מגיני שלמה/שבת/קכח/ב
מגיני שלמה 
שבת קכח ב
בשר תפוח כו' תימא לימא מפני שהוא מאכל לכלבי' וי"ל דכר"י אתיא ואינו מסריח כפ"ה כו' ונמצא דלפי' רש"י ז"ל האי תימא במקומו עומד וראיתי בנימוקי יוסף ז"ל שכתב בדברי רב חסדא דאית ליה מוקצה והאי כיון דאפי' לכלבים לא חזי אלא לחיה מקצה ליה מדעתיה עכ"ל הרי שכתב דלכלבים לא חזי ולחיה חזי א"כ משום הכי קאמר מאכל לחיה דלכלבים לא, חזי דאיהו גרס גם בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בשר תפוח כמ"ש רש"י נמי וכן גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל מיהו קשה בעיני לומר דרש"י ס"ל הכי דהא רש"י ס"ל דתפוח ותפל חדא מלתא היא ובשר תפל ודאי חזי לכלבים ומ"ש רש"י אין כוונתו שנסרח כבר אלא שהוא מסריח והולך ולכן כתב מסריח ולא סרוח כמ"ש הנימוקי יוסף וא"כ ברור הוא דחזי לכלבים:
לכנלע"ד לפרש דרש"י תירץ קושיא זו בלשונו שכתב גבי דג תפל דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למשדיה פי' דר"ש אע"ג דלית ליה מוקצה ה"מ במלתא דחזי קצת כגון נבילה דקיימא לכלבים אע"ג דאתמול היה מוכן לאדם כיון דהשתא מוכן לכלבים לית ליה מוקצה אבל מלתא דלא קיימא השתא לכלבים ודאי מוקצה היא אפי' לר"ש דאינו ראוי לכלום לגמרי וא"כ בשר תפל נמי איכא האי טעמא דלדידיה לא חזי לכלבים אין דעתו למשדיה ולכן קאמר מפני שהוא מאכל לחיה דלחיה דעתיה למשדיה והיינו טעמא דרב הונא נמי משום חיה וכמ"ש הרי"ף ז"ל דהאי ברייתא מסייעא לרב הונא וזה שלא כדברי התו' שכתבו דהאי ברייתא כר"י אתיא דהא רב הונא כר"ש ס"ל ואין לפרש דר"ל דמסייע ליה ולא מטעמיה דר"ה ס"ל כר"ש וברייתא התירה אפי' לר"י משום כל ישראל בני מלכים הם דכיון דאין הלכה כאותה ברייתא דהא ק"ל דכ"י בני מלכים הם שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו כמ"ש הוא א"כ מסייע אין בו ממש אלא ודאי ס"ל דהאי טעמא לא שייך לכל ישראל בני מלכים דאפי' הדיוטין מגדלים חיות שאינן חשובין כ"כ וע"כ לא קאמרינן אלא לרשב"ג דאית ליה מפני שראוין לעורבין או לנעמיות דדברים חשובים הם ואין דרך לגדלם כ"א שרים ועשירים ותדע דהא קאמר ת"ק דרשב"ג מטלטלין חצב מפני שהוא מאכל לצביי' שהיא חיה אע"ג דלא ס"ל כ"י ב"מ הם דא"כ שברי זכוכית נמי חזי לנעמיות ומאי פליג עם רשב"ג ועוד למה לא קאמר אביי דגם ת"ק דרשב"ג ס"ל הכי וזה יש לדחות כיון דסתם תנא הוא אין לחשבו דלמא חד מהני תנאי הוא כגון ר"ש או ר"י ור"ע ומ"מ מוכח דלא ס"ל לת"ק הכי כמ"ש מחמת קושיות הראשונה ואח"כ מצאתי שפלפלו הפוסקים בזה כמ"ש הב"י בסי' ש"ח והרמב"ם ז"ל כתב כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויי' מטלטלין אותן את החצב מפני שהוא מאכל לצביי' כו' הרי שכוונתי ת"ל לדבריו א"כ טעמיה דרב הונא נמי משום הכי הוא ורב חסדא אליבא דר"י ס"ל אע"ג דעתה הוא מאכל לחיה מ"מ כיון דמאתמול לא היה תפוח עדיין ולא התחיל להסריח כלל והוי חזי לאדם ולא הוי דעתיה למשדיה אפי' לחיה ולכן מוקצה ור"ש לית ליה מוקצה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |