יד אפרים/אורח חיים/רמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רמט

במגן אברהם ס"ק א' ומכל מקום יזהר שיהי' יכול להגיע כצ"ל:

מ"א ס"ק ג' והוא משנה שלימה הוא ט"ס כאן וצ"ל לעיל אמ"ש דסעודת אירוסין סעודת מצוה היא אפי' בע"פ והיא משנה שלימה בפסחים דף מ"ט כו' כצ"ל וא"ל דהתם מיירי' בח"ה דבח"ה אסור לעשות סעודת אירוסין כדאיתא בסי' תקמ"ו וא"כ א"א לאוקמי התם בחה"מ וכגון שיש לו עיסה מגולגלת כו' וע"כ דבע"פ מיירי א"כ כ"ש בע"ש כדמוכח בערבי פסחים דקאמר דאפילו לר"י דמקיל בע"ש ויו"ט בע"פ משום חיובא דמצה מוד' ע"ש:
ומ"ש המג"א ועוד קשה דבסימן תקמ"ו כו' ר"ל וא"כ קשה על הב"ח שכתב דה"ה סעודת נשואין כו' דהא משמע כיון שנושא ערב הרגל גם הסעודה עושה אז ואע"ג דבסימן תקמ"ו איתא שעושה הסעודה ברגל היינו לומר שמותר אף בכה"ג שעושה הסעודה ברגל ואין איסור משום אין מערבין כו'. אבל מ"מ סיומא דמלתא דקאמר בש"ס מותר לישא ערב הרגל היינו אף שעושה הסעודה אז נמי שרי.
ומ"ש ועוד קשה כיון דאירס בע"ש כו' לכאורה צ"ע דאיך מוזכר כאן שאירס בע"ש. ואפשר דקאי על דבר' הב"ח דמדמי סעודת נשואין לאירוסין ובנשואין ודאי דמיירי שנשא היום וא"כ באירוסין כה"ג ודאי דשרי דהא לא אפשר על יום אחר פן יקדמנו אחר וא"כ שוב הו"ל זמן הסעודה היום ולכן כ' המג"א דפירש הירושלמי דסעודת אירוסין אסור אם אירס קודם לכן כו'. וצ"ע דא"כ מאי רבותיה דסעודת אירוסין דהא לקמן סי' תקמ"ו איתא דאם סועד שלא בשעת אירוסין ליכא מצוה ואדרבא דהא גופי' קמ"ל דכה"ג אינו בכלל סעודת מצוה שאין חל עליו שמח' אירוסין ולכן אסור בע"ש וכאן בש"ע נמי בכה"ג מיירי שכבר אירס ואפשר עוד דיש חילוק בין ההיא דסימן תקמ"ו דמיירי שכבר סעד סעודת אירוסין אלא שהוא אוכל גם עתה אצל ארוסתו אין זה מצוה אלא סעודת סבלונות כמבואר בסימן תמ"ד ע"ש. משא"כ הכא דאף על גב דמיירי שהסעודה שלא בשעת אירוסין מ"מ עדיין לא סעד סעודת אירוסין כלל והיא סעודה הראשונה אצלו ואפ"ה אסור בע"ש כיון שאינו בשעת אירוסין ממש א"כ אין זמנה קבוע היום משא"כ כשיארס בע"ש מותר לעשות הסעודה ג"כ. ומ"מ צ"ע דהא בח"ה קי"ל דמותר לארוס ומ"מ אסור לעשות סעודה בשעת אירוסין. ולא אמרינן כיון דמארס היום הו"ל זמנה קבוע כמו מילה ופדיון הבן. ואף על גב דהתם במילה ופדיון הבן הטעם דלית ביה משום שמחה מ"מ האי טעמא לא איצטריך אלא להתיר אף שלא בזמנה כמבואר בט"ז סק"ד אבל בזמנה שרי כיון דזמנו קבוע כמבואר שם בשם התוספות וא"כ ה"נ נימא הכי כשאירס בח"ה דמיקרי זמן קבוע לסעודה כמ"ש המג"א כאן לענין אירס בע"ש וצ"ע. ועיין במג"א סימן תקנ"א ס"ק ל"ד דכ' דסעודה שלא בשעת אירוסין ליכא ומ"מ הוה סעודת מצוה ואח"כ כ' דבסימן רמ"ד משמע דלא הוי סעודת מצוה ע"ש ולפענ"ד יש לחלק כמ"ש.
ומ"ש המג"א דבפרק קמא דתענית כו' אפשר שר"ל דכיון דחזינן שהתירו לארוס אף בט"ב משום שמא יקדמנו אחר א"כ כ"ש דבע"ש דשרי מה"ט ואין לו להתבטל בדבר להמתין על יום אחר א"כ שוב ה"ל זמן הסעודה קבוע ומותר בע"ש.
ומ"ש וצ"ע על הש"ג כו' עיין בד"מ סימן רנ"א שהביא דברי הש"ג שכתב כן בשם הירושלמי והד"מ כ' שהמנהג פשוט לארוס בע"ש וכ' דהש"ג מפרש מה שאמר הירושלמי הדא דתימא סעודת אירוסין ר"ל שהוא רוצה לארום ולעשות הסעודה ג"כ היום ושאז אסור מפני שצריך לטרוח בסעודה אבל לארוס בלבד כגון שהסעודה כבר מוכנת מאתמול או שאינו רוצה לעשות הסעודה עכשיו מותר ובכה"ג מיירי בש"ג כשהוא רוצה לעשות גם הסעודה עכשיו אז אסור לארוס מפני הערמה וכן נראה ממ"ש בש"ג ע"ז וכן בד"ת יש למעט כדי שיתעסקו בצרכי שבת עכ"ל והביאו רמ"א בס"ס רנ"א נראה דס"ל דגם באירוסין היינו טעמא שלא יהא טריד בסעודה ולא יוכל לעסוק בצרכי שבת אבל האירוסין עצמם פשיטא שאין שייך טרחא וטרדא שא"צ שהות לזה ואפשר שזה כוונת המג"א במ"ש ובפ"ק דתענית כו' ר"ל דא"א לפרש כוונת הירושלמי דעיקר האיסור באירוסין מחמת שצריך לטרוח בצרכי סעודה הא באירוסין לחוד אין איסור בע"ש כלל מצד האירוסין גופייהו דע"ז לא שייך לומר אפי' בט"ב כו' דזה שייך דוקא אם היה טעם ההיתר בע"ש משום שמא יקדמנו אחר שייך לומר דאפי' בט"ב מותר מהאי טעמא משא"כ אם נאמר דמעיקרא אין מקום איסור בארוסין בע"ש אם לא מחמת הסעודה ואם רוצה לעשות הסעודה דוקא בשעת אירוסין לא התירו לו אף לארס ג"כ א"כ מאי אפילו ט"ב דקאמר דהכא הארוסין שרינן משום שמא יקדמנו:

(ס"ק ה') דאסור להניחו ערל וכ"מ בתוספות כו' כנ"ל ועיין סימן תקס"ח ס"ק יו"ד שכ' דאסור לעמוד עכו"ם ר"ל כמ"ש כאן שאביו אסור להניחו כך:

(ס"ק ו') ובע"ש כתב הא דאין שמחה כו' ר"ל דמהר"ש אמר ראיה משבוע שחל ט"ב שאין לאכול יותר ממנין ואף דהתם אפשר לקיים שהשאר לא יאכלו בשר ויאכלו דברים אחרים מכל מקום אין שמחה אלא בבשר וע"ז כ' בע"ש דיש לפקפק בזה דהא אין שמחה אלא בבשר היינו בזמן שבהמ"ק קיים וע"ז כתב המג"א שלא עיין בסנהדרין דף ט' ר"ל גבי בן סורר דאמרינן דכל זמן שהוא כשלמים אית ביה משום שמחה ודברי הש"ס אלו הובאו בט"ז סימן תקנ"ב ע"ש.

ומ"ש המ"א ומהר"מ מטיקטין כתב ואם אמרו כו' ר"ל שבעלי ברית המילה מותרים לכבס באב דיו"ט שלהם הוא ועדיף מלכבוד שבת אלמא דיו"ט של בעל ברית עדיף מכבוד שבת וא"א לו לדחות סעודת המילה בשביל סעודת שבת וכיון שמהר"ש הי' סנדק שהוא נקרא בעל ברית כמבואר בסימן תקכ"א ס"ג ג' היה שפיר היה יכול לדחות סעודת שבת מחמת סעודת המילה:

(בש"ע סעיף ד') עד צאת הכוכבים צריך למחוק הס"ק שבט"ז ולציין אותו תחלת סעיף ד' קודם תיבות אם קיבל עליו כו' וכן צריך להגיה בט"ז שם עליו אם קבל עליו אם כבר אמר בסתם כו' כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.