מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
היכן אומרים היתר מצטרף לאיסור ומנין?
לרבי עקיבא - רק בנזיר (משרת) וחטאת (כל אשר יגע בבשרה יקדש) [ולרבי אליעזר אף בחמץ ושאור ("כל")]. לחכמים - רק בקדשים (חטאת - כל אשר יגע בבשרה יקדש ולומדים לכל הקדשים).
היכן אומרים טעם כעיקר ומנין?
לחכמים - נזיר מדכתיב משרת ולומדים משם לכל התורה. לרבי עקיבא - מגיעולי נכרים ולומדים משם לכל התורה. לחכמים דרבי אליעזר דכותח הבבלי - טעם אינו כעיקר אלא מדרבנן (משרת - להיתר מצטרף לאיסור. וגיעולי נכרים - חידוש הוא).
מחרצנים עד זג, לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה, מה החידוש לדעת ר"ע שהיתר מצטרף לאיסור?
שאף כשאוכלם בזה אחר זה ולא בבת אחת מצטרפים.
בצד בסדקי עריבה, בברייתא אחת מבואר שהחילוק בין כזית לפחות מכזית הוא במקום שבא לחזק ובברייתא שניה מבואר שהוא במקום שלא בא לחזק, כיצד ניישב הסתירה (3)?
1. סמי קילתא מקמי חמירתא. 2. מחלוקת תנאים (דחייה: כזית מצאנו מחלוקת לגבי כופת שאור שייחדה לישיבה, אך לא מצאנו מחלוקת בפחות מכזית) 3. בשוליים המחזיקות מים בטל אף בכזית, בדפנות המחזיקות הבצד בעת הלישה תלוי אם כזית או פחות מכזית, בשפת הכלי אף מצידו הפנימי אף בפחות מכזית לא בטל.
מה דין 2 חצאי זיתים, בעריבה, בקרקע בית, בבית ועלייה, בית ואכסדרה ו2 בתים זה לפנים מזה?
בעריבה אין מצטרפין אלא אם יש חוט של בצק ביניהן שכשנוטלים את החוט ניטלים עמו. בבית מצטרפים שפעמים מצטרפים כשמכבד הבית. בשאר הדוגמאות - ספק שלא נפשט (בית ועלייה מסתבר שלא מצטרף, בית ואכסדרה מסתבר שכן, 2 בתים - ספק אמצעי).
מה דין פת שעיפשה אך עדיין ראויה לאכילת כלב לענין פסח ולענין טומאה?
לדעת רבי נתן אינה מטמאה ואינה נשרפת בפסח ולדעת חכמים מטמאה ונשרפת.
מה דין קמח שניתן לעריבת העבדנין?
אם הניח שם שלשה ימים אינו חייב לבער, ובהניח עורות דעת רבי נתן שאף אם הניח שעה אחת אינו חייב לבער, וכן הלכה.
מעבר לתחילת הדף