מחצית השקל/אורח חיים/קלא

מחצית השקל ‏ אורח חיים קלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) אין לדבר כו' שלא להפסיק בדיבור ר"ל אפי' שיחה בעלמא:

מיהו בסי' נ"א כו' שכ' שאין להפסיק בדיבור מתחלת ברוך שאמר עד אחר תפלת י"ח והל"ל עד אחר נפילת אפים אע"כ דשיחה בעלמא שרי אחר י"ח קודם נפילת אפים:

וכ"מ בב"י בשם ת"ד דדין זה נובע מדברי רשב"א שכתב אהא דאמרי' ס"פ הזהב בהאי עובדא שברכו לר"א ולאשר גיסו אחי אשת ר"א ר"ג היה אז נשיא ונמנ' לברכו לא שבקי' אשת ר"א לר"א למיפל על אפי' דלא ליענש לאחי' ר"ג וכ' הרשב"א וכי אפשר שלא זזה ממנו שעה א' ותי' וז"ל אלא שהיתה מפסיקתו מכוונת תפלתו להפסיק בש"ד כו' עכ"ל. ולשון להפסיק בשאר דברים משמע הפסקה גמורה ולא שיחה בעלמ'. וכ"מ סי' קכ"ד שכ' שיש לקהל לשתוק כשחוזר הש"ץ תפלת י"ח כדי לענות אמן:

ויש לדחות כו' דמל' הרשב"א אין ראיה כ"כ:

והאי דסי' נ"א וסי' נ"ד י"ל דנקטו מלת' דפסיקא דהא יש ימים שאין נופלים על פניהם כגון ר"ח או ימים המבוארים סי' זה. מ"מ נ"ל מ"ש. ר"ל מסברא דשיחה בעלמא ל"ל בה:

ובריב"ש כו' וא"כ אין ראיה כו' דהתם מצד שכחה לא נפל כלל על אפיה ולא נשמע מזה דשיחה הוי הפסק ומפסקת מליפול על פניו אפי' דיבור ארוך:

ועיין במגלה דף כ"ב. ר"ל איכא קצת ראיה לדברי ס"ח דאמרי רב איקלע לבבל ונפלו כ"ע אאפייהו ורב לא נפל ואמרי שם לחד תי' דמה"ט רב לא נפל דבמקומו היה רצפת אבנים דאסור ליפול ע"פ וכדאי' ס"ס זה. ובמקום הצבור לא הוי רצפה ופריך הו"ל לילך למקום הצבור ויפול ע"פ שם ומשני משום טרחא דציבורא שהיו עומדים מפניו ומאי פריך דה"ל לילך למקום הצבור. ואי ס"ד דצריך ליפול ע"פ במקום שהתפלל הא אפי' אי היה הולך למקום הצבור לא היה אפשר ליפול ע"פ כיון דלא התפלל שם. ודוחק לו' דקושיות הש"ס דה"ל לילך תיכף בבאו לבית הכנסת למקום הצבור ולהתפלל שם י"ח וגם ליפול שם:

(ב) (סק"ב) להטות כו' כמ"ש ס"ח בהג"ה משום הפסק בינו לרצפה:

ומ"מ נהגו להפסיק בבגד כו' חוצץ כמ"ש סי' צ"א סעיף ד' כצ"ל. וכ"ה בסי' ע"ד סעיף ב':

(ג) (סק"ג) והעיקר כו' ולכן אין לזוז מן המנהגים ר"ל דעת רמ"א שנובע מן מנהגים ולפ"ז כשחל ר"ח יום א' או בשבת שהמנהג להתענות תמורת ער"ח ביום ה' שלפניו (וע' במ"א סי' תי"ז) והמנהג להניח אז תפילין גם במנחה א"כ אז גם במנחה ראוי ליפול על ימין כיון שי"ל תפילין בשמאלו אך צריך לעיין אי נכון על פי הקבלה. ומה שהסכים מ"א עם מנהגים כיון דדברי המקובלים אין משתוים בדעתם. ולכ"א י"ל סעד לסמוך:

כ' מט"מ ש"ץ כו' ר"ל אי יושב על ספסל או מדרגה שלפני ארון הקודש בשחרית בצד צפון. ובשחרית ראוי ליפול לימין וא"כ כשיושב בצפון ויטה על ימין הופך פניו מן ארון הקודש דלאו אורח ארעא הוא ולכן כ' דאדרבא יהפוך פניו לצד התיבה דהיינו הארון וה"ה במנח' אם יושב בצד דרום ומזה הוסיף מ"א דה"ה היושבי' בצד המנורה סמוך לארון דינא הכי שיהיו נוטים לצד התיבה. ובס' א"ר חולק ע"ז דא"כ מה שנזכר בש"ע דעל איזה צד יטה לא קאי לפ"ז כ"א לאותן היושבים במערב אבל היושבים במזרח בצפון ודרום הם עכ"פ צריכים להטות לצד התיבה אבל אין זה כוונות מהרי"ל ולפמ"ש רמ"א דבשחרית יטה ע"י ימין ובמנחה ע"י שמאל והש"ץ אפשר לו לישב בצד צפון או בצד דרום. א"כ בשחר אם ישב בצפון אם ירצה להטות ע"י ימין יצטרך להפוך פניו מן התיבה ואין זה נכון לכן טוב שישב בצד דרום ואז אי יטה ע"י ימין יהיה פניו לתיבה וכן במנחה ישב בצד צפון מה"ט ומ"מ כ' דאם לא עשה כן דיעבד יהפך עכ"פ הש"ץ לצד תיבה כשיהיה יושב באיזה צד שיהיה אבל בשאר בני אדם אפי' מהפכים פניהם מן התיבה ל"ל בה ויעשו כמ"ש רמ"א:

(ד) (סק"ד) ואנחנו כו' כ' בשל"ה כו' וכ' ששמע כן מפי חזן בעל תורה. וא"ל שכך קבלה בידו אבל לא ביאר טעם הדבר:

(ה) (ס"ק ה) ולא כו' עמד על מקומו כו' עסי' קכ"ג. ר"ל דמה"ט לא חזר מהרי"ל למקומו ונפל שם על אפיו דמבואר שם סי' קכ"ג דאסור דהוי ככלב שב על קיאו וצריך להמתין שם וכיון דקתני עמד על מקומו. והיינו דשם כיון דהיה שלא במקום המיוחד לישיבתו לא היה לו מקום לישב לכן עמד ונפל על אפיו הרי מוכח כהריב"ש דרשאי לעשות מעומד:

כדי הילוך ד"א. אע"ג דלכתחלה צריך להמתין כשיעור שהי' הש"ץ מתחיל קדושה אפי' כשמתפלל ביחיד כמ"ש מ"א סי' קכ"ג מ"מ הכא מודה דסגי בכדי הילוך ד"א. במדינות כו' ונ"ל דמה"ט א"א כו' ומ"מ כתב בס' א"ר בשם ספר אילה שלוחה שהאו' מזמור אליך ה' נפשי אשא בכל יום אינו רואה פני גיהנם לכן כתב בס' א"ר לאומרה שלא בנפילת אפים ואזהרת הזוהר הוא דוק' בשעת נפילת אפים:

(ו) (ס"ק ו) וס"ת כו' כ"מ בעובדא דר"א שהובא בריש הסי'. דע"כ מתפלל ביחיד דהא ברכוהו וצריכים להתרחק ממנו ד"א אף דמכל מקום אפשר להתפלל בי' ובאמת רחקו ממנו ד"א מ"מ סתמא דמלת' לא היה כן ועיין בי"ד ר"ס של"ד:

(ח) (ס"ק ח') אפי' כו' ונראה דלענין כיסוי פנים קאמר דלאמירת תחנון בלי כיסוי פנים א"צ לצירוף צבור:

בשעה שהצבור אומרים תחנון. ולא כשעומדים בתפלה במקום אחר והיינו מדקאמר יכול ליפול תחנון עם הציבור:

ועסי' נ"ה ס"כ והוא הדין כאן. שכ' שם שאם שמע אומרים קדיש או קדושה והוא חוץ לבהכ"נ מ"מ יכול לענות עמהם. וכתב ודוקא שאינו מפסיק בינו לבית הכנסת עבודה זרה או צואה:

(ט) (ס"ק ט) קרוב כו' וברקנ"ט כו' לא יתכן בערב ראש השנה דאם ימתין עד שיאיר היום לא יהיה רשאי לומר תחנון דהא בער"ה ביום א"א תחנון אלא מבואר בסי' תקפ"א אי אירע שנמשך עם הסליחות עד שהאיר היום מ"מ יאמרו תחנון היינו משום דרוב פעמים מסיימים קודם אור היום וכמ"ש מ"א שם משא"כ להמתין כל פעם לכתחלה עד שיאיר היום וליפול על פניו זה אינו נכון:

לכ"ע אין נופלים ר"ל אע"ג דבסוף הלילה נחלקו רמ"א עם רוקח אבל תחלת לילה כ"ע מודים. דתחלת לילה תגבורת הדינים ובזה לכאורה אזדא לה קושי' של ט"ז שכתב דבין השמשות מותר ליפול על פניו דלא גרע מליל אשמורות שקרוב ליום דשאני ב"ה דמתחיל תגבורת הדינים ואולי ס"ל מ"מ כיון דבין השמשות ספק לילה לא גרע מליל אשמורות דהוי ודאי לילה ועיין בס' א"ר. ונ"ל לדלג אבינו מלכנו ר"ל בי' ימי תשובה אם נמשך תפלת המנחה עד סמוך לחשיכה ידלג א"מ כו':

(י) (ס"ק י) בבית האבל כו'. ולמנצח היינו למנצח כו' יענך ה' ביום צרה:

שיר מזמור ר"ל שיר מזמור לאסף וכ' בס' א"ר דבמוצאי שבת לא יאמר האבל ויהי נועם כיון דאצלו לאו ימי מלאכ' נינהו דהא אסור במלאכה כמו אי חל י"ט באמצע שבוע דאין אומרים מה"ט ויהי נועם וכ' עוד בעשרת י"ת יאמרו שם אבינו מלכנו ובס' עטרת זקנים כ' דביום התענית שאומרים סליחות גם בבית האבל יאמרו סליחות אבל לא ווידוים ותחנונים וכתב בס' א"ז בשם מיי' דכשאין אבל במקום המת ואפ"ה מתפללים שם דיאמרו תחנון ובס' א"ר נראה דאין זה ברור לו כ"כ ע"ש:

אבל ואני זאת בריתי אומר ר"ל אע"ג דבט"ב א"א אותו כמ"ש לקמן סי' תקנ"ט:

וז"ל הרוקח כו' דעשרה שפי' מן הצבור ר"ל כיון דאיכא פוסקים דס"ל דיחיד אינו אומר הלל וכמ"ש הטור סי' תכ"ב וא"כ לדידהו ה"ה עשרה שפי' מן הצבור א"א הלל דצבור היינו דוקא מקום המיוחד לצבור דהיינו בה"כ וניהו דקי"ל אפי' יחיד אומר הלל מכל מקום בבית האבל יש לסמוך על דעה זו שלא לומר הלל:

דהא יחיד גומ' בו לכ"ע ולא פליגי אי יחיד אומר הלל דוק' בר"ח וא"כ בחנוכה אזד' לה טעם שני של רוקח. וס"ל למ"א דטע' שני' עיקר או דס"ל דרוקח לא אמר דא"א כלל בבית אבל אלא בצירוף שני הטעמים וא"כ בחנוכה דליכא רק טעם א' אומרים הלל:

סי' תרצ"א בטור שכתב בשם ב"ה הא דאמרי' מגלה שאינה כתובה בפ"ע אלא כתובה בין שאר הכתובים אין קורין בה בצבור אבל ביחיד שרי וכתב ב"ה דעשרה שפירשו מן הצבור קורין בה דכיחידים דמי והטור חלק דכצבור דמו וכ' הרב"י דבעלמא גם ב"ה מודה דעשרה שפירשו מן הצבור כצבור ולא פליג כ"א לענין קריאת מגלה דבעי' פרסומי ניס' וליכ' פרסום אלא בבה"כ:

דבחנוכה טוב שיקר' כ"א הלל בביתו. וכ' הט"ז דה"ה והוא רחום יאמר כ"א בביתו אבל לא נפילת אפים כיון דכבר הפסיק אחר י"ח כמ"ש ריש סי' זה ועמ"ש בט"ז י"ד סי' שע"ו ועמ"ש עליו פה בס' א"ר:

(יא) (ס"ק יא) אין כו' שאם חל בשבת ואין המילה בב"ה שא"א פיוטים של מילה דבקל דחי' להו דהא איכא כמה פוסקים דסביר' להו דבשום פעם לא נכון לומר פיוטים דהוי הפסק וכדלעיל:

שמלין בבית אחר אבל בעל הברית מתפלל בבה"כ:

ולמנחה אומר צדקתך דהא בכל פעם שאומרים בחול תחנון אומרים בשבת צדקתך ובמנחה במילה אומרים תחנון וכמ"ש רמ"א ועיין במ"א ס"ק י"ב:

(יב) (ס"ק י"ב) במנחה כו' והא לך לשון הג"מ ר"ל דמשמע דלא כהב"ח:

ואפי' למ"ד דא"א במנחה כשמתפללים אצל התינוק כתב בס' א"ר היינו דוקא כשמתפללים קודם הסעודה אבל אי מתפללים אחר הסעודה אפשר דאומרים תחנון:

לצאת מבה"כ ביום ה' שקודם החופה והיינו שלמחרת ביום ו' תהיה החופה:

יש נוהגים שלא ליפול כל ז' דלא כרמ"א שכ' דוקא ביום החופה והטעם אף דכל ז' הוי אצלו מועד ומ"ש מר"ח וכן הקשה ט"ז תי' בס' א"ר שאני ד"ח דהוא מועד לכ"ע משא"כ ימי משתה ראינו מועד רק לחתן ולכן אין הצבור נגררי' אחריו כ"א ביום החופם:

ואפי' ביום ו' ר"ל שבוע אחר החופה:

(יג) (ס"ק יג) בשחרית והוא רחום דקודם ברכו מדקאמר אפי' במקום שנהגו לאומרו משמע דברוב המקומות א"א אותו והא והוא רחום שלפני תחנון אומרים בכ"מ:

(טו) (ס"ק טו) בט"ו באב אי' בב"ב כו' אומרים העולם מ"ש רמ"א בסעיף ב' שלא לומר למנצח ט"ו באב טעות הדפוס וצ"ל תשעה באב אבל בט"ו באב אומרים למנצח ולא תחנון וכ"מ במנהגים שבסוף ס' לבוש ומנהגי הרד"א אין בידי וכתב שם בלבוש דבפורים א"א למנצח ר"ל אפי' פורים קטן דאדר ראשון:

(יח) (ס"ק יח) עד אחר כו'. ז' ימים אחר שבועות לאו דוקא אלא ו' ימים דהא אין לו תשלומין שבעה אלא עם יום של י"ט עצמו ולדידן דבקיאים בקביע' דירח' וידעי' דיומא קמא עיקר א"כ אין לו תשלומין אחר החג כ"א ה' ימים:

(יט) (ס"ק יט) ליפול וכשמטה קצת שרי כמ"ש ר"ס זה ר"ל בהרב"י שהבי' בשם הרי"ף ורש"י דמפרשי הא דאמרי' במגלה דף כ"ג דאביי ורבא היו מטים על צדן ונפלו אאפייהו טעמם משום דאדם חשוב אינו רשאי ליפול על פניו בצבור כו' ואעפ"כ ע"י הטי' שרי ואע"ג דהרא"ש חלק עליהם וכתב דמה"ט היו מטין על צדן משום איסור אבן משכית מכל מקום לדינ' י"ל דמודה לרי"ף ולרש"י:

(כ) (ס"ק כ) בפישוט דוקא כו' דע מדכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה לכן אם השתחוה בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית אפי' לשם לוקה ובלי פישוט ידים ורגלים קי"ל כהאי תי' הש"ס דמגלה דף כ"ב ע"ב ניהו דאיסור תורה ליכא מכל מקום מדרבנן אסור ובמקום דאיכא אבן משכית אפי' מטה קצת על צדו אסור. אבל היכי דליכא אבן משכית כתב הריב"ש דמ"מ אסורה ההשתחוי' שמא יש תחתיו אבן משכית אע"ג דלמעלה איכא עפר ולא אבן משכית אפ"ה אסור וכתב כיון דאינו אלא חששא בעלמא לכן ע"י הטיה קצת ע"צ שרי ובזה דברי רמ"א מבוארים:

אבל אי שוחה בתפלה. ר"ל כיון דאין פניו דבוקות בקרקע אפי' יש רצפה שרי. כ"מ בריב"ש וכ"כ בב"י בשם ריב"ש. וכ' בכ"מ ראיה מדאמרי' במגלה לחד תי' שמה"ט לא נפל רב על אפיה דרצפה היתה שם וא"כ תקשי איך היה שוחה בתפלה א"ו דבתפלה שרי:

באבני שיש. דהיינו רצפה:

ומיהו נפילת אפים אסור אפי' אין פניו כו' דס"ל דכמו דהטיה על צדו לא מהני כשיש רצפה ה"ה באין פניו דבוקות בקרקע לא מהני:

עיין בטור מ"ש בשם ר"ן:

(כב) (ס"ק כב) אם יציעו כו' דאז שרי בהטיה וא"כ תרתי בעינן:

ובקצת ס' הגיהו או יציעו כו' כדאית' פט"ו דאהלות משנה ה' כצ"ל דתנן חצצו מארצו ופי' הר"ע שכיסה קרקע הבית בנסרי' או יריעות ומת בבית כלים שבחצץ (ר"ל כלי' שתחת היריעות או הנסרים) אם יש במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורים (דהוי אוהל וחוצץ בפני הטומאה) ואם לאו טמאים שארצו של בית כמוהו עד התהום עכ"ל הרי דיריעות ונסרים אין חוצצים ה"ה הכא דעפר וקרקע שע"ג רצפה אינו חוצץ משא"כ עשבי' חוצצים והא דיריעות אין חוצצין וכן נסרים ע"כ צ"ל לדברי מ"א דמיירי שהיריעות ונסרי' קבועי' בקרקע ע"י יתידות וכדומה דהוי כקרקע עכ"פ מוכח דקרקע ממש אינו מפסיק משא"כ עשבים דהוי תלוש מפסיק:

וכ"פ הרמב"ם פ"ו מהלכות ע"א כצ"ל. ומשמע בר"ה. מדנקט רמ"א יה"כ משמע בר"ה אע"ג שמשתחוים כשאומר הש"ץ תוך תפלת מוסף עלינו מ"מ א"צ עשבים:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.