כף החיים/אורח חיים/שלא

כף החיים ‏ אורח חיים שלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] עושין כל צרכי מילה וכו'. והא דלא גזרו במילה שמא יעביר התינוק או האיזמל ד"א בר"ה כמו בשופר ולולב משום דחמירה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות וגם אין אדם מל אלא א"כ הוא בקי דסכנה יש בדבר תו' מגילה ד' ע"ב:

ב

ב) שם. עושין כל צרכי מילה וכו'. מילה דוחה שבת ונגעים אף דכי הדדי נינהו דהתינוק נגוע וחלה מילתו בשבת. הרב כנה"ג בתשו' הנדפסות א"ח ח"ב סי' ס"ו יעוש"ב. ברכ"י או' א':

ג

ג) שם. מוהלין וכו'. בגמ' ילפינן מדכתיב וביום השמיני דקרא יתירא הוא דאי בא ללמד ביום דוקא מוהלין ולא בלילה הא מבן שמונת ימים נפקא אלא לומר לך ביום ואפי' בשבת. עו"ש או' א':

ד

ד) שם. מוהלין וכו'. ואם האב כופר בתורת משה אפ"ה מילת בנו דוחה שבת. תשו' זקן אהרן סי' כ"ט. ועיין ביו"ד סי' רס"ו סעי' י"ב וי"ג:

ה

ה) ממזר מלין אותו בשבת. בד"ה שם. והביאו ש"ך שם ס"ק י"ז. וכתב שכ"ה במהרי"ל. וכ"כ כס"א בזה הסי' או' א'. ולענין הקראין כתב הש"כ שם בשם תשו' רבינו בצלאל אשכנזי ססי' ג' דהקראין שבזה"ז שאין מודים בפריעה אסור למול בניהם בשבת יעו"ש וכ"כ הפתה"ד בזה הסי' או' א' בשם כמה פו' וכתב ואעפ"י שבזה"ז עינינו הרואות שעושין פריעה וגם מברכין בזמן המילה אפשר מפני שהם כפופים לנו שאין להם מוהל מהקראים אבל ביניהם לבין עצמם לא עושין פריעה ולא מברכים יעו"ש:

ו

ו) שם. ופורעין. הוא פריעת העור המכסה ראש הגיד למטה תחת הערלה. עו"ש או' א'. ועיין ביו"ד סי' רס"ד סעי' ג':

ז

ז) שם. ופורעין. שהפריעה היא מכלל המילה. ר"ז או' א':

ח

ח) שם. ומוצצין פי' מוצץ הדם ממקום חיבורו ואע"ג דהיא עשיית חבורה שאין הדם ניתק ממקומו אלא ע"י המציצה אפ"ה שרי משום סכנה רש"י במשנה שם ובגמ' ועיין ביו"ד שם סעי' הנז' מוהל בשבת שהיה לו חטטין בפיו ולא יכול לעשות המציצה ובא רעהו ועשו המציצה שפיר עביד והמוהל שידע שאינו יכול למצוץ ומל צריך לכפרה. אדמת קודש א"ח סי' ו'. זכ"ל ח"ג חי"ד או' ק"ל. ועיין לקמן או' י"ב

ט

ט) שם. ומוצצין. עיין בתשו' בנין ציון סי' כ"ג וכ"ד שכתב דהמציצה דוקא בפה ולא ע"י דבר אחר שהמציאו הרופאים החדשים ובתשו' יד אליעזר סי' יו"ד מתיר למצוץ בספוג דבדוקה דיותר טוב ממציצה בפה ואפי' בשבת יש להתיר יעו"ש ולפי מה שאומרים הרופאים עכשיו אדרבא ע"י המציצה אפשר שיסתכן אין לנו אלא דברי חז"ל ואעפ"י כן נ"ל שלא ימצוץ כ"כ בחוזק מאד בשבת. גם יזה בפיו אחר המציצה על החבורה מחומץ שלוקח בפיו תפארת ישראל על המשניות. חטא אדה"ר היה בשליחות ידים כי בידים לקח ובפה אכל גם בזאת המצוה בידים נימולים ובפה מוצצים לתקן חטא זה. חס"ל מעין ב' נהר נ"א, פת"ע או' ב':

י

י) שם. ונותנין עליו כמון ואספלנית (הוא כמו משיחה עבה ונקראת בערבי מרה"ם. הרמב"ם בפי' המשנה) או רטיה או אבק סמים העוצרים הדם יו"ד שם. והטעם שאם לא יתנם יבא הולד לידי סכנה. לבוש. ואם לא היה לו כמון שחוק מבע"י עיין לקמן סעי' ו'. ואודות האבק ששופכין אחר המילה לרפואה נראה דאין קפידא לפזר כמה פעמים או יותר טוב ליתן בפעם אחת. א"ח או' א' בשם א"א מהגה"ק. ובענין העפר שנותנין בו הערלה צריך להזמינו מבע"י כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה סעי' יו"ד יעו"ש. ואם לא הזמין מבע"י יש לזרקה במקום שיש עפר תיחוח או ליקח מעפר אם יש לו מזומן מבע"י לדבר אחר כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ח ולקמן סי' תצ"ח יעו"ש:

יא

יא) [סעיף ב'] כל זמן שלא סילק ידו וכו'. דכיון שהותרה המילה בשבת הותרה כמצותה ויכול לעשותה כמצותה מן המובחר ולחתוך אפי' עור שאם לא חתך אותו לא היה מעכב את המילה. לבוש סעי' א'

יב

יב) שם. כל זמן שלא סילק ידו מן החיתוך והתחיל לפרוע מקרי עדיין לא סילק ידו מן המילה דמילה ופריעה חדא מילתא היא חידושי הר"ן. אך כשהוא עוסק במציצה מסתפק שם אם מוחר לחזור לציצין שאינם מעכבין יעו"ש ולפ"ז פשוט דאפי' אם הפורע הוא אחר כ"ז שהוא עוסק במצותה מותר לו לראשון לחזור ולגמור את הציצין שאינם מעכבין כיון דעדיין לא נגמרה מצות מילה מ"ב או' ד' וזהו לדעת מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד לססי' רס"ו אבל לדעת הש"ע שם אין לעשות כן בשבת אלא המל הוא עצמו יפרע וגם מור"ם ז"ל סיים שם דטוב להחמיר לכתחלה יעו"ש מיהו באחרונים רבו הדעות בזה יש אוסרים ויש מתירין וגם במציצה יש אוסרים להיות ע"י אחר אלא הוא הפורע הוא המוצץ ויש מתירין דהיינו אפי' אחד למול ואחד לפרוע ואחד למצוץ כמ"ש בא"ח או' יו"ד יעו"ש אמנם אנחנו אין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל שכתב דטוב להחמיר ורק במקום שכבר נהגו אין למחות מאחר שיש מתירין:

יג

יג) שם. חוזר אפי' על ציצין. ציצין הם רצועות של בשר שנשארו מן הערלה רש"י שבת קל"ז ע"א:

יד

יד) שם. חוזר אפי' על ציצין וכו'. דכולה חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לדחות אצלה. רש"י שבת קל"ג ע"ב:

טו

טו) שם. סילק ידו אינו חוזר וכו'. דהוי כהתחלה בפני עצמה. רש"י:

טז

טז) שם. אלא על ציצין המעכבין. שהרי הן כמילה עצמה רש"י:

יז

טוב) שם. אפי' רוב גובהה של עטרה וכו'. וכ"ש רוב היקפה ב"י בשם רש"י. וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רס"ד סק"ט עו"ש או' ב'. והעטרה אינו ראש הגיד אלא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד. ב"י בשם רש"י:

יח

חי) [סעיף ג'] בן ח' אם נגמרו שערו וכו'. דאמרינן האי בר ז' הוא ואשתהויי אשתהי, מ"א סק"א תו"ש או' ה'.

יט

יט) שם. ואם לא גמרו וכו'. אין מלין אותו ואע"ג דאי נפל הוא אין כאן איסור תורה שהרי מחתך בשר בעלמא הוא לא רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא. ב"י. מיהו הטור כתב דמלין אותו בשבת דאי חי הוא שפיר מהיל ואי מת הוא מחתך בבשר בעלמא הוא. והביאו מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רס"ו סעי' י"א בהגה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' א' אבל הב"ח הסכים לדברי הש"ע דאין מלין אותו. וכן הסכים הט"ז שם סק"ז יעו"ש. בל"י שם או' ה' עצ"ל שם ר"ז בזה הסי' או' ג' ובסי' ש"ל סוף או' ז':

כ

כ) שם. אין מלין אותו. משמע דבחול מלין אותו ביום ת' אמנם המנהג שלא למולו עד עבור ל' יום מיום לידתו דשמא נפל הוא בין נולד לח' בן ספק בן ז' ספק בן ח' מטעם דחוששין לסכנת הולד דמסתמא הנולדים באופן זה הם חלושים וחולים. בית יהודה בסוף הספר דף ק"ט ע"ג יעו"ש:

כא

כא) שם. אין מלין אותו. ולפקח ולחלל שבת עליו ודאי אין מחללין בספק בן ז' או ח' ולא גמרו שערו וצפרניו אבל שבות דרבנן מחללין. מש"ז או' א' ועיין לעיל סי' ש"ל או' מ"ח:

כב

כב) תינוק דאינו שלם באיבריו דאין לו חיך ואזניו דבוקות אין מלין אותו בשבת. שכנה"ג ביו"ד סי' רס"ו בהגב"י או' י"ב. זכ"ל ה"ש או' מ':

כג

כג) שם. וא"צ לומר בן ח' ודאי כגון שפירש ממנה אחר שבעל. ב"י:

כד

כד) שם. ואם הוא בן ז' ודאי וכו'. מלין אותו דסתמו הוא בן קיימא, לבוש:

כה

כה) [סעיף ד'] מילה שלא בזמנה וכו'. כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא רש"י טור:

כו

כו) שם. אינה דוחה שבת. דכי כתיב וביום קאי אשמיני דוקא תו"ש או' ח' ועיין לעיל או' ג'.

כז

כז) ואם עבר ומל בשבת שלא בזמנה מהני וא"צ להטיף דם ברית אחר שבת. שו"ת רעק"א סי' קע"ד והביאו פ"ת ביו"ד סי' רס"ו או' א' יעו"ש:

כח

כח) שם. אינה דוחה שבת. ועד א' נאמן לומר שנולד בשבת ומלין אותו בשבת. שה"ג בפ"ב דכתובות בשם הירוש' והוא בפ' אמר להם הממונה. כס"א או' ב':

כט

כט) שם. אינה דוחה שבת. וכן אינה דוחה אפי' יו"ט שני של גליות. כ"פ מרן ז"ל ביו"ד סי' רס"ו סעי' ח' וכן הסכים הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' רפ"ד. וזוהי דעת הרא"ש בתשו' כלל כ"ו אבל הרמב"ם מתיר ביו"ט שני של גליות וכתב הש"ך ביו"ד שם דהעיקר כהרמב"ם להתיר דהסמ"ג, והכלבו ור' עובדיה קיימי כוותיה. ומהריק"ש בהגהו' שם ביו"ד כתב דיש לסמוך על הרמב"ם ודעמיה ונהרא נהרא ופשטיה. והנוב"י חא"ח סי' ל' כתב דנראין דברי הרא"ש אלא דהסומך על הרמב"ם ודעמיה להקל לא הפסיד יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ד' וסיים דראוי להורות כמו שפסק הש"ע וכתב וגם הבל"י שם ביו"ד סי' רס"ו אחר שהביא דברי הש"ך כתב שנהגו כהש"ע יעו"ש. וכן בתשו' חת"ם סי' ר"ן האריך בענין זה והעלה להחמיר כהרא"ש וכהסכמת התשב"ץ יעו"ש. ובסי' רנ"ב כתב דאפי' בספק אם המילה זמנה היום אינה דוחה יו"ט ב' של גליות יעו"ש והב"ד פ"ת ביו"ד סי' רס"ו סעי' ז' יעו"ש. ומ"מ נראה דכיון דרבו הדעות בזה שב וא"ת עדיף וכן עמא דבר.

ל

ל) מילה בזמנה באחת ערי א"י ביו"ט שני שהוא חול לבני א"י ונמצא שם אורח מוהל מחו"ל דלדידיה הוא יו"ט כתב בשו"ת נחפה בכסף סי' ה' דלא ימול האורח אם יש מוהל בן עיר דלדידיה הוא חול אבל בסוף ספר שבט יהודה למהרי"ע ז"ל דף מ"א ע"א דלדידיה יש להתיר בפשיטות למוהל האורח. תושב חו"ל שימול ביו"ט שני שלו יעו"ש. מחב"ר או' ו' שע"ת או' ו':

לא

לא) וכתב מרן ז"ל בבד"ה ליו"ד סי' רס"ח בשם תשו' הרשב"ץ דאסור לימול הגר ביום ה' כדי שלא יבא ג' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו שבת. וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינין לו עד למחר עכ"ל. וכ"כ הכנה"ג בסי' זה בהגה"ט אלא שכתב שהמנהג שאין מלין אף ביום ו' מילה שלא בזמנה יעו"ש. מיהו הש"ך ביו"ד ססי' רס"ו השיג על תשו' הרשב"ץ הנז' ודעתו להקל יעו"ש. וכ"ה דעת המ"א בסי' זה סק"ט וא"ר או' יו"ד יעו"ש. אמנם מהרי"ע ז"ל בסוף ס' בית יהודה דף ק"ט ע"ג כתב כיון דמרן ז"ל העתיק זה הכי קי"ל הלכה למעשה ולזה הסכים הרב מורו ז"ל וגם עי"ש מ"ש בשם מורו להשיב על השגת הש"ך יעו"ש וכ"כ הברכ"י שם ביו"ד סי' רס"ב או' ב' דנקטינן להחמיר שאין למול ביום ה' וביום ו' כמנהג שכתב הכנה"ג יעו"ש. וכ"כ הרב עדות ביעקב סי' ט" והב"ד הזכ"ל ח"א או' מ' וח"ג או' קנ"ב יעו"ש. וכ"פ החס"ל בסי' זה או' ג'. מיהו אם יחול יום ג' ביו"ט שני שרי ברכ"י ביו"ד סי' רס"ו בשיו"ב או' ח". וה"ה אם יחול יום ג' ביו"ט א' שרי. זכ"ל ח"ג חי"ד או' קל"א משם הנז' יעו"ש. ובן ספק ח' ספק ט' כגון שנולד ביה"ש מלין ביום ה' או ביום ו' כיון שהוא ספיקא דאו':

לב

לב) וכתב שם הכנה"ג דלפי המנהג שנהגו שלא לעול תינוק שהבריא ביום ו' ה"ה דאין מלין גר ביום ששי. וכ"כ החס"ל שם.

לג

לג) [סעיף ה'] אנדרוגינוס. והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה. הרמב"ם פ"א מה' מילה דין ז'. ותיבה זו היא כלולה מג' מילות בל' פרסי אן דו ג'ינוס. אן ר"ל זה. דו שנים. גינוס מינים. ור"ל זה שני מינים.

לד

לד) שם. אנדרוגינוס ונולד ביה"ש וכו'. דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו מיעוט ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק ולא אנדרוגינוס ולא נולד ביה"ש ולא נולד כשהוא מהול. גמ' ופירש"י שם.

לה

לה) שם. ונולד ביה"ש. כל שנראה שמש אפי' משהו אפי' בראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר מונין מאותו יום וכשאין נראה השמש כלל בשום דבר מונין להבא הרב ב"ד א"ח סי' קכ"ו. וכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו ירושת"ו ועיר עז לנו חברון ת"ו מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו. ברכ"י או' ז'. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ה' דהנכון כמנהג א"י וכהוראת הרב ב"ד וכן מוכח מדברי מורי הרב ז"ל בס' גט מקושר דף ק"ח יעו"ש. ומיהו מ"ש וכשאין השמש נראה כלל מונין להבא היינו בחול דמלין הנולד ביה"ש בט' שהוא ספק ח' כמ"ש ביו"ד סי' רס"ו סעי' ח' יעו"ש אבל בע"ש כל שאין עוד השמש נראית אפי' על דבר גבוה אז מתחיל ביה"ש כמ"ש לעיל רס"י רס"א מכמה פו' יעו"ש וא"כ ה"ה לענין מילה וכ"כ החס"ל בסי' זה או' ד' יעו"ש. ולפ"ז מי שנולד בע"ש בזמן שאין עוד השמש נראית על הארץ אז הוי נולד ביה"ש ואין מילתו דוחה שבת וכמ"ש בש"ע כאן וביו"ד שם אלא מלין אותו ביום א' ואין מלין בשבת אלא א"כ נולד אחר צאת ג' כוכבים בינונים דאז הוי לילה ודאי כמ"ש רס"י תקס"ב ובכ"מ וזמנם הוא כמו שני שלישי שעה אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ כמ"ש לעיל רס"י רס"א יעו"ש.

לו

לו) ביום המעונן ואמרו אנשים דקיימא להו שעתא הדלושי"ם שלפי הדילו"ש יש שמש אם לא היה מעונן אין לחוש שמא יטעו אצטגניני ועושים מעשה על פיהם. הרב ב"ד שם. ברכ"י או' ח'.

לז

לז) בתולה הרה הלכה למ"א והולידה שם בן זכר ובאתה ביום ב' לעיר עם בנה כדי למול ואמרה כי בש"ק נולד נאמנת הן לענין מילה הן לענין פדה"ב ולאבילות ב"מ. שו"ת מחנה חיים ח"ב סי' י"ז. א"ח או' ב'.

לח

לח) שם. ונולד כשהוא מהול. מ"כ צ"ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה. ונ"ל כמ"ש הב"ח ביו"ד סי' רס"ד דצריך שיראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי עי"ש וה"נ אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת עכ"ל. וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לחלל שבת החמור. מ"א סק"ג. וכ"כ הר"ז או' ו' דאפי' אינו נראה מהול אלא בעת קישוי אינו דוחה שבת יעו"ש. מיהו בס' בית מאיר ובתשו' חת"ס חי"ד סי' רמ"ח כתבו דכשאין נראה מהול רק כשיתקשה מילתו דוחה שבת יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ט"ו. ועיין ביו"ד סי' רס"ג סעי' ד' ובש"ך שם סק"ג שכתב בשם הב"ח דאם היה ודאי ערלה ערלה כבושה (פי' שהעור דבוק בבשר רש"י) דוחה את השבת אבל ספק אינה דוחה יעו"ש.

לט

לט) שם ויוצא דופן. פי' שפתחו רחמה ע"י סם והוציאוהו לחוץ ונתרפאת. מ"ב א"ר או' ד'.

מ

מ) שם. ומי שיש לו שתי ערלות. שני עורות זה ע"ג זה. ואמרי לה שני גידין רש"י שבת קל"ה ע"ב. ועיין כ"מ פ"א מה' מילה סוף דין ז' שכתב שמדברי הרמב"ם נראה קצת שנוטה לפי' השני שהם שני גידים יעו"ש. ונ"מ דיש לחוש לשני הפירושים.

מא

מא) שם. ומי שיש לו שתי ערלות וכו'. והעולם נכשלים וראוי להזהיר למוהלים כשרואים ב' עורות זה על זה שלא יפרעו עוד בשבת. פמ"א ח"ב סי' ל"ד. ברכ"י או' ט' כס"א או' ג' פתה"ד או' ב' חס"ל או' ד'.

מב

מב) וכתב שם הכס"א דבודאי צריך לחזור ולפרוע כשיתרפא הולד וצריך לברך על המילה וגם להכניסו בבריתו וכו' ושהחיינו ואשר קידש ידיד וכו' דכיון דק"ל מל ולא פרע כאלו לא מל צריך לברך את הכל. וזה מוטל על המוהל דתכף בראותו שיש לו שני עורות להזהיר למברך שלא יברך אשר קידש ידיד וכו' וגם להזהיר את אבי הולד לבלתי יברך שהחיינו יעו"ש.

מג

מג) שם. שתי ערלות וכו'. וענין ב' ערלות הוא כשיש ב' עורות עבים חוץ מהקרום הרך שלמטה מעור הערלה שעושין בו הפריעה וזה ידוע כשחותכין הערלה ובאין לפרוע ע"י מישוש היד נראה וניכר אם הוא עור עב או קרום ואם הוא עור עב שצריך לחזור למול ולחתוך יסלק ידו. חס"ל שם. ועיין מחה"ש סק"ד.

מד

מד) שם. אין מילתן דוחה שבת. וה"ה יו"ט דאינה דוחה. מש"ז. ועיין לעיל או' כ"ט.

מה

מה) [סעיף ו'] מכשירי מילה וכו'. כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק (במקום שאין עירוב) ושחיקת סמנין ותיקון החלוק. ר"ז או' ז' ועיין ביו"ד סי' רס"ו סעי' ב':

מו

מו) שם. אינם דוחים את השבת. אפי' אם נאנס ולא עשאם או שעשאם ונאבדו. ר"ז שם. והיינו אם נאבדו קודם המילה אבל אם מלו את התינוק ואח"כ נתפזרו הסמנים עושין לו בשבת מפני סכנה היא לו כמ"ש ביו"ד סי' רס"ו סעי' ד' ועיין בש"ך שם סק"ו ודוק. ועוד עיין לקמן או' ס':

מז

מז) שם. אינם דוחים את השבת. וכן אינם דוחים את יו"ט חוץ ממה ששוחקין לה כמון ביו"ט הואיל וראויין לקדרה וטורפין לה יין ושמן. יו"ד שם בסעי' ו':

מח

מח) מי שהיה לו בן למול בשבת ואין שם רק מוהל א' והמוהל תיקן צפרניו מע"ש ובשבת נסדק אם מותר לתקנו. עיין בס' הר אבל ענף י"ד מה שהאריך בזה ודעתו להתיר גם ע"י עצמו יעו"ש. מיהו בס' יד דוד במס' שבת פ"י כתב בשם חתנו להתיר ע"י עכו"ם אבל הוא עצמו סיים שיש לעיין בזה אם יש להתיר ע"י עכו"ם יעו"ש. וכ"כ בחת"ס סי' ע"א דאין להתיר בשום אופן אפי' ע"י עכו"ם כי הוא מלאכה דאו' יעו"ש. א"ח או' ו':

מט

מט) ואם האיזמל הוא פגום וצריך תיקון למול בו אם מותר לתקנו ע"י עכו"ם עיין בכתב סופר סי' מ"ט שכתב דאם אין מוהל אחר וגם סכין אחרת יש לסמוך בדוחק להתיר ע"י עכו"ם אבל כשיש סכין אחרת או מוהל אחר במקומו אין להתיר לכתחלה יעו"ש. א"ת שם. והיינו לדעת המ"א לקמן או" נ"ז דמתיר ע"י עכו"ם אפי' מלאכה דאו' אם א"א בע"א יעו"ש:

נ

נ) שם. אם לא הביא איזמל וכו'. והא דאין מביאין תינוק אצל האיזמל משום דבקטן לא אמרינן חי נושא את עצמו כמ"ש לעיל סי' ש"ח או' רמ"ט יעו"ש:

נא

נא) שם. אם לא הביא איזמל וכו'. ואם מותר לטלטל האיזמל אחר המילה עיין מ"א סק"ה וכבר כתבנו בזה לעיל סי' ש"ח או' ז' ואו' ח' קחנו משם:

נב

בנ) כתב ב"י דאם עומד התינוק בבית בחצר שיש בה דיורין ולא עירבו אסור להוציא התינוק מבית לחצר אל האיזמל או להכניס האיזמל מחצר לבית אל התינוק והביאו מ"א סק"ה וכתב דע"י עכו"ם שרי כיון דליכא ר"ה עכ"ל ור"ל כיון דמבית לחצר ליכא ר"ה אלא איסור דרבנן שלא עירבו ע"י עכו"ם שרי דהו"ל שבות דשבות במקום מצוה וכמ"ש בש"ע דאיסור דרבנן עושין ע"י עכו"ם. ומיהו כתב המחה"ש דמ"מ טוב להביא האיזמל אצל התינוק דאם יביא התינוק אצל האיזמל יהיה צריך אחר המילה להתיר שבות דשבות להחזיר התינוק אצל האם ואז ודאי ליכא למימר חי נושא את עצמו משא"כ כשיביא האיזמל אל התינוק יניחנו שם עד אחר שבת עכ"ד:

נג

גנ) וכתב עו"ש המ"א ופשוט דאסור להביא התינוק לבהכ"נ דרך חצר שאינו מעורבת אפי' ע"י עכו"ם דהא יכולין למולו בביתו והרבה פעמים מלים בבית כשיש צינה עכ"ד. וצ"ל דמיירי שהסכין בבית התינוק. ונ"ל במקום שנוהגין להקל סומכים על סי' שכ"ה סעי' יו"ד דמתירין לומר לעכו"ם להביא שכר מטעם שאפשר לילך שם בעצמו ומכ"ש הכא דגדול כבוד הבריות למול בבהכ"נ ואין דנין אפשר משאי אפשר. והט"ז ס"י שמ"ט כתב (וכ"כ בסי' רס"ו סק"ד) כשנושאין תינוק למול יוציא עכו"ם התינוק מן הבית וכן יכניס עכו"ם לבהכ"נ ורק ברחוב יושיטו ישראל זה לזה בפחות מד"א. א"ר או' ו' וכתב המחה"ש סק"ה דכשהגוי מוציא התינוק מן הבית לא יתננו ישראל לגוי דא"כ עביד ישראל העקירה אלא הגוי בעצמו יטול התינוק ממקום שהוא מונח. וכן כשמכניסו לבהכ"נ יניחנו הגוי על מקום אחד ולא יטלנו ישראל מיד גוי דא"כ עביד ישראל ההנחה והיינו בדאי אפשר למול תוך הבית יעו"ש, וכ"כ לעיל סי' רס"ו או' ל"ב יעו"ש ועיין לקמן או' ז"ן:

נד

דנ) ואם א"א להוציא מהבית ע"י גוי עיין באבן העוזר סי' שמ"ט שכתב עוד תקנה דאותן שעומדין בחוץ יושיטו ידיהם לתוך הבית וחברתה שבתוך הבית מניחה התינוק לתוך הידים ואח"כ נוטלת בידים לחוץ ואז הוי זה עוקר וזה מניח דבר"ה פטור אבל אסור ובכרמלית שרי ואפי' לדעת האוסרים כאן במקום מצוה שרי יעו"ש. מיהו הר"ז או' ז' כתב לאסור בזה אלא יעשה ע"י עכו"ם יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל דכ"ז אם א"א למול בבית:

נה

הנ) שם. במקום כרת. היינו שיש בו צד כרת כגון גדול שלא מל אבל בקטן אין בו אלא עשה לאב. ולהרמב"ם אפי' גדול שלא מל אינו עובר אלא בעשה אבל כרת אינו חייב עד שימות והוא ערל במזיד. אבל להראב"ד בכל יום עומד באיסור כרת וכ"ה דעת הטור ביו"ד סי' ר"ס יעו"ש. תו"ש או' י"ד. ועיין שם בש"ע סי' ר"ס ורס"א.

נו

ונ) שם. אומר לעכו"ם ועושהו. דהוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה כמ"ש סי' ש"ז סעי' ה' תו"ש או" ט"ו. ר"ז או' ז'.

נז

זנ) שם. אומר לעכו"ם ועושהו. ועיין סי' רע"ו סעי' ב' דיש מקילין אפי' במלאכה דאורייתא. ונ"ל דבמילה יש לסמוך עלייהו אם א"א בענין אחר. מ"א שם. תו"ש או' י"ג ר"ז שם. וכ"כ בס' שלחן עצי שטים. ועיין לעיל או' מ"ט:

נח

חנ) שם. הגה. ועיין לעיל סי' ש"ז. סעי' ה'.

נט

נט) [סעיף ז'] לא ישחקנו וכו'. משום דמכשירי מילה אינם דוחין את השבת כמ"ש בסעי' הקודם.

ס

ס) שם. אלא לועס בשיניו וכו'. והא דמצריך לעשות בשינוי היינו לפני המילה אבל לאחר המילה מותר בלא שינוי. ב"ח. וכן הדין בסעי' ח' א"ר או' ז' ועיין לעיל או' מ"ו. ומ"מ גם לאחר המילה אם אפשר לעשות ע"י שינוי בלא דיחוי ואיחור עושים כמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ב בהגה יעו"ש.

סא

סא) שם לא יערבם היום וכו'. כתב ב"י דלשאר חולים נמי אסור לערב יעו"ש. מ"א סק"ו.

סב

סב) [סעיף ח'] אין עושין לה חלוק פירש"י חלוק כעין כיס דחוק היו עושין ומכסין את ראש הגיד עד העטרה וקושר שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד ב"י מ"א סק"ז. ויש אוחזין (הערלה) בצבת ובשבת אין הצבת מוקצה דראוי ליטול בו דברים אחרים ולא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כמו סכין. א"א או' ז':

סג

סג) שם. דרך חצר אחרת וכו'. אבל לא דרך ר"ה משום דאין דרך מלבוש בכך. ב"י עו"ש או' ח' מ"א סק"ח. ומשמע דדרך כרמלית מותר. א"ר או' ח' א"א או' ח' ר"ז או' ט'.

סד

סד) שם. דרך חצר אחרת וכו'. משמע דקודם המילה מיירי ולכך לא שרי אלא בדבר שהוא משום שבות וגם ע"י שינוי אבל לאחר המילה אפי' דרך ר"ה מותר וכ"מ ממ"ש לעיל או' ס' וכ"כ הב"ח ביו"ד סי' רס"ו בהדיא יעו"ש. אבל י"א דגם לאחר המילה אסור דרך ר"ה משום דליכא סכנה בזה אם לא יכרכו עליה סמרטוט ויש לחוש לדבריהם.

סה

סה) [סעיף ט'] והאידנא לא נהגו ברחיצה וכו'. דאשכחן כמה דברים שנשתנו מזמן חכמי הש"ס לזמנינו בענין הרפואות וטבע בני אדם. נה"ש או' ב' ועיין בס' כנסת יחזקאל סי' ט"ז שכתב שיש מקום שנוהגין כדין התלמוד ע"פ הרופאים שאומרים שיש סכנה אם לא יעשו כך לפי שינוי האויר הארץ ההוא ונסתפק שם אם יש לסמוך על הרופאים על ענין זה וכתב דבמקום דאין רק שבות יש לסמוך על הרופאין יעו"ש.

סו

סו) שם הגה. ובמדינות אלו וכו'. ובאגודה פ' הדר כתב שנוהגין להטמין חמין לרחצו ולא ישרו סדין דהוי כיבוס או ישים עכו"ם הסדין לתוך המים ואם נשפך החמין יאמר לעכו"ם להביא מים שהוחמו בשביל עכו"ם ולא יאמר לעכו"ם להחם בשבילו. מ"א סק"ט. ר"ז או' י"ב. חס"ל או' ו'.

סז

סז) ליתן למים ווי'נדלין ושאר דברים שרייתו זהו כיבוסו וגם ביו"ט אסור וע"י עכו"ם יש מתירין במלאכה ד"ת ואפשר הואיל וי"א דרך ליכלוך שרייתו לא זו כיבוסו מתירין ע"י עכו"ם. א"א או' ט':

סח

סח) שם. בהגה. מכינין חמין מבע"י וכו'. משמע דאם לא הכינו אסור להחם ע"י עכו"ם דאין מחזיקין אותו בסתמא לחולה רק למצטער קצת אך אם הרופא אומר שצריך בודאי אין להחמיר בזה. מ"ב או' ל"ד. ומ"ש אין להחמיר בזה ר"ל ולעשוח ע"י עכו"ם. ועיין לעיל או' ס"ה.

סט

סט) [סעיף יוד'] אדם שלא מל וכו'. דחיישינן שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת ב"י. לבוש.

ע

ע) מוהל שבא למול בשבת ואמר שכבר מל פעם אחת בחול נאמן וא"צ להביא ראיה. נאמן שמואל סי' י"ט.

עא

עא) שם. אדם שלא מל וכו'. וה"ה אם מל ולא פרע מעולם אסור לפרוע בשבת וטעם אחד להם. מ"א סק"י. א"ר או' י"א. תו"ש או' כ"ג. ר"ז או' י"ג ולענין אם יכול אחד למול ואחד לפרוע כתבנו לעיל או' י"ב יעו"ש.

עב

עב) שם. אדם שלא מל וכו'. ואפי' אם עומד אצלו מוהל מומחה ומשגיח במעשיו בדקדוק אפ"ה לא שרי למול בשבת. ברכ"י ביו"ד סי' רס"ו בשיו"ב או' ב'.

עג

עג) שם. לא ימול בשבת. וה"ה ביו"ט אך ביו"ט שני יש להקל אם יש שם מוהל מומחה לעיין עליו. ברכ"י בשיו"ב שם.

עד

עד) שם. לא ימול בשבת. בשו"ת שבו"י סי' כ"ה כתב שאם אין מוהל אחר ויודע בעצמו שיכול למול שרי יעו"ש. אבל הרב רפאל ישעיה אזולאי בתשו' כי באה בס' חיים שאל סי' נ"ח כתב דאפי' בחול מעכבין על ידו שלא ימול אם לא יש מומחה עומד ע"ג משום סכנה ואפי' אם יעבור יום ח' יעו"ש והסכים ע"י הרב מור אביו שם בסי' נ"ט יעו"ש. והב"ד בשיו"ב שם או' ג' זכ"ל ח"ג חי"ד או' קכ"ט.

עה

עה) שם. לא ימול בשבת. ומי שמחלל שבת בפרהסיא אם מותר להיות מוהל עיין בשו"ת מחנה חיים סי' ך' שכתב שהוא איסור גמור ואם מל איש כזה הוי התינוק כמי שלא נימול רק ע"י עכו"ם ומי שמניח לו למול בשבת עובר על לפ"ע כי המומר לא עשה מצוה והוא חילול שבת וצריך להודיע כן ברבים יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' רס"ד סעי' א' ובהגה שם בדין מומר ודוק:

עו

עו) שם. אבל אם מל פעם אחת וכו'. ולא בעינן אתחזק ג' זמני. ב"י. ועיין לקמן או' ע"ח:

עז

עז) שם. ואפי' אם הוא אבי הבן. ואע"ג דגבי אבי הבן יש לאסור משום דמילה הוא פסיק רישיה גבי דידיה דהא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מיקרי תיקון אפ"ה המנהג להתיר. הגהת הלבוש. תו"ש או' כ"ב:

עח

עח) שם. ואפי' אם הוא אבי הבן. ואע"ג דלא מל רק פעם אחת ואיכא אחר דמל זימני טובא אפ"ה שרי. ב"י. עו"ש או' ט' תו"ש שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---