מהר"ם חלאווה/פסחים/מה/א

מהר"ם חלאווה פסחים מה א

דף מ"ה ע"א

עד שיבלע בבשרה יקדש להיות כמוה פירש"י ז"ל כגון בחולין ושלמים שנבלעו מחטאת ויאכל כחמור שבה באות' חתיכ' וכפר"ח ז"ל בחמור שבהן כגון שלמים שנבלעו בחטאת ביום שני להן ונפסלין לאור שלישי וחטאת נפסלת עד הבוקר. ונאכלת כחמור שבהן דהיינו לפנים מן הקלעין לזכרי כהונה ולאותו יום בלבד וכולהו איתנייהו ובודאי להיתר מצטרף לאיסור אתא דאי לטעם כעיקר לא אתיא דהכא ממשו של בשר אית ביה על כרחין. ולכזית בכדי א"פ נמי לא אתיא דהא בכזית מן החתיכה מחייב והא לית בה כזית איסור אלא ודאי להיתר מצטרף לאיסור אתא ומינה נמי דאפי' באיסור כל דהו נמי דהא לא ידעי' כמה בלעה. ואע"ג דמין במינו הוא כבר כתבנו דבקדשי' מין במינו שנתבשל אמרי' היתר מצטרף לאיסור. והא דתנן רקיק שנגע ברקיק וכן חתיכה שנגעה בחתיכ' לא כל הרקיק ולא כל החתיכה אסורה אלא מקום מגע. היינו טעמא דכיון שאין בו רוטב אינו מבליע אלא במקום מגעו. אבל אי אכיל מקום מגעו הכי נמי דהיתר מצטרף לאיסור אי אכיל בין שניהן כזית ויש בו טעם האיסור. ומה שקשה מזה על ההיא דרבא דפ' גיד הנשה הא פרישנא לה ה"ג ורבנן דלית להו היתר מצטרף לאיסור בכל התורה כולה לילף מחטאת הנהו מצרך צריכי ור' עקיבא למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת נזיר לא אתו מיניה כו' ולעולם ליכא מאן דיליף טעם כעיקר מחטאת ולא אפשר נמי כדפרישתי:

מעתה נשאר לנו כל תערובות שיש בו כזית חמץ בכדי אכילת פרס ביעורו דאורייתא. כל שהוא פחות מכן או נוקשה בין בעין בין ע"י תערובות מתבער מדרבנן. בד"א בחמץ בעין אבל חטה הנמצאת בתבשיל היא מתבערת והתבשיל מותר לשהותו לאחר הפסח ובד"א בחמץ ראוי אבל כל שנפסל כגון דבק הספרים שנתיבש קודם הפסח מותר להשהותו כדבעינן למכתב. ואם אכלו כל שהוא חמץ דגן גמור בעין או כזית בכדא"פ לוקה וחייב כרת. אבל עירב בפחות מכן או נוקש' בעין או בתערובת בנותן טעם איסור דאורייתא ואין בו מלקות משהו אסור דרבנן. ודיני טעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור וכזית בכא"פ והיוצא מהן כבר נתבאר ואין צריך לשנות. ותו לא מידי:

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקו' שאין עשוי לחזק אבל במקום העשוי לחזק אינו עובר מכלל דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער. ולאידך לישנא אמרינן דבמקום שאין עשוי לחזק אפילו פחות מכזית חייב לבער. ומדקאמר חייב לבער משמע דחייב מדאורייתא ואע"ג דפחות מכזית הוא דילמא מדמי' השבתה לאכילה מה אכילה קיימ"ל חצי שיעור אסור מן התורה אף השבתה נמי. מיהו איסור' הוא דאיכא אבל מלקות ליכא דלא עדיפא השבתה מאכיל' והא דקתני בברייתא חוצץ ועובר פי' מתבער וכדאמרי' לעיל (ח"י). ופירש"י ז"ל מקום העשוי לחזק בשולי העריבה שצריך לחזקו ולהדקו כדי שלא יצאו המים דרך שם. ומקום שאין עשוי לחזק אפי' בדפנות. וללישנא קמא כזית בשוליים אינו חייב לבער בדפנות חייב לבער פחות מכזית אפי' בדפנות אינו חייב לבער. וללישנא בתרא כזית בכל מקום מבער פחות מכזית בשוליים אינו מבער בדפנו' מבער. ואמרי' קשיין אהדדי ולאו לאקשויי ברייתא אברייתא קאמר הכי דהא תנאי נינהו כדאשכחן בכוליה תלמודא אלא הכי קאמר כיון דאקשיין אהדדי כמאן מינייהו עבדי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף