אילת השחר/שבת/לז/א

אילת השחר שבת לז א

דף ל"ז ע"א

מי סברת ר' חלבו ארישא קאי אסיפא קאי. פרש"י ותוס' דקאי אסיפא דאיירי בחזרה. ומבואר דבזה אתי שפיר החילוק בין תוכה לעל גבה. ולא נתבאר הטעם כ"כ מ"ש תוכה מעל גבה, ואולי משום דבתוכה נפיש הבלא טפי כמו שפרש"י בד"ה לא שנו.

רש"י ד"ה היינו דשני בין תוכה לעל גבה. דכי משהי לתוכה וכו' דשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ. לדעת הרמ"א דמצריך הטמנה מכל הצדדין, וכתב דכשהקדירה ע"ג האש ומכוסה למעלה בבגדים חשיב הטמנה, יש לפרש שזה ג"כ סברת הגמ' כאן דכשהקדירה בתוכה ויש אש למטה, ומוקפת הקדירה בדופני הכירה הוי הטמנה, אבל על גבה דאינה מוקפת כלום מן הצדדין, אין כאן הטמנה, אע"פ שבא החום מתחת הקדירה.

בא"ד. דכי משהי לתוכה וכו' מטמין ממש ברמץ. צ"ע דמאי קמשמע לן דאסור להניח קדירה על גחלים, הא חייב משום מכבה ומבעיר את הגחלים, ומאי קמ"ל ר' חלבו דלתוכה אסור [ועי' מש"כ לעיל ל"ו ב' ברש"י ד"ה אף מחזירין].

רש"י ד"ה ב' כירות המתאימות. וקיר של חרס מפסקת ביניהם. אפשר דבדוקא נקט רש"י קיר של חרס, דחרס אינו מתחמם ולכן מפסיק בין הכירות, אבל אם יפסיק ביניהם קיר של מתכת דמתחמם היטב לא יפסיק בין הכירות.

רש"י ד"ה גבה, עובי שפתה או כיסוי שעל חללה. וכ"כ בטור סי' רנ"ג דמותר להחזיר על גבה כגון עובי שפתה או על כיסוי שעל חללה ולא בתוכה, הרי דבכיסוי שעל גבה הוי כעל גבה, והיינו דלא כל הקדירות הם רחבות יותר מהכירה דהרוב הם יותר קטנים באופן דאין להם לעמוד, וע"כ היו שמים כיסוי ועליו היו מניחים הקדירות וכיון שזה עשוי לכך אין שום היכר להיות כגרוף וקטום, משא"כ בהא דמיירי המג"א בסי' רנ"ג ס"ק ל"א דבאופן שישים דף או עץ להיכירא הוי גרוף וקטום.

וכן מסתברא דכונת הבית מאיר (סי' רנ"ג) דהוכיח מדברי הטור ורש"י הנ"ל דבעי דף להיכירא דבכיסוי שזה לא עשוי להיכר רק ממילא לכן לא הוי כגרוף ולכן צריך לשים דף או עץ לשם היכירא. ודבריו לכאורה אינם מבוארים למה כל כיסוי לא הוי היכר ובשלמא המעזיבה דמיירי במג"א שפיר יש לומר דאין כאן שום היכר דהא לא עושה בכונה כעת המעזיבה, אבל בכיסוי דבזה שמכסה הא הוי היכירא ולמה לא הוי כגרוף וקטום, וע"כ כהנ"ל דכיסוי דכירה עשוי כדי להניח ע"ז קדירות יותר קטנים שאינם רחבים יותר מפי הכירה וזה צורך הבישול ברוב הקדירות, ויתכן נמי דאינו מכסה כל החלל.

וקצת ראי' לזה דהנה התוס' כאן דף ל"ו ע"ב בד"ה וב"ה וכן בביצה (דף ל"ב ע"ב) הקשו מהא דמותר להחזיר בשבת והא עושה אהל, עי"ש, וכן הביאו הריטב"א והר"ן, והוצרכו לחדש ולחלק מהא דעירובין דמשמע דגם כה"ג הוי משום אהל, ולכאורה מאי קשיא הא אפשר דמותר להחזיר כשאין עושה אהל כגון על הכיסוי שעל חללה והא תנא דמתניתין איירי לאשמעינן היתר חזרה ובפרטי דינים של אהל לא איירי ויהי' מותר באופן שאינו עושה אהל, כגון על הכיסוי, וע"כ דגם כשיש כיסוי אך עדיין יש חלק חלל תחת הקדירה ותמיד יש אהל.

ולכאורה קשה להמג"א דס"ל כהב"ח דגם תוכה מותר אם אינה יושבת על קרקע הכירה, וא"כ הוי מצי התוס' לאוקמי היתר חזרה כשמושיבה סמוך לקרקע הכירה באופן דאינו עושה אהל ומ"מ מותר כיון שאינה יושבת ע"ג קרקע הכירה ממש, אלא דיש לומר דלא מסתבר דהיתר חזרה מיירי דוקא באופן שזה כמעט תוכה דבפשיטות צריך לאוקים על גבה ממש וע"ג ממש הוי תמיד ממש אהל ולכן הוקשה להם. אבל ע"ג כירה מכוסה לגמרי וזה ממש ע"ג א"כ מאי הוי קשיא להו וע"כ משום דגם אז יש חלל והוי אהל. ובחזו"א (סי' ל"ז סק"ט) השיג על המג"א במש"כ דמהני דף או עץ להיכירא מהא דכיסוי שעל החלל הוי כדין גבה, וצ"ע.

תוד"ה אא"ב. ובלא"ה אור"י דבחנם דחק וכו'. העירו לפי תוס' מ"ט הו"א דקאי ארישא ולא אסיפא, כיון דבסיפא הסברא מובנת שפיר, וצ"ל משום דרישא קאי אשריותא מסתבר טפי דקאי עליה מאי דאמר לא שנו וכו'.

בא"ד. וי"ל דבלא"ה לא סבר לה רב כשום תנא וכו' וכן ר' יוחנן דשרי לקמן חמין וכו' לא אשכחן תנא דסבר הכי. צ"ע דא"כ היכי פליג ר' יוחנן אכולהו תנאי והא לא נחשב תנא שיחלוק על תנאים. ועי' תוס' הרא"ש דאחמורי הוא דאחמיר, ואינו מבואר כ"כ דלעצמו מצי להחמיר אבל לפסוק לחומרא יותר מהתנאים האיך שייך [וע"ע משנ"ת לקמן ל"ט ב' ד"ה כבר תברינהו].

בא"ד. יש לעיין להפוסקים דכשיושבת ע"ג גחלים ממש הוי הטמנה אע"פ שאינו מכוסה לגמרי מכל הצדדים, וכשיטת המחבר סי' רנ"ג סוף סעיף א', א"כ למה התיר בסי' רנ"ד בשר גדי לצלות ע"ג גחלים דנהי דלא חיישינן שמא יחתה, מ"מ הא הוא בכלל הטמנה והטמנה אסור בכל גווני, ובסי' רנ"ז הא מבואר דדעת המחבר לאסור בחייתא בהטמנה ודלא כהרשב"ם דמתיר וא"כ למה מותר בשר חי ע"ג גחלים הא הוי הטמנה, ובאמת זה מפורש בגמ' דף י"ח אלא דקשה למאן דס"ל דכשנוגע בגחלים הוי הטמנה דא"כ למה מותר בשר גדי דנהי דגם איסור הטמנה משום שמא יחתה, מ"מ הא בגפת לא שייך שיחתה אלא גזירה שמא ישים ברמץ ויחתה הרי דכל שזהו בגדר הטמנה חיישינן ואסרינן א"כ נאסור, ואע"פ שיש לחלק דשאני הכא דבהבשר גופא שעל הגחלים שייך שיחתה וכיון דלא חיישינן לא שייך לגזור שמא ישים ברמץ, משא"כ בגפת דבגפת עצמו לא שייך חיתוי אסרינן משום גחלים, מ"מ צ"ע, וכן מהא דתנן ולא חררה ע"ג גחלים דמשמע דבקרמו פניה מותר, ולמה לא יהא אסור מחמת הטמנה דאסור אפילו נתבשל.

ואין לומר דאין דרך הטמנה אלא כשמטמין בכלי, אבל בבשר לבד אין הטמנה דהא בסוגיא דסילון דאנשי טברי' מבואר דשייך הטמנה גם במשקה.

ואע"ג דסליק לה הבלא מאידך. הנה לא אמר חום רק הבל היינו כמו חום, אלא דלפי"ז מה מקשה הא הבל הוא פחות ולא יועיל לחתות כדי שהקדירה שעומדת על הגרופה תתבשל ע"י החיתוי של האינה גרופה.

ובמתניתין דכתב רש"י ד"ה עד שיגרוף גחלים משום דמוסיף הבל, אין ראי' דחום והבל היינו הך, דהתם רש"י מיירי מדין הטמנה ולגבי הטמנה מוסיף הבל הוא קובע לענין איסור הטמנה, להכי נקט מוסיף הבל, אבל באמת הבל הוא פחות מחום.

סומכין לה ומקיימין עליה. מכאן ראי' למש"כ בחזו"א דאיסור שהיה אינו רק על הנתינה אלא כ"ז שזה על הכירה באופן שאסור ליתן אסור גם להשאיר זה על הכירה.

או שנתן עליה נעורת של פשתן. צ"ב מה מהני נעורת של פשתן להיות כקטום, דהא זה בוער מאד, ואיך זה כאילו מכבה הגפת ועצים.

תוד"ה תא שמע. דשאני הכא דדופני כירה מפסיקין בינו ולאש. עי' משנ"ת ברש"י ד"ה ב' כירות, דאפשר דדוקא אם יהי' דופן מחרס, אבל מתכת לא מפסיק דמתחמם כמו אש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א