מחצית השקל/אורח חיים/יז

מחצית השקל ‏ אורח חיים יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) ולברך עליו. דאף מי כו' דאי לא היו הנשים מקבלים שכר עליה לא הוי שייך לברך וליתן שבח על המצוה ההיא. בשלמא על מצו' שמקבל עליה שכר ראוי לו ית' השבח עליה. שע"י שנצטוינו בה אנו מקוים לזכות לשכר המצוה אפי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. מ"מ מצוה שניתן עלי' שכר בזה אנו מכירים גודל ערך המצוה ונותנים לו ית' שבח שקרבנו למצוה ההיא ועי"ז קדשנו במצותיו משא"כ אי לא היינו מקבלים שכר ולכן כ' דאפי' מי שא"מ ועושה מקבל שכר. דאמרי' בש"ס גדול המצווה ועושה ממי שא"מ ועושה ואי לאו דגם מי שא"מ ועושה מקבל שכר. האיך שייך ע"ז לומר גדול המצווה כו' הא אין להם דמיון כלל דזה מקבל שכר וזה אינו מקבל שכר:

וש"ל וצונו ר"ל דאין בזה משום דובר שקרים כיון שהאנשים נצטוו ור"ל וקאי וצונו על כלל אומות ישראל שנצטוו בה:

וגם הם יש להם שכר. ר"ל שגם הנשים מברכות על מה שנצטוו האנשים דעי"ז מקבלת עכ"פ הנשים שכר כמו שאינו מצווה ועושה דלולי נצטוו האנשים עליה אפי' את"ל שאעפ"כ מי שהיה מקיים אותה היה מקבל שכר כמי שא"מ ועוש' מ"מ הלא אין זה מן המצות המושכלות. ולולי שה' צוונו בה לא היינו מעלין על דעתינו שיהי' רצון הבורא ית' במצוה ההיא ולא היינו מקיימים אות' כלל וממילא לא היו זוכים לשום שכר:

(ב) (ס"ק ב) ואינו. פי' שאינו מחויב כו' בא לישב הא אדרבה קי"ל בסי' י"ט דהוא חובת גברא. ולכן כ' דר"ל דניהו למ"ד חובת מנא. בגד בת ד' כנפות אפי' אינו לובשו אלא מונח בקופסא חייבת בציצית אבל אנן קיי"ל דהוא חובת גברא וכ"ז שאין לובשו אינו חייב בציצית. מ"מ לענין זה אינו חובת גברא כמו תפילין שצריך לקנותן משא"כ בטלית אלא באנשים ראוי וטוב ונכון לו לקנות טלית בת ד' כנפות כי בעידן ריתחא ח"ו מענשינן עליה וכדאמר המלאך לרב קטינא שראוי לאדם להביא א"ע לידי חיוב. וא"כ כיון דבאנשים גופייהו אינו חיוב גמור. לכן באשה מחזי כיוהרא:

(ג) (ס"ק ג') ציצית פי' ליקח כו' ב"ח מרדכי ער"ס כ"ד כו' ר"ל דבש"ס דידן איתא קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין קטן היודע להתעטף חייב בציצית. ומדלא קתני ג"כ גבי ציצית שאביו חייב לקנות לו טלית משמע דוקא אם כבר יש לקטן טלית אביו צריך לתקן לו ציצית אבל אין צריך לקנות לו טלית אלא שהמררכי הביא בשם ירושלמי דקתני שאביו חייב לקנות לו טלית ופסק כוותיה אלא שאם היה התלמור שלנו חולק לא היה להניח תלמוד שלנו ולפסוק כהירושלמי. ולכן כ' המ"א וערסי' כ"ד דאינו חובה כ"כ ור"ל דתלמוד שלנו אינו חולק על הירושלמי אלא דוקא בתפילין דהאב מחויב לקנות לעצמו תפילין. וכיון שבנו הגיע לחינוך קתני ברייתא ל' חיוב שאביו חייב לקנות לו תפילין דחייב לחנכו שיעשה הבן מעשה המצו' כמו האב. אבל בציצית דהאב גופיה אם אין לו טלית בת ד' כנפות אינו מחויב מצד הדין לקנות לעצמו טלית בת ד' כנפות אלא שטוב ונכון שיקנה לעצמו. וניהו דגם בבנו אם הגיע לחינוך הוא מצר היושר והטוב לקנות לו טלית דבן שהגיע לחינוך יש לו כל דין האב. ובאמת זה כוונת הירוש' שאביו חייב לקנות לו טלית היינו מצד היושר והטוב ולא מצד הדין מ"מ הש"ס דידן לא ניחא ליה לומר על מה שאינו אלא מצר הטוב ונכון לשון חיוב כיון דאינו חיוב גמור לכן קתני חייב בציצית דודאי אם כבר יש לו טלית יש חיוב על האב לתקן לו ציצית כמו לעצמו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.