רמב"ן/שבת/לז/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש |
הא דאמרי' אא"ב להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לגבה, פירש"י ז"ל[1] אא"ב להחזיר תנן אבל לשהות משהין אפי' בשאינה קטומה ור' חלבו אשריותא דלשהות בשאינה קטומה קאי היינו דשני[2] דכי משהה בתוכה בשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ אלא א"א לשהות תנן[3] דאפי' לשהות בעי' גרופה כיון דגרופה ומבע"י הוא נותנין לתוכה מה לי תוכה מה לי על גבה ותימה הוא[4] מי דוחקו בפי' הזה והרי בסמוך אמרינן דבלהחזיר עצמו שני בין תוכה לגבה ול"ל (כר') [דר'] חלבו אשריותא דלשהות קאי בשאינה קטומה (כלומר) [ומ"מ] לפי דבריו שהוא מפרש חומר זה דתוכה משום הטמנה אמסקנ' דלהחזיר נמי כך יש לנו להעלות דאסור להחזיר בתוכה משום הטמנה[5] דהו"ל מטמין[6] משחשיכה דחזרה בשבת הוא והוא ז"ל אינו אומר כן בסוגיא דלקמן[7] כמ"ש למעלה[8].
ומיהו פי' דהך אתקפתא כפשטא הוא, דמסתבר להו בגמר' בחזרה דחמיר תוכה משום דנפיש הבלא והוי כמבשל[9] בשבת ואע"פ שגרוף וקטום ואין כאן הטמנה דלאו בתוך הגחלים הוא מטמין וגופה של כירה נמי אין הטמנה כלל ובן תוכו דתנור במתני' לאו הטמנה מיקרי[10].
ומצאתי בירושלמי (פ"ג ה"א)[11] שמפרש טעמא, וה"ג התם וב"ה או' יחזיר ר' חלבו בשם רב ל"ש אלא עליה אבל לתוכו לא עד אמר עולא עד שלשה ר' מונא אומר עד מקום שהוא עושה חרץ א"ר יוסי בר בון מפני שהוא שליט במקום שהיד שולטת בו ופי' דעולא סבר עד ג' טפחים בעומקה של כירה נקרא עליה ומותר[12] ר' מונא מתיר עד מקום חרץ שעושין בכירה[13] ומפרש ר' יוסי טעמא דרב מפני שאין רשאי להכניס קדרתו בשבת במקום שאין היד שולטת בו מפני רוב החמימות ולא משום הטמנה נגעו בה[14]:
תא שמע דאמר ר' חלבו אר"ח בר גוריא אמר רב ל"ש אלא על גבה וכו'. ק"ל, כיון דרב מהימן לי' ולפשוט מהא דאמרי' לקמן[15] רב ושמואל דאמרי תרווייהו מצטמק ויפה לו דהיינו נתבשל כ"צ מצטמק ויפה לו (אין) צ"ל שהוא אוסר כל תבשיל כמאכל בן דרוסאי שכל במאכל ב"ד מתבשל מצטמק ויפה לו הוא[16], וא"ל דמהתם לא מיפשט לי' היכי תנן אלא דרב סבר אסור לשהות ודילמא אין להחזיר תנן ורב לא ס"ל כמתניתין דחנניא הוא ורבנן פליגי עלי' ומש"ה לא פשטוה מדרב ששת ח"ר יוחנן דלקמן[17] ואע"ג דבגמרא מפרש לטעמייהו דלהחזיר תנן דלמא לא היא אלא לעולם לשהות תנן ואיהו דאמר כחנניא ודלא כמתני' ומש"ה אתי למיפשט מהא דאמר רב ל"ש דאלמא עלה דמתני' קאי ואפשר דר' יוחנן לא מהימן לי' ורב מהימן לי' משום דהוה במניני' דרבי[18] דסתמינהו למתני' א"נ משום דאמוראי נינהו אליבי' דאמר רב (ושמואל) אר"י כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עלי' חמין אלמא כל צרכן אין שלא כל צרכן לא ואין הטעם הראשון נכון בדר' יוחנן משום דע"כ ר"י כסתם מתני' ס"ל דא"ר יוחנן[19] הלכה כסתם משנה:
מהו לסמוך. פירוש ר"י אלפסי ז"ל[20] לשהות בסמיכה, וכן הלכה[21] אבל אין ראיותיו ברורות לנו כל הצורך[22] אלא כיון דמתניתין למאי דאוקימנא להחזיר חסורי מחסרא ועוד דצריכת למימר דסבר לה כר"י בחדא מ"ה ניחא לן למימר לשהות תנן דאשנויי לא סמכינן בכה"ג ואף על פי שמקצת הגאונים ז"ל[23] חלוקין בדבר ואומרים דהלכתא כלישנא דלהחזיר אנו אין לנו אלא כלשון רבינו הגדול ז"ל[24] משוה דחזי' דבתר כל שקלא וטרי' דשמעתין כולהו אמרו לקמן[25] הלכתא מצטמק ויפה לו אסור וכבר פירשתי[26] שכל שאסור מצטמק ויפה לו א"א שלא יאסור לשהות כמאכל ב"ד שכל תבשיל שבעולם ואפי' חמין כמאכל ב"ד מתבשל ומצטמק ויפה לו הילכך אסור ואפי' לרב (ושמואל) משמי' דר' יוחנן דאמר מצטמק ויפה לו מותר כמאכל ב"ד שהוא מתבשל ויפה לו אסור דאל"ה ליתני כמאכל ב"ד וכ"ש האי דנתבשל כ"צ דשרי[27]. ועוד דקאמר בהדי' חמין שהוחמו כל צורכן אלמא לא הוחמו כל צרכן נא ואע"פ שהוא מצטמק ורע להן והא דר"י דסמכא הוא דחזינא לי' לרב עיקבא דא"ל רב אשי דסמוך אהא דר' יוחנן.
ואם יאמר לך אדם דלמא כמאכל ב"ד שרי לשהות לפי שהוא מסיח דעתו מלאכול עד למחר ולמחר הרי כבר נתבשל ונצטמק אבל כשהוא כל צרכו וא"צ אלא להצטמק ויפה לו אסור שהוא אוכלו בלילה ואתי לחתיי אף אתה אמור לו הרי משנתינו שנינו תבשיל סתם ואין במשמע מאכל ב"ד[28] בלבד אלא כל שהוא ממאכל ב"ד ולמעלה ואפ"ה שרי לשהות ללישנא דאמר להחזיר תנן ועוד דתניא בברייתא דר"י ובה"א חמין ותבשיל וההוא אפי' בנתבשל כל צרכו ובמצטמק ויפה לו הוא מדאקשי' לקמן[29] קשי' דר"י אדר"י דקא אסר מצטמק ויפה לו (וא"ת) אמרי' דתנא דמתני' פליג עליה בחדא וסבר דשרי אלמא למאן דמתני לישנא דלהחזיר מצטמק ויפה לו מותר לשהות ועוד דא"כ מצטמק ורע לו נמי כשהוא קרוב לבישולו יאסור וכן חמין דהא חזי ללילה ואתי לחתוי בי' ודברי הבאי הן דבמאכל בן דרוסאי ללילה קבעי לי' ולא מסח דעתי' מיני' כלל וחנניא כלל גדול קאמר כל שהוא כמאכל ב"ד וממנו ולמעלה בין מצטמק בין מתבשל ואמת הדבר דכל סתם תבשיל דתנן במתני' ובבריי' מצטמק ויפה לו הוא וכיון שכן ממסקנא דאסרי' כל מצטמק ויפה לו איפשטא לי' בעיין דהאי לשהות נמי אסור ועוד ר"ח[30] שפסק דלהחזיר תנן אמר שמצטמק ויפה לו מותר וסמוך אדר' יוחנן והרי השמועה לפניך פשוטה דמצטמק ויפה לו אסור ועוד דר' יוחנן כמאכל ב"ד אסור וכדכתיבנא לעיל ואין אני יודע דרך וטענה לדברי הגאונים אא"כ נפרש דהא דאמר ר"נ מצטמק ויפה לו אסור לא לשהות אלא להחזיר למר כדאית לי' ולמר כדא"ל לומר דמבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו הרי הוא כאינו מבושל כ"צ וגם זה אינו עולה משום דאסוגי' דשהי' איתמר (ולא מפסק) [ולמיפסק] בה אתא. ועוד דלא אשכחן התירא להחזיר אפי' במצטמק ורע לו אלא בגרופה וקטומה ולא שרי' חמין להחזיר אלא בקטומה אפילו הוחמו כ"צ[31] והכי מוכחא[32] סוגי' דלקמן[33] דמוכחא חזרה דמתני' מחזרה דקומקום של חמין דר' הוא דהוחם כ"צ ואי אמרת דההוא אפי' בלא גרוף וקטום שרי מה ענין זה לחזרה דמתני' דהיא צריכה לבשול או להצטמק ואסורה אלא בקטומה דההוא כיון דצריכה בשבת אסורה הוא ש"מ כל חזרה בין דמצטמק ויפה לו בין דרע לו בין דהוחמו כ"צ הכל דין א' הוא[34].
ומסתברא דאמרי' בפ"ק[35] בשיל ולא בשיל אסור מכיון שהתחיל לבשל[36] עד שיהי' מבושל כ"צ שהוא למעלה מתבשילו של ב"ד הוא נקרא בשיל ולא בשיל וכ"כ בה"ג של ר' שמעון קיארא ז"ל[37] דבשיל ולא בשיל היינו כמאכל ב"ד דאמרי' בפ"ק[38] דאסור לשהותה ע"ג כירה דלא כחנניא. ואשכחינן תמן בהלכות גדולות ובפסוקות קדירה דמטא בשולא מבע"י אם מנטמקת ויפה לו אסור לשהותו ע"ג כירה בשבת דכיון דבעי למיכל מיני' בה"ש מסרהב ומפיש לה נורא ובתר דקדיש יומא מישתלא ואתי לחתוי בגחלים מצטמק ורע לו מותר לשהותה ע"ג כירה גרופה וקטומה דמסקי' אשמעתי' אמר ר"נ וכו' וזה תימא ואתי' אליבא דר"מ, ובודאי לית הלכתא כוותיה[39]:
- ↑ ד"ה אי.
- ↑ עי' ברד"ה היינו.
- ↑ עי' ברד"ה אלא.
- ↑ וכה"ק הרשב"א ד"ה אי.
- ↑ ובצל"ח ברד"ה אי בבא"ד עוד הא', פי' דלרש"י טעם מסקנ' הגמ' לאסור, משום שעושה אהל.
- ↑ עי' לעיל ל"ד.
- ↑ דף ל"ח: ד"ה מחזירין.
- ↑ לעיל ל"ו: ד"ה כירה. אמנם עי' בר"ן ד"ה אי, לבאר דרש"י ס"ל דהסוגיות פליגי בזה, דלמסקנ' דהכא אסור חזרה לתוך הכירה וחשיב הטמנה בתחילה בשבת, ולק' שרי משום דלא בטלה הטמנה הראשונה, ולפי"ז כוונ' רב כהוו"א דהכא דאסור שהייה בכירה שאינה גרו"ק משום הטמנה במוסיף הבל. ובעיקר הענין הנה יש שהק' לרש"י הכא דאוסר חזרה בגרו"ק, דלק' מ"ט. תנן דהטמנה נוטל ומחזיר בשבת, והא כירה גרו"ק הוי אינו מוסיף הבל.
- ↑ צ"ל ונראה כמבשל, וכ"ה בר"ן שם.
- ↑ ובגור אריה ד"ה בשלמא, הוסיף דרק לגבי חזרה יש לחלק בין תוכה לע"ג, דלתוכה נ' כמבשל, וע"ג לא, אך בשהייה דאין עושה מעשה, אינו נ' כמבשל כלל, ובמשנ"ב רנ"ג סקנ"ח הוסיף טעם לאסור בתוכה, כיון שמעמידה הקדרה בתוכה, כדרך בישול, נ' כמבשל.
והנה בתור"י הזקן ד"ה אי, פי' דטעם חזרה לתוכה, דחיישי' שתצטנן כשהוסרה ואח"כ יחתה בגחלים, ועל גבה שרי, כיון שקודם שיחתה צריך להסיר הקדרה, ושמא יזכר בינתיים, משא"כ שהייה שרי, שהקדרה לא הוסרה כלל. תור"י הזקן ד"ה אי. וכ"כ במחציה"ש סי' רנ"ג סקל"ה, [ועיי"ש דגם בגרו"ק שייך חיתוי, כמש"כ הר"מ פ"ג ה"ו, דא"א שלא ישאר ניצוץ א'], ויל"פ דרש"י מיאן בזה, לשיטתו (ל"ו: ד"ה לא) דטעם חזרה משום דנ' כמבשל, ולא משום חיתוי.
ובהשלמה ל"ו: ד"ה כללא, פי' דטעם איסור לתוכה, משום דמטלטל הגחלים בשבת, ועי' מאירי ד"ה כבר, לבאר שיטה זו דל"ח טלטול מן הצד, כיון שגם בחול דרכו לעשות כן, עוד עיי"ש בהשלמה פי' אחר, דטעם האיסור משום מבעיר בשבת, וחיישי' שמא יתכוין להבעיר, אמנם מצד שמא יובערו כשמניח הקדירה ל"ח, דהוי דבר שאי"מ, ועיי"ש במאירי דחשש זה הוא גם בגרו"ק, דא"א שלא יהיו בה גחלים כלל, וכ"ש להמפרשים דגריפה היינו לצד אחד. ובעיקר סברא זו דא"א שלא יהיו בה גחלים כלל, כ"מ ברמב"ם פ"ג ה"ו, ומאירי ל"ו: ד"ה זו, ונימו"י שם ד"ה חמין, ורבינו פרחיה שם ד"ה אבל. - ↑ הובא גם במיוחס לר"ן ד"ה לא, וריטב"א ד"ה ת"ש, ועי' שעה"צ סי' רנ"ג סקנ"ב, שתמה אמה שהשמיטו הפוסקים הירו', דעד ג"ט או עד החריץ וכו', ועיי"ש שציין למראה"פ שם ד"ה עד, דהפוסקים פ' כר' מנא, משום דהוי בתרא, והיינו דמקום החריץ, הכוו' שהדרך לעשות חריץ שעליו תהיה הקדירה.
- ↑ וכ"פ המיוחס לר"ן שם דעד תוך ג' לכירה, אמנם הריטב"א שם פי' דעד תוך ג' טפחים סמוך לאש, זהו על גבה.
- ↑ ועי' לעיל בשם מהרא"פ. ובעיקר הענין הנה בטור סי' רנ"ג פי' ד"על גבה" היינו כגון על שפתה או על כסוי שעל חללה, אבל לתוך חלל הכירה אסור, וזה כמש"כ ברד"ה גבה, אמנם עי' ברד"ה היינו, לחלק בין תוכה דהכא לתוכה דהתם. ועי' ב"י שם דמדברי הטור מש' דעל גבה, היינו שהקדרה ע"ג הכירה לגמרי, אך כששוליה תוך הכירה אסור בחזרה, ובב"ח שם סי"ד ד"ה ודוקא, ביאר דגם הטור ס"ל דתוכה היינו תוכה ממש, ומש"כ על גבה או כיסוי וכו', היינו שכ"ה הדרך להניח ע"ג הכירה, ויעוי' מג"א שם סקכ"ב דמסתימת השו"ע, מש' דתוכה היינו "תוכה ממש", ולא ששוליה תוך הכירה, עוד יעוי' משנ"ב סי' שי"ח סקצ"ד להתיר אם מעמיד הקדירה על כלי המפסיק, להחזירה גם לתוך הכירה, אמנם החזו"א סל"ז סק"ט ד"ה ותוך, אוסר, משום דס"ל דהיתר דבר המפסיק הוא ע"ג הכירה, ולא תוך הכירה שכל האויר חם.
ובריטב"א ד"ה ת"ש דאמר, נקט דתוכה זהו סמוך לנקבים שהאש בתוכם, ודלא כהירו' שם, ועיי"ש בד"ה ת"ש דתניא, דלפי"ז כירות שבזמנינו אסור להחזיר, דהוי "תוכה, [והיינו כירות שבזמנו]. ובריא"ז ה"א ס"ב כ' דהאיסור ליתן לתוכה הוא בכירות שלהם, אבל בשלנו שהם פשוטות מותר ליתן בתוכה, [ואי"ז שייך לריטב"א הנ"ל], ועי' ערוה"ש רנ"ג סי"ז דהטעם לזה, משום דל"ש ליתן על גבן, ולעולם מבשל בתוכן. ובמשנ"ב שם סקנ"ח ביאר טעמו באופ"א, דכירות שלנו שהם פשוטות, אין להם שם "תוך". - ↑ רבינו מפרש הירו' דלא כרד"ה היינו, דהוא משום הטמנה.
- ↑ בע"ב.
- ↑ רבינו לשיטתו במלחמות ד"ה אבל. אמנם בתוס' לעיל ל"ו: ד"ה חמין, פליגי, דעיי"ש דלב"ש אסור תבשיל משום מיפה לו, והתירו חמין שלא נתבשלו כל צרכן, כיון שבלא חיתוי יוחמו כל צרכן, ועי' רשב"א ל"ו: ד"ה בית, שנחלק על התוס'.
- ↑ בע"ב.
- ↑ עי' סנהדרין ל"ו.
- ↑ שבת מ"ו.
- ↑ דף ט"ו: מדפה"ר.
- ↑ ועי' מג"א סי' רנ"ג סק"ה להוכיח מרמב"ם (פ"ג ה"י) "ואין מחזירין לעולם אלא ע"ג כירה גרופה וכו', וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת", ומבו' דהספק רק בשהייה, ולא בחזרה, ועיי"ש לבאר דהר"מ לשיטתו (פ"ג ה"ד) דלשהות תנן, ואסור שהייה בשאינה גרו"ק בתבשיל שאינו כל צרכו או מצטמק ויפה לו, אך להפוסקים דלהחזיר תנן, י"ל דספק הגמ' בחזרה, ולפי"ז מותר סמיכה בשבת לכירה שאינה גרו"ק, ועיי"ש דלכן פ' הרמ"א שם ס"א דמותר להשהות תבשיל כמאב"ד, בשאינה גרו"ק, פ' שם ס"ה דמותר סמיכה בשאינה גרו"ק, וכמו שמותר נתינה בכירה גרו"ק, ועיי"ש לציין לד' המ"מ שביאר כוונ' הרמב"ם לאסור לסמוך לכופח. ובבית מאיר רנ"ג ס"א כ' דמותר להחזיר ולסמוך לכירה שאינה גרו"ק, והרמב"ם מיירי בתנור וכופח.
אמנם דעת הבעה"מ, דספק גם בשהייה וגם בחזרה, וכ"כ גם בתוד"ה מהו, דספק הגמ' גם בשהייה וגם בחזרה, ועייש"ע, וכ"מ ברשב"א ריטב"א ומיוחס לר"ן ד"ה איבעיא. וכן עי' במלחמות שם ד"ה והנה, דספק הגמ' בסמיכה מיירי גם בשהייה וגם בחזרה, לכל לשון בגמ' כשיטתה, ומייתי ראיה לפשוט הספק, ואע"פ שלא כל הראיות פושטות הספק להצד דלהחזיר תנן, והנידון לגבי סמיכה בחזרה. - ↑ וע"ע משנ"ת בד' רבינו במלחמות שם ד"ה תחלה.
- ↑ עי' תוס' לעיל י"ח: ד"ה בשיל, דפ' כחנניה, וכ"מ בבעה"מ ל"ו: ד"ה והני, ולעיל י"ח: שם, ועו"ר, עיי"ש מה שצויין בתוס' ובבעה"מ.
- ↑ שם.
- ↑ דף ל"ז:.
- ↑ עי' לעיל בד"ה תא, ועי' במלחמות ד"ה אבל.
- ↑ ועי' בעה"מ שם.
- ↑ וכ"כ התוס' לעיל ל"ו: ד"ה חמין, דלא מש' רק כמאב"ד בלבד, עיי"ש, ועיי"ש עוד בתוספות הרא"ש ד"ה חמין, ועי' רשב"א ל"ז: ד"ה הא.
- ↑ דף ל"ח.
- ↑ עי' ר"ח ל"ז. ד"ה ועכשיו, והו' ברא"ש ס"א.
- ↑ ועי' ראש יוסף ל"ז: ד"ה שוב, דכ"ד התוס' ל"ו: ד"ה חמין, וכ"ה בר"ן דלהלן, והו"ד הר"ן בב"י סי' רנ"ג ד"ה ומ"ש רבינו ואם, ועיי"ש דכ"מ ברמב"ם פ"ג ה"י דז"ל: ואין מחזירין לעולם אלא ע"ג כירה גרופה וכו' שהוסקו בקש וכו', ועי' ביהגר"א סי' רנ"ג ס"א ד"ה ואם מצטמק, להוכיח מהרמ"א דאסור לכתחילה חזרה בר"ל בשאינה גרו"ק, וכ"פ בשו"ע הרב שם סקט"ז, ומשנ"ב שם סקנ"ב.
אמנם דעת הריטב"א ל"ז: ד"ה כללא בשם רבו, דמותר להחזיר ברע לו גם לשאינה גרו"ק, דכיון שהצימוק רע לו, אינו נ' כמבשל, וגם ל"ח לחיתוי, וכ"ד המיוחס לר"ן ל"ח. ד"ה אמר. וכ"כ המרכה"מ שבת פ"ג ה"י, בד' הרמב"ם עפ"י גיר' הראב"ד שם, בישוב קו' המ"מ על הרמב"ם, דעיי"ש להק' על לש' הר"מ דכל שאסור לשהותו אסור להחזירו, ומש' דחזרה קילא טפי, ותי' המרכה"מ דכוונ' הר"מ לדקדק דברע לו שמותר לשהותו מותר גם בחזרה. ועיי"ש במיוחס לר"ן דלשי' זו, צל"ב דמייתי הכא ראי' מדמתיר חמין לשאינה גרו"ק דה"ה לחזרת תבשיל ביפה לו שיהא מותר בכירה גרו"ק, וכ"כ המרכה"מ שם בתי' הב', עוד תי' המרכה"מ דמייתי מר"א דהי' ידוע להן דמיירי בחמין שאינן כ"צ, [וצ"ע דבאינן כ"צ הוי בישול דאו' לד' הר"מ]. - ↑ וכ"ה בר"ן על הרי"ף י"ז: ד"ה ומיהא, ובחי' ל"ז: ד"ה אמר רב נחמן.
- ↑ דף ל"ח:
- ↑ עי' מיוחס לר"ן לק' ל"ח. ד"ה אמר, לדחות דמוכיח מדשרי חזרת חמין לשאינה גרו"ק, דה"ה חזרת תבשיל לכירה גרו"ק. וע"ע ריטב"א ל"ז: ד"ה כללא.
- ↑ לעיל י"ח:
- ↑ יל"ע אי מוכח בד' רבינו הכא דנתבשל קצ' קודם שבת, כבר אי"ז בכלל קדירה חייתא, וממש"ה מהבה"ג משמ' קצת דהוי בכלל חייתא, ועי' להלן.
- ↑ סי' ז' הל' שבת פ"ג עמ' ק"כ.
- ↑ עי' לעיל כ.
- ↑ הנה לדעת רבינו הלכה כרבנן דחנניה, וכמש"כ הרי"ף וכ"פ הרמב"ם פ"ג ה"ח, ועי' ב"י סי' רנ"ג ס"א ד"ה ומעתה, שכ' לפי דעה זו, דכמאב"ד אסור בשיהוי, ובכל צורכו אם מצטמק ויפה לו ג"כ אסור, ובשיל דשרי היינו כל צורכו ומצטמק ורע לו. אמנם התוס' לעיל י"ח: ד"ה בשיל, ס"ל דבשיל ולא בשיל הרי"ז פחות ממאב"ד, דאי הוה כמאב"ד שרי להשהותו על גבי כירה אף על פי שאינה גרופה וקטומה, ומשום שפ' כחנניה, וכ"כ הבעה"מ שם ד"ה והא בשם רה"ג ובדף ל"ו: ד"ה כירה, וכ"ה דע' רה"ג ברשב"א י"ח: ד"ה האי, וכ"מ ברש"י ל"ז: ד"ה ורב ששת. ובראש יוסף ל"ח. ד"ה ומה, כ' בד' רש"י שם ד"ה שכח, דבשיל ולא בשיל, היינו כמאב"ד, אבל בפחות מכמאב"ד מותר מדין קדירה חייתא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |