אליה רבה/אורח חיים/נח

אליה רבה ‏ אורח חיים נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] זמן קריאת שמע וכו'. ומברכין שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על פסוק שבע ביום הללתיך (טור) וכתב הלבוש לפי שקדם ערב לבוקר דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר לקחו ארבע שהם הרוב לערבית, עד כאן. פירוש דקשיא ליה למה תיקנו בערבית ברכה אחת יותר משחרית. אבל ראיתי בשוחר טוב סימן ו' שבע ביום הללתיך, אמר ר' יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע יוצר אור, ואהבה, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, גאל ישראל ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף ברכה, עד כאן. גם צריך עיון דמלבוש משמע דפירש פסוק דשבע ביום הללתיך על שבע ברכות דשחרית וערבית יחד, וכן פירש בית יוסף לקמן ריש סימן רל"ו דברי הטור שהביא ירושלמי, ר' יהושע בן לוי אמר על שם שבע ביום הללתיך, וכן משמע בפירוש רש"י דף י"א ותוס' ריש ברכות, וצריך עיון דכיון דבירושלמי נמי דברי ר' יהושע בן לוי הן מסתמא פירשו על שבע מצוות ולכן התקינו ברכות אלו שיהיה שבע ביום ושבע בלילה, וכדברי מדרש שוחר טוב. מיהו בזה יש לומר דסבירא ליה דתרתי שמעית מקרא זה שבע מצוות גם שבע ברכות. ומכל מקום הא יש לנו טעם מרווח על שתיקנו ארבע בערבית, אך אפשר דסבירא ליה ללבוש דזה לבני מערבא שלא היו אומרים פרשת ויאמר בערבית כדאיתא בברכות דף י"ד, אבל לדידן דאמרינן ויאמר לא היה לנו להוסיף ברכה לכן הוצרך הלבוש לטעם אחר. ומכל מקום יש לומר כיון שאין מצות ציצית נוהגת בלילה לא חשבינן לאמירה למצוה, וכן ברוקח סימן שי"ט כתב טעם זה בשם רבינו תם. ועוד כתב טעם באבודרהם בשם הראב"ד ז"ל נתנו היתירה לערבית מפני שתפילת ערבית רשות ובעינן שיהיו שוין:

ב

[ב] רביע היום וכו'. לכך בימי החורף יש למהר לקרות קריאת שמע, כי רביע יום הוא קצר, ועיין בבית יוסף וכסף משנה שהביאו ראיה מירושלמי דעד סוף שלוש שעות קאמר. ולעניות דעתי ראיה ברורה מש"ס דילן בסוף פרק סדר תענית דקאמר קודם תשע לא ישלימו וכדפירש רש"י עיין שם וצריך עיון. כתב הלבוש טעם שדרך בני מלכים לשכב עד שלוש שעות וכל ישראל נקראים בני מלכים בני אברהם וכו' וכתיב ובקומך, עד כאן. והוא תמוה דכבר כתבו מהר"י דאף על פי דלא קיימא לן כל בני ישראל בני מלכים, מכל מקום כיון שעדיין זמן קימה לקצת בני אדם יוצא בדיעבד והכי קיימא לן לקמן סימן שכ"ז. כתב מגן אברהם דהך שלוש שעות לכולי עלמא מנינן מעלות השחר, עד כאן. והא דלא דרשינן ובקומך כל זמן שבני אדם שוכבים דהיינו כל הלילה, ויש לומר דלשון קימה אינו אלא כשעומד ממטתו, אבל אחר כך מיקרי עמידה ישיבה הילוך כן כתבו ט"ז ומגן אברהם והקשו על כסף משנה דאישתמיט להו תומת ישרים סימן י"ג עיין שם כי קיצרתי:

ג

[ג] כוותיקין וכו'. פירש רש"י ענווים, ונראה לי שהוא מלשון האי דשתי טולא חיוורא אוחזתו ויתק ופירש רש"י חלשות, ורבינו ירוחם פירש וותיקין מפולפלים ומחודדים מלשון מפרק הרים דמתרגמינן מותק טוריא ובאר הגולה כתב וותיקין פירוש תלמידים:

ד

[ד] הוא כמו שיעור וכו'. דהיינו זריחת השמש על הארץ עד שעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה וכך בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת כן כתבו הפרישה ודרכי משה, ומעליות עמוד השחר עד הנץ החמה כתב פסקי תוס'. ותימא דרמב"ם ריש ברכות כתב דהוא שעה שלימה וחומש ועיין לקמן סימן פ"ט במגן אברהם מה שהקשה ומתרץ בענין זה. ועיין במעדני מלך דף ו' ובתוספות יום טוב שם ובכסף משנה כמבואר שם וקיצרתי:

ה

[ה] להקדים וכו'. כתב הלבוש אף שאין לו ציצית ותפילין יקרא ולא ימתין ואחר כך כשיבואו יניחן ויקרא בהן קריאת שמע או פרשה אחרת או מזמור, עד כאן. ובמגדל דוד האריך להשיג על הלבוש דמותר להמתין ואם נאנס עד שעובר זמן נאנס ובעטרת צבי סימן ס"ו דחה דבריו מדקאמר הש"ס [ברכות] דף י"ד רב משי ידיה וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי משום דשלוחא הוא דעוית, ופירש רש"י השליח קילקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא וחשיב דלא אזיל והגיע זמן קריאת שמע והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו, עד כאן. ואני אומר דאדרבה מפירוש רש"י זה מבואר להיפך דדוקא כיון דחשיב דלא אזיל, אם כן שמא לא היה לו תפילין אף אחר זמן קריאת שמע לכך קרא, אבל אי חשב דאזל אף שיעבור זמן קריאת שמע היה ממתין. וראיתי בחכמת שלמה מוחק הנך תיבות וחשיב דלא אזיל עיין שם, אבל בכל הספרים איתא וכן בבית יוסף ונחלת צבי העתיק כך. מיהו יש לפרש כוונת רש"י דמשמע דאי לא מטא שלוחא דתפילין היה מצלי תיכף מדלא המתין בעושה פלא וקשה לי למה לא המתין הא זמן תפילה מאוחר מקריאת שמע שעה אחת אלא דחשיב דלא אזיל, ועוד יש לפרש בו וצריך עיון וכן פירש בלחם חמודות דף ז'. אך על מה שכתב הלבוש דיקרא פרשה או מזמור תהילים כתב דאינו צריך דבהנחתו לבדו עושה מצוה עיין שם, ונראה דדוקא אם יעבור זמן קריאת שמע הוא דלא ימתין, אבל במשך זמן ימתין על ציצית ותפילין. ואפשר אם הציבור מתפללין אין צריך להמתין להתפלל אחר כך ביחיד ואף דמשמע בסימן ס"ו דמפסיק בהנחת תפילין בין גאולה לתפילה, וכבר נשמע מסימן קי"א דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילת ציבור, מכל מקום יש לומר דהפסקה דהנחת או ברכת תפילין לא מיקרי הפסק כולי האי כיון דהוא צורך תפילה ודמי קצת לגביל לתורי לקמן סימן קס"ג, וראיה לזה נראה לי מתשובת הרשב"א סימן קפ"ה. ומכל מקום נראה להמתין בזה כיון דאפילו בהעברת זמן קריאת שמע יש פוסק להמתין כדאמרן. שוב מצאתי במגן אברהם סימן ס"ו שפסק כן אף שראיותיו נדחין בכלל דברי עיין שם, ומכל מקום כבר פירשתי דלדינא עיקר להמתין:

ו

[ו] יכול לקרותן וכו'. גם יש לו להתפלל בביתו אחר קריאת שמע וברכותיה וכן משמע בפיסקי תוס' ועיין בב"ח שדבריו סותרים לסימן פ"ט וקיצרתי:

ז

[ז] מיקרי שפיר יוצר אור וכו'. וכאנשי משמרות, רשב"א. אבל מגן אברהם כתב דאין לומר יוצר אור כל כך בהשכמה שכן סבירא ליה לרב האי גבי סדר ברכות אין מעכב כמו שכתב בית יוסף סימן ס' וכמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן שי"ח דכל ימי המקדש קראו אהבה רבה ביחידות, עד כאן. ותימא עליו דאם כן דברי רשב"א סותרים. אלא נראה לי דבתשובות לא כתב זה כלל לענין דינא אלא מייתי ראיה מהך שינויה דש"ס דאהבה רבה אינה פותחת בברוך משום שהיא קצרה ולא משום סמוכים דאי משום סמיכות ברכה תיקשי על הך שינוייה דש"ס וזה ברור. גם מה שכתב בשם רב האי כבר פסק הבית יוסף ושולחן ערוך בסימן ס' דלא כרב האי, ועוד דלכתחילה צריך לומר ברכות קודם קריאת שמע:

ח

[ח] בדיעבד וכו'. והוא שלא יהא רגיל לעשות (טור) פירש הב"ח דבאקראי בעלמא פעם אחת בחודש הוא דיוצא בדיעבד אבל ברגיל אינו יוצא וצריך לקרות פעם שנית וכן משמע בפסקי תוס', מיהו אם הוא שעת הדחק אפילו רגיל טובא שרי כיון דאניס הוא מאי הוה ליה למיעבד:

ט

[ט] לא יקרא וכו'. וצריך עיון דמסכת ברכות דף ח' תוס' [ד"ה לא לעולם] וכו' [ודף ט' תוס'] ד"ה לעולם [יממא] וכו' מוכח דרשאי לקרות קריאת שמע וכן מבואר בחידושי רשב"א דף ד' וכן בדף ה' בשם הראב"ד וכן מרשב"א גופיה שם עיין שם, גם הרא"ש שכתב כן כבר כתב בית יוסף דרפוי מרפיה בידיה ולכך לא כתבו הטור ועוד נראה לי דאונס שאני, גם נראה לי דאמרינן בשקרא ערבית קרי ליה לילה ואחר כך קרי ליה יום ודו"ק, וכן נראה לי לדינא. שוב מצאתי בספר מנחת כהן דף כ"ח שפסק דמותר לקרות של ערבית אחר עולת השחר קודם זמן קריאת שמע דשחרית (כלומר משיראה חבירו וכו') ושל שחרית אחר זמן הנזכר לעיל קודם הנץ החמה, משמע מדבריו דהרא"ש מודה לזה, ולא משמע הכי בהרא"ש אלא דלענין זה חשבינן מעמוד השחר עד הנץ זמן אחד, וכן מסתבר כיון דבדיעבד יוצא בשל שחרית מיד אחר עלות השחר ובשל ערבית עד הנץ החמה אי אפשר להתחלק לאדם אחד בפעם אחת חצי יום וחצי לילה ודו"ק, כמו דאי אפשר לחלק הזמן מעלות השחר עד זמן משיראה חבירו ודו"ק, וכן מצאתי מבואר ברמזים. והואיל דאתא לידן אפרש בקצרה דברי תוס' שם שהקשה בחדושי הלכות, וכן בספר מעדני מלך על מה שכתבו תוס' אי נמי יש לומר יממא וכו'. משום דבעי לאשמועינן וכו' דהוה ליה לתרוצי הכי בד"ה לא וכו' במה שתמהו תוס' לימא רבותא וכו' ותירוצו דחוק. גם קשה לי על תוס' מהיכי תיסק אדעתן לקרות קריאת שמע של ערבית אחר הנץ, גם מה שכתבו תוס' ד"ה לא וכו' והאי דנקט וכו' הוא תמוה מה ענינו לשל מעלה. לכן נראה לי לפרש הכל מקנה אחד על פי מה שמצאתי בחידושי רשב"א דף ח' על קושיות תוס' זה לשונו ולי נראה דאי נקט ליה תרווייהו קודם הנץ החמה הוה אמינא דיקרא של לילה מיהו רחוק מהנץ החמה כדי קריאה אחד, אבל השתא אשמעינן דקורין של לילה אפילו סמוך ממש לנץ החמה עד כאן לשונו. ואם כן נראה לי שתירץ זה ממש משני תוספות כמו שכתב אי נמי סבירא ליה יממא הוא וכו', הא דלא נקט שני פעמים קודם הנץ משום דבעיא לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה, עד כאן. ורצה לומר דווקא אחר הנץ הוא דאינו יוצא, אבל קודם הנץ סמוך ממש קודם ודו"ק. ונראה לי שזה קשה לתוס' ד"ה לא וכו'. ומקשים לנפשייהו למה לא מתרצינן דאי נקט שני פעמים בלילה שיעלה עמוד השחר הא דקריאת שמע של שחרית מיהו לא יקרא סמוך לעמוד השחר אלא רחוק אחר שעלה עמוד השחר. אבל השתא אשמועינן דקורא מיד לזה משני תוס' והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו דוקא מיד וכו', ורצה לומר דגם השתא על כרחך אין פירושו מיד ואם כן לא אשמועינן לזה מיד, כן נראה לי דבר מתקבל ליורד לעומקה של הלכה, וניחא הכל בס"ד:

י

[י] ולא קראה וכו'. משמע אפילו במזיד:

יא

[יא] שליש היום וכו'. שגם זה קצת זמן קימה הוא (לבוש) ולא נהירא דלא מצינו לבני מלכים אלא עד שלוש שעות, אלא הטעם דהברכות בפני עצמן נתקנו, והקריאת שמע שקורא אין הכי נמי דאינו אלא כקורא בתורה, וכן הוא לשון משנתינו, וכן כתב לחם חמודות והא דאחר דארבע שעות הפסיד הברכות היינו מפני שהוא אחר זמן תפילה:

יב

[יב] ויש חולקין. דקריאת שמע לא דמי לתפילה דהתורה תלהו בשכיבה וקימה, אך צריך עיון בלבוש דהכא כתב כשולחן ערוך ולקמן סימן ק"ח סעיף ב' פסק כיש חולקין בסתם. ונראין דבריו בברכות קריאת שמע משום ספק ברכה, אבל קריאת שמע נראה דיש לו תשלומין, וכן פסק נחלת צבי שם, ועיין לקמן סימן פ':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.