מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
איך נחלקו חכמים ורבי יהודה אם "לכם" האמור בערלה מרבה נטיעת רבים או ממעטה?
נחלקו בביאור המילה ונטעתם אם משמעה של יחיד שאין דרך רבים לנטוע וממילא לכם מרבה נטיעת רבים, או משמעה של יחיד ורבים ואם כן הוה ריבוי אחר ריבוי הממעט.
לדעת רבי אבהו מדוע מותר לערב לנזיר ביין הרי כתוב בו איסור אכילה?
יש פסוק מיוחד המתירו בהנאה: א. נזרו - שלו. ב. קדוש יהיה גדל - גידולו קדוש ואין דבר אחר קדוש, ודוחה הגמרא מידי ולא דבר אחר כתיב.
האם מותר לסחור בשקצים ורמשים?
אסור, אך אם נזדמן מותר בהנאה, דכתיב "לכם" ומאידך כתיב "יהיו".
כמה פעמים "לך" כתוב בחמץ ולמה נצרכו?
3, א. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ב. אף בנכרי שכיבשתו. ג. לריה"ג - להתר הנאה. לחכמים - אף בשאור (חמץ ראוי לאכילה ואילו שאור חימוצו קשה ואין נלמדים זה מזה).
יעשה לכל מלאכה, נחלקו תנאים אם מרבה התר הנאה להדיוט או טהרה למלאכת גבוה, במה נחלקו?
להו"א - נחלקו אם באיסור אכילה נכלל איסור הנאה וממילא הפסוק נצרך להתר הנאה. למסקנא - נחלקו אם כשהותרה נבלה אף חלבה הותר וממילא נצרך הפסוק להתר הנאה.
למ"ד שצריך פסוק להתיר חלב בהנאה מה יהיה דין גיד הנשה?
יתכן שאסור, ויתכן שילמד בק"ו מחלב שענוש כרת (ומ"ד שאסור ידחה שחלב הותר מכללו אצל חיה, ואידך - בבהמה קאמרינן).
באיזה מקור נחלקו רבי אבהו וחזקיה ומה הנ"מ למעשה.
בחמץ בפסח לרבן ובשור הנסקל לדברי הכל. ונחלקו למעשה בדין חולין שנשחטו בעזרה לדעת רבי יהודה אם אסורים מדאורייתא או מדרבנן.
מדוע ריב"ל לא לומד איסור הנאה ממקורותיהם של חזקיה ורבי אבהו?
סובר שלא ייאכל אין משמעותו אף איסור הנאה. סובר כרבי יהודה לענין נבילה שהפסוק נצרך לדברים ככתבן. סובר שחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ו'אותו' האמור בטריפה אינו מיותר.
מעבר לתחילת הדף