מהר"ם חלאווה/פסחים/מה/ב

מהר"ם חלאווה פסחים מה ב

דף מ"ה ע"ב

סמי קילתא מקמי חמירתא. ורב יוסף אוקי תרתי ברייתא כתנאי חמירתא כת"ק דאמר דפת שעפשה אעפ"י שאין דעתו לאוכלה חייב לבער כיון שראויה ובשלא נפסלה מלאכול לכלב. אלמא כזית לעולם חייב לבער. וקילתא כר' שמעון בן אלעזר דקא פטר בפת שאור שיחדה לישיבה אלמא אפי' כזית בטל כל שאין דעתו לאכלה. ואתקיף אביי תירצת כזית דחזי' דפליגי ביה אבל פחות מכזית מאי תירצת ביה כלומר דבשלמא לר' שמעון כיון דאשכחן ליה בכזי' דמבטל כל שאין דעתו לאכלה ה"נ משמע דפחות מכזית אפילו דעתיה עליה בטיל משום דלא חשיב כלל וכדדייקי' עלה דמתני' אלא לת"ק דוקא בכזית שמעינן ליה דמחייב בכל מקום אלא בפחות מכזית מנא לן דמחייב כשדעתו עליו וכי תימא דדייקי' בה כמתני' הא ליתא דהא קתני מפני שראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות משמע דתלי טעמיה בראויה הא כל שאינה ראיה כלל כלל לא מחייב ופחות מכזית אינו ראוי (ח"י) ואוקי אביי תרתי בריית' כר"ש ולא קשיא כאן במקום לישה כאן שלא במקו' לישה. ופירש"י ז"ל דבמקום העשוי לחזק דתרתי ברייתא לא דמו אהדדי דקמייתא קרי עשוי לחזק שוליים ושרי בהו אפי' כזית ושאין עשוי לחזק דפנות ושרי בהו פחות מכזית הואיל ומקום לישה הוא. ובשיפתא דאגנא לא איירי כלל ובריית' קרי עשוי לחזק דפנות הואיל ומקום לישה הוא ושרי בהו פחות מכזית כקמייתא ושאין עשוי לחזק שיפתא דאגנא ולא שרי בה אפי' פחות מכזית כיון דלאו מקום לישה הוא ובשוליים לא איירי כלל ואשתכח דלא פליגי אהדדי:

ורב נחמן אמר שמואל אתא לאשמועינן דשני חצאין זתים וחוט של בצק בניהם אם אוחז בחוט ונטלין עמו דהיינו אוחז בקטן וגדול עולה עמו דינו בכזית וללישנא דסמי קילתא בכל מקום בעריבה חייב לבער ולר' שמעון בכל מקום חוץ משוליים חייב לבער אבל שני חצאי זתים שאין חוט של בצק ביניהם דינו בפחות מכזית:

ואמר עולא לא אמרן דדיגן בפחות מכזית אלא בעריבה אבל בבית כל שהן כשני חצאי זתים חייב לבער דזמנין דמכנסי ונפלי אהדדי והוי כזית עיסה במקום אחד כדכתיבנא בפ' קמא. והדר מבעיא לן בית ועליה מהי וכו' וא"ת והא לכולי עלמא בעריבה כל שאינו במקום לישה אפי' בפחות מכזית אחד חייב לבער ואלו הכא בבית בעינן שני חצאי זתים ומשום טעמא דמכנשי אבל בחצי זית אחד משמע דלא.. א"ל שאני עריבה שהחמץ עומד במקומו ולא מאיס הלכך אפי' פחות מכזית חייב אבל בית דמלכלך ומאיס לא וכן לאידך גיסא שני חצאי זתים בעריבה דינן כחצי זית משום דלא מכנשי אבל בית דמכנשי דינן בכזית. כך היא שיטת השמועה לפירושו של רש"י ז"ל:

ולענין פסק הלכה הרב אלפסי ז"ל פסק כלישנ' בתר' ולחומרא כדאמרינן סמי קילת' מקמי חמירת' והדין עמו דסתמא דמתני' הכי מכרעא טפי דקתני בצק שבסדיקי עריבה ומדקתני בסדיקי משמע דעשוי לחזק הוא ואפי"ה קתני דכזית חייב ולא הביא בהלכותיו הא דעולא דמחלק בין בית ועליה ולא דרב נחמן דשני חצאי זתים.ושמא דרב נחמן לא אצטריך דתליא בההיא דאוחז בקטן וגדול עולה עמו. ודעולא נמי הא קתני מתני' עריבה דמשמע דהא בבית קאי על דיניה דכזית חשיב ואפילו בשני מקומות דכיון דלא הוי בסדקין מה לי מקום אחד מה לי בשני מקומות אבל פחות מכזית לא קא חשיב. והר"ז ז"ל פסק כתירוציה דאביי דאוקמינהו תרוייהו כר' שמעון משום דחזי' לרב אשי דמפרש למילתי' אליבא דההוא תירוצה. מיהו בכזית ליתא לדר"ש דהא איפסקא הילכתא אין הלכה כר"ש בכפת שאור אבל בשאר דבריו קיימ"ל כוותיה והיינו דפחות מכזית בין בשוליה בין בדפנותיה אינו חייב לבער. וזה תימא דכיון דתליא דר' שמעון בההיא דכפת שאור וההיא אידחיא משמע דכל מיליה אידחו אבל הרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל פי' מקום העשוי לחזק כל מקום שמחזק ומדבק העריבה בין בפנים בין מבחוץ ולא מפליג בין שולים למקום אחר ומקום לישה לחומרא דכל שהוא במקום לישה מוד' ר"ש דאפי' עשוי לחזק חייב לבער משום דמתבער עם העיס' הא שלא במקום לישה אפי' כזית אינו חייב לבער ובמקו' לישה פחות מכזית אינו חייב לבער. ופסק כתירוציה דאביי לגמרי. וזה אינו נכון דהא דר' שמעון כבר אידחי לה כדאמרן אבל פירושו נכון ואפשר שלזה נתכוין הרב אלפסי ז"ל שסתם את דבריו. הלכך כזית בכל מקו' חייב לבער פחות מכזית אם עשוי לחזק בכל מקום אינו חייב לבער. אין עשוי לחזק בכל מקום חייב לבער במה ד"א בעריבה אבל בבית פחות מכזית לבד אין חייב לבער ב' חצאי זתים חייב לבער (ח"י):

הפת שעפשה ונפסלה מאכילת אדם ועדיין הכלב יכול לאוכלה חייב לבער הא אם נפסלה מלאכול לכלב עפרא בעלמא היא ואינו חייב לבער ותניא נמי בתוספתא הקילור והאיספילנית והרטיי' שנתן לתוכן קמח אין צריך לבער מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער ולא שנא החמיצה ולבסוף נסרחה לא שנא נסרח' ולבסוף החמיצה כל שנסרחה קודם הפסח א"צ לבער. והא דגרסי' בירושלמי הדא דתימא בשנסרחה ולבסוף החמיצה אבל החמיצה ולבסוף נסרחה צריך לבער היינו בשנסרחה תוך הפסח אבל קודם לכן מותר כדקיימ"ל חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו לאחר זמנו וכן כ' הר"מ במז"ל. וה"ה בנפסלה. ורבינו האי ז"ל כתב בזה הצרי שמערבין בו חמץ יבש שחוק עם בשר אפעה שמותר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף