מהר"ם חלאווה/פסחים/כב/ב

מהר"ם חלאווה פסחים כב ב

דף כ"ב ע"ב

דם הוא דאתקש לאבר מן החי מה אבר מה"ח אסור אף דם מן החי אסור פי' דהוה ס"ד דליכא כרת אלא בדם זביחה כדכתיב קרא וקמ"ל דמה אבר מן החי אסור אף דם מן החי אסור באיסור האמור בו דהיינו בכרת ואיזה זה שהוא בכרת דומיא דזביחה דם הקזה של בהמה שהנפש יוצאה בו. אבל בדם אחר לאו הוא דאיכא אבל כרת ליכא כגון דם התמצית ודם מגפתה. ואין לפרש אף דם מן החי אסור משום דם מן החי ולוקה שתים דא"כ מאי שנא דם הקזה שהנפש יוצאה בו. מאי שנא מבשר מן החי דבכל בשר חייב:

איני יודע שנבלה היא ונבלה אסור באכילה וא"ת ודלמא אצטריך לבן פקועה דלא בעי שחיטה ולא הוי נבלה א"ל דהיא היא דקאמר שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור דסקילת בן פקועה כשחיטת אחר. והתם בבבא קמא מקשה אמאי לא יאכל לאיסור הנאה דנימא אם אינו ענין. ומשני א"כ לימא קרא לא יהנה כלומר דכיון דלא איכתיב בהדיא בהנאה ואצטרכיה למדרש טפי עדיף למדרש לא יאכל לאחר ששחטו לאחר שנגמר דינו ולאוקמי באכילה ממש כדכתיב והלכך לא יאכל לכ"ע אצטריך:

לעולם לא יאכל משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה ולהנאת עורו אצטריך ואת לא משמע ליה לדרשא וכי תימא לימא לא יאכל ותו לא והשתא ליכא למימר בשרו דוקא ה"נ הוה אמינא לא יאכל דבר הראוי באכילה אסור בהנאה:

לכם להביא את הנטוע לרבים ר' יהודה אומר להוצי' את הנטוע לרבים פירש"י ז"ל נטוע לרבים על אם הדרך נראה מדבריו אפילו הוא של יחיד ולא משמע הכי במסכת ערלה דקתני הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ובתר הכי קתני הנוטע ברשות הרבים אלמא הכל תלוי אם הוא של רבים או של יחיד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף