אליה רבה/אורח חיים/רמט

אליה רבה ‏ אורח חיים רמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] והני מילי וכו' שיבוא לשם וכו'. ולשון השולחן ערוך והני מילי כשהוא בישוב וכו' נראה דקאי נמי אמקום שהוא בערב שבת בבוקר והיינו כשיכול להכין שם, ובמקום שילך עד שלושה פרסאות לא יוכל להכין ויצטרך לילך יותר לא ילך ומלבוש לא משמע הכי:

ב

[ב] [לבוש] או שיש עמו צידה וכו'. פירוש באותו המקום שבא לשם יש עמו צידה ולמקום שיגיע אפשר שלא יהיה לו מכל מקום מותר משום דאגת סכנה אבל כשמוליך עמו מזונותיו מותר לילך אף שהוא במקום בטוח כן נראה לי וכן פירש הריב"ש סוף סימן ק"א ולאפוקי מעולת תמיד שאוסר במקום בטוח אף כשמוליך מזונות עמו דהא בלישנא בתרא קיימא לן דאפילו לאושפיזא אמאי דנקט סמוך אפילו הכי אוסר על כרחך שלא ראה לריב"ש הנזכר לעיל. גם נראה לי דלא דק דללישנא בתרא סבירא ליה דלא מיירי כלל כשמוליך מזונות עמו, וכן מוכח בביאורי רש"ל לסמ"ג עשין ל', ועוד הא פירש הר"ן פרק קמא דשבת אמאי דנקט אושפיזא סמיך ולא כפירוש רש"י דאמאי דנקט עמו בדרך סמיך עיין שם, וכן מצאתי בפרישה בשם רש"ל זה לשונו לכל הדעות אם הכין סעודתו ולקחה עמו שרי, ומכל מקום נראה לי דלא יהלך עד עת ערב דשמא לא יגיע למלון מבעוד יום וילך יותר מדאי עד כאן לשונו. ואם אירע שהלך עד חשיכה אם הוא סמוך לתחום העיר ילך לעיר דקיימא לן בסימן ת' דנכנס לתוכה ומהלך את כולה מיהו על כל פנים אסור לישב על העגלה או על הסוס, ועיין סימן רס"ו ס"ק ט':

ג

[ג] [לבוש] או שלח וכו'. כתב מגן אברהם בשם אגודה במדינות האלו רוב בני אדם מכינין בריוח ולכן אין נזהרין בזה, עד כאן. ולא ראיתי שום אחד מגדולי פוסקים ראשונים שהזכירו, מיהו בהולך בסוס או בעגלה מקיל הב"ח אפילו ביותר משלושה פרסאות אבל לא ילך עד ערב כלל:

ד

[ד] סעודות אירוסין וכו'. והוא הדין נישואין דהיה אפשר לעשות ביום אחר, והא דלקמן סימן תמ"ד דחשיבי סעודת אירוסין מצוה אפילו בערב פסח תירץ במגן אברהם דשם מיירי דאירוס בערב פסח דמותר שמא יקדמנו אחר והוא הדין בערב שבת דעושה נמי סעודת אירוסין רק אם אירוס קודם לכן אמר הכא דאסור לעשות בערב שבת. ולי נראה דאף באירוס בערב שבת אם אפשר לדחות למחר או יום אחר אסור לעשות בערב שבת ולקמן מיירי באי אפשר לדחות ודברי עולת תמיד סותרין להתם עיין שם:

ה

[ה] אפילו סעודה שרגיל וכו'. (בס') [וכן הוא] בשולחן ערוך וצריך פירוש הא בלא רגיל כל היום אסור, ונראה דהכי קאמר פשיטא דאכילה קצת מותר אלא אפילו סעודה גמורה שרגיל מותר. אך צריך עיון מה שאמר בלי קביעות וכו' מותר להתחיל מן הדין, משמע דמכל מקום מצוה למנוע אף בלא קביעות אבל לקבוע אפילו איסורא איכא, ואחר כך כתב אבל מצוה למנוע מלקבוע סעודה וכו' ובבית יוסף לא נזכר לשון מן הדין כלל. ונראה לי דסבירא ליה דאכילת סעודה בלא קביעת מצוה למנוע מתשיעי ולמעלה, והא דכתב מצוה למנוע מלקבוע אין פירושו קביעות לסעודה אלא לאכול תמיד כן בכל ערב שבת, ולמד כן ממה שכתב בבית יוסף בשם יש מפרשים ודו"ק. ועוד נראה לי דמה שאמר ולאכול ולשתות בלי קביעות וכו' קאי למעלה על סעודה שאינו רגיל דמותר כיון שאינו קבוע ואחר כך אמר אפילו סעודה שרגיל בה רוצה לומר אף שקבוע אם הוא סעודה שרגיל מותר מן הדין אלא שמצוה למנוע מלקבוע וכו':

ו

[ו] [לבוש] מתשיעי וכו'. ואנשי מעשה נמנעין אף קודם מנחה לקבוע סעודה הרגיל אלא פחות ממנה למאן דאפשר (ב"ח), ועיין סימן תקכ"ט (ס"ק) [סעיף א']:

ז

[ז] ברית מילה וכו'. ויזהרו להתחיל קודם תשע שעות זמניות ואם לא התחילו מותר להתחיל אחר כך (ב"ח). כתב בשל"ה דף קל"א מורי מהר"ש היה סנדק בערב שבת ולא רצה לילך על הסעודה מאחר שהיה מנין בלעדו ולמד כן ממילה מראש חודש אב עד תשעה באב שנוהגין שאין אוכלין בשר כי אם מנין, עד כאן. ולעניות דעתי יש לחלק דמה שנהגו הכי מראש חודש אב היינו כדי שלא יקילו לזמן הרבה ולילך אף שאין דרכן כל השנה משום תיאוב בשר כדמשמע בסימן תקנ"א סעיף י', ועוד דיתבאר שם דמקילין ליקח מנין מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה, והט"ז מקיל שם יותר וכתב דמילה עדיף משבת עיין שם. ועוד נראה לי דשאני התם דודאי עובר לאכול בשר אבל הכא אפשר לקיים שניהם, ואולי מהר"ש הנזכר לעיל לא היה אפשר לו. גם נראה לי לחלק דהתם בשעת אכילת בשר קעביד איסור אבל הכא אכילת מילה אין איסור רק שיאכל אחר כך לתיאבון ומצוה קודמת קודם:

ח

[ח] ופדיון הבן וכו'. דוקא בזמנה אבל מילה אף שעבר זמנה מותר דאסור להניח ערל ועיין ביו"ד סוף סימן רס"ו דיש אוסרים למול מילה שלא בזמנה בערב שבת עיין סימן תקס"ח ס"ק ז':

ט

[ט] אנשי מעשה וכו'. אם השלים פעם ראשון צריך לנהוג כן לעולם והוא הדין מי שמתענה תעניתם הכתובים בסימן תקע"ט והוא הדין ערב ראש חודש שחל בערב שבת (מגן אברהם). כתב הט"ז דוקא אותן שמדרכן לאכול בתאוה טפי כשהם מתענין מה שאין כן אותן שהן חלושים אחר התענית, ומגן אברהם כתב דוקא איסטנס הנזכר בסוף סימן ת"ע ראוי להתענות:

י

[י] והכי נהוג וכו'. מסקנת אחרונים דבתענית חלום אף ליש אומרים אף בחול אין צריך להשלים מכל מקום חמירא סכנתא ונוהגין להשלים אפילו בערב שבת ותענית יחיד טוב להתנות ואם לא התנה אוכל אחר תפילת ערבית עם שקיעת החמה ותענית ציבור ישלים עד צאת הכוכבים ולא מהני תנאי מיהו תענית הציבור מחדש מהני, ונראה לי דבהכי מיירי מהרי"ל סימן ל"ג:

יא

[יא] [לבוש] בפעם הראשונה וכו'. פירש הב"ח אם אירע בתחילה בערב שבת יזהר שיקבל עליו שלא ישלים אבל אירע בתחילה בימות החול והשלים צריך להשלים אף אם יחול אחר כך בערב שבת, עד כאן. וכן כתב הפרישה בשם רש"ל וכן ראיתי בתשובת רש"ל סימן ט', ותמיהני על של"ה דף ר"א שכתב בשם תשובת רש"ל דאם חל בתחילה בערב שבת הברירה בידו להשלים, ומה שכתב הב"ח בימות החול והשלים משמע דאם רוצה אינו משלים בחול לא נהירא אלא נראה דמחויב להשלים בחול וכן מוכח בשל"ה שם וכן מצאתי בתשובת חוט השני סימן ס"ו. וגדולה מזו נראה דאף שחל בתחילה בערב שבת ולא השלים דאין צריך להשלים כל ימיו בערב שבת מכל מקום כשאירע ביניהם בחול צריך להשלים ואולי גם כוונת הב"ח כן, ומה שכתב בימות החול והשלים רוצה לומר שהשלים בסתם בלא תנאי דאז הוי כנדר וכמו שדעתו להשלים עד עולם אבל כשהתנה בתחילה שאינו מקבל עליו להשלים אפילו בערב שבת אין צריך להשלים ודו"ק. וגדולה מזו כתב בתשובת חוט השני שם דראוי שלא להשלים לעולם בערב שבת אף כשחל בתחילה בחול דמסתמא לא היה קבלתו על ערב שבת וכן כתב בתשובת נחלת שבעה סימן נ"ח וכן כתב הט"ז המקיל לא הפסיד בפרט מי שמצטער בתענית:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.