מגיני שלמה/שבת/לז/ב

מגיני שלמה שבת לז ב

דף ל"ז ע"ב

ד"ה ש"מ מצטמק ויפה לו מותר פ"ה דאי מצטמק ורע לו מאי אתא לאשמעינן וק' לר"י הא אצטריך לאפוקי מדר"מ ור"י דאסרי אפי' חמין בשאינה גרופה:

ואני אומר דרש"י ס"ל דחמין דר"מ ור"י ודכול' שמעתין הוא שלא הוחמו כל צרכן וס"ל כפי' רשב"א ז"ל לקמן ד"ה קשיא דר"מ ומה שהביאו ראייה דע"כ חמין הוא ג"כ בשיל כ"צ מדקאמר בגמרא ואף ר' אושעיא כו' ודלמא הוחם כל צרכו הוה. נ"ל לתרץ כיון דסתם חמין הוו לא הוחמו כ"צ אם איתא דעובדא דר"א הוי כ"צ ה"ל לפרש אלא ע"כ בסתם חמין איירי דהוו שלא הוחמו כ"צ ועוד אפשר דס"ל לתלמודא דבזה אין סברא לחלק כיון דב"ה ס"ל אף מחזירין א"כ הוה חזרה ושהיה שוין בגרופה וכי היכי דבשהה אין חלוק בין מצטמק ויפ' לו או רע לו ה"נ בחזר' ואי שרי הוחם כ"צ אפי' בשבת גם לא הוחם כ"צ שרי דבזה אין סברא לחלק כיון דשרי להחזיר משחשיכה וא"כ ר"מ ור"י לא אסרו חמין בשאינה גרופה אלא שלא הוחמו כ"צ אבל מצטמק ורע לו ליכא מאן דאסר ובאמת צ"לע אי כדברי ר"י ז"ל דלאפוקי מדר"מ ור"י אתי א"כ תקשי ממ"נ אי ס"ל לר' יצחק בשם ר' אושעיא דמתני' לשהות תנן א"כ מתני' ר"י היא כדאמרינן לעיל וא"כ מאן תנא דפליג עליה דר"י ומתיר בשאינה גרופה מור"ל וא"כ תקשי כמאן דלא כר"מ ודלא כר"י כדפריך בכל דוכתא ואי ס"ל דמתני' להחזיר תנן א"כ שרי לשהות באינו גרוף אפי' מוי"ל כדאיתא במתני'. אם לא שנאמר דקמ"ל דחמין דר"י הוי שלא הוחמו כ"צ. אבל הוחמו כ"צ שרי ואין לשון התו' משמע כן דמשמע מדבריהם דלפי האמת הוי מור"ל לר"י אסור וכן תקשי לכל האמוראים דשרו מצטמק ורע לו דאתו דלא כמאן ע"כ ס"ל לרש"י דלא ס"ד דר"י אמצטמק ורע לו קאי דבהא ליכא מאן דאסר. ובהכי א"ש דלקמן לא קשה דר"י אדר"י דאסר כאן אפי' חמין שלא הוחמו כ"צ בשאינה גרופה ולקמן התיר:

והשתא א"ש ולא צריך לשינויא דלכתחילה ודיעבד ואין להקשות למאי דפי' רש"י ס"ל דחמין הוי שלא הוחמו כ"צ הא כתב רש"י במתניתין ב"ש אומרים חמין כו' דלא צריכי לבשולי א"כ משמע דהוחמו כ"צ. זה אינו דכוונת רש"י דבישול אינן צריכין כ"א שיהיו חמין דבישול משמע דבר שאינו ראוי לאכילה עד שיבשל, ומים אמרינן לקמן דף נ"א דמקרו נאכל כמו שהוא חי ולא צריכי כ"א לחממן ובזה אין צריך חיתוי כי בלא חיתוי יחזיק חומו ואדרבה מדברי רש"י מוכח שכתב אח"כ אבל לא תבשיל דניחא ליה בישוליה משמע שלא נתבשל כ"צ דבנתבשל לא שייך למימר בישוליה אלא צימוקיה כדכתב הכא ד"ה שאני הכא דקטמא:

ועי"ל דאפי' אי ס"ל לרש"י דחמין הוו אפי' כ"צ מ"מ י"ל דס"ל דלר"י שרי לב"ה חמין אפי' באינה גרופה דע"כ צ"ל הכי לע"ד למאן דאסר מצטמק ויפה לו ומור"ל שרי א"כ ע"כ ס"ל דמתניתין לשהות תנן דאי להחזיר א"כ שרי אפי' מוי"ל דאפילו כמאכל ב"ד שרי ואפי' אם נרצה לחלק ביניהם מ"מ סתם תבשיל הוי מצטמק וי"ל כמ"ש התו' ומוכרח הוא במתני' מדמחלק בין חמין לתבשיל וכ"כ הרא"ש דמ"ד מוי"ל אסור ס"ל דלא כחנניא וא"כ צ"ל אע"ג דב"ה כמתניתין קאמרי חמין בגרופה ה"ה בשאינה גרופה אלא דלב"ש קאמרי דקאמריתו חמין ולא תבשיל זה אינו אלא אפי' תבשיל דחמין שרי אפי' באינה גרופה ולב"ש אסור בשאינה גרופה דלא שרו כ"א בגרופה ואע"ג דמחלוקת זה לא נזכר בדבריהם צ"ל ע"כ דהא בהא תליא דאי שרי בגרופה אפי' מוי"ל בשאינה גרופה שרי מור"ל כיון דלא גזרי גרופה אטו שא"ג ה"ה דלא גזרי מור"ל אטו מוי"ל דכל היכא דלא שייך חיתוי לא גזרי וא"כ גם בדברי ר' יודא לבית הילל נפרש הכי וא"כ לא צריך לאשמעינן ר' אושעי' מידי דוודאי מור"ל לר"י שרי דהא בהא תליא כמ"ש:

ומה שהקשה ר"י ז"ל כיון דהשתא ס"ד דמשום דהובער' הדרא למלתא קמייתא א"כ מאי פריך בתר הכי א"ה מאי למימרא. נ"ל דרש"י ז"ל פירשה במילתיה שכתב שאני הכא דקטמה. וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקו. נשמר מזה דהמקשן לא הוי ס"ד שקטמה משום שרוצה להשהות אלא שפירושו דקטמה ממילא ואח"כ הובערה דזה הוי כלא קטמה כלל. דהמקשן הוי ס"ל דאי פירושו שקטמה משום הכי כדי להשהות או משום שלא יצטמק יותר מדי או כדי לצנן שיהא אז מותר להשהות פשיטא דשרי כדפריך בתר הכי דכיון דלא ניחא ליה בצמוקי' ועושה מעשה ע"ז פשיטא דלא חיישינן לחיתוי אלא ע"כ דקטמה ר"ל שקטמה כבר ממילא קודם שנתן המאכל והובערה מותר אח"כ להשהות עליה ואע"ג דהשתא הוי וודאי כמו שהסיקוה בתחילה נקט כך ולא נקט שהסיקוה בתחילה היה סובר המקשן דנקטא לרבותא דאפ"ה אין מותר להשהות עליה כ"א חמין ותבשיל שנגמרו כ"צ ואצ"ל בתחילת ההיסק ומ"מ לא הוי ס"ל דקמ"ל האי דינא דמשמע דהתירא אתא לאשמועינן כדכתב ר"י לשיטתיה:

ועוד דגם זה לא הוי רבותא כ"כ לקבוע עליה מימרא בפני עצמה אלא דהוי רבותא טפי מן תחילת ההיסק וא"כ פריך דע"כ קמ"ל דמצטמק ויפה לו מותר. ומשני שאני הכא דקטמה משום הכי וא"כ אע"ג דהובערה שרי ומשך הלשון כך דקאי על המקשן דקאמר מצטמק ויפה לו מותר וקאמר שאני מצטמק זה דקיטמה ר"ל שהיא קטומה כשאר קטומה דמתני' שפי' דקטמה משום השהיה וכן הוא לשיטת ר"י והשתא א"ש הכל:

ד"ה דיוקא דמתני' קמ"ל פ"ה דקרמו פניה ש"ד ואין נראה דדיוק פשוט הוא כו'. ולעד"נ לפי מאי דפרישית לעיל דמחררה ליכא למידק מידי דשם כ"ע מודו כ"א מפת לתוך התנור דייק וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל בהדיא דברור דלא על חנם דחק עצמו להוכיח דתנור לאו גרוף וקטום הוא וא"כ וכו' ומה לו ולהוכחה זו ולא הוכיח מפשטיה דמתני' דקתני חררה ע"ג גחלים אלא ע"כ ס"ל לרש"י דמהא ליכא לאוכחי מידי וא"כ טובא קמ"ל דלא תימא עד שיקרמו פניה אחררה קאי לא אפת לתוך התנור דגבי פת לעולם אסור עד שתאפה לגמרי וכן משמע קצת לישנא דמתני' דקתני יקרמו פניה ולא קתני פניהם כיון דאתרווייהו קאי ומחררה אין להוכיח כלום כמ"ש קמ"ל. וזה לע"ד אמת ויציב בלי ספק אע"ג דלישניה לפום ריהטא לא משמע קצת כן יש לפרשו הכי ועי"ל דמתני' איכא לדחויי דמאן לימא לן דאי קרמו פניה שרי להשהות דילמא התנא לא נחית לדין שהיה אלא לדין נתינה לכתחילה דקמ"ל דאפילו אם אחר הקרימה יגרוף הגחלים או יסתום פי התנור דבסתימ' פי התנור פשיטא דשרי כדמשמע פ"ק דפריך ולר"א דשרי והתנן אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע"י התם דברחא ולא שריק משמע דבשריק שרי אפי' לא יצולו מבע"י כמאכל ב"ד דכדי שיצולו הוי כמאכל ב"ד כדאי' ספ"ק א"כ ה"ה לרבנן במאכל ב"ד דשלא הגיע למאכל כבן דרוסאי לחנניא הוי כב"ד לרבנן אפ"ה לא יתן לכתחילה אא"כ יקרמו פניה מבע"י דבציר מהכי הוי מבשל בשבת כיון שלא נקרמו פניה מבע"י אע"פ שיגרוף או יסתום ולא נחית התנא לדין שהי' דשהיה תנא לקמן פ' כירה דאסור להשהות ולא קמ"ל כאן אלא אפילו אם יגרוף או יסתום בתר הקרימה לא יתן לכתחיל' עד שיקרום ולעולם אם קרמו צריך לגרוף בחררה או לסתום התנור בפת כדי לשהות קמ"ל דיוקא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף