל ח"ה או' ד' מ"ב או' י"ז:

מ

מ) שם. כל הקהל לוקין וכו'. ורבים נהגו שלא ללקות בו כיון שמחזיקין אותו ליו"ט כמ"ש הבאה"ט לעיל סי' ער"ד סק"ב. יפ"ל ח"ג או' ד' ועיין בדברינו לשם או' ט"ו ואו' טו"ב:

מא

מא) שם. אחר תפלת מנחם. וממ"ש לעיל סי' תר"ה סעי' ד' משמע דאף מן הבקר שפיר דמי יעו"ש. ובס' פע"ח שער כ"ז פ"א כתב וז"ל קודם שתתפלל מנחה מלקות ומורי ז"ל לא היה מקפיד רק היה לוקה ד' מלקיות נגד ד' אותיות הוי"ה ואחר המלקות טבילה בסוד באנו באש ובמים עכ"ל ומלשון זה משמע דלא היה לוקה האר"י ז"ל רק ד' מכית אמנם בס' נגיד ומצוה כתב וז"ל קודם שתתפלל מנחה מלקות וראיתי למורי ז"ל שלא היה מקפיד מאד בענין המלקות כמו התענית כי אין בדור זה סמוכין ומומחין ואינו רק צער לבד ולכן אין להקפיד כ"כ על זה אך כל הפעמים שהיה לוקה היו מלקין אותו ד' מלקיות כנגד ד' אותיות הוי"ה לא פחות ולא יותר ואחר המלקות טבילה בסוד באנו באש ובמים עכ"ל ובלשון זה יכול לפרש אעפ"י שלא מקפיד מ"מ כשהיה לוקה היה לוקה ד' מלקיות ר"ל ד' פעמים מלקות וכן בס' אמת ליעקב בקו' שפת אמת דף קי"ח סדר ע"פ הסוד ד' פעמים מלקות כנגד ד' אותיות הוי"ה וכנגד ד' מיתות ב"ד יעו"ש:

מא) ועוד עי"ש סדר ותיקין ד' מיתות ב"ד דהיינו תחלה מלבישין אותו שק מכף רגל ועד קדקדו וסוקלין אותו בב' או ג' אבנים קטנים והמתייסר נוטל אבן גדולה ומכה על לבו ומכריז החכם ככה יעשה לאיש שהכעיס והקניט את בוראו אוי לנו מיום הדין וכו' וסדר שריפה מדליקין נר של שעוה ומטיפין תחת השק על בשרו ג' או ד' טיפות עד שרואין אותו שהוא נרתע ומכריז החכם וכו' כנז' וסדר ההרג בעודו מליבש השק משכיבין אותו בקרקע וסוחבין אותו ג' או ד' בחורים הולכה והובאה ומכריז החכם וכו' כנז' וסדר החנק חונקין אותו בין שניהם באזור א' על גרונו או הוא עצמו בשתי ידיו והוא יושב על ברכיו ומכריז החכם וכו' כנז' וקודם הסקילה יאמר המתיסר רבש"ע אם חטאתי לפניך ופגמתי באו' יו"ד של הוי"ה ובאו' א' של אדני ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה הריני מקבל עלי סקילה וקודם השריפה יאמר ופגמתי באו' ה' ראשונה של הוי"ה ובאו' ד' של אדני וכו' וכן קודם ההרג יאמר באו' ו' ובאו' נ' וקודם החנק באו' ה' אחרונה של הוי"ה ובאו' יו"ד של אדני וכו' כנז' יעוש"ב. וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו בכל עיוה"כ אחר תפלת שחרית מלקין לכל אחד ד' פעמים מלקות ואח"כ עושין לו ד' מיתות ב"ד על סדר הנז':

מב

מב) שם שמתוך כך יתן אל לבו וכו'. כלומר דבאמת אין מלקות מועיל בזה"ז דאין לנו סמוכים וגם דאין חייב עכשיו מלכות דליכא התראה אלא שעושין כן שמתוך כך ישוב וכו' מ"א סק"ט. א"ר או' י"ב. ר"ז או' י"א. מ"ב או' י"ח. ועיין בתשו' ר"ל ן' חביב שהאריך בענין הסמיכה והמלקות בזה"ז ולכ"ע בחו"ל ליכא סמוכים. מ"א שם:

מג

מג) בזה"ז דאין לנו ב"ד סמוך בא"י הנקראים אלהים כל המלקיות נקראו מכת מרדות שהוא מדרבנן הריטב"א בחי' למכות דכ"א ע"ב. וכ"כ הפרישה בח"מ סי' ע"ג והש"ך שם. רו"ח או' ט':

מד

מד) שם. שמתוך כך יתן אל לבו וכו'. ואעפ"י שאין זה מלקות גמור מ"מ כפרה מקצת הויא. לבוש. ועוד ע"י שמתבייש לפני הב"ד המלקין אותו יתכפר לו להציל מדינה של גהינם כמ"ש בזוה"ק פ' וירא דק"ד ע"ב במדרש הנעלם. יפ"ל ח"ב או' י"א:

מה

מה) שם הגה. ונהגו שהנלקה אומר וידויים וכו'. אשמתי ובגדתי וכו' ד"מ או' ד':

מו

מו) שם בהגה. ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא וכו'. כלומר אעפ"י שדינה ברוחב טפח. מ"א סק"י והוא במ"ש במס' מכות (דף כ"ב ע"ב) ורצועה בידו של עגל כפולה אחת לשתים ושתים לארבע ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה (כלומר תלויות באמצע הרצועה) ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כריסו ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו יעו"ש:

מז

מז) שם בהגה. ברצועה כל דהיא וכו'. וה"ה דלוקה רק מכות קלים. א"א או' יו"ד. מ"ב או' ך':

מח

מח) שם בהגה. ויקח רצועה של עגל וכו'. כיון דזה בא לעורר לב האדם שידע קונהו עבדיה ליה. ואין צריך ב' רצועות של חמור כיון שנתעורר בזה די לו. מ"א ס"ק י"א. ומיהו יש נוהגין לעשות הרצועה כמו שהיו עושין בב"ד בזמן בהמ"ק ידה טפח וכו' ושתן רצועות של חמור תלויות באמצע רוחב ראשה וכו' אבל לפום דינה אינו מעכב כנז':

מט

מט) שם בהגה. ויקח רצועה של עגל וכו'. ונהגו לעשות הרצועה שמלקין בה מעגל ותפירות בעור החמור לפי שכתוב ידע שור קונהו וחמור וכו' כלבו סי' ס"ח. ד"מ או' ד' ונראה דהיינו אם אינו עושה שתי רצועות של חמור תלויות בה דאם עושה די ויתפור אותה במה שירצה:

נ

נ) כתב או"ח דק"ג ע"ג נשאל להרב יהודה חסיד ז"ל למה כשמלקין ב"ד של מטה מלקין ט"ל הכאות וב"ד של מעלה מכין ס' הכאות והשיב לפי שב"ד של מטה מענישין בן י"ג מכין ג"פ י"ג העולה ט"ל וב"ד של מעלה מענישין בן ך' לפיכך דין הוא שיכו אותו ג"פ ך' דהיינו ס' כמו ששנינו (חגיגה ט"ו ע"א) במ"ט דמחיוה בשתין פולסין דנורא עי"ש וכן שנינו בב"מ פ' שוכר את הפועלים דפ"ה ע"ב באליהו יעו"ש. יפ"ל ח"ב או' י"ב:

נא

נא) שם בהגה. פניו לצפון ואחוריו לדרום. וה"ה איפכא ולא למזרח או מערב שהם מקומות שהשכינה שורה שם. לבוש. מ"א ס"ק י"ב. אבל הט"ז סק"ד כתב דוקא שיהפוך פניו לצד צפון שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון וכתיב מצפון זהב יאתה ע"כ מכניע עצמו לאותו צד להודיע שמשם בא לו החטא יעו"ש. מש"ז או' ד' וכתב וכמדומה שכן נוהגין. וכ"פ הר"ז או' ט"ו. מ"ב או' כ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---