מהר"ם חלאווה/פסחים/יז/א

מהר"ם חלאווה פסחים יז א

דף י"ז ע"א

ואמר רב אישתבוש כהני דטמא היה להן לומר. ואפי' תימא דטומאה זו דרבנן אכתי קשיא לרב דאמר משקה בית מטבחיא דכן ממש והשתא לא מצי לתרוצי מדרבנן ודלא כר"י בן יועזר דאקרא לא פליג יוסף בן יועזר. ומשני רב משקה בי מטבחיא תני דהיינו דם ומים שבעזר' אבל משקה בי מטבחיא יין לנסכים ושמן למנחות טמא טומאת עצמן וטומאת אחרים נמי דרבנן מיהא אבל דאורייתא כלל כלל לא דכיון דמקצתן טהורין לגמרי מנא ליה לחלק אי מדאורייתא הוי. וה"ה דהוה מצי לאקשוי ולטעמיך לשמואל מי ניחא דעל כרחין לשמואל נמי אית לן למימר דמשקה בי מטבחיא תני כרב בסמוך אלא דטובא בתלמודא מצי לאקשויי ולטעמך ולא מקשה:

גופא רב אמר אשתבוש כהני רביעי בקודש בעא מינייהו לחם בשרץ ונזיד בלחם ויין בנזיד ושמן ביין והן ארבעה ואל כל מאכל לא מתחשב דאו אל כל מאכל קאמר ושמואל אמר לא אשתבוש חמישי בקודש בעא מינייהו דמי כתיב ונגע כנפו בכנפו כתיב במה שנגע כנפו שהוא השרץ נגע בלחם כגון כלי. ורבי' האי גאון ז"ל מפרש לה בטומאה בחבורין הן ישא איש בשר קדש ממש בכנף בגדו ונגע אדם בעודו לבוש כנפו אל הלחם ואל הנזיד הטמאין משרץ אל אחד מהן או אל כולם יחד היקדש הבשר קדש והלחם ראשון האדם שני הכנף שלישי הבשר רביעי ודחוק הוא:

ת"ש אי אשתבש אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא ובכל אלה בארבע' אלא דלא כנף ובשלמא לשמואל מדהכא לא משתבש התם נמי לא אשתבש אלא לרב על כרחין מדההי' דויאמרו לא אשתבוש הא דיטמא לא אישתבוש דבחדא גוונא היא ומאי שנא ומשני דבקיאין הן בטומאת מת אי נמי דהכא שלישי בעא מינייהו דטמא נפש היינו מת עצמו ולחם נעשה אב הטומאה לטמא אוכלין ומשקין אע"פ שאין לו טהרה במקוה כדאמרן לעיל:

ת"ש ויען חגי וגומר בשלמא לרב היינו דכתיב טמא דכיון שנשתבשו נמצא כל מעשי ידיהם ספק טמאין. ורבינו האי ז"ל פירש בתשובה היינו דכתי' טמא ששאלן תחלה על דבר טומאה כדי שישיב להם כן העם הזה אלא שהם נשתבשו וחזר ושאלם עוד בדבר טומאה:

אלא לשמואל קשיא ומשני רב אשי מתוך שקלקלו מעשיהם וכו' ולפיכך שאלם תחלה על הטהרה ואחר כך על הטומאה לומר דאפילו טהרתם חשובה טומאה לפני המקום:

גופא רב תני משקה בי מטבחיא שהן טהורין וליתני משקה בי מטבחיא והן דוקא טהורין ופלוגתייהו דבי מטבחיא שכיחי טפי וטומאה דרבנן לא גזרי' עלייהו משום קלקולה ומר סבר דטפי איכא למיחש לקלקול בי מטבחיא. ולרב הא תריצנא קראי דחגי דאינהו משקה בי מטבחיא נינהו וללוי לא קשיא דאמר לך דבקר' טמא לא אישתבוש כדאמרי טהור משום דבעי מינייהו כסדרן ובקרא בתרא נמי לא אשתבוש כדאמרי טמא דאיהו אית ליה כשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן ומשכח לה אם יגע טמא נפש בכל אלה שהן טמאין בדנגעי כלהו בראשון דהיינו בטמ' מת ולא בכסדרן. ולשמואל נמי דאמר חמישי בעא מינייהו דמשמע הא רביעי טמא ואע"ג דהן משקין לטמא אחרי' לא קשיא דאיהו כרב תני משקה בי מטבחיא אבל בי מטבחיא טמאין ותניא כוותיה הדם והמים היין והשמן משקה בי מטבחיא שנטמאו בפנים בעזרה והוציאן לחוץ טהורין מלטמא אחרים זה הכלל לא אמרו דכן אלא כשקבלו הטומאה במקומן דהיינו מקום העזרה והכל הולך אחר מקום הקבול:

ותניא כוותיה דרב וכו'. והוה ס"ד דכן הלכה למשה מסיני הוא דהא ר' שמעון אית ליה טומאת משקין ואפילו לטמא אחרים דאוריית' והוא אמר בכלים טמאין בקרקע טהורין. ואקשי' אלא למאי הלכת' ואי הלכה היא מאי שנא כלים מ"ש קרקע. אלא ודאי דכ"ע דכן דרבנן ורב פפא גופיה הדר ביה וטעמ' דקרק' במים דוקא ובדאית בהו רביעית דמדאוריית' הוי מקוה לטבול בו כל הנכסה בו כדדרשינן את כל בשרו במים שכל גופו עולה בהן אלא דרבנן בטלוה כדאית' במס' נזיר וכתיב מקוה מים יהיה טהור הלכך כאן בעזרה העמידו' על דין תורה אבל פחות מרביעית לא חשיבי והלכך טהרה זו דרבנן היא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף