מהר"ם חלאווה/פסחים/טז/ב
מהר"ם חלאווה 
פסחים טז ב
ת"ש ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא אם עון פגול דהיינו בשחשב עליו לאכלו חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא ירצה דכתיב ואם האכל יאכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה ואם אינו ענין לחוץ לזמנו דהא כתיב תנהו ענין לחוץ למקומו ואם עון נותר בשחשב לאכלו חוץ לזמנו הרי כבר נאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי המקריב אותו לא יחשב ואין לפרש נותר ממש דאי זה עון ישא וכי לאחר שנזרק ונכש' חוזר ונפסל ועון הכהנים האוכלים אותו ליכא למימר דפשיט' דלאו עון הקדשים כתיב ולא עון הכהנים הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור במועדו ואפילו בטומאה מאי לאו טומאת דם. והשתא ליכא לשנויי מדרבנן דהא קרא כתיב. ומשני לא טומאת קמצי' והא דלא אמר טומאת בשר וחלב משום דלא אתיא ככולה עלמא דר' יהושע אית ליה אם אין בשר דהיינו שנטמא אין דם ואין כאן רצוי אלא דרבנן פליגי עליה ואמרי דה"מ ביוצא אבל טמא מרצה והיינו הא דלעיל:
ת"ש הן ישא איש בשר קדש היינו בשר שרץ וכדכתי' נמי היקדש בכנף בגדו ונגע בכנפו בשרץ שבכנפו והיינו דלא אמר ונגע בבגדו אל הלחם ואל הנזיד תבשיל ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |