מחצית השקל/אורח חיים/נח

מחצית השקל ‏ אורח חיים נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) ג' שעות נ"ל דהכא לכ"ע. ר"ל אע"ג דבס"ס רל"ג הביא מחלוקת מע"מ עם הלבוש מאיזה זמן נחשב היום אי מע"ה עד צאת הכוכבים או מהנץ החמה עד שקיעת החמ':

בגמ' דף ג' ע"א בתו' כו' דתניא רא"א ג' משמורות הוי הלילה. וסי' לדבר משמר א' חמור נוער כו' משמר ב' כו' משמר ג' כו'. ופריך מאי קחשיב אי תחלת משמר חשוב למשמר א' ל"ל סימנא אורתא הוא. ר"ל הלא ניכר תחלת הלילה. ואי סוף משמר חשיב ל"ל סימנא לסוף משמר ג' יממא הוא וניכר תחלת היום. ומשני לעולם סוף משמר חשיב ואיצטריך לתת סי' לסוף משמר ג' למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דחזי סי' של סוף משמר ג' דליקו' ולקרי. וכת' התו' וז"ל והא ר"א בעי עד שיכיר בין תכלת לכרתי. וי"ל מ"מ כיון שידע מתי יעל' ע"ה קודם שיקום ויזמין עצמו כבר הגיע אותו העת עכ"ל. והנה ודאי אין כוונת מ"א להוכיח דחשבי' אותן ג' שעות מע"ה ולא מהנץ החמה כדי ליישב בזה קושית התו'. דלפי"ז דחשבי' אותן ג' שעות מע"ה. י"ל קושית התו' דנתן ר"א סי' ע"י סוף משמר ג' לידע זמן ע"ה. ועי"ז ידע סוף זמן ק"ש. כי מסוף משמר ג' שהיא בע"ה יש לו זמן ג' שעות אין זה מדרך מ"א לחלוק על התו' בלי הכרח. ולהוליד מזה דבר חדש. וכי כעור' זו שתי' התו'. גם אין זה מספיק לתרץ קושי' על הש"ס. דהא המתרץ אמר ליקום ולקרי. משמע דנתן סי' לתחלת זמן הקריא'. דהא ליקום ולקרי הכי משמע דיקרא מיד. ושפיר הקשו התוס' אלא כוונת מ"א דמסבר' דנפשי' לא ידענא זמן סוף משמר ג' אי היא בע"ה או בהנץ החמ'. לכן רמז מ"א לעיין בגמ' ותו'. דמל' התו' הנ"ל מוכח דסוף משמר ג' היא בע"ה דהא כתבו בתירוצא כיון שידע מתי יעלה ע"ה קודם שיקום כו' ע"כ סוף משמר ג' הוא בע"ה. ודבר זה הוא מערכ' למ"ש מ"א אח"ז ובגמ' גבי הא דפריך מדוד. ור"ל דלפ"ז דסוף משמר ג' הוא מע"ה מוכח דברי הש"ס גבי דוד דחשבי' הג' שעות מע"ה והוא דבדף ג' ע"ב אי' ת"ר רבי אומ' ד' משמורות הוי לילה לפי שכתוב אחד או' חצות לילה אקום להודות לך וכתוב א' אומר קדמו עיני אשמורות הא כיצד אלא ד' משמורות הוי ליליא. והוי מחצות עד סוף הלילה שני משמורות ולא סתרי קראי אהדדי. ור' נתן ס"ל ג' משמורו' הוי ליליא. ומקש' הש"ס א"כ לר"נ קשיא קראי דהא מחצות ואילך ליכא אלא משמר וחצי. ואיך אמר קדמו עיני אשמורות דמשמע תרי ומשני ס"ל כר"י דאמר זמן ק"ש עד ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ולכן אמר דהע"ה קדמו עיני אשמורות לשאר מלכים כיון דקם בחצות איכא שיתא דליליא ותרתי דיממא ופרש"י תרתי דיממא ששאר מלכים ישנים (ושעה ג' צ"ל כמ"ש במ"א ס"ק ו' ע"ש) ה"ל שתי משמורות דהיינו יחד ח' שעות. ולר"נ כיון דהלילה היא י"ב שעות ולא הוי רק ג' משמורות מגיע לכל משמר ארבע שעות א"כ תרי משמורות הוי ח' שעות. וא"ש קרא דקדמו עיני אשמורות עכ"ד הגמ' וכיון דכבר הוכיח מ"א מדברי התו' דסוף האשמורות הם בע"ה. א"כ א"א דחשבי' ג' שעות של בני מלכים מהנ"ה א"כ איכא יותר מתרתי שעה דיממא. דהא איכא המשך זמן מן ע"ה עד הנץ החמה (ולדעת הב"ח בס"ק ב' הוא שעה) אע"כ צ"ל דהג' שעו' ודאי חשבי' מע"ה:

(ב) (ס"ק ב) שיעור כו' משמע בב"י משיתחיל לקרו' כו' כצ"ל:

ז"ל הטור ומצוה מן המובחר כו' לקרות' מעט קוד' הנץ החמ' כדי שיסיי' אותה ואת ברכותי' עם הנץ החמ' ויסמוך לה התפל' כו' וכ"כ הרמב"ם מצות' שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך עם הנ"ה. ושיעור זה כמו שיעור שעה א' קודם שיעל' השמש עכ"ל. ולפי המובן הפשוט מ"ש קודם שיעלה השמש ר"ל תחלת עלייתו והיינו הנ"ה ולזה הקש' מהרי"א האיך קרא הטור לזה מעט דהא כ' הטור מעט קודם הנץ החמה. לכן פי' מהרי"א דמ"ש הרמב"ם קודם שיעלה השמש ר"ל שיעלה גוף השמש כולה ע"ש בהרב"י וכיון דהוי ס"ד דמה שכ' הרמב"ם דהוא שיעור שעה עד שיעלה השמש התחלת השעה היא מתחלת זמן ק"ש וסוף השעה היא בהנץ החמה. וע"ז קשיא ליה ל' הטור שקראו מעט. לכן פי' דבסוף הוא משיעלה גוף השמש כולה. משמע דלענין התחלת השעה נשאר כפי מה דס"ד דהיינו מתחלת זמן ק"ש. דהא לא כ' בתירוצו שגם מזה חזר. וכ' הכ"מ שכן עיקר כצ"ל:

והב"ח הסכים לגרסא ראשונה דהיינו כמו שיעור שעה. ופי' הב"ח דר"ל מע"ה עד הנץ החמה הוא שיעור שעה והביא ראיה מן הירושלמי וא"כ מ"ש הרמב"ם קודם שיעלה השמש. ר"ל תחלת עלייתו דהיינו נץ החמה וכס"ד דמהרי"א. ומ"ש הטור מעט קודם הנץ החמה ר"ל התחלת ק"ש יהיה מעט קודם נץ החמה כדי שיסיימ' עם ברכותי' בהנץ החמה ע"ש:

וכ"כ בד"מ ר"ל שגם הד"מ מסכים לגרסא א' כמו שיעור שעה. אבל פירושו היא דלא כהב"ח ודלא כהרב"י אלא מנץ החמה ממש (בלי צירוף זמן הקריאה שלפני נ"ה) עד גמר עליית כל גוף השמש הוי שעה. ונ"ל דלענין הדין אין חילוק כו' דגם מאן דגרס עישור שעה אין הכוונה מנ"ה עד גמר עלייתו אינו רק עישור שעה:

דודאי דכ"ע מנ"ה עד גמר עלייתו הוא שעה. כמ"ש הד"מ שידוע ליודע מעט בחכמת התכונה אלא מאן דגרס עישור שעה כוונת הרמב"ם ליתן שיעור מהתחלת ק"ש עד הנץ החמה:

ושיעלה השמש ר"ל תחלת עלייתו כס"ד דמהרי"א. ומאן דגרס שיעור שעה נתן שיעור מתחלת הנ"ה עד עליית כל גוף השמש וכמסקנת מהרי"א וד"מ:

(ד) (ס"ק ד) עד על כו' דס"ל דצריך לעמוד עד על לבבך כר' נתן דס"ל הכי דף י"ג דאע"ג דקי"ל כב"ה דכ"א קורא כדרכו מ"מ במהלך שאין דעתו מיושבת עליו צריך לעמוד עד על לבבך שעד כאן עיקר הכוונה ולכן פסק דאם לא יוכל לעמוד בדרך עד על לבבך ויהיה צריך לקרותה מהלך מותר לו לקרות משעל' ע"ה. אבל לפמ"ש הרב"י בסי' ס"ג כרבא דדי כשמהלך כשעומד בפסוק ראשון דדוקא פסוק א' צריך עיקר הכוונה. א"כ אי יוכל לקרות בדרך רק פסוק א' בעמידה אפי' אינו יכול לעמוד עד על לבבך לא ה"ל להתיר לקרות מעלות השחר:

(ה) (ס"ק ה) מיקרי כו' וכא"מ כו' דאי' בברכות די"א ע"ב תנן התם אמר להם הממונה (לאנשי המשמר. והם הכהנים העובדים בבית המקדש והיו טרודים כל היום בעבודת הקרבנות לכן הקדימו לקרות ק"ש) ברכו ברכה אחת והוא ברכה שלפני ק"ש והם ברכו וקראו כו' שמע והיה אם שמוע ויאמר כו'. ושאל הש"ס מאי ברכה א'. אר"י אמר שמואל אהבה רבה ור' זריקא א"ר אמי א"ר שמעון ב"ל יוצר אור. וא"ר יצחק ב"י הא דר"ז מכללא אתמר דאמר משמיה דרשב"ל על משנה הנ"ל זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו (שאם בירך ברכ' א' לבד אין השני' שלא בירך מעכב' עלי' ויוצ' עכ"פ ידי הברכ' שקרא) בשלמ' א"א יוצר אור הוי אמרי שפיר מוכח דאין מעכבו' דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטי זמנא דאהבה רבה. דהא אפי' בלילה זמן אהבה רבה ואפ"ה לא אמרי אהבה רבה. ע"כ משום דלא הספיק להם הזמן שהיו טרודים בעבודת הקרבנות. א"כ וודאי שוב אח"ז לא אמרו אהבה רבה. כיון דלא ה"ל זמן ואפ"ה אמרי יוצר אור. ע"כ צ"ל דיצאו ידי ברכת יוצר אור. אא"א דאהבה רבה אמרי דלמא לעולם ברכות מעכבות זא"ז אם לא אמר רק ברכ' א' רק דאנשי משמר באמת קראו אח"ז גם יוצר אור אלא דבשעה שקראו ק"ש ואמרו אהבה רבה אכתי לא מטי זימנא ליוצר אור כיון שהיו מקדימים לקרות ומסיק ואי מכללא מאי (ר"ל הא שפיר מוכח) ודחי לעולם אהבה רבה אמרי ומאי ז"א ברכות אין מעכבות סדר ברכות אמ"ע. אע"ג שהקדימו אהב' רבה ליוצר אור אפ"ה יצאו עכ"ד הגמ'. ולזה הקשה הרשב"א הא לפי דיחוי הש"ס אמרו אהבה רבה ויוצר אור. אדרבה לא היו רשאים לו' אז לפי אותו דיחוי דאכתי לא מטי זמנא. אע"ג דכבר עלה ע"ה. לזה תי' רשב"א דאין זה אלא דיחוי בעלמא דאין להוכיח מכללא. אבל באמת כיון דר' זריקא אמר משמי' דרשב"ל דאמרי יוצר אור מסתמא גמרי לה מרבי' דרשב"ל אמר כן בפי':

דסדר ברכות אין מעכבות. אבל ברכות מעכבות זו את זו. דהיינו אם לא בירך רק ברכה א' לבד גם ידי אות' ברכ' לא יצא. ומבואר בב"י סי' ס' משום דפסק כדיחוי הש"ס הנ"ל דגם לרשב"ל אמרו אהבה רבה. ולא יוצר אור דלא מטי זמנא. וכשהגיע זמן יוצר אור אמרו יוצר אור ואינו מוכח כ"א דסדרן אינו מעכב ע"ש בב"י. הרי דרב האי ע"כ ס"ל דלא היו רשאין לקרות יוצר אור אע"ג שעלה ע"ה דלא כרשב"א:

וכ"כ הרשב"א בתשו' כו' כדברי רבינו האי ולא כמ"ש רשב"א בחדושיו. דהא כ' שהיו אומרים אהבה רבה לבד. משמע כדיחוי הש"ס ואח"ז כשהגיע זמן אמרי יוצר אור:

(ו) (ס"ק ו) אם נאנס כו' מ"ש לענין קימה כו' דאזלי' בתר בני מלכים כו' ר"ל אף דמעוטי' הם מ"מ אזלי' בתרייהו ומקרי זמן קימה:

א"כ ק"ש של ערבית כו' והיינו אם נאנס ולא קרא ק"ש של ערבית אפי' אם כבר נץ החמה. ג"כ יהי' רשאי לקרות דהא עדיין הוי זמן שכיבה לגבי בני מלכים ואין כוונת המ"א שיהי' לו זמן לק"ש של ערבית עד סוף שעה ג' דא"כ אימתי יקרא ק"ש של שחרית. דהא כיון שעברה שעה ג' כבר עבר זמן ק"ש של שחרית דאין לו' דכמו שאם נאנס ולא קרא ק"ש של לילה וגם אנוס לצאת למקום גדודי חיות אמרי' דיקרא של לילה ולא של יום א"כ ה"ה בלא קרא ק"ש של לילה עד אחר הנץ החמ'. ה"ל למימר דיקרא של לילה ולא של יום. ז"א בשלמ' אי לא קרא בלילה וצריך לצאת למקום גדודי חיות כ' הרב"י הטעם דקורא של לילה ולא של יום כיון דשניהם אין יכול לקרות קודם נ"ה דהוי תרתי דסתרי א"כ עדיף טפי שיקרא לילה ולא יפסיד של יום בודאי. דאפשר אפי' שהולך למקום גדודי חיות יזדמן לו ע"פ מקרה שיהיה יוכל לקרות גם של יום משא"כ כשיקרא של יום עכשיו קודם הנ"ה יפסיד ודאי ק"ש של לילה ע"ש. משא"כ אי נא' אי לא קרא בלילה שיקרא עד סוף ג' שעות שבודאי יפסיד של יום. א"כ מאי יועילו חכמים בתקנתן לתקן לקרו' של לילה ויתוקן בזה ק"ש של לילה. ויפסיד עי"ז ק"ש של יום. ומאי אולמ' דשל לילה משל יום אדרבה יותר נראה קצת לתקן ק"ש של יום שהוא עתה עיק' זמנה מלתקן ק"ש של ליל' שכבר עבר עיקר זמנ' א"ו דאין כוונ' מ"א בקושייתו שיהי' זמן ק"ש של לילה עד סוף שעה ג'. ואם נאמר דקושייתו דה"ל לחלוק אותן ג' שעות דרך משל שעה ומחצה יהיה זמן ק"ש של לילה. ושעה ומחצה הנותר לק"ש של יום דז"א דמי יחלו' את השוין. דמה לי שעה ומחצ' הראשון או האחרון. והלא בכל אותן ג' שעות בני מלכים שוכבי' וקמים. וכמו שאין לחלק הזמן שבין ע"ה לנץ החמה ואם לא קרא של ליל' עד שעל' ע"ה ורוצ' לצאת למקו' גדודי חיות דאמרי' יקרא של לילה ולא של יום דלא להוי תרתי דסתרי. ולא אמרי' דבתחל' הזמן שהוא מע"ה עד הנ"ה יקרא של ליל'. ובסוף אותו זמן יקרא של יום וה"ט דכל אותו זמן שוה הוא וא"א לחלקו חציו ליום וחציו ללילה. וה"ה באותן ג' שעות שא"א לחלקן כנ"ל לכך י"ל לענ"ד כיון דכל הפוסקי' הסכימו דנמשך זמן ק"ש של יום עד סוף שעה ג' וע' בב"י וכ"מ בהגמ"י. א"כ תיקשי כיון דבני מלכי' ישני' עד ג' שעות. א"כ בני מלכים גופייהו מתי יקראו. וכן הקשו התוס' בברכות דף ב' ע"ב ד"ה משעה שהעני נכנס לאכול פתו הוי זמן ק"ש של ערבית לר' חנינא. והקשו התוס' א"כ לר"ח עני גופי' מתי יקרא ויתפלל ע"ש. אע"כ צ"ל כמ"ש רש"י דף ג' ע"ב בהא דמשני לר' נתן דס"ל שלש משמורות הוי לילי' אע"ג דאמר דהמע"ה קדמו עיני אשמורות וכתיב חצות לילה אקום. ולא הוי רק משמר א' ומחצה. ומשני שית דליליא ותרתי דיממא של בני מלכים. שעומדים בג' שעות והיינו שהם ישני' רק ב' שעות ביו'. ולכן אמר תרתי דיממא. ובשעה שלישית הם קמים:

ונתנו חכמים לק"ש של שחרית זמן עד סוף שעה ג'. כיון דבשעה ג' קורין בני מלכים. לכן גם כל אדם רשאים לקרות כל שעה שלישית וכן מצאתי בפר"ח בסי' זה. ולפ"ז מצאנו באותן ג' שעות שני זמנים חלוקים. דהיינו שתי שעו' הראשונות הם זמן שכיבת בני מלכי' שהם ישני'. ושעה ג' הם קמים וא"כ קושית מ"א דה"ל לתקן אם נאנס ולא קרא בלילה שיקרא של לילה עד תחלת שעה ג'. דכל אותו זמן ישנים בני מלכי'. ובשע' שלישית שקמים בני מלכים יקרא יום ויקרא ק"ש של יום (כן משמע מדברי הגמ"י פ"א מהל' ק"ש סס"ט שכ' בשם ס"ה וז"ל שוב מצאתי שפסק בעל ס"ה ג"כ שעד סוף שעה ג' הוי זמן ק"ש מדגרסי' בירושלמי כו' ומלכים עומדין ממטתן בשני שעות וקוראים בשעה ג' ע"כ בס"ה עכ"ל. אבל תחלת דברי הגמ"י שם משמע שישנים כל ג' שעות שכ' לדחות דעת האומרים דאין זמן ק"ש נמשך אלא עד תחל' שעה ג' מדאמרי' לר' נתן דף ג' ע"ב לר"נ שית דליליא ותרתי דיממא כנ"ל ודחה הגמ"י וז"ל לק"מ דלא חשש תלמודא אלא שקידם דוד לשאר מלכים שני משמורות כו' ושעה שלישית מה לו להזכיר כיון שמצא שתי משמורות וכן דוד לא הזכיר בפסוק אלא משמורות שלימות עכ"ל. מזה משמע שהם ישנים כל הג' שעות. אבל מ"א ע"כ לא ס"ל כן דא"כ אזדא לה ראייתו מ"ש בס"ק א' דהני ג' שעות חשבי' מע"ה מדקאמר תרתי דיממא. ואי חשבי' מהנץ החמ' הוי יותר מתרי שעות כמ"ש שם. ולדברי הגמ"י אין זה ראיה דלא חש להזכיר יותר משתי שעות כדי לקיים קרא דקדמו עיני אשמורות כנ"ל):

ואח"כ מצאתי סי' לאחר ע"ה ר"ל קודם הנ"ה:

בלשון יחיד ולא כתי' בערב ובבקר כ"ה שם במלחמות:

כדרשי' בפ"ק דברכות דף י"א ע"א בשבתך ובלכתך בשבת דידך ובלכת דידך:

ולענין ק"ש של שחרית אע"ג דבעי' בקר כו' קאי על מ"ש לעיל מזה:

מיהו ודאי משעלה ע"ה יום הוא ומפני שאין זמנו ידוע לכל אמרו [במס' מגלה דף כ' ע"א] הנץ החמה דבר שהוא ברור לכל שאם הקדים באלו פסול והמאחר אין מפסיד כלום שאין הקדמתן מצוה וזמנן כל יום ולענין תמיד במקדש דכתיב בקר קבעו האיר המזרח שהקדמתו מצוה וע"ז כ' ולענין ק"ש אע"ג דבעי' בקר כו' וה"ל לקבוע זמן ק"ש של שחרית מע"ה כמו בתמיד:

וזה שאמרו ביומא דף ל"ז ע"ב:

עם אנשי משמר שהיו קורים מע"ה כנ"ל:

לא יצא י"ח. היינו שלא במקום אונס:

ומ"כ בחדושי רשב"א ליישב קושי' הנ"ל למה לא נתנו זמן לק"ש של ליל' ג' שעות:

משום דמיעוטא. ר"ל אע"ג דרשאי לקרות של לילה אחר ע"ה קודם הנץ החמה אע"ג דיום הוא משום מעוטי דאנשי דגני בהאי שעתא. מ"מ בני מלכים גרעי דהוי מעוטא דמעוטא:

דבני מלכי' ישנים דלא כמ"ש במלחמות שהן נעורים במטתן:

קדמו עיני אשמורות. והיינו לפ"מ דמשני הש"ס דף ג' ע"ב לר' נתן תרתי דיממא ושית דליליא. ולזה כיון דוד קדמו עיני אשמורות. שהתפאר שקדמו עיניו ב' אשמורות לשאר מלכים שעומדים בג' שעות. ותלה השבח בעיניו משמע שהן ישנים. דאי המלכים נעורים במטותיהן. לא ה"ל לתלות השבח בעינים כ"א בקימתו:

וכ"מ לשון הראי' בגמ' ד' ד' ע"א לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני כו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעו' ואני חצות לילה כו':

(ז) (ס"ק ז) אע"פ כו' אין שייכים לק"ש כמ"ש סי' ס' דאם קרא ק"ש בלא ברכו' חוזר וקורא הברכות בלא ק"ש מצד הדין והטעם כ' הרשב"א הביאו הרב"י וז"ל ואע"פ שהברכו' לפני ק"ש ניתקנו. מ"מ לאו ברכות של ק"ש הם. שהרי אינו מברך אקב"ו לקרות את שמע עכ"ל:

דא"כ אף אחר שעה ד' יקרא הברכות ובאמת לכל הפוסקים (חוץ מהרמב"ם דס"ל דמברך הברכות כל היום) אחר ד' שעות אין רשאי לומר הברכות. ולהכ"מ מ"ט כיון דתלו זמן הברכות בזמן ק"ש מן התורה וכיון דמן התורה זמן ק"ש כל היום ה"ה דיברך הברכות כל היום:

וה"ל מ"ע שלא הז"ג דומיא דתפלה ר"ל דלא תימא דאכתי הוי מ"ע שהז"ג דהא עכ"פ של לילה אין זמנה ביום. וכן של יום אין זמנה בלילה. דז"א דמ"מ עכ"פ זמן ק"ש בצירוף לילה ליום הוי בין ביום ובין בלילה דהא תפלה הוי ג"כ כה"ג דזמן תפלת לילה אינה ביום ותפלת יום אינה בלילה ואפ"ה קרי ליה שלא הז"ג כיון דעכ"פ זמן התפלות יחד הם בכל זמן:

ומ"ש מבני מלכים. ר"ל מה שהביא הכ"מ ראיה דזמנם מן התור' כל היו' מדנמשך זמן ק"ש עד סוף שעה ג' דבני מלכים עומדים ג' שעות. ואטו בני מלכים רובא דעלמא ועז"כ מ"א כבר כתבתי בסעיף ה' סק"ו ישוב לזה:

(ח) (סק"ח) שיש כו' דהכא כו' ומבעיא ליה לאקדומי כו' ס"ל בסעיף ה' שיקרא תחלה של לילה בזמנה ואח"כ של יום הוי תרתי דסתרי משא"כ כאן דהקדי' תחלה של יום שהיא זמנה ואח"כ של לילה לתשלומין כמ"ש סי' ק"ח לענין תשלומין של תפלה ע"ש לכל דינין דה"ה כאן וזה ודאי לא קשיא דגם בס"ה ה"ל לקרות תחלה של יום ויהי' נקרא יום ואח"ז יקרא של לילה לתשלומין. דכיון דמצי לקרות של לילה קודם לשל יום ויקרא של לילה בזמנה אע"ג שיפסיד עי"ז ק"ש של שחרית עכ"פ של לילה יכול לקרות בזמנה כה"ג אין לו תשלומין לכ"ע ועסי' ק"ח:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.