מחצית השקל/אורח חיים/תרח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תרח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) כ' מ"א תו' עינוי דאורייתא זהו לכ"ע. ותוס' איסור מלאכ' לרוב הפוסקים גם הוא דאורי' מלבד הרמב"ם דס"ל דבמלאכה אין תוס' מן התורה. וע' בטור וב"י:

(ב) (ס"ק ב) מפור' כו' אע"פ שהוא ספק כגון ב"ה מוחי' וכ' שם ביש"ש הטעם וז"ל מאחר דספק' דאורייתא לחומרא הוי כודאי עכ"ל. ולפ"ז נלע"ד דהיינו דוקא לדעת הפוסקים דספק תורה מן התורה לחומרא. אבל לדעת הפוסקים דמן התורה אזלינן לקולא אלא מדרבנן אזלינן לחומרא והוא מחלוקת ישנה וע' בפר"ח י"ד סימן ק"י האריך בזה. וכיון דאינו אלא מדרבנן א"צ למחות. וע' בתשו' מעיל צדקה סי' י"ט דבדבר שאחזו להם מנהג גרוע בפרהסיא מיקרי גלוי לנו שלא יקבלו וא"צ למחות אא"כ הוא מפורש בתורה. וספקו כמ"ש ביש"ש הנ"ל ודייק כן מלשון רש"י בביצה ר"פ המביא:

(ג) (ס"ק ג) ואם כו' אבל החוטא במזיד כו'. וכ"כ בשטה מקובצת על ביצה ר"פ המביא בשם הריטב"א וז"ל דדוקא במידי דקים לן דעבדי בשוגג כו' אבל במילתא דקים לן דידעי אסור' ועבדי' במזיד ליתא להאי טעמא:

ואי לא מחינן בהו מתפסי' עלייהו. דהא ישראל ערבים זה לזה עכ"ל:

סמ"ק סימן קי"ב פסק כמ"ד עד נזיפה. ר"ל דלא כרמ"א שכתב בסוף ההגה עד שיכנו או יקללנו והא דבערובין דף ט"ז ע"ב פליגי עד היכן מצות תוכחה. רב אמר עד הכאה. ושמואל אמר עד קללה. ור' יוחנן אמר עד נזיפה. ופסק סמ"ק כר' יוחנן. ורמ"א שכתב עד הכאה או קללה. הקשה פר"ח כיון דפסק דסגי בקללה כשמואל כ"ש דסגי בהכאה ולמה הוצרך לכתוב עד שיכנו ותי' דפשיטא ליה לרמ"א שלא לפסוק כר"י מטעם שכתב פר"ח ע"ש אלא בהא מספקא ליה לרמ"א אי קי"ל כרב או כשמואל. לכן העתיק רמ"א דברי רב ושמואל הכאה כרב וקללה כשמואל ע"ש. ולענ"ד א"ל דהפר"ח כתב דהמחוור לפסוק כשמואל דהיא מלתא וסברא מציע' בין רב לר' יוחנן. וכן י"ל לענ"ד דפסק רמ"א ולכן סגי בקללה. והא שכ' תחלה עד שיכנו. היינו משום דפריך הש"ס למ"ד עד נזיפה. הא מצינו ביהונתן שהוכיח לשאול על עסקי דוד עד הכאה דכתיב ויטל שאול את החנית להכותו. ומשני אגב חביבותי' דהוי ליהונתן עם דוד מסר נפשיה עד הכאה וכן צ"ל למ"ד עד קללה הא דמסר יונתן נפשיה עד הכאה הוא משום חביבותי' דדוד וכן כ' התוס' שם לחד תירוצא. ולכן כ' רמ"א עד שיכנו. דהיינו מי שירצה להחמיר על עצמו רשאי עד הכאה דלא גרע חביבותי' דהקב"ה שמוכיח לכבודו מחביבותי' דהדיוט שכן מצינו ביונתן כנ"ל. אבל יותר לא מצינו מי שיחמיר. וסיים רמ"א או יקללנו. ר"ל דעד קללה עכ"פ חייב מצד הדין. אולם הרמב"ם פ"ו מה"ל דעות פסק כרב עד הכאה ועיין בשל"ה ריש הספר הביא מחלוקת הפוסקים בזה והכרעתו:

אבל אם היה איש אחר כו' אין להוכיחו כו' וכה"ג כ' רמ"א בח"מ ר"ס י"ב וע"ש באחרונים. וכ"כ בי"ד ס"ס של"ד בשם מהרי"ו וז"ל אע"פ שחייב למחות בעוברי עבירה וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס באותו עון מ"מ אין אדם חייב להוציא ממונו עי"ז. ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עברה שיש לחוש שיהיו עומדים על גופינו ומאודינו עכ"ל וע"ש בט"ז מ"ש בשם הדרישה לענין הנידוי בזמן הזה. אבל במקו' שאין חשש סכנה אדרבא יש להחמיר יותר בדורותינו בעו"ה. וכמ"ש בשטה מ' על ביצה ר"פ המביא. וז"ל העיד הריטב"א ז"ל בשם רב גדול מאשכנזים שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ומכללם ר"י ומהר"מ מרוטן בור"ג שלא נאמרו דברי' הללו [לחלק בין איסור תורה לדרבנן] אלא לדורותם. אבל בדור הזה שמקילים בכמה דברים. ראוי לעשות סייג לתורה ואפילו בדרבנן מחינין וקנסי' להו עד דלא לעברו לא בשוגג ולא במזיד. ושכן הוא במדרש ירושלמי והדבר נראה נכון עכ"ל:

(ד) (ס"ק ד) שלא קיבל כו' קודם פ"ה כו' ומיהו אם קיבל עליו בפי' כו'. בסימן תקנ"ג הביא הטור דעת הרי"ף בשם גאון. דקבלה בלב לא מהני. וכן דעת רוב הפוסקים. חוץ מהראב"ד דס"ל דמהני. אבל קבל עליו בפי' כתב הרי"ף אפי' בשאר תענית צבור מהני הקבלה מבע"י. והרמב"ן חלק עליו דבשאר תענית צבור אפילו קבלו בפי' מבע"י לא הוי קבלה. דדוקא ביוה"כ שצריך להוסיף כמ"ש ר"ס זה. לכן מהני קבלתו דהוי בכלל תוספת. משא"כ שאר ת"צ ואפילו תשעה באב ניהו דבין השמשות אסור אבל אין לו תוספות (כמ"ש סימן תקנ"ג ס"ק ג) לא מהני הקבלה קודם ב"ה. ולפ"ז גם בערב יוה"כ לא מהני הקבלה אלא מפלג המנחה ואילך. דהא כתב רמ"א סי' רס"א סעיף ב' דאין יכול לעשות תוס' שבת (וה"ה תוס' יוה"כ) כ"א מפלג המנחה ואילך (מיהו לפי מ"ש מ"א סי' רס"ב ס"ק יו"ד די"א דחשבי' מתחלת השקיעה והוי כמו שני שעות קודם הלילה א"כ ה"ה הכא מהני הקבלה תוך שני שעות קודם לילה) וכתב הרב"י דנקטי' כהרי"ף ורוב פוסקים דקבלה בלב לא מהני. דלא כהראב"ד וכמ"ש פה גם בש"ע. ולמ"א נראה להחמיר כהראב"ד. דמהני קבלה בלב. אבל קודם פלג המנחה כיון דלרמב"ן אפ"י' קבלה בפי' לא מהני. ניהו דלא קי"ל כוותי'. מ"מ בקבלה בלב כיון דבלא"ה הראב"ד יחיד יש לסמוך על הרמב"ן. אבל אם קיבל עליו בפי' דמהני להרי"ף אפילו בשאר תענית צבור דל"ל תוספות. ה"ה דמהני בערב יוה"כ קודם פלג המנחה אף ע"ג דעדין לא הגיע זמן תוספות נקטי' כהרי"ף דלא כהרמב"ן. ואע"ג דכתב מ"א לעיל סי' תקנ"ג ס"ק ב' בשם הב"ח דאפי' בט"ב דאין לו תוספות מ"מ מהני קבלה בלב ולכן סיים מ"א שם דטוב להתנות בשעת סעוד' מפסקת ע"ש לפ"ז תהני הקבלה גם קודם פלג המנח' אע"ג דעדין לא הגיע זמן התוספת. צ"ל דלעיל סי' תקנ"ג לא כתב כן אלא מצד חומרא לכתתלה טוב להתנות כו'. וכן סיים גס מ"א פה בשם רש"ל ומהרי"ל וב"ח:

עסי' תקס"ב סעיף י"א. כונתו לדחות דברי הרב"י בסי' תקנ"ג שחיזק סברת רמב"ן דבת"צ שאין לו תוס' וממילא ה"ה בעיוה"כ קודם פלג המנחה לא מהני קבלה אפי' בפי' וז"ל הרב"י אבל כל תענית שאין לו תוס' כשמקבל עליו להתענו' בסוף יום זה. כיון שאכל ושתה בתחלת היום לא מיקרי תענית (בשלמא בעיוה"כ שיש לו תוס' הוי מזמן הקבלה בכלל תוספות) ואפילו תענית שעות לא הוי כדעת הרא"ש שכתב רבינו בסי' תקס"ב עכ"ל הרב"י. ולזה כתב מ"א. עסי' תקס"ב סעיף י"א דקי"ל אע"ג דכה"ג אם אכל תחלת היום וקיבל עליו להתענו' סוף היום ניהו דלא מיקרי תענית להתפלל עננו. מ"מ צריך לקיים נדרו. דנדר מיקרי. וא"כ ה"ה הכא הוי קבלה ונדר:

(ה) (ס"ק ה) דברי' כו' וז"א אסור כו' אבל דברים המרבים כו' וכן כתב בט"ז:

(ו) (ס"ק ו) חלב חמה. רמב"ם פ"א מהל' עבודת יוה"כ. ובגמ' יומא דף י"ח חשיב דברים המרבים זרע אתרוג ביצים בשר שמן יין ישן ויש אומרי' אף יין לבן. והשום. וחלב. וגבינה. והרמב"ם בפי' המשנה ביומא כתב מאכלים המרבים הזרע ומוסיפים בקשיות האבר כדגים וחלב והביצי' המתובלין בתבלין כו' אבל בחבורו פרק א' מה"ל עבודת יוה"כ העתיק ביצים סתמא ולא התנה שיהיו מתובלין בתבלין:

(ז) (ס"ק ז) נוהגים כו' עד לילי הצום. וכתב הר"ן לאו דוקא שהרי אוכל הוא בערב אלא עד סעודה של לילי צום קאמר [וע"ש ברש"י] וכ"מ ממעשה חייט הובא בטור סי' תר"ד גם הט"ז הביאו שם שקנה דג ביוקר בערב יוה"כ לכבוד היום. משמע שהיו אוכלים דגים ולא בשר. וביותר לדעת הרמב"ם הנ"ל הלא דגים מרבים זרע. אע"כ דבשחרית ל"ל בה. וטעמא נ"ל. ר"ל למה לא יאכלו גם בשחר שאר מאכלים ולא חלב ודגים וכדומה דודאי דברי' אחרים שאין מרבים זרע עדיף אלא בחרו בדגי' וכדומה שהם דברי' קלים להתעכל. ומ"מ בסעודה המפסקת מונעי' אותן דברים ואוכלים בשר עוף שגם הוא קל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.