מחצית השקל/אורח חיים/רעח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רעח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) מותר כו' וכיבוי הוי מלאכ' שאצ"ל וא"כ לדעת הטור דפסק כר"ש דפוטר במלאכ' שאצ"ל וא"כ הכא דהוא במקום סכנה לאו דוק' כיבוי שהוא מותר (שאין בו איסור דאורייתא אלא אפי' איסור דאורייתא מותר) שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש:

להבהב כו' וה"ה אם מכבה לעשות פחמים וכמ"ש גם מ"א אח"ז אלא דעכשיו אנו עומדים בנר וגבי נר לא משכחת צריכה לגופה כ"א להבהב:

וכתבו התוס' דף ל"א ודף צ"ד כצ"ל כלומר הכא שמכוין לכיבוי כו' ר"ל שם גבי סגירת דלת דהמלאכה היא הצידה והוא אינו מכוין לציד' כלל כ"א לסגור זה מקרי פ"ר אבל כיבוי דהמלאכ' היא כביה והוא ג"כ מתכוין נכיבוי אלא שאינו מתכוין לתכליתה דהא א"צ לגוף הכיבוי אלא שחס על הנר וכדומה ולכן מיקרי מלאכה שאצ"ל. אולם לדעת הרמב"ם דפוסק במלאכ' שאצ"ל כר"י דחייב וכן בפ"ר קי"ל דחייב אפי' לר"ש וא"צ לחלק בין מלאכ' שאצ"ל ובין פ"ר כ"א לענין קריאת השם דהא חייב בשניהם א"ש אבל לדעת הטור דפסק כר"ש דמלאכ' שאינה צ"ל פטור. ובפ"ר חייב לפי סברת הרר"א אדרב' איפכא מסתברא דיותר ראוי לחייב במלאכ' שאצ"ל דעל כל פנים נתכוין למלאכה מלחייב בפ"ר דלא נתכוין כלל למלאכ' וכן קשה לר"ש גופי' דפוטר במלאכה שאצ"ל ומחייב בפ"ר. וצ"ל דבשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה א"כ יש לומר במלאכה שאצ"ל דנתכוין למלאכ' ולא נתכוין לתכלית' הרי מחשבתו הוציאה מכלל מלאכ' מה שאין כן בפ"ר דלא נחכוין כלל למלאכה ולא הוציא מחשבתו מכלל מלאכה (וע' סי' רס"ח ס"ק ג' בשם הרא"ש לענין ברכה קצת דמיון):

ול"נ דלר"א חובל חייב כו' דאיתא בשבת דף ק"ו ע"א תני ר"א קמיה דר"י כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר א"ל ר"י פוק תני לברא כי אינו משנה ואת"ל משנה חובל בצריך הדם לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו והוי מתקן ופריך הש"ס לר"א והתנן כל המקלקלין פטורין משמע אפי' חובל ומבעיר ומשני הא ר"י והא ר"ש ופי' התוס' דר"י ס"ל מקלקל אפי בחובל ומבעיר פטור ור"ש ס"ל חייב כדדריש שם מקרא והקשו התוס' לר"ש דמחייב בחובל ומבעיר אפי' אצ"ל לכלבו ולאפרו ואמאי ניהו דבהני תרי אפי' מקלקל חייב מ"מ הא הוי מלאכה שאצ"ל דפטור לר"ש ומצינו כמה סוגיין דלר"ש אפי' מקלקל בחבלה בעינן צריך לגופה ותי' דמשכחת לה שצ"ל ואפ"ה הוי מקלקל כגון שחבל וצריך לכלבו והבעיר וצריך לאפרו וצריכה לגופה לפי מחשבתו אח"ז נודע שהם אסורי הנאה ואסור ליתן לכלב או ליהנות מן האפר נמצא למפרע הוי מקלקל מ"מ צריכה לגופה מקרי דהא לפי מחשבתו היה צ"ל אבל במס' ב"ק תי' התוס' דמיירי אפי' א"צ לכלבו ולאפרו ואפ"ה לר"ש חייב דכמו דבעלמא מקלקל פטור מ"מ בחובל ומבעיר חייב ה"ה דחייב אע"ג דא"צ לגופיה אע"ג דבעלמא פטור כן ס"ל לר"א והני סוגיא דמוכח דגם בחובל ומבעיר בעי שיהיה מלאכה שצ"ל אתיין כר' יוחנן הרי דלדברי התוס' בב"ק לר"א אליבא דר"ש בחובל אפי' א"צ לדם והוי מקלקל וגם א"צ לגופה מ"מ חייב וי"ל דגם הטור ס"ל כן לכן אע"ג דפסק כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור מ"מ בחובל בחברו בשבת פטור דק"ל בדרבה מיניה דהא בחובל אפי' א"צ לגופה חייב:

וביש"ש כו' דרך מריבה אם דעתו כו' כצ"ל וא"כ אתי שפיר פסק הטור בח"מ דחובל בחבירו בשבת פטור דק"ל בד"מ אע"ג דס"ל מלאכ' שאצ"ל פטור מ"מ הא אם דעתו היה שיצא ממנו דם (כדי שיחלוש ויתגבר הוא עליו כ"ה שם ביש"ש) הוי צריכה לגופה:

וא"א שישבע כו' ר"ל כיון דדוקא אם הי' דעתו שיצא דם דאז חייב מיתה פטור מתשלומין אבל אם לא היה דעתו שיצא דם דהוי מלאכ' שאצ"ל ופטור ממיתה ה"ה חייב בתשלומין א"כ יצטרך לישבע היסת שדעתו היה שיצא דם כדי לפטור מתשלומין. והוי ח"ה שהב"ד ישביעו לאדם שיחציף פניו שעשה להוציא דם ומרה פי ה' כדי לעשות נחת רוח ליצרו וישבע ע"ז:

ועוד י"ל דסתמא דחבלה כו' וא"כ א"צ שבוע' דודאי כן היה דעתו:

ובמ"מ פ"ח דין ח' אם כו' נקרא מתקן כו' וא"כ לדעה דנקרא מתקן אפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור אפי' אי הוי מלאכ' שצ"ל כמ"ש היש"ש או למ"ד דס"ל מלאכ' שאצ"ל חייב מ"מ בחובל בשבת פטור מתשלומין דקי"ל בד"מ דהא הוי מתקן. ומחלקותן נובע ממאי דאיתא בשבת דף ק"ה ע"ב הקורע בחמתו בשבת חייב ומסקינן דאתיא כר"י דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ופריך מ"מ הלא מקלקל הוא ומשני דהוי מתקן דעביד נחת רוח ליצרו ופריך התניא המקרע בגדיו בחמתו יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה ומשני כגון דעביד להטיל אימה תוך ביתו ופי' רש"י קושית המקשן כיון דהוי כעובד ע"ז איך נאמר דמקרי מתקן. וכן פי' הראב"ד ומשני כגון דעביד להטיל אימה דלא הוי כעע"ז ולכן הוי מתקן אבל אם נתכוין לעבירה הוי מקלקל. אבל הרמב"ם פי' דקושית הש"ס היתה כיון דהוי כעע"ז ה"ל לברייתא לסיים ודבר זה אפילו בחול אסור. ומשני כגון דעביד כו' דלא עביד איסורא אבל לעולם אפי' עשה עבירה במעשיו מ"מ מיקרי מתקן במה שעשה נחת רוח ליצרו וחייב לענין שבת ופטור אפילו לר"י ר"ל דס"ל משאצ"ל חייב מ"מ פטור דהוי מקלקל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.