מהר"ם חלאווה/פסחים/כג/א

מהר"ם חלאווה פסחים כג א

דף כ"ג ע"א

ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע כ' רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים וליכא למימר הכי גבי לולב דכתיב ולקחתם לכם לא כת"ק ולא כר' יהודה דכל היכא דאיכא למדרש לכם שלכם יהא דרשי' דהוא ממשמעותיה דקרא ובאיסורין דרשינן שלכם יהא להיתר הנאה כל דאפשר ובמצות עשה דרשינן משלכם והכי נמי גבי לולב:

ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. וא"ת ומאי קושיא והא אמר רב יוסף התם אין מערבין אלא לדבר מצוה ואסיקנא התם מצות לאו ליהנות נתנו וא"כ אין כאן הנאה ושמא הכא אליבא דמאן דאמר מערבין לדבר הרשות קא מקשה וכל הני לא קשין אמאי לא עביד מנייהו ר' אבהו בנין אב. דההיא דלעיל דנבלה מפרשא טפי וכדכתיבנא:

צידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו מינין טמאי' מותרין למוכרן דוקא נזדמנו אבל לכתחלה לא כדאסיק' הכא ובמסכת שביעית תנן כל דבר האסור מן התורה אסור לעשות בו סחורה. ופריך עלה בירושלמי והרי חמור וגמל למלאכות הם גדלים. כלומר ולא אסרו אלא במידי דאכילה הלכך לצודן בכונה להן או לקנותם להשתכר ולחזור למוכרן אסור בכל איסורי תורה העומדי' לאכילה אלא א"כ פירש מצודה למינין טהורין ועלו בה מינים טמאים או אם גבאן בחובו דלא אסרו אלא ביין נסך האסור בהנאה וכן דוקא באיסורי תורה אבל איסורי דרבנן מותר לעשות סחורה לכתחילה וכן להשתכר בסרסוריא או בשכירות בהמה להוליך וכיוצא בו מותר אפילו באיסורי תורה כיון דלא אשכחן איסור אלא בשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך וטעמא משום דאסור בהנאה וכי תימא א"כ למה אמרו בפ' מרובה ארור אדם שיגדל חזיר בתוך ביתו והא מדאורייתא אסור א"ל דאתא למיסר גידול אפילו נזדמן לו וכדאמרינן בגר שנתגייר מוכרן על יד על יד אבל לא מגדלן. אי נמי להוסיף עליו ברכה (ח"י):

והרי חמץ דרחמנא אמר לא יאכל חמץ. על כרחין לר' אבהו בלחוד קא מקשה דאי לחזקיה אכתי מאי קא משני משום דכתיב לך לכתוב רחמנא לא יאכל ולא לכתוב לך אלא דר' יוסי הגלילי כדר' אבהו אית לי' וכדאמרינן בסמוך ואפילו הוה כתיב לא יאכל הוה צריך לך. וכי תימא אדמקשה ליה מדר' יוסי לסייעו מדרבנן א"ל דמדקאמר ר' יוסי אני תמה היאך חמץ אסור בהנאה משמע דלאו בדרשא דלא יאכל פליגי דר' יוסי אית ליה ורבנן אית להו דאם כן מאי אני תמה לימא בהדיא דאינו אסור בהנאה אלא ודאי משמע דתרוייהו לית להו האי דרשא דלא יאכל ובטעמא אחריתי פליגי ופריק דלכ"ע אית להו כר' אבהו אלא דשאני הכא דכ' לך ומשום דרבנן דרשי ליה לדרשא אחרינא אמר איהו אני תמה (ח"י):

שיכול למלאכת הדיוט יהא אסור למלאכת גבוה יהא מותר ת"ל יעשה לכל מלאכה דכיון דאשכחן חלב אסור לאכילת הדיוט ומותר לאכילת מזבח הוה ס"ד נמי למימר הכי בהנאה:

שיכול למלאכת גבוה יהיה טמא למלאכת הדיוט יהא טהור ת"ל לכל מלאכה דברי ר' עקיבא דכיון דטומאה' וטהרה אשכחן בעלמא קילא להדיוט וחמירא לגבוה ה"נ הכא אלא שאני תמה היאך אפשר שיהא חלב נבלה טהור דאפילו תמצא לומר דאין החלב בכלל נבלה מ"מ הא קא נגע בה ומי עדיף חלב מאדם הנוגע בנבלה שהוא טמא וכי אמרינן אין אוכל מטמא ה"מ בטומאת אוכל דעלמא שהוא ראשון אבל בנבלה דאב הטומאה הרי היא כשרץ דאוכל מטמא אוכל. ועוד היכן מצינו חלוק בין טומאת הדיוט לטומאת גבוה ועוד דאם כן אי לאו קרא הוה אמינא דטמא לגבוה וכיון שכן לר' יוסי דלית ליה קרא לטומאה טמא הוא לגבוה ואם טמא הוא היאך הותר למלאכת גבוה והלא טומאה בכל עניני גבוה נאסרה אלא נראה דלכ"ע חלב נבלה טמא הו' אלא הכא בחלב טרפה הוא דפליגי ופשי' דלהדיוט אין לו טומאה אלא לגבוה הוא דדוקא ר' יוסי הגלילי סבר טרפה אין לה טומאה כלל ולא צריך קרא וכי צריך להתר ואסור דהנאה בין דנבלה בין דטרפה דחלבה וגידה לא הותרו בכלל נבלה דהוה אמינא דלמלאכת גבוה יהא מות' מאי דלא שייך ביה טומאה למלאכת הדיוט והא אסור הכל קמ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף