מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/לו/א

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה לו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' באותו היום עברו כו' ובאו להר גריזים כו'. הגם שזה המעשה בהר גריזים והר עיבל אחר מעשה יריחו ועי כתיב בספר יהושע אין מוקדם ומאוחר כפרש"י שם ודבר זה מפורש בתורה והיה ביום אשר תעברו גו' והקמות לך אבנים גו' ומפרש לה והיה בעברכם תקימו את האבנים גו' בהר עיבל גו' ובו ביום באו ולנו בגלגל הכי משמע מספר יהושע והעם עלו מן הירדן גו' ויחנו בגלגל גו' דמשמע חנייה ראשונה בגלגל היה והיה ידוע להם דהר גריזים והר עיבל יותר מס' מיל היה ממערב הירדן. וקאמר

העומד בפניהם מיד נתרז כו'. גם זה מן הניסים שבריחוק הדרך כ"כ שהלכו בו ביום לא היה להם שום מעכב כי כל העומד כו'. ומייתי ליה שנא'

ואת אימתי גו' והמותי את כל העם גו'. רש"י פי' דמלשון והמותי דריש ליה ולא ידענא דא"כ מהיכא דריש ליה מאידך קרא דמייתי ואומר תפול עליהם אימתה גו' ולולי פירושו נראה דמלשון אימה דכתיב בהנהו קראי משמע ליה דכן דרך המתפחד מאימה נתרז ומשום דההוא קרא דשירת אז ישיר משמע דבקריעת ים סוף איירי כל הענין שמעו עמים גו' אז נבהלו גו' נמוגו גו' קאמר דעד יעבור גו' משמע דקאי נמי אהעברת הירדן שיהיה לעתיד בימי יהושע וכפל עד יעבור גו' על ביאה שנייה בימי עזרא דכתיב בנחמיה אגרות יתנו לי אל פחוות עבר הנהר אשר יעבורו גו' ולא ניחא ליה לתלמודא לפרש שני העברות על נחלי ארנון ועל הירדן כתרגומו דלא מצינו לשון העברה בנחלי ארנון וקאמר דא"כ למה בביאה שניה בימי עזרא לא היה אימה ופחד על העובדי כוכבים כמו בהעברת הירדן דהא קרא מדמה להו וקאמר ראוין היו כו' כדמוכח בקרא אלא שגרם החטא וע"כ קראם בימי יהושע עמך אבל בימי עזרא לא קראם כן אלא עם זו וק"ל: ואח"כ

הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו כו'. וכן תני במתני' ולכאורה קשה דהל"ל מאן תנא ר"ש אבל ר"י סבר לעיל כתב ואח"כ סד וי"ל דהאי וסדוהו בסיד דהכא היינו בין כל אבן ואבן לבנין המזבח כעין שכתבו התוס' לעיל אבל אחר הכתיבה היה סיד על האבנים כר"י וניחא דבקרא אחר כתיב ושדת אותם בסיד ואח"כ וכתבת עליהן גו' ובתר הכי כתיב שנית ושדת אותם בסיד גו' דמשמע אחר הכתיבה די"ל דסיד קמא היינו בין אבן לאבן למזבח וסיד בתרא על כתיבת האבנים ודו"ק: וכתיב

ושתים עשרה האבנים האלה גו'. הוא ראיה אדלעיל דאותן אבנים שבנו מזבח בהר עיבל וכתבו התורה עליהן קפלום ולנו בגלגל שהוא היה במלון הראשון כדמסיים בהאי קרא הקים יהושע בגלגל ודו"ק: צרעה

לא עברה עמהם ולא כו'. מפי' רש"י בחומש נראה לפרש דמדקדק הכי מדלא מנה בהאי קרא דושלחתי את הצרעה גו' מכל שבעה אומות אלא אלו הכנעני והחתי שהם ארץ סיחון ועוג ופריך והכתיב ושלחתי גו' וחשיב נמי חוי שהוא מעבר הירדן והלאה ומשני על שפת הירדן עמדה כו' דחוי קרוב לירדן מצד מערב היה כך תוכן דבריו ואיני יודע מנליה דחתי מארץ סיחון ועוג הוא דהא גבי חברון כתיב שהיו בני חת ורבקה אמרה קצתי מפני בנות חת דמוכח מכל זה דחתי מעבר לירדן במערב היה ונראה לפרש דלאו אהאי קרא קסמיך לומר שלא עברה צרעה עמהם אלא מדכתיב ביהושע ואשלח לפניכם הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי גו' דמשמע הצרעה לא עברה שלא גרשה אלא ב' מלכי האמורי שהם ארץ סיחון ועוג בכולי קראי. ופריך מקראי דתורה ושלחתי

את הצרעה. ובין מחתי ובין מחוי שהוזכר בקרא פריך. ומשני על

שפת הירדן עמדה וזרקה כו'. ומייתי מדכתיב ואנכי

השמדתי את האמורי גו'. ואמורי ודאי מארץ סיחון ועוג הוא כדמוכחי קראי ולא מייתי אלא מהא דזרקה בהן מרה כו' וה"נ נימא דזרקה מצד זה של הירדן לצד האחר ולמדו לומר מהאי קרא דע"י זריקה היה מדכתיב אשר כגובה גו' ואשמיד פריו ממעל גו' דאשמועינן דגם בגובהן כ"כ הזיקן הצרעה מלמטה למעלה בעיניהם ע"י זריקתן וכן (מלמעלה הזיקתן) מלמטה ע"י סירוס וקרי העינים פרי ממעל כי העין הוא עיקר פרי מעלליו הרע כמ"ש עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה הן וק"ל: כדרך

שחלוקים כאן כך כו'. תלאן הכתוב זה בזה דכמו שבאבני אפוד שני החלוקות היו לזכרון לטובה כמפורש בקרא כל אלו ב' החלוקות גם אותן שעמדו על הקללה לזכרון לברכה תיהפך וק"ל: שנית

כתולדותם ולא ראשונה כו'. ורש"י בחומש לא דק שפירש כתולדותם כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי ויהודה דן כו' ולא פי' דיהודה מוקדם דתולדותם לא קאי רק אשני' מיהו נראה דגם לפי שמעתין כתולדותם קאי נמי אראשונה לגבי חמשה האחרים אלא מדנסמך כתולדותם לשני' גמרינן דראשונה לאו כולה כתולדותם דיהודה מוקדם אבל רש"י בחומש דחשיב יהודה ברביעי כתולדתו הוא סותר הברייתא דהכא וק"ל: ע"ב

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים כו'. גם שלא נזכר שם לוי מ"מ י"ב הוו שם דיוסף נחלק לשנים אפרים ומנשה אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כו' יהיה יוסף באחרונה כפי' רש"י הגם שלא נזכר בסדר ההוא בקרא שם יוסף כלל דלא חשיב שם אלא י"א בני יעקב הבאים מצרימה מ"מ נזכר אח"כ לכללו אתם כדכתיב ויוסף היה במצרים ומזה הטעם גם שהיה יוסף גדול באחיו נכתב באפוד באחרונה למעלתו וגדולתו שלא היה בכלל באי מצרים כי כבר נתגדל במצרים טרם בואם ואז בבואם נעשה מטתו של יעקב שלימה עם יוסף שהיה שם וק"ל: ולא

כשמות שקרא להן משה ראובן ולא ראובני כו'. לא נמצא במקרא בתורה בפרשת פנחס אלא גבי ראובן ושמעון ראובני שמעוני אבל בדן וגד לא נאמר שם הגדי הדני אלא בנביאים נמצא וצ"ל דלאו דוקא שקרא להן משה וק"ל: חציו

של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל כו'. וכתבו התוס' דבירושלמי איתא בהיפך מלמד שמועטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל כו'. וכתבו דהירושלמי מיושב יותר והיינו משום דוהחציו בהר עיבל בה' משמע שהוא המבורר והוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי כו' ע"ש אבל המקראות בפרטן של השבטים אינן מוכח כן אלא דאותן ו' שבטים שבהר גריזים היו יותר ט' אלף בערך ודוחק לומר שמן הלוים עמדו למטה ט' אלפים או יותר כמ"ש התוס' דמשמע לקמן דלא עמדו למטה אלא זקני כהונה ולויה אבל לתלמודינו דאותן דהר גריזים מרובין ניחא כוליה בפשטיה והא דכתיב והחציו בה' גבי הר עיבל לאו משום דהוא מבורר ברוב גברי כמ"ש התוס' אלא דה"פ שהוא מבורר בחציין של שבטים שאותן ו' שבטים שבהר עיבל עמדו כלם שם אבל חציו של הר גריזים לא עמדו כלם שם שהרי מלוים עמדו הרבה מהם למטה. וז"ש אע"פ

שלוי למטה מאותן של הר גריזים ולכך נאמר באותן של הר עיבל והחציו בה' שהוא מבורר יותר בחציו של שבטים שעמדו כלם שם מ"מ שבהר גריזים מרובין כדמסיק שבני יוסף עמהם שנאמר וידברו בני יוסף את יהושע גו' ומיהו ק"ק ל"ל לאתויי קרא דיהושע משום דבני יוסף המרובים עמהם הא בפרטן של הר גריזים מפורש בתורה שהן מרובים תשעה אלפים בערך ונראה לפרש דמשמע ליה מהאי קרא דספר יהושע דנתרבו ונתגדלו בני יוסף באותה שנה להיות הרבה מהם יותר מבני כ' דהיינו ממנין אחרון שבפרשת פנחס עד אחר העברת הירדן דאל"כ מאי קאמרי בני יוסף ואני עם רב שהרי בפרטן לא היו יותר מבני יהודה רק בערך ח' אלפים ולהכי מייתי מהאי קרא דאף אם נאמר שעמדו למטה כט' אלפים מבני לוי מ"מ שבהר גריזים מרובין ע"י בני יוסף שנתרבו ודאי באותה שנה כדכתיב ואני עם רב גו' ודו"ק: עלה

לך היערה א"ל לכו והחבאו אתכם כו'. מפורש פרק י"נ: אל

תקרי עלי עין כו'. פרק הפועלים: והבא

בנימין שלם כדכתיב ואביו קרא לו בנימין כו'. דגבי קריאת אביו דודאי איכא טעם בקריאתו כך כמו בכל בניו וכמו שפרש"י בן ימין בן שנולד בדרום או ימין מלשון חוזק כמו שפי' הרמב"ן הוצרך לכתוב ימין ביו"ד לידע טעם קריאת אביו כך אבל בכל התורה היכא דקראו לא איצטריך לאשמועינן טעם קריאתו וכיון שהיו"ד נחה לא דק למכתבה ודו"ק: יוסף

שקידש ש"ש בסתר כו' מאי היא דכתיב כו' מלמד ששניהם לדבר עבירה כו'. לכאורה הוא ראיה לסתור וי"ל דאם לא היה מתכוין הוא כשבא לבית ג"כ דבר עבירה אפשר שמיראת אדוניו פירש גם אז כמ"ש לעיל הן אדוני לא ידע אתי גו' ולא חשך ממני מאומה כ"א אותך גו' ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע גו' דאין זה קידוש השם אלא מיראת אדוניו שמא ירגישו בדבר הזה אנשי הבית אבל הכא כתיב ויהי כהיום הזה גו' ואין איש גו' שלא היה לו יראה מאנשי בני בית כדלקמן אותו היום יום כו' דאשמועינן קרא דביאתו לבית היה גם כן לדבר עבירה ביום הזה ושוב כשפירש אח"כ ה"ז קידוש השם בסתר והתוס' שכתבו משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא גו' ע"ש היינו למ"ד לקמן לעשות צרכיו נכנס שלא הביא תחלת המקרא אבל הכא לא הוצרכו לפרש כן אלא מתחלת המקרא ויהי כהיום הזה גו'. דריש ליה כמו שכתבנו ועי"ל למ"ד לעשות צרכיו נכנס מדלא כתיב לעשות מלאכה וכתיב מלאכתו דייק ליה לעשות צרכיו ולא מלאכת אדוניו ומ"ד מלאכתו ממש מפרש לה מלאכתו המיוחדת לו כעין לעיין בפנקסו כמפורש בתנחומא ע"ש: ואין

איש גו' אפשר בית גדול כו' אותו היום יום אידם כו'. ורש"י בחומש קמפיק זה הדרוש מרישא דקרא ויהי כהיום הזה כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד כו' ע"ש ולא ידענא למה הניח דברי התלמוד דלא מפיק ליה הכא אלא מסיפא דקרא ואין איש גו' אפשר בית גדול כו' ויש ליישב פרש"י בחומש ע"פ התנחומא דדריש שם ר"י אין איש גו' שבקש עצמו כו' ודריש נמי ר"י גופיה הא דיום אידם כו' והיינו מרישא דקרא ויהי כהיום הזה גו' גם מה שפירש שם יום מיוחד יום צחוק כו' הוא ע"פ התנחומא ע"ש: באותה

שעה באתה דיוקנו של אביו כו'. ועיין בתוספות בשם ר"מ דרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית הא חלק מאנשי בית היה שם והיינו דמות דיוקנו כו' ומדכתיב בבית משמע בבית לא ע"כ תוכן דבריו ופי' בבית לא אבל בחלון היה וע"כ האי דיוקא לא קאי אאנשי בית כמשמעות הכתוב דהנהו ודאי בחלון נמי לא הוו דהלכו לבית עבודת כוכבים אלא דקאי אאיש אחר שלא מאנשי בית ואולי שרמזו בדמות דיוקנו והוא צורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד נראית לו בחלון ושער השמים ולזה כתב מידי אביר יעקב ובמדרש כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה כו' ע"כ וק"ל: א"ל

יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני כו'. סמיך אדרשה דלקמן משם רועה אבן גו' והוא מבואר שנכתב שמותם במקום קדוש על אבני אפוד בבגדי קודש שיהיה שמם לזכרון לקדושה והוא בגדר ערוה כדאמרי' כל מקום שיש גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וז"ש רצונך

שימחה שמך מביניהם. בגדר ערוה ותקרא רועה זונות יאבד הון כו' ופרש"י שם טוב שהוא יקר מכל הון עכ"ל ויש לפרשו כפשטיה יאבד הון היינו האבן האפוד שהיה שוה הון רב כדאמרינן פ"ב דעבודת כוכבים. וקאמר מיד

ותשב באיתן קשתו כו' ששבה קשתו לאיתנו כו'. עי' פרש"י ועוד י"ל מלשון קישוי ערוה וכן נראה מלשון ב"ר. וקאמר ויפוזו

זרועי ידיו גו' ויצא ש"ז מבין כו'. עי' פירש"י ועוד י"ל יפוזו מלשון פיזור חסר הרי"ש וזרועו מלשון זרע וכ"ה לשון ב"ר ויפוזו זרועי ידיו אר"י נתפזר זרעו ויצא לו דרך צפורניו ומידיו לשון רבים קאמר דנעץ ידיו בקרקע וכ"ה לשון תנחומא נעץ עשר אצבעותיו בקרקע כו' ודקדק לומר מבין צפורני ידיו כו' משום דודאי היה יוסף נזהר מליגע ידיו באמה כדאמרינן בפרק כל היד ומיהו משום בעול ש"ז נענש שלא יצאו ממנו י"ב שבטים כדלקמן. ואמר משם

זכה ונעשה כו'. דגם לזה זכה תחת שא"ל אביו שלא יהיה נקרא רועה זונות גו' וקיבל דבריו זכה להיות רועה לכלכל את אביו וביתו במצרים וק"ל: ראוי

היה יוסף לצאת כו' שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף גו' דלפי פשוטו כמו אלה תולדות נח שם חם ויפת ה"ל למיכתב נמי הכא אלה תולדות יעקב ראובן כו' כסדר תולדותן וכ"ה בב"ר לא הוי צריך למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן כו' ולכך דריש ליה הכא אלה תולדות במספר דהיינו י"ב שהיו ליעקב ראוים לצאת מיוסף ולפי שהוא היה עיקר תולדותיו שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וזיו איקונין היה דומה לאביו כדמפורש הכל בב"ר ולזה משפחתו ממנו עשרה בנים בהוצאות ש"ז נתנו לאחיו בנימין שהיה ג"כ בן רחל ויש לשאול אם אלו י' בנים שהוליד בנימין היו תחת הפחת של יוסף תולדות עצמו היכן הלכו דמסתמא בנימין נמי היה ראוי להעמיד תולדות ויש לפרש לא שכל אלו עשרה נולדו לבנימין תחת הפחת של יוסף אלא דקאמר דלכך נולדו לו כ"כ בנים עשרה שלא נולדו לאחד מן השבטים כדי למלאות הפחת של יוסף ושיהיו י"ב בנים מבני רחל כמו שהיו ראוים לצאת מיוסף ולכך נקראו על שם יוסף כמו שני בניו אפרים ומנשה נקראו על שם שביו כמ"ש כי נשני אלהים גו' וכי הפרני אלהים בארץ עניי גו' כך נקראו אלו י' בני בנימין ע"ש שביו של יוסף ומהטעם כי שמות הרבה מהשבטים טעמם מפורש בכתוב ראו חז"ל לתת במדרשות טעם גם בשאר שמות כדאמרי' בפ"ק דברכות מנלן דשמא גרים דכתיב אשר שם שמות בארץ גו' והשמיט הכא לפרש שם מופים משום דבפרשת פנחס קראו שפופם וע"פ התנחומא פירש"י טעם לשם מופים ע"ש וכן לשם שפופם פירש"י בפרשת פנחס ע"ש שהיה שפוף בין האומות ודו"ק: עבד

שלקחו רבו כו'. דאיתא במדרש שהיה כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים כפירש"י בפסוק נער עבד עברי. והיתה תשובת פרעה גנוני

מלכות אני רואה בו. כלומר שאני רואה בחכמתו ותוארו שאין זה מן יחוסי עבדים אלא מבני מלכים ושלא כדין נמכר לעבד כמ"ש כי גנב גנבתי מארץ גו'. וכן שא"ל א"כ

יהא יודע בע' לשון כו'. היה בנימוסיהם וכדאמרינן בסנהדריך דלא העמידו אלא היודע בע' לשון. ואמר בא

גבריאל ולימדו כו'. הוסיף לו אות אחת משמו כו' שנאמר עדות ביהוסף גו'. איתא במדרשים רמז בהאי קרא שמתחיל בע' ומסיים בע' והא ודאי הא דזכה יוסף לתוספות ה' היה בעבור שקידש ש"ש בסתר כדלעיל אלא דהכא קאמר ע"י שקידש שם שמים בסתר וכבש יצרו זכה בשעה הצריכה לו להוסיף לו ה' משמו של הקב"ה כדי שידע בע' לשון ושעל ידי זה יעלה לגדולה ולולי שכבש יצרו באשת פוטיפר לא היה זוכה לכל זה ופי' הכתוב כך הוא עדות ביהוסף גו' שם של י"ה שהוא עדות לישראל בגדר ערוה כמ"ש שבטי יה עדות לישראל גו' נתקיים ביוסף שנתוסף לו ה' ביהוסף שמו הוא שם י"ה ועי"ז זכה בצאתו מושל על מצרים כי גם שפת לא ידעתי אשמע ויש בזה רמז בתורה שאמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו דהיינו כח מלאכי שמים כמ"ש עושה מלאכיו רוחות גו' או אות ה' משמו של הקב"ה הוא רוח אלהים ואמר ע"ז אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת גו' דהיינו ע' לשון אין נבון גו' ועל פיך ישק גו'. ואמר למחר

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---