מגיני שלמה/שבת/קכא/ב
מגיני שלמה 
שבת קכא ב
ד"ה ברצין אחריו וד"ה פ"ה דריב"ל ברצין אחריו כו' וק' דא"כ תקשי ברייתא לרבה בר"ה כו'. ואני אומר דלעד"נ דגם רש"י ז"ל ס"ל דאפשר לתרוצי ברייתא כפי' ר"י ז"ל אלא דנאדא רש"י מפירושו מטעם שאכתוב בע"ה וא"כ לרבה בר"ה ברייתא לא קשיא דברייתא אתיא כר"י וברצין אחריו דמודה ר"י בהנך ה' דמותר אבל באינך אפי' רצין אסור לר"י אבל לר"ש אפי' באין רצין מותר הכל וכ"ת מ"ל לרבה בר"ה דבריית' דתני תנא אתיא כר"ש דלמא ברייתא דתנא אתיא כר"י זה אינו דלר"י הוי חייב ממש באין רצין ואפי' מיירי בריית' ברצין מ"מ לר"י הוי אסור וברייתא לא קתני רק דאין רוח חסידים נוחה הימנו ולא עוד אלא דאפשר דבאינך אפי' רצין חייב לר"י וכל זה צ"ל אף לפי' ר"י והא דלא פי' רש"י כפי' ר"י משום דקשיא ליה היכי קאמר רב יוסף ברצין וד"ה והלא דווקא כר"י אתיא דלר"ש אפי' אינך נמי שרי ואפי' באין רצין דהא ריב"ל מיירי לפי זה באין רצין ושרי לר"ש וגם ריב"ל מיירי ברצין מ"מ שרי לר"ש ברצין הכל וברייתא קתני ה' לבד והא ע"כ ר"י היא ואע"ג דר"י נשמר בלישניה דר"ל וד"ה דאפי' ר' יודא בהנך ה' מיהא מודה לא נ"ל לרש"י לפרש כן דלישנא דד"ה משמע דבריית' אתיא כד"ה וז"א דלא אתיא אלא כר"י ותדע דהא רב יוסף בלשון קושיא קאמר מני אי לימא ר"י הוא ולא קאמר ד"ה דמאי דשרי ר"י כ"ש ר"ש וכ"ת ומאי דוחקיה דרב יוסף דלא תירץ כפי' ר"י י"ל דס"ל לרב יוסף דברצין הוי פקוח נפש לד"ה ולא פליג ר"י לאסור באינך אלא ע"כ ריב"ל מיירי ברצין ובהא מיושב ג"כ מה שהקשו מניותי דתפשוט מהכא דלא שרי ר"ש באין רצין כ"א ה' די"ל דלמא ברייתא ר"י היא אבל לר"ש הכל מותר אפי' באין רצין וכרבה בר"ה ומה שהקשה ר"י דאנא מתרצנא לה משמע לברייתא עצמה נ"ל דאנא מתרצנא לה אין פירושו שאתרץ עלה אלא אעשה אותה מתרצתא דלא תהוי משבשתא כדברי ר' ירמיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |