מחצית השקל/אורח חיים/נט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png נט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) ס"ק א ולא אמר כו' ול"ד למ"ש סי' ר"ט דאם סיים כדין יצא ר"ל בנקט כוס שכר וטעה ואמר בא"י אמ"ה בורא פה"ג ותכ"ד נזכר וסיים גם שהכל נ"ב וכך הית' אמירתו בא"י אמ"ה בפה"ג שהכל נ"ב יצא:

דהתם מטבע קצר. ר"ל דהתם אין בברכ' כ"א החתימה ולא תיקנו באמצע כלום והוא קלקל בחתימתו בפה"ג. וכיון ששוב אמר שהכל נ"ב הרי תיקן החתימ' שקלקל. אבל הכא תקנו מטבע ארוך דהיינו שיוסיף דברים בברכה בין הפתיח' והחתימ'. והוא קלקל במטבע שבאמצע ברכה אף שסיים וחתם כדין מכל מקום לא תיקן אמצע הברכה:

ונ"ל שאם לא נזכר. ר"ל כ"מ שצריך לחזור ולו' ברכת יוצר אור ע"פ מה שמבואר פה בש"ע והוא לא נזכ' שצריך לחזור עד אחר שגמר ברכ' אהבה רבה לא יפסיק בין אהבה רבה לק"ש לו' ברכת יוצר אור וכמבו' סעיף ד':

(ב) (ס"ק ב) י"א כו' מעריצים ומקדישים כלם במ' בסוף תיבה ונלע"ד הטעם דמ' בסוף תיבה הוא ל' זכר. אבל נ' בסוף תיבה הוא ל' נקבה ואיתא במדרש ילקוט משלי כ"א עיר גבורים עלה חכם. ר' יהושע בשם רבי אחא גברי"ם כתיב שכלם זכרים ואין בהם נקבות. עלה חכם זה משה כו' וכיון שאנו מספרים איך המלאכים משבחים להקב"ה לכן צ"ל בל' זכר. וס' מהרי"ו אין בידי:

דוק' מיושב ובס' א"ר הביא בשם מהרמ"ע מפאנו בתשו' שכ' סי' ק"ב וז"ל בקדושה דמיושב אם היה יושב ועומד ה"ז טועה. ואם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם עכ"ל:

(ג) (ס"ק ג) מדלגה רק יאמר ואומרים ביראה קדוש דהיינו רק תיבה ראשונ' מן הקדושה אבל ל"ל דלא יאמר רק ואומרי' בירא' לבד דאין בו משמעו' כי אנו מספרים שהמלאכים אומרים ולא מספרים מה שאומרים. וכן מה"ט צ"ל והאופנים כו' ואומרים ברוך:

(ה) (ס"ק ה) בפחות מיו"ד. כ"כ בד"מ כו' וז"ל כו' כוונת מ"א דמל' רמ"א שכ' הש"ץ מוציא היחיד. אע"פ שהוא בקי. מיהו אין הש"ץ כו' בפחות מיו"ד משמע דקאי דוקא על בקי. דב"י איירי לעיל מזה וס"ד דאינו בקי מוציא אפי' בפחות מיו"ד ולכן כ' מ"א דזה לית' דע"כ אין זה כוונת רמ"א. דהא דין זה מקורו מתר"י. ושם מבואר דאפי' לאינו בקי אין ש"ץ מוציא בפחות מיו"ד. א"כ עכצ"ל דגם רמ"א כוונתו דאפי' לאינו בקי בעי' י' להוציאו:

אע"ג דעם שבשדות כו' דע דהרב"י כ' על מ"ש הטור בשם תשובת הרא"ש שברכת יוצר אור וערבית ראוי לו' עם הש"ץ בנחת כו' וכמ"ש בש"ע. וסיים בטעמו וז"ל כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם הש"ץ בשתיקה וגם אי היה מכוין ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברי' אחרים הרי הפסיד הכונה כי הפסי' באמצעות' אבל כשאדם קורא בפיו אף אי קורא מקצתה בלא כונה יצא כו' עכ"ל הרא"ש והקשה הרב"י הא מסקי' סוף מס' ר"ה בפלוגת' דר"ג ורבנן בברכו' דר"ה ויה"כ דחכמי' ס"ל דהש"ץ אינו מוציא אלא לשאינו בקי ור"ג ס"ל דמוציא אפי' הבקי והיינו כששומע הברכו' מפי הש"ץ ומסקי' דהלכה כר"ג בר"ה ויה"כ דאוושי ברכות (פירש"י שהן ברכות ארוכות ואין הכל בקיאי') והלכה כחכמי' בשאר ימות השנה דאין הש"ץ מוציא אלא לשאינו בקי. א"כ ל"ל להרא"ש הטע' שלא סמך על שמיעת הברכו' מפי הש"ץ שמא יפנה לבו באמצע לד"א ת"ל מצד הדין אין הש"ץ מוציא לבקי בשאר ימות השנה. ותי' הרב"י וז"ל ושמא י"ל דדוקא בברכות דתפל' דרחמי נינהו (ר"ל דראוי לכ"א להתפלל בעצמו גם כייף אינש דעתי' טפי כשמתפלל בפיו) אבל בברכות דק"ש וכיוצ' בהן בשומע מש"ץ יוצא. והוא שיכוין לכל דבריו עכ"ל הרב"י. וכן פסק בש"ע הרי דלהרב"י ברכ' ק"ש קיל מתפל' דבברכ' ק"ש אפי' כל ימות השנ' ש"ץ מוציא אפי' לבקי:

אבל בתר"י מבוא' להיפוך דאדרב' ברכ' ק"ש חמירי מתפל' לענין זה: דאהא דתנן במס' מגיל' דף כ"ג ע"ב אין פורסים את שמע בפחו' מעשרה פי' תר"י בשם הר"מ פ"ג דברכות וז"ל אע"ג שעם שבשדות כו' כמ"ש במ"א פה כל לשון תר"י שם וכונתו דאמרינן שם במס' ר"ה דעם שבשדות דאניסי ואין יכולים לבא לעיר ש"ץ מוציאן אפי' היו בשדות ולא שמעו התפלה מפי הש"ץ (דלא כפרש"י שם במס' ר"ה) ופי' הא דאין פורסי' כו' הנ"ל. ר"ל דאותם בני אדם שלא שמעו מפי הש"ץ ברכ' ק"ש דהיו אנוסים ולא היו יכולים לבא לבה"כ בשעה שבירך הש"ץ עכשיו כשא' ירצה להוציאן ע"י שיאמר ברכת ק"ש והם ישמעו ויענו אמן צריכים להיות עשרה וע"ז כתבו תר"י אע"ג שעם שבשדות דאניסי כו' וס"ל דדין זה דעם שבשדות שפטורים מצד אונס אין חילוק בין ר"ה ויה"כ לשאר ימות השנה. דהא טעם הפטור משום אונס א"כ אין סברא לחלק (דלא כדעת הרא"ש דס"ל דוקא בר"ה ויה"כ פטורי עם שבשדות) א"כ למה צריך לפרוס על שמע לאותן ב"א שלא היו בבה"כ כשבירך ש"ץ ברכת ק"ש ה"ל לצאת בברכת הש"ץ אף שלא היו בבה"כ כיון דהיו אנוסים (דעל מי שפשע ולא בא לבה"כ לבד וודאי לא היו מתקנים לכתחלה חז"ל תקנה) כמו בעם שבשדות וע"ז תי' תר"י דברכת ק"ש חמיר מברכ' תפלה ואין הש"ץ יכול להוציא עם שבשדו' בברכ' ק"ש עד שיבאו לבה"כ וישמעו מפי הש"ץ ויענו אמן:

ולכן א"ש אין פורסים על שמע כו' הרי דלדעת תר"י אדרבא ברכת ק"ש חמיר מתפלה לענין הוצא' הש"ץ. דלא כמו שהוכיח הרב"י מהרא"ש כנ"ל:

משמע דמיירי באינו בקי דאל"כ אף בתפל' אינו יוצא. ר"ל לדעת תר"י דס"ל דברכות ק"ש חמירי מתפלה לענין הוצאת הש"ץ דלא כהרב"י. א"כ מ"ש תר"י דאין נפטרים אלא בשמיע' ובעניית אמן. משמע דעכ"פ בשמיע' מפי הש"ץ יוצאים והא קי"ל (בסי' קכ"ד) בשאר ימות השנה כרבנן דר"ג דאין הש"ץ מוציא בתפל' את הבקי כנ"ל. כ"ש שאינו מוציא לבקי בברכ' ק"ש דחמירי לענין זה לדעת תר"י אעכצ"ל דתר"י מיירי באינו בקי דגם בתפל' יכול ש"ץ להוציא אפי' כל ימות השנה וה"ה לברכת ק"ש אף דחמירי מתפלה ואפ"ה אין פורסים כו' בפחות מיו"ד ובעי' דוקא י' הרי דאפי' מי שאינו בקי אין הש"ץ מוציא כ"א ביו"ד:

סופר מברך כו' היינו שנים שאכלו יחד וא' מהן סופר. ר"ל שיודע לברך בהמ"ז והשני בור ואינו יודע לברך בהמ"ז. כמבואר לקמן רסי' קצ"ג שאני ברכת הנהנין דלא בעי' עשרה:

ובר"ן כו' ולכן הקשה על הגאונים שפי' הא דאין פורסי' ע"ש בפחות מעשרה אין מתחילי' ברכת ק"ש שיברך הא' ויצאו האחרים בברכתו אלא בעשרה והיינו משום קדוש' דאיכא בברכ' יוצר. ואף בברכת ק"ש של ערבית שאין בה קדושה מ"מ עבדו רבנן לא פלוג. ועז"כ הר"ן וז"ל ותמיהני על פי' זה דא"ה משמע דבתפלה כל היכא דאיכא עשרה הש"ץ מוציא את הבקי. ואלו בסוף ר"ה משמע דבתפלה כל היכי דאיכא עשרה אין הש"ץ מוציא הבקיאים עכ"ל. והיינו לפי שהבין דהגאונים מיירי בבקי ולכן תמה עליהם. אבל לפמ"ש מ"א לפרש דברי תר"י דמיירי דוקא באינו בקי. ה"ה דיש לפרש כן דעת הגאונים דמיירי באינו בקי ולק"מ. עמ"ש ס"ס ו' בשם הלבוש דס"ל דגם ברכת השח' בעי' י' ומיירי בבקי:

וסימן תקצ"ד כצ"ל:

(ו) (ס"ק ו) אין השני כו' רשאי (ב"י) ר"ל דהרב"י אזיל לשיטתו בחיבורו הארוך. שהטור הביא דין זה וכ' הרב"י שמקורו מן הירוש' דאיתא שם חד ש"ץ אישתתק (ר"ל שלא היה יכול לגמור). באופנים. ופסק ר' אבין זה שעובר תחתיו להיות ש"ץ יתחיל ממקום שפסק. והקשו לו הא תנן שצריך להתחיל מתחלת הברכה שטעה בה הראשון. וכדלקמן סי' קכ"ו סעיף ב'. והשיבם וז"ל כיון דעניתין קדוש קדוש קדוש כמו שהיא תחלת הברכה דמי עכ"ל. ותמה הרב"י על הרמב"ם שלא הביא דין זה. אחר זה כ' דס"ל כיון שלא הובא דין זה בתלמוד בבלי צ"ל דלא ס"ל לתלמודא דידן כהאי ירושלמי וכ"נ מרשב"א ומ"מ סיים הרב"י אם א' רוצה לסמוך על הירושלמי אין מוחין בידו משמע דאם א' אינו רוצה לסמוך על הירושלמי ולהתחיל מתחלת הברכה ג"כ אין מוחין בידו (אדרבה משמע מלשונו דהכי עדיף טפי: וצ"ל דבש"ס חזר בו וס"ל עיקר כהפוסקי' כירושלמי) דיש לו לסמוך על רמב"ם ורשב"א דנראה דפסקו דלא כירושלמי:

(ז) (ס"ק ז) מקדושה כו' משמע שאם טעה באופנים מתחיל באופנים. בא להוציא דלא תימא דוקא כשטעה אחר ברוך כבוד ה' ממקומו מלאל ברוך ואילך דכבר סיים כל הקדושה אבל אם טעה באופנים דעדיין לא סיים כל הקדושה לא מקרי סוף ברכה וצריך להתחיל מתחלת ברכת יוצר אור. וכן הבין הל"ח כמ"ש מ"א בשמו סס"ק זה. לכן כ' מ"א דלשון תר"י לא משמע כן. אלא אם אמר קדוש אפי' לא אמר עדיין ברוך כבוד כו' גם כן מקרי סוף ברכה דהא כתבו תר"י טעה באופנים או מאופנים כו' משמע דמ"ש תחלה באופנים ר"ל באופנים ממש קודם שאמר ברוך כבוד כו' אלא שלפ"ז צ"ל מה שסיימו תר"י א"צ לחזור אלא מלאל ברוך כו' הוא לאו דוקא דע"כ אי טעה באופנים גופייהו צריך לחזור עכ"פ לאופנים. ומ"ש שיתחיל מלאל ברוך. לא קאי אלא אם טעה מאופנים ואילך:

וכ"מ כו' קדוש. ר"ל מדלא אמר משסיים הקדושה או משסיים ברוך כבוד כו':

אם טעה מקדושה ואילך. ר"ל מדלא אמר מברוך כבוד ואילך:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.