מגיני שלמה/קידושין/נב/א

מגיני שלמה קידושין נב א

דף נ"ב ע"א

(שייך לקדושין) סי' ק"ח באבן העזר כתב הרמ"ה דווקא בגזל דעלמא וכו' תמה הב"י על הטור למה הוצרך לכתוב בשם הרמ"ה דהא תלמוד ערוך הוא עכ"ל ואני תמה על הרב ז"ל דהא הרמ"ה ז"ל חידש דין גדול לפי דעתי דהא פשטא דשמעתין דמשני התם בגזל דידה ורב מיירי בגזל דעלמא וגזל דעלמא ע"כ מיירי לפני יאוש וא"כ מאי דאינה מקודשת בגזל דידה בדלא שדיך היינו לפני יאוש וכ"ת מה בין לפני יאוש לאחר יאוש כיון דליכא גבה שינוי רשות כבר פי' רש"י ז"ל הטעם גבי גזל דידה דכיון דקבילתיה אחלתי' וס"ד דבדלא שמעינן דאתייאשה לא אמרינן דאחילת' אבל לאחר יאוש כיון דנתייאשה ועתה קבלה ודאי אחילתא קמ"ל הרמ"ה ז"ל דלא אחילתא ועוד דהא הטעם דאינה מקודשת בגזל דידה משום דיכלה למימר דידי שקלי וזה לא שייך כ"א לאחר יאוש כיון דכבר נתיאשה ס"ד דלא יכלה למימר דידי שקלי ולקמן אכתוב עוד חידוש חשוב אחר ע"ש גבי מה שהקשיתי על הטור דידיה אדידיה מטור ח"מ ונ"ל ראייה לדברי הרמ"ה ז"ל מדקתני בברייתא קדשה בגזל ובגניבה וכו' דהיינו מסתמא מיירי ג"כ בגניבה דידה דומיא דאינך וסתם גנבה יאוש בעלי' הוא כדפסק הטור סי' שי"ג והרמב"ם ז"ל פכ"ד מהל' כלים ואפ"ה לא מהני כ"א בדשידך דכייל להו תנא בחד בבא ועוד יש להביא ראיה מהא דמשני בדשדיך ומחלק בין גזל דידה לדעלמא ומתרץ הבריית' דפרושי קא מפרש ומתני' לפני יאוש וג"כ אין חלוק בין גזל דידה לדעלמא אלא ע"כ ס"ל דבגזל דידה אפי' לאחר יאוש לא מהני אלא בדשדיך דוקא ואי מהני מהני אפילו לפני יאוש וא"כ ליכא לשנויי דברייתא מיירי לאחר יאוש ובגזל דעלמא דהא גזל דעלמא דומיא דגזל דידה קתני דמיירי אפי' לפני יאוש ויש לדחות דמשמע ליה לישנא דאו שחטף סלע מיד הוקדשה דתכף שחטף קדשה דעדיין ליכא יאוש דסתם גזילה לא הוי יאוש כדאיתא התם וא"כ כולה ברייתא מיירי אפי' לפני יאוש ויש לעיין בדברי הרמב"ם ז"ל שפסק דסתם גניבה יאוש בעלים הוא וא"כ למה כתב פ"ה מהל' אישות המקדש בגזל או בגניבה אם נתיאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר ביאוש מקודשת והלא בגניבה אפי' בסתם מקודשת ובגמרא מדקדק כמה פעמים אם נתייאשו הבעלים אין סתמא לא וכ"ש פוסק דצריך לפרש דבריו וצריך לדחוק דאגב גזילה נקט הכי אבל מ"מ לא הבנתי כוונת הרב ז"ל מה שאומר ונודע שקנה אותה ביאוש זה הל' הוא מיותר ואין לי בו הבנה כלל חדא דהא יאוש לחודה לא קנה א"כ מאי נודע שקנה ביאוש ועוד אם יאוש קנה מאי צריך שנודע כיון דיאוש ממילא נקנה לו:

מיהו זה יש ליישב בדוחק דונודע ר"ל שנודע לנו דאיאש דממילא קנה אותה ביאוש לאפוקי מסתמא דלמא לא איאש ונקטה משום גזילה כמ"ש לעיל אך קמייתא קשה גם דה"ג כתב אא"כ קדשה בתר דקניה ביאוש בעלים גם זה הלשון אינו מובן לי דהא יאוש לחודה לא קני וצריך לומר דקני' פירושו התחיל הקנין דיאוש פלגא דקני' הוא וקונה עם שינוי רשות וכוונתם שהיה קנינו ביאוש לבד לא בדבר אחר עמו רק קנין זה לבד או שכוונתו שהוא שלו רק ר"ל שהתחיל קנין הגזל וכשתב' ליד האשה יוגמר ודברי הרמב"ם ז"ל יש ג"כ לפרש כן. וע"פ הדרך שכתבתי לעיל דנודע יש לומר דנתייאש ממנו והתחיל הקנין שקנאו לפחות בדבר זה ואלמלא דלפי דעתי תלמוד ערוך סותר זה הפי' הייתי מפרש דדברי ה"ג והרמב"ם ז"ל שר"ל שקנאו ביאוש דהיינו שהיה עם היאוש ד"א שינוי השם גרוע או שינוי רשות כי שינוי רשות דידה לא מהני כיון שהוא לא קנאו הוה עדיין גזל בידו וזהו ונודע שקנאו אך מן התלמוד לא משמע הכי דגבי עובדא דרבא קאמר ולית דחש לה להא דר"ש וכו' והא הכא משמע ריהטא דשמעתא שלא היה כ"א יאוש לחוד מי הוה הל' כר"ש ואפ"ה אי הוה הלכתא כוותיה היתה מקודשת א"כ יאוש לחוד מהני וזו ראיה ברורה ולא צריכינן למאי דכתב החכם מהרש"ל ז"ל בים של שלמה פרק מרובה סי' ד' שהוכיח דבר זה מסברא דבאמת תלמוד ערוך הוא כדכתבתי ובאמת אם היינו אומרים דפקדון מקרי שינוי רשות כדכתב החכם כמ"ש לקמן בשמו היינו יכולין לומר דמעשה דרבא היה שגזל ושדא לה תחילה בתור' פיקדון ואח"כ אמר מקודשת לי וכן משמע קצת לישנא וא"כ אם היתה הלכת' כר"ש היה יאוש ושנוי רשות אבל לא נהירא לי האי סברא ועיין עוד לקמן דין יאוש אי קנה מדרבנן דכולהו אמוראי לא פליגי עליה כ"א מדאורייתא. ואני הצעיר נ"ל להביא ראיה דאינו קונה אפי' מדרבנן מדאמרינן בגיטין דף נ"ה אמר עולא דבר תורה בין נודע בין לא נודע מכפרת ומ"ט אמרו וכו' עד אמר רבא כרת ע"י דבריהם באת לו בעי רבא משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי מבעי' ליה אי יאוש קונה א"כ קונה לגמרי דהא אי קונה אפי' מדרבנן משמע דקונה לגמרי דכן משמע פשטא דשמעת' מקושי' דרב יוסף גם אביי שהקשה על רב יוסף משמע דלרבה לא קשי' דקונה מדרבנן דהוי כדידיה דמטמא במחשבה א"כ דגיזותיה וולדותיה דידיה נינהו דלא מחייב כ"א בדמים ולדעת אחד מהפוסקים אפי' דמים לא מחייב היכא שש ועוד דמשמע דדוקא גבי הקדישה קא מיבעי' ליה אי אוקמוהו ברשותיה למפרע או בלא הקדישה משמע דפשיט' ליה דגיז' וולדו' לאו דידיה נינהו ואי אוקמוה ברשותיה משעת יאוש דקני לכל הפחות א"כ גם בלא הקדישו איכ' למיבעי וכן משמע בתירוצא דתוס' ד"ה לגיזותיה דהבעי' קאי דוקא בהקדישה ועוד דמסיק רבא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר אדרבה דלא תקנו חז"ל דיאוש קני אף דמן התורה לא קנו תקנו הם דקני משום תקנת השבים ולא חשו לחוטא נשכר ואדרבה לא תקינו כ"א אם הוא רוצה כדאמרינן במרובה כי קאמינ' זה מתייאש וזה רוצה וכו' א"כ תקנו הכל לטובתן ואם באנו לומר כשיטת התוספות דהבעי' קאי לדברי ר' מאיר דס"ל דשינוי אינו קונה וא"כ יש לומר דס"ל לר"מ דה"ה יאוש לא קני אף דמחלוקת זה לא הוזכר בגמ' מ"מ י"ל דהא בהא תלי' כיון דלר"מ שינוי קונה וקנסא דקא קניס ה"ה יאוש קונה מ"מ קשה דא"כ לרבה אי הוה דרבנן לא נ"מ מידי לר"מ כיון דקנסוהו למאי הלכת' תקנו דיאוש קני ואין לפרש לענין כחש דהדר דלא קני מחמת שינוי או הוזל דליכ' שינוי דקני ע"כ ביאוש הוא דקאמר דאם אינו רוצה לקנות לא קני כנ"ל וא"כ לפשוט דע"כ אי יאוש קני קני מדאוריית' דאי מדרבנן ליכא נפקותא לר"מ ובזה אין מחלוקת בין ר"מ ורבנן אי יאוש קונה או לא רק לכ"ע קני כ"א ר"מ קניס כמו בשינוי ועוד דמשמע דסתמ' דמתני' דעורות ר"מ היא מדלא קאמר והא סתמ' דלא כר"מ משמע דהוה כשאר סתמ' ואפ"ה קשי בה רבה לר"י משמע דלדידיה ניחא והא גם לדידיה קשה דע"כ דאוריית' היא דאי דרבנן למאי הלכת' תקנו כיון דקנסוהו ועוד כיון דקנסוהו למה מטמ' במחשבה כיון דמחויב להחזיר מהי תיתי גם אין לפרש כמו שפי' הראב"ד ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' גזילה דגבי הקדישה ליכא תקנת' לגזלן כיון דהקדישה וא"כ היה אפשר לומר דמבעי' ליה בהקדישה שרי דוקא אבל לא הקדישה פשיט' ליה דהשבח שלו דקניס ביאוש מפני תקנת השבים אלא דקמבעי' ליה בהקדישה דליכ' תקנתא אי הוי השבח שלו מטעם אחר לא מטעם תקנה אלא מטעם דאוקמוה ברשותיה דהפקר ב"ד הפקר וכדפי' רש"י אלא דא"א לפרש כן לדעת הרא"ש ז"ל דבשלמא לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא עשו תקנה כ"א בשבח לא בגוף איכ' למימר דס"ל דלא עשו תקנה כ"א שלא יחזיר הכל גוף ושבח שקשה עליו להחזיר הכל ולא ישוב משא"כ הקדים דאינו מחזיר הגוף לא עשו לו תקנה בשבח אף אם לא הקדיש השבח וסבר' נכונה היא וכן כתבתי בביאור דברי הרמב"ם ז"ל משא"כ לדעת הביאור הרא"ש ז"ל דס"ל דיאוש קנה ממש הגוף והשבח א"כ יש להקשות ממ"נ אם הקדיש גם השבח א"כ קנה ההקדש ביאוש ושינוי השם או שינוי רשות כמו הגוף א"כ אע"ג דהגנב לא קנה מטעם דלא יהא החוטא נשכר מ"מ ההקדש קנה גם מאי חוטא נשכר שייך כלל הכא כיון דאין לו להגנב כלום וכדהקשה הראב"ד ז"ל מיהו זה יש ליישב קצת דאם קנאו הגנב א"כ הקדיש שלו ונקרא ההקדש על שמו משא"כ אם לא קנאו הגנב אע"ג דבהקדיש קנאו ביאוש ושינוי רשות מ"מ אין הגנב נוטל שכר על הקדש כיון שלא היה שלו אבל קושי' ראשונה קשי' אם נאמר בבעי' דרבא אם קנאו הגנב ונקרא ההקדש שלו או לא רק ההקדש קנאו מעצמו זה אין נפקות' כיון שקנאו ההקדש ממ"נ ואם נאמר דמיירי שלא הקדיש השבח א"כ קשה כנ"ל דהא בעלמא קונה הכל ואין מחזיר ג"כ הגוף ואפ"ה קנה השבח וא"כ מאי שנא אם קנה הוא את הגוף מ"ש ההקדש לא יהא אם קנה הוא הגוף ונתנו במתנה לאחר הנאמר שיחזיר משום זה השבח זו אינה תורה גם אם נאמר דהקדיש הכל קשה ג"כ כיון דקנאו כבר ביאוש וכי אין לו רשות לעשות בו מה שירצה ליתן במתנה או להקדיש ולדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דלא עשו תקנה שיקנה השבח ביאוש אלא אם מחזיר הגוף וכן מבואר בדבריו ז"ל:

והיותר נראה לי דס"ל להרא"ש דרבא לא קמבעי' ליה כ"א לדעת עולא דה"ל דלא תקינו רבנן דיאוש קנה כ"א לענין הקרבה כדקאמר טעמא משום דלא יהא מזבח וכו' ואם הקדישה אוקמוה רבנן ברשותיה וקא מבעי' ליה כיון דאוקמוה ברשותיה אוקמוה לכל מילי אע"ג דבמקום אחר לא אוקמוה ברשותיה לענין שבח מ"מ כאן כיון שאוקמוה לענין הקדש אוקמוה גם לענין שבח דלא פלוג תקנתן או לא ופשוט מסתבר' כיון דבמקום אחר לא תקנו שיהא השבח שלו ולא חשו לתקנתן גם כאן אע"ג דאוקמוה ברשותיה לחובתו לא אוקמוה לטובתו ובהא א"ש הכל דאפשר דרבא ס"ל כרבה אלא דכאן אליבא דעולא קאמר אלא דיש לתמוה דא"כ הוא מבואר בדברי עולא דלא קני יאוש אפי' מדרבנן כ"א גבי קרבן א"כ הוי עולא ורב יוסף תרי נגד רבה ושאר אמוראים לא גלו דעתם א"כ יותר פשוט דאין הלכה כרבה נגדם ולישנא דהרא"ש ז"ל משום דפליגי רבה ור"י בהא והלכה בכל מקום כרבה לכן פסק כותיה וכאן עולא מסייע ליה ואצ"ל שגם רבא שקיל וטרי אליבא דעולא משמע דס"ל כוותיה כמ"ש כל הפוסקים בכמה דוכתי וכן משמע קצת בב"ק דקאמר עול' דיאוש אינו קונה מקר' דוהבאתם את הגזול וכו' ורבא אמר מהכ' משמע דס"ל כעול' ועולא מאי דקאמר מנין ליאוש שאינו קונה היינו אפי' מדרבנן כדמוכח בגיטין משמע דגם רבא ס"ל כמותו ויש לדחות ומ"מ נ"ל ברור דהפוסקים דלא הביאו דברי רבה משמע דס"ל דיאוש אינו קונה אפי' מדרבנן יש להם ראיה ברורה מכאן ועליהם יש לסמוך ונסתלקו דברי מהרש"ל ז"ל בים של שלמה שהשיג על הפוסקים פרק מרובה סימן ז' דפסקו דלא כרבה והלא אין להם ראייה דכולהו אמוראי לא מיירי אלא מדאירייתא:

והנה הראיתיך בעיניך דפליגי מקצת אמוראי גם בדרבנן כגון עולא ועוד יש ראיה ברורה מהא דאמרינן בב"ב פרק חזקת הבתים ולוקמה בגזלן עד אבל לא מכר דהדרא לא משמע דאי ליכא שינוי רשות כ"א יאוש הדרא גוף החפץ דבתר הכי פריך וסיפא נמי נהי דמיאש מגופ' מדמי מי מיאש פי' והוא נוגע בשביל הדמים משמע דבלא מכר הוא נוגע בשביל הגוף ולכן פריך דגם במכר דאיכ' גם שינוי רשות מ"מ נוגע הוא בשביל הדמים וכן כתב הטור בהדי' בח"מ סי' ל"ז ואי קונה מדרבנן הא אין צריך להחזיר לעולם הגוף דדוחק לומר דמיירי התנא מדינא דאוריית' דוקא א"כ סתמ' דתלמוד ס"ל דלא כרבה גם אפשר דלרבה כיון דקונה האב הגוף ולא מחייב כ"א הדמים א"כ כשמת אפשר דהיורשים פטורים לגמרי כשלא הניח אחריות נכסים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי כמו למ"ד רשות יורש כרשות לוקח וזה יש ליישב דכיון דלא תקינו רבנן כ"א מפני תקנת השבים שלא יצטרך לטרוח אחר הגזילה כדפי' רש"י ז"ל א"כ אם לא יתנו היורשים דמי' אפשר דלא תקינו שירשוהו היורשים אך הראשונה ק' ועוד דהטור בעצמו כתב סי' ל"ז וסי' שס"א דמחזירין הגזילה עצמה ביאוש לחודיה והנה ראיתי בים של שלמה שכתב החכם ז"ל דמגזר רבה בגזילה קיימת דלא עשו זה תקנה כ"א כשאין גזילה קיימת כדפי' רש"י ז"ל שלא יצטרך לטרוח ולחזור אחר הגזילה עצמה עכ"ל ויש לתמוה הרבה א"כ מאי פריך רב יוסף מגזל חמץ ועבר עליו הפסח והא התם ודאי מיאש וכו' ומאי קשי' דהתם הגזילה קיימת ובהא לא קני וצריך להחזיר הגזילה עצמה ולכן אומר לו הרי שלך לפניך ואפי' אי נדחק ונאמר דרב יוסף לא בעי לאתויי ראייה לדבריו דיאוש אינו קונה אלא מדרבנן דלזה אין ראייה משם כדכתבתי דגזילה קיימת רק פריך לרבה דאמר דאפשר דקונה מן התורה ואם קונה מן התורה אין חילוק בין גזילה קיימת לשאינה קיימת דדוקא מדרבנן הוא דשני כיון דלא קני רק מפני תקנת השבים לא תקנו כ"א בשאין גזילה קיימת מטעם של רש"י ז"ל מ"מ אף אם נסבול זה הדוחק מ"מ מאי פריך אביי לרב יוסף ממתניתין דעורות משמע דלרבה ניח' כדקאמר קשי בה רבה לרב יוסף והא אף לדידיה לא א"ש דמוכח דיאוש קונה מדאוריית' דאי מדרבנן הא התם גזילה קיימת ולא קני אלא מדאוריית' וקני אפי' בגזילה קיימת וזו קושי' גדולה עליו ז"ל:

ועוד יש לתמוה עליו הרבה דהא הרא"ש ז"ל פסק כרבה דיאוש קנ' מדרבנן ונ"מ לקדושי אשה והא גבי קדושי, אשה הגזילה קיימת והוא מקדש אותה בה ואי לא קנה גם לרבה אינה מקודשת ואפשר דס"ל דאם נאבדה הגזילה פעם א' אפילו אם מצאה אח"כ כיון שקנאה כבר כשלא היתה קיימת שוב לא פקע דע"כ לדברי הרב מ"ש אין הגזילה קיימת כוונתו שנאבדה הגזילה והיא בעולם דאין לפרש שאינה בעולם דא"כ אף אם אין יאוש קונה אינו יכול לשלם כ"א דמים גם אין לפרש דמכרה דהתם איכ' יאוש ושינוי רשות פשיט' דאין הגנב משלם כ"א דמים דהא אין הלוקח צריך להחזיר ודוחק לומר דמחויב הגנב לטרוח ולעשות רצון הלוקח כדי להוצי' מתחת ידו ולהחזיר הגזילה עצמה דזה לא נזכר בשום א' מהפוסקים אלא ע"כ כוונתו אם נאבדה או נגנבה ממנו אינו מחויב לטרוח אחריה וא"כ מיירי מתני' וכן הרא"ש ז"ל גבי קידושין כגון שנאבדה ממנו בפעם א' וכל זה דוחק גדול ואין צ"ל דברי הרא"ש ז"ל שהוא פוסק ואין דרכו לסתום כ"א לפרש ואצ"ל הטור סי' ל"ז שכתב דגבי יאוש ושינוי רשות מעיד וביאוש לחוד אינו מעיד דצריך להחזיר ויאוש לחוד מיירי דומי' דרישא יאוש ושינוי רשות דמיירי אפי' בגזילה קיימת אלא ודאי אין חילוק ודברי רש"י ז"ל הם כפשטן דאם יאוש לא היה קונה אפי' מדרבנן אם היתה אצלו היה צריך לטרוח אחריה אף אם לא היתה אצלו דלא מתקני רבנן למחצה וק"ל גם הגנב היה רוצה לעשות תשובה מעלי' ואם לא היתה השבה כשהיא אצלו אם לא שמחזיר עצמה א"כ כשאינה אצלו היה טורח אחריה לעשות השבה מעלי' ולכן תקנו רבנן שזה השבה מעלי' והפקר ב"ד הפקר ודברי הטור ז"ל יש ליישבן דהוא ז"ל ס"ל דמספק' ליה להרא"ש ז"ל אי הלכה כרבה כדכתב בהל' גניבה סי' שנ"ג וכיון דמספק' לן אין הגנב יכול לתפוס מספיק' כדכתב הרא"ש ז"ל דבכל ספיק' דדינ' לא מהני תפיסה ומוקמינן לה אחזק' מרא קמא כ"א גבי קידושין אזלינן לחומר' שמא הלכת' כרבה וכן דייק לישנ' דהטור סימן שס"א שכתב דיאוש לחודה לא קני וצריך להחזירה ומיהו קדש בו את האשה צריכה גט ותימ' אם יאוש לא קני א"כ גם אינה מקודשת דממ"נ אם מיירי בגזילה קיימת גם קידושיו קידושין ואם אין גזילה קיימת אין צריך להחזיר ממ"נ ובזה נסתר גם פי' האחר שפי' מהרש"ל ז"ל דהטור איירי בסימן שס"א מדינ' דאוריית' גם את זה דוחק גדול דא"כ למה שבק הטור דינא דהתורה ופירש דינ' דקידושין שכתב שצריך להחזירה ומיהו אם קדש דממ"נ מדאוריית' גם קדושיו אינו כלום ומדרבנן אין צריך להחזיר ג"כ אלא ע"כ ה"פ דברי הטור ז"ל דצריך להחזיר מספיק' וקדושיו קידושין מספיק' וזה מבואר דלא כדברי החכם הנ"ל שרוצה להוכיח מהל' גזילה דהטור לא מספק' ליה אדרבה מוכח דמספק' ליה וכן דייק לישנא דהרא"ש ז"ל והטור ז"ל שכתבו דצריכה גט ולא כתבו דמקודשת אלא ע"כ לא ס"ל דמקודשת ודאי לענין שאם בא אחר וקידשה אין קידושיו כלום כדכתב החכם אלא דצריכה גט מטעם ספק ואם קדשה אחר ג"כ צריכה גט ממנו וזהו לשון הרא"ש ז"ל דקנה יאוש לחומר' עכ"ל ודלא כדברי החכם ז"ל שמחק את זה והנלע"ד דהרא"ש ז"ל מספק' ליה אי הלכה כרבה דלכאורה משמע דאינך אמוראי דס"ל דיאוש לא קני ולא הזכירו דקנה מדרבנן משמע דאינה קונה כלל ואגב אורחין נמי נפרש דברי הרא"ש ז"ל מה שהקשה החכם הנ"ל דהא לכ"ע מקודשת מדאוריית' אחר יאוש דהוי יאוש בידיה ושינוי רשות בידה. ותירץ בתירוץ דחוק חוץ מכבודו כאשר אבאר עוד:

ולע"ד דלאו קושי' היא כלל דנ"מ בגזל דידה אחר יאוש דאם קדש בו אינה מקודשת מדאוריית' אם יאוש אינו קונה דהכ' ליכ' שינוי רשות בידיה ומדרבנן מקודשת ואדרבה יש לתמוה מאוד על הטור ז"ל שכתב בפשיטות בע"א בשם הרמ"ה ז"ל דאם קדש בגזל דידה אחר יאוש ולא שדך תחילה אינה מקודשת דליכ' שינוי רשות וזהו סותר מה שכתב בח"מ דיאוש גריד' קני מדרבנן ולכל הפחות הוי ספק והיותר יש לתמוה על הרב הב"י ז"ל שתמה על הטור למה כתב בשם הרמ"ה והלא תלמוד ערוך הוא והנה הראתיך בעיניך דאדרבה יש לדון ע"ז הרבה דלדעת הרא"ש והתלמוד קאי אלפני יאוש ולפי מה שכתבתי למעלה דהטור ז"ל כתב בח"מ צריכה גט היינו מספק יש ליישב קצת דבא"ע אמר דאינה מקודשת דהיינו ודאי שלא יהיו קידושין תופסים בה מאחר ושם אמר דצריכה גט מספיק' וסמך בטור א"ע אטור ח"מ ובח"מ אא"ע וגם זה ראיה דלא כדעת החכם והתימ' עליו שתמה על הטור מכח קושי' זו והקשה ממה שכתב הטור בשם הרמ"ה דגבי גזל דאחרים הוה יאוש ושינוי רשות בידה אם קדשה וא"כ לכ"ע מקודשת וא"כ ראה תחלה דברי הרמ"ה ולא ראה סופן לישב דברי הטור והרא"ש ז"ל ומה שיישב הוא ז"ל דנ"מ מדברי הרא"ש אם גזל ונתן לה בפקדון ואח"כ קדשה בו דליכ' יאוש ושינוי רשות כ"א שינוי רשות ואח"כ יאוש כך הבנתי דבריו. והוא תימ' גדולה דפקדון יהא נקר' שינוי רשות והא פקדון ברשותיה דמריה קאי ואם כן כי קדשה אחר כך מעשה שלה הוי שינוי רשות גמור ודוק היטב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף