מהר"ם חלאווה/פסחים/כג/ב
מהר"ם חלאווה פסחים כג ב
ור' עקיבא סבר אסור והתר לא צריך קרא דכשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרו וכי אצטריך קרא לטומאה וטהרה דטרפה שיכול למלאכת הדיוט הוא דלית לה טומאה אבל למלאכ' גבוה אית לה טומאה קמ"ל לכל מלאכה ובנבלה לא קא מיירי דפשי' דטמא אלא משום לא תאכלו כייל ביה נבלה הלכך לתרוייהו טהור ומותר (ח"י):
ור"ש דאסור איכא למפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה וא"ת אמאי לא מייתי ר' יוסי הגללי ק"ו מחמץ ומה חמץ שענוש כרת הותר בהנאה ולא מצי למפרך שכן הותר מכללו. אי נמי מדם ולכ"ע ודם התמצית אינו הותר מכללו דאסור הוא בלאו מיהא. וא"ל דלאו עבדי ק"ו למעקר קרא דכתיב לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה דמשמע בין אכילה בין הנאה לר' אבהו שאם אתה אומר כן אכתי איכא למפרך שור הנסקל יוכיח שאין ענוש כרות ואסור בהנאה אף אני אביא גיד הנשה. וכי תימא שור עצמו יהא מותר מהאי ק"ו דחלב ודם א"כ בטלת מה שכתוב בתורה והרי זה דומה למטהר את השרץ מן התורה אלא דאי לאו דכתיב לא תאכלו כל נבלה ומשמע דבר העומד לאכילה הוה אמינ' דחלבה וגידה בכלל אלא דהא קרא קא מספקא לן וכיון דאשכחן מדוכתא אחרינא דחלבה מותר הא גלי לן דבכלל נבלה היא. הלכך אתיא תו לדיוקי אי הוי גיד נמי בכלל נבלה ודייקינן התירא מנבלה עצמה וכעין גלוי בעלמא אבל מדם ושאר איסורין שאינן בכלל ליכא למילף. והיינו דאהדר ליה אנן בבהמה קאמרינן בבהמה מיהת הא לא אישתרי משום דלא ילפינן אלא מנבלה עצמה בבהמה מיהת הא לא אשתרי. הקשו בתוספות א"כ תינח גיד של בהמה דמותר בהנאה דילפינן מחלב בהמה גופה אלא גיד של חיה מנ"ל.. ותירצו דילפינן הכי ומה חלב בהמה שענוש כרת ולא הותר מכללו בבהמה גופה מותר בהנאה גיד שאין ענוש כרת לא כל שכן שיהא מותר בכל מקום. אי נמי דכיון דנפיק קרא מכלליה אצל בהמה ה"ה אצל חיה דהא גלי לן דלא יאכלו לאו דוקא:
מכדי אותבינהו לכל הני קראי ושנינהו ר' אבהו וחזקיה במאי פליגי ואסיק' בחולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר' יהודה. והרב אלפסי ז"ל הביא הא דחזקיה בהלכותיו משמע דס"ל דהלכתא כותיה., וכן עיקר דחזקיה רביה דר' יוחנן הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואע"ג דבפרק ארבעה וחמשה אקשי' מדר' אבהו התם מכל שכן, קא פריך דגבי שור הנסקל לא יאכל ולכ"ע אתיא. ותדע לך דהא אנן קיי"ל כמאן דאמר אין בגידים בנותן טעם ואם כן לא הותרו בכלל נבלה ומנ"ל דגיד הנשה מותר בהנאה דהא מעשים בכל יום אלא דאנן קיימ"ל כחזקיה הלכך גיד הנשה מותר בהנאה:
שאין ת"ל באש תשרף. ל"ג הכא ואם אינו ענין לאכילה דלאו מלא יאכל יליף אלא מבאש תשרף אבל לקמן דאמרינן איפך גרסי' לה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |