מגיני שלמה/שבת/לז/א

מגיני שלמה שבת לז א

דף ל"ז ע"א

ד"ה אא"ב להחזיר תנן פ"ה דאי להחזיר תנן אבל לשהות אפילו בשאינה גרופה להכי שני בין תוכה דהיינו מטמין ברמץ וק' להר"ם דלחנני' אפילו תוכה משהין אפילו באינה גרופה דהא תנן ולא חררה ע"ג גחלים כו' הא קרמו פניה שרי אע"ג דחררה בתוכה היא עכ"ל:

ואני אומר דרש"י ז"ל ס"ל דמעולם לא עלה על דעת התלמוד להביא ראיה ממתניתין דחררה. דהתם שרי לכ"ע אפי' לרבנן דפליגי אחנניה כיון דחררה מונחת ע"ג גחלים כי קרמו פניה לא מחתו לה דמפסיד לה שתתחרך לגמרי וכיון שהיא ראויה לאוכלה לא מחתי בחנם וגם תאפה ממילא וכן כתבו כל הפוסקים שפסקו דלא כחנני' כגון הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דבצלי ע"ג גחלים מודו כ"ע כמ"ש הר"ן ז"ל פ"ק לדעת הרי"ף וכן הרמב"ם בס' המלחמות אבל בקדרה ברמץ ממש מודה חנניא דבזה פשיטא דגזרינן שיחתה כיון שהוא עומד על הגחלים הוא מוכן לחתות ובקדרה לא יופסד כמו בצלי ולכן אסור כמו רב אשי בפ"ק דס"ל חיישינן לחיתוי אפי' בברחא ובבשרא אגומרי עד שלא הגיע למאכל ב"ד כיון שהוא מוכן להפוך ולחתות אסור כמ"ש רש"י לעיל ה"נ לחנניא בקדרה אלא כשהוא כמאכל ב"ד אז הוי הסברא איפכא דע"ג גחלים לא חיישינן לחיתוי בצלי שיתחרך אם יחתה אבל בקדרה גרע ע"ג גחלים ולד"ה אסור ולקמן דמייתי רבא ראיה מהא מתני' לא מייתי ראיה מחררה כ"א מפת בתנור וכמ"ש לקמן בע"ה מ"ש ר"י ז"ל דבחנם דחק רש"י לפרש כך:

באמת תימא על רש"י שהרי ע"כ מוכרח לפרש דבחזרה איכא לפלוגי בין תוכה לע"ג דהא משני הכי וא"כ מאי דוחקיה לפרושי דהמקשן מפרש אלשהות ולא אחזרה:

ונלע"ד דרש"י דחקו לישנא דקאמר היינו דשני בין תוכה לע"ג משמע שהוא דבר ידוע וזהו לישנא דהיי"נו כלומר זהו שמצינו שיש חילוק ואי בחזרה אין החלוק פשוט ולא מצאנוהו בשום מקום אלא רבי חלבו הוא המגלה לנו חלוק זה והל"ל אא"ב להחזיר איכא לפלוגי בין תוכה לע"ג ועוד דקארי לה מאי קארי לה והיכן מצא בדברי ר' חלבו דקאי אריש' יות' מסיפ' כיון דאפילו לשהות תנן פליגי גם בחזרה. דאין לומר דמסתמא קאי ר"ח אסתמא דמתני' לא אדברי ב"ה דהא אי להחזיר תנן נמי רישא ב"ה היא דהא קאמר והך חזרה דאמרי לך לאו ד"ה אלא מחלוקת ב"ש וב"ה ולכך פי' רש"י דהמקשן לא עלתה על דעתו לחלק בגרופה בין תוכה לע"ג אפי' בחזרה כ"א בשאינה גרופה וזהו לישנא דהיינו ר"ל דתוכה הוא מטמין ממש ברמץ כמ"ש רש"י והוא הטמנה ממש דתנינא בכמה דוכתין לאסור ואע"ג דלעיל כתבתי דגם רש"י מחלק בין שהייה להטמנה דהטמנה הוא לצורך מחר מ"מ ס"ל לפשוט דשהיה ברמץ ממש לא עדיפא מהטמנה דפשיטא שיחתה לבשל כיון שהחיתוי מועיל פשיטא דגרע יותר שיחתה כדי שיאכל היום ואין חילוק בין שהיה להטמנה אלא אם החיתוי אינו מועיל לבשל ולהחזיק החום לא צריך כמ"ש לעיל. ולטעם הראשון שכתבתי שם שהחלוק בין נוגע ברמץ דאז גזר גם חנניא פשיטא דא"ש והתרצן הוא שהשיב דאחזרה קאי. ויש חלוק בין תוכה לע"ג. אבל המקשן לא אסיק אדעתיה לחלק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף