מהר"ם שיף/כתובות/לה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בתד"ה מאי לאו כו' ע"כ היינו דין אסון מ"מ כו'. והכי פירושו אם יהיה דין אסון דהיינו מיתה והתראה ונתת נפש כו' ואם לא יהיה אסון ממש אף דאתרו בי' יענש בדמי ולדות ומינה דייק רב שישא ברי' דרב אידי לעיל דחובל בחבירו משלם ולא לקי דמותרה לדבר חמור כו' [ומיושב קושית מהרש"א]. ומ"מ נידוק נמי מיני' דדוקא שאין כאן אסון כלל הא אילו היה כאן אסון פטור אף דלא אתרו. וכן אם פירושו אם לא יהיה דין אסון דהיינו מיתה והתראה רק התראה לחוד או מיתה לחוד מינה דייק דחייבי מיתות שוגגין חייבין לשלם כי תיכף שאין כאן דין אסון חייבין לשלם דמי ולדות ודו"ק:
בא"ד היינו ממון. אע"ג דס"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין וא"כ אף בלא נתכוין לאשה רק לחבירו מ"מ מיפטר י"ל דס"ל כרבי דאמר נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב בתשלומין ודריש ונתת נפש תחת נפש ממון וכיון דאף באתרו ליכא מיתה להכי חייב ממון דדוקא בנתכוין לו דבאתרו בו חייב מיתה פטור אף בלא אתרו דהיינו בנתכוין לאשה גופא פטור אף בלא אתרו ועיין בסמוך. או אפשר לפרש כמו שכתבו התוס' אח"כ בתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי דוקא בהא דלא חלקת בלא נתכוין כו' דהיינו לענין דמי הנהרג עצמו אבל לענין ממון אחר ס"ל כתנא דבי חזקיה וה"נ חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר ס"ל לר"ל דפטור אבל אותו ממון חייב. ולפי"ז ר"י דמוקי למתני' בלא אתרו וקתני סיפא בחייבי מיתות פטור דאיירי ע"כ נמי בלא אתרו דומיא דרישא [ובחייבי מיתות שוגגין מודה ר"י כבמסקנא] צ"ל דמיקרי ממון אחר כיון דלא הוי דמי הנערה כמו התם דמי האשה דאלו הוי אותו ממון הא ס"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין דהיינו לא נתכוין (ח) גם מדקאמר ואזדו לטעמייהו משמע דהכא נמי ממון אחר דומיא דפלוגתייהו [דקאמרי חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר דהיינו ממון אחר] מיהו בזה י"ל דמ"מ מקרי אזדו לטעמייהו דכי היכי דר"ל לא מחלק בממון אחר בין התרו ללא התרו ה"נ באותו ממון ור"י כי היכי דמחלק התם מחלק נמי הכא. ובסמוך ע"ב בתד"ה מתני' כמאן כו' קרי לקנס דמתני' ממונא דהאי מלתא גופי' כו' ע"ש. ובאמת קנס דמתני' איכא לדמויי הכי והכי דלא הוי כלא נתכוין דס"ס נתכוין לאשה הלזו ולא הוי ממון אחר כדמי ולדות וקרע שיראין גם לא דמי האשה ממש ולאשר התוס' בסמוך קרו אותו ממון אם כן צ"ל כתירוצי הראשון שכתבתי (ט) ולפי"ז בסמוך למסקנא נשאר אם אינו ענין להכאה כו' תנהו ענין להכאה שאין בה שוה פרוטה וקרע שיראין דידיה אבל בהכאה שיש בה שוה פרוטה וקרע שיראין חייב אף על השיראין כיון דליכא מלקות אף באתרו חייב על השיראין כמו לר"ל דמשלם ממון האשה אף בדאיכא אסון ממש אע"ג דס"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין אף מאותו ממון דלא חלקת וק"ל. ולפי"ז קשה בסמוך בתוס' בד"ה רבה אמר כו' וא"ת ור"י אמאי לא דריש כו' וי"ל דסבר כאידך תנאי כו' תמוה לי מאי קשה דלמא אדרבא ס"ל כאותו מ"ד [דיליף ממכה מכה חובל בחבירו לתשלומין] וא"כ איצטריך להכאה שיש בו שוה פרוטה וכמ"ש בסמוך ד"ה אם אינו ענין כו' [והוא בר תשלומין וכקושית הגמ'] ואם היינו אומרים דלמסקנא נייד מאם אינו ענין וכמ"ש מהרש"ל באמת מעצמו שלא באונס והכרח כלל היה מקום לישב זה ודו"ק. אבל לפי מ"ש [דמוכרח כתי' ראשון וא"כ איצטריך לאם אינו ענין] וכן הוא האמת בלא"ה דהיאך נפרש כן יעשה לו דאיירי במלקות איש בו שו"פ ואם נפרשו ממון [דחבלה] היאך שייך לא חלקת וק"ל:
בתד"ה ומי איכא למ"ד כו' דלענין ממון אחר אית להו לכולהו כו'. ולפי"ז לרבנן אם יהיה אסון דין אסון ואם לא יהיה אסון אסון ממש (כו' בסמוך) [כדבסמוך] לתנא דבי (מנשה) [חזקיה]:
בא"ד דלענין ממון אחר כבר תנא כו' בין שוגג בין מזיד. וכ"ש בין מתכוין לשאינו מתכוון [כן הוא בתוס'] בסוף ב"ק וסנהדרין ע"ש:
בא"ד ולתנא דבי חזקיה פטור ממיתה ומממון דממון פטור כדקאמר לא חילקת כו' ומיתה פטור דאי חייב מה שייך לא חילקת כו'. מ"ש מתכוין ואינו מתכוין הא בתרוייהו חייב מיתה ופשיטא דפטור מממון וכן איתא שם בגמ' מפורש כל זה:
בא"ד אבל קשה לר"י כו' אבל למאן דלית ליה היקישא מאי עביד בי' כו'. (י):
בא"ד אלא אליבא דר"א כו'. מ"מ אכתי תיקשי [נמי] לחזקיה אליבא דר"א. ועיין לשון תוס' בסנהדרין וק"ל. ומ"מ לישנא דומי איכא למ"ד לא מתיישב שפיר ובפרט לפירוש הרשב"א ודו"ק:
בתד"ה אף מכה אדס כו'. בג' עניני ממון איירי תנא דבי חזקיה בין שוגג למזיד היינו ממון אחר בהדי מיתה דילפינן מאם לא יהיה אסון יענש בדמי ולדות הא אם יהיה אסון לא יענש רק לא שמעינן מיניה רק מזיד דיש לפרשו אם לא יהיה דין אסון אי לאו היקישא דתנא דבי חזקיה דלא חילקת בין שוגג למזיד ובין מתכוין לאינו מתכוין להרוג זה רק חבירו דהיינו דמי נהרג עצמו דילפי' מעליו אם כופר יושת עליו עליו ולא על האדם דדוקא אם שור יסקל בעלים משלמין דמי הנהרג אבל באדם ההורג לא מיחייב בדמי הנהרג וילפינן אח"כ מהיקישא דלא תחלק בין מתכוין כו' כי היכא דאורי לן במתכוין דפטור מדמי הנהרג ה"נ באינו מתכוין ובין דרך עליי' כו' דהיינו דלא תשקול מיניה ממונא ותפטרי' [דסד"א ה"מ] היכא דהרגו במזיד דרך עליי' דכוותיה בשוגג [לא] ניתן לכפרת גלות כדלקמן דף ל"ח ויליף מהיקישא דלא תחלוק כו' ואיצטריכו ג' קראי לפטור במזיד ואח"כ ילפינן מהקישא דחזקיה שלא תחלוק ע"כ לפטור וק"ל:
בתד"ה רבא אמר אתיא מכה מכה כו'. וסוגיא דלקמן כרבא ודלא כאביי כו'. דלאביי דילפינן גזירה שוה מחייבי מיתות לא צריך כדי רשעתו למלקות וממון רק לא יהיה אסון למיתה וממון וילפינן מיניה מלקות בגז"ש אבל רבא איצטריך עכ"פ למלקות וממון ואח"כ ילפינן בהיקש דמכה מכה שלא תחלוק אף בחייבי מלקות שוגגין ואי לאו כדי רשעתו ה"א היקישא לחיובא וק"ל:
בתד"ה וכתיב כו' לכדתנא דבי חזקיה כו'. והא דפריך מאי חזית וכו' דלמא משום דמכה אדם איצטריך להיקישא דחזקיה עיין בחידושי ב"ק ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |