מחצית השקל/אורח חיים/שלא

מחצית השקל ‏ אורח חיים שלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) ב"ה כו' וידוע דהיא פחות מרביעית שעה כמ"ש סי' תצ"ט דשיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים משעה. והיא לערך רביעית שעה:

והב"ח גופי' בתשו' סי' קנ"ד כ' שליש שעה ואפשר ס"ל כמ"ד שיעור מיל הוא שני חומשי שעה א"כ ג' רביע מיל הוא קרוב לשליש שעה:

דהא אפי' לענין מלאכה כו' ר"ל דהא מותר בע"ש לעשות מלאכה עד זמן ג' רביע מיל קודם הלילה רק שיוסיף זמן מעט משום תוס' שבת כמ"ש לעיל סי' רס"א כ"ש לענין מילה שיהיה נקרא יום עד זמן ההיא:

לקבל שבת משתשקע כו' א"כ ה"ה לענין מ"ש. ר"ל כיון דבע"ש מקבלים שבת משתשקע החמ' אע"ג דאין כוונתם רק משום תוס' שבת ולא שחשבוהו ללילה מ"מ נראה דגבייהו הוי לילה א"כ ה"ה במ"ש ר"ל אע"ג דבמ"ש אין מתפללים כ"א בלילה ממש וגם אסורים במלאכה עד צ"ה מ"מ אולי לענין מילה יש לחשבו לילה להחמיר:

ועיין בש"ך י"ד ר"ס קצ"ו דאינו תלוי כלל בקבלת שבת ועיין בש"ע ס"ס רס"ב:

(ג) (ס"ק ג) ונולד כו' לראות אח"ז שמא יהיה נראה מהול אחר קישוי וא"כ אע"ג שעת' בלי קישוי אינו נראה מהול מ"מ נולד מהול מקרי ואסור למולו בשבת:

(ד) (ס"ק ד') שתי ערלות ב' עורות זה על גב זה. ראיתי בתשובת פנים מאירות ח"ב ס"ס ל"א וז"ל באתי להזכיר הא דכתב בש"ע א"ח סי' של"א מי שי"ל שני ערלות אין מילתן דוחה שבת. וכ' מ"א פי' ב' עורות זה ע"ג זה רש"י ורמב"ם והעולם נכשלים בזה וראוי להזהיר למוהל כשרואים שני עורות זה ע"ג זה שלא יפרעו עור בשבת וימתינו עד אחר השבת דאין כאן סכנה כלל אם לא יפרע עד אחר השבת עכ"ל. משמע מדבריו שהבין דב' עורות הללו ר"ל עורות הפריעה ומ"ש ימתינו עד אחר השבת כו' משמע שכוונתו שיפרעו ביום א' דבמוצאי שבת א"א דהא קי"ל אפי' מילה שלא בזמנה צריך להיות דוקא ביום וכיון דעור הפריעה היא דקה ואם ימתינו כל כך היא נדבקת מאד בהגיד ואי אפשר לפורעו ואפשר להבי' התינוק לידי סכנה ויהיה התינוק נשאר ערל כל ימיו:

ויותר נראה לפי עניות דעתי שר"ל שני עורות עליונים שהן נקראים סתם עור אבל מה שפורעי' במקומות רבים נקראו קרום (גם לפעמים קורין אותו עור) ולא תקשה לך איך נידע זה שיש תחת עור עליונה עוד עור אחרת י"ל משכחת לה שי"ל עור א' המכסה כל הגיד ואין לו בו כ"א נקב קטן שממנו יוצא השתן כדרך ערלת כל התינוקות ועוד י"ל ערלה אחרת ע"ג והיא פתוחה למעלה הרבה וכן מצינו בתינוקות שאין להם כ"א עור א' אך אותו העור פתוחה למעלה הרבה במקום יציאת השתן בראש הגיד ותחת אותו העור הגיד נראה מהול אבל זה שיש להם שני ערלות היינו שיש להם ערלה א' כדרך כל התינוקות סתומה ואיננה פתוחה כ"א במקום יציאת השתן וע"ג עוד עור שמכסה הגיד רק בראש הגיד במקום יציאת השתן היא פתוחה הרבה עי"ז רואים שיש שני עורות שצריך לחתוך שתיהן:

(ה) (ס"ק ה) אזמל כו' והוא מרי"ו כו' ר"ל דרמ"א שם בי"ד הבין כן מדברי רי"ו דאיזמל לאחר המילה מותר לטלטלו אבל מ"א הביא ל' רי"ו ומפרש דברי רי"ו באופן אחר. אלא שהוא חולק כו' ר"ל ניהו דגם מהרש"ל פי' כן לדברי רי"ו כמ"ש מ"א מ"מ חולק על רי"ו גופי' ומתיר לטלטלו אפי' הניחו מידו:

ואין מוקצה לח"ש ר"ל כיון דבין השמשות לא היה מוקצה דהא היה צריך לו למול אע"ג דעכשיו שכבר מל אין לו בו צורך לית ביה משום מוקצה כיון דבמקצת שבת היה ראוי קודם המילה:

ול"נ להחמיר כו' דאין זה ענין לאין מוקצה לח"ש וכמו שמבאר מ"א אח"ז סי' תרנ"א בשם הירוש' דלאחר שבירך על הלולב ויצא בו ואח"ז הניחו לארץ אסור לטלטלו משום מוקצה אלמא דכה"ג אינו בגדר אין מוקצה לח"ש:

והא דקי"ל כו' היכי דהדר ואחזי כמ"ש סי' ש"י ר"ל תאנים שהיו ב"ה לחים והיו ראוים לאכילה אח"ז התחילו להתיבש ואז מסריחים ואין ראוים לאכילה אח"ז נתיבשו לגמרי ושוב ראוים לאכילה כהאי גוונא אמרי' אין מוקצה לח"ש כיון דאין הקצאתן כ"א משום דאין ראוים לאכילה הא השתא ראוים בשלמא אי לא היו ראוים בין השמשות גם עכשיו דראוי' הוי מוקצה כיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא אבל כיון דהוי ראוים ב"ה א"א לומר בו דין מוקצה כ"א משום דבתחלת השבת לא היו ראוים ע"ז אמרו אין מוקצה לח"ש אבל אזמל דהקצאתו משום ח"כ א"כ ניהו דעד אחר המילה לא היה מוקצה מ"מ אח"כ חוזר לאיסורו דגם עכשיו הוא מוקצה מחמת חסרון כיס והוי כפירות שהיו ראוים כו':

מחמה לצל דלצורך גופו או מקומו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כמ"ש ר"ס ש"ח. וכ"מ כו' בשם הרמב"ן שהתיר לטלטל כלי קבורה אחר הקבורה דאפשר שיהיו עדיין היום ראוים למת אחר ח"ו אבל לולי זאת היה אסור אע"ג דעד הקבורה הי' מותר לטלטלן וא"כ ה"ה באזמל כיון דאחר המילה יודע שלא יצטרך לו עוד היום אסור לטלטלו. וכ' המבי"ט כו' כיון שעודו בידו מזה מביא מ"א ראיה לדבריו דלא התיר הטלטול כ"א בעודו בידו ולא הניחו לכן יש להחמיר כו' והט"ז בי"ד סי' רס"ו כ' טעם אחר להתיר הטלטול וז"ל דאי היה צריך להשליך האזמל אח"כ ויהיה אבוד ודאי ממנע ולא מהיל וזה עדיף טפי מהנך ג' דברים כו' שהתירו סופן משום תחלתן כו' וע"כ נראה דלא התיר הרמב"ן אלא להצניע באותו חדר שמל שם שלא יהיה אבוד. אבל לא למקום אחר כו' כיון שסגי בלא"ה כו' וסיים ואפי' לפני המילה אין לטלטל בחנם כל שא"צ המילה עכ"ל הנה גם הט"ז ע"כ לא אסיק אדעתיה התיר' דמ"א דכל מוקצה שהוא בידו מטלטלו כו' דלסברת מ"א כ"ז שלא הניחו מידו מותר לטלטלו לכל מקום שירצה ולאו דוקא באותו חדר ואם כבר הניחו מידו שוב אסור לטלטלו אפי' להצניעו באותו חדר וא"ל להתיר סופן משום תחלתן דלמא ממנע ולא מהיל כדי שלא יאבד הסכין הא אפשר לו למול ולא להניח האזמל עד שיצניעו אולם במוהל א' שעושה החיתוך וגם הפריעה דע"כ צריך להניח האזמל אחר החיתוך י"ל להתיר משום תחלתן (ואע"ג דאפשר למול ע"י שני מוהלים ובעל החיתוך יאחז האזמל בידו ז"א דודאי עדיף שיעשה הכל מוהל א' דהא לדעת הרב"י סוף הלכות מילה אסור לשני בני אדם למול בשבת ע"ש) וכיון דהותר לו משום תחלתן ליטול שוב האזמל מותר אח"כ בהיותו בידו להביאו לאיזה מקום שירצה וא"צ להצניעו דוקא באותו חדר לדעת מ"א. ובס' א"ר כ' וז"ל ומ"א מתיר כ"ז שהוא בידו כו' ולפ"ז כשיש מוהל א' וע"כ צריך להניח הסכין כדי שיפרע אסור לטלטלו לכן טוב שיתן ליד אדם אחר וכה"ג אית' בירוש' כו' לענין טלטול לולב עכ"ל. והנה הירושלמי אינו ת"י ולא הבנתי דבריו מה יועיל בזה שיתננו לאדם אחר דכמו שאם הניחו מידו אסור לטלטלו לדעת מ"א ה"ה דאסור ליתנו לאדם אחר דדוק' הוא שכבר הוא בידו מותר לטלטלו וא"צ להשליכו אבל הנתינה לאדם אחר האיך הותר הא לגבי אחר הוא טלטול חדש ואיך שרי לאחר לטלטל המוקצה. לכן כשיש מוהל א' אין להתיר כ"א משום תחלתן כנ"ל א"כ יכול להניחו אחר החיתוך ושוב לטלו כנ"ל:

כ' ב"י אסור להוציא התינוק כו' ר"ל ל"מ דאסור להוציא האזמל להביאו אצל התינוק אלא אפי' להוציא התינוק דס"ד דלית ביה איסור' דחי נושא את עצמו והטעם דאסור לזה כ' מ"א עיין סי' שי"ח דבקטן כהאי לא אמרי' חי נושא את עצמו. וע"י גוי שרי כיון דליכא ר"ה וה"ל שבות דשבות מ"מ נלע"ד דטוב להביא האזמל אצל התינוק דאם יביא התינוק אצל האזמל יהיה צריך אחר המילה להתיר שבות דשבות להחזיר התינוק אצל האם אז ודאי ליכא למימר חי נושא את עצמו משא"כ כשיביא האזמל אל התינוק יניחנו שם עד אחר השבת:

ועיין סי' רע"ו כו' ונ"ל דלענין מילה יש לסמוך עליהם אם אי אפשר בע"א והקשה בספר א"ר וזה לשונו וקשה הא כ' שם דוקא שגופו נהנה ממנו כו' ולפי מ"ש לעיל סי' רע"ו ס"ק ח' לפרש דברי מ"א שכ' זה בשם מ"ב דוקא שגופו כו' אבל כו' שיבנה בה"כ אסור וכ' עליו וכ"מ ס"פ ט"ו דבשבת כו' שהכוונה שכ"מ דהדין דין אמת שאסור לומר לגוי לבנות לו בה"כ משום דהוי שבות רחוקה אבל לא מטעם מ"ב הואיל ואין הגוף נהנה מדלא כתב ועוד טעם אחר כדאי' פרק ט"ו דשבת וא"כ א"ש כאן. כתב הט"ז לעיל סי' רס"ו ס"ק ד' דהמוליכים לתינוק לבה"כ במקום שאסור לטלטל ומוליכים התינוק פחות מד"א דאם אדם א' נושא אותו עד לבה"כ צריך כל פעם בכל פחות מד"א לישב או לעמוד לפוש (וע' במ"א סי' רס"ו ס"ק ט') אבל אם נעשה ע"י שני ב"א וכ"א מוליכו פחות מד"א א"צ לישב. עוד כ' דמ"מ ל"מ היתר זה מה שמוציאו מן הבית שהוא רה"י לכרמלית וכן מה שמכניסו מכרמלית לבה"כ דהוי רה"י ולכן צ"ל ההוצא' מן הבית וכן ההכנס' לבה"כ ע"י גוי עכת"ד. ונלע"ד כשהגוי מוציא התינוק מן הבית לא יתננו ישראל לגוי דא"כ עביד ישראל העקירה אלא הגוי בעצמו יטול התינוק ממקום שהוא מונח וכן כשמכניסו לבה"כ יניחנו הגוי על מקום א' ולא יטלנו ישראל מיד גוי דא"כ עביד ישראל ההנח' ולא די כשיעמוד הגוי בבה"כ לפוש ואח"ז יטלנו מידו ישראל מ"מ איכא למגזר שמא יקחנו ישראל מידו קודם שיעמוד לפוש כמ"ש מ"א כה"ג סי' ש"ז ס"ך לענין אגרת שמביא גוי וכ"ז לדעת מ"א בא"א למול תוך הבית אבל באפשר למול תוך הבית צריך למול תוך הבית דשבות דפחות מד"א חמיר משבות אחר ע"ל סי' שמ"ט:

(ו) (ס"ק ו') לא כו' דלשאר חולי כו' ר"ל דכ' הרב"י דבגמ' משמע דוקא לערבן הרבה אסור אבל לערבן מעט שרי ולמה לא כתבו הפוסקים היתר זה לכן מסיק דעד כאן לא אמר הש"ס דלערב מעט ולא לערבן יפה יפה דמותר אלא לר"מ דס"ל דבשאר חולה כה"ג שרי אבל לדידן דקי"ל כרבנן דר"מ דס"ל דבשאר חולה אפי' לערבו מעט אסור ה"ה במילה:

(ח) (ס"ק ח) חצר כו' ר"ה אסור וה"ט ניהו דכרכו על אצבעו מ"מ לא הוי דרך מלבוש ממש וניהו דבחצר שלא נשתתפו הותר כיון דליכא רק אסיר' דרבנן אבל בר"ה דאיכ' איסור תורה לא. ואולי לדידן דל"ל ר"ה יש להקל. או מ"מ חמיר מחצר שלא נשתתפו:

(ט) (ס"ק ט) ובמדינות כו' דהוי כיבוס דשרייתו זו היא כבוסו כדלעיל סי' ש"ב ס"ט גבי ספינה:

דאסור לפרוש בספינה מיום ד' ואילך. וס"ל הטעם כאותן הפוסקים שכתב הטעם פן יצטרך לחלל שבת והוי כאלו התנה לחלל שבת. אף ביום ד' אסור כמו בספינה. וע' בש"ך שהוכיח מהמשנה דלא כרשב"ץ וכ' דנרא' עיקר לדינ' דלא כרשב"ץ:

ול"נ דבזה"ז ר"ל אפי' לדעת הרשב"ץ מ"מ בזה"ז גם רשב"ץ מודה:

ולא ידעתי כו' יום ד' בשבת ול"ל ר"ל דל"ל תו לסכנה ביום ד' דדוקא עד יום ג' למילתו הוא מסוכן. וא"כ כשמלין ביום ד' וחל יום ד' בשבת לא יצטרכו לחלל עליו השבת משא"כ ספינה לעולם איכא סכנה ויש לחוש שיצטרך לחלל שבת. אלא דביום ג' מותר לפרוש דעד יום ד' שייך לשבת שעבר ולא הוי כאלו התנה לחלל שבת ומיום ד' ואילך שייך לשבת הבא' והוה כאלו התנה לחלל שבת וכמו שכתב לעיל סי' רמ"ח:

(י) (ס"ק י) שלא מל כו' וטעם א' להם דעדיין אינו בקי באומנות המילה וא"ל שמא יקלקל ויחלל שבת בחנם משא"כ אם מל או פרע פעם א' סגי ולא בעי' שיתחזק ג' פעמים דאי לאו דקים ליה בנפשיה דודאי לא יקלקל לא הוי מחית נפשיה לספיקא דחילול שבת. והא דכתב בש"ע אפי' אבי הבן דס"ד דגביה אבי הבן ודאי דעתו לתקן וגם הוי פ"ר דניחא ליה משא"כ אחר קמ"ל וע"ש:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.