מגיני שלמה/קידושין/ו/א
דאפשיט בגמר' דהוי קידושין כגון לקוחתי קנויה לי כתבו הרב המגיד פ"ג דהל' אישות והר"ן פ"ק דקידושין דלא מהני אא"כ היה מדבר עמה בעסק קידושין או שאומרת שמכרת בהן וקבלתן לשם קידושין וכתב הרב המגיד שכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"ש וכתב עוד הר"ן ז"ל דלשון חרופתי הוה ספיקא כאידך לישנא דמבעיא בגמרא אם היה מדבר עמה על עסק קדושיה ותמה על הרמב"ם ז"ל שכתב דחרופתי מקודשת משמע אפילו בכל מקום ובגמרא מסיק דדוק' ביהודא ע"ש ולי נראה דמהא מלתא מוכחא דס"ל להרמב"ם ז"ל דהרי את אשתי את ארוסתי הוי מקודש' אף אם לא היה מדבר עמה תחילה בעסק קדושיה דאינה נאמנת לומר שאינה מכרת דלשון ארוסתי נזכר בפי כל וא"כ צ"ל להרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין יהודה לעלמא אלא דביהודה יען שהיו קורין לארוסה חרופה היה הדבר להם כמו ארוסה לכ"ע דהיה ניכר הלשון לכל ההמון והיתה מקודש' מסתמא משא"כ בעלמא דאינה מקודשת אא"כ דבר עמה תחילה מקדושיה דלשון חרופתי משמע שפיר לשון קידושין ובאמת תימא גדולה כיון דק"ל דבחצי' שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר וק"ל דתפסי בה קידושין כמ"ש כל הפוסקים הרא"ש ז"ל פרק השולח והרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אישו' והר"ן ז"ל לקמן א"כ מאי ספיקא וא"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין ב"י לעלמא אלא כדכתבתי ולפי זה נ"ל דמה שכתב הרמב"ם חרופתי היינו בידיעה והבנה או היה מדבר עמה תחילה וכו' ולא דמי לאידך לישנא דכתב הרמב"ם אע"ג דכיילינהו בחדא בבא דע"כ גם לקוחתי הוי תחילה בכלל הבעיא והבעיא קאי אהיה מדבר עמה תחילה כדאית' בגמר' אם לא שנה אף דהבעיא היתה בהיה מדבר אבל למאי דפשיטא מברייתא משמע דלעולם מקודשת ודוחק דע"כ גם לדברי הר"ן את אשתי וארוסתי מקודשת לעולם כמ"ש ואת אשתי והרי את לי לאנתו או מאורסת לי וכן משמע קצת מדברי הר"ן שלא הזכיר כ"א קנויה לי ולקוחתי ואעפ"כ כללן הרמב"ם בחד בבא אלא ע"כ דהרמב"ם סמך דהלשונות הידועים לכל מקודשה לעולם ואידך לישנא צריך א' משני דברים שכתבו ז"ל אבל מדברי הרב המגיד משמע דגם באשתי וארוסתי צריך א' משני דברים וצ"ל דאת אשתי כיון דמשתעי בלשון הוה דמשמע שהיא אשתו זה ימים לא משמע לכל אדם שהוא לשון קידושין כאת לי לאנתו דמשמע שמקדשה עכשיו ובאמת לפי דבריהם צ"ל כן דאל"כ אדפרי' בגמ' אתנא לערבינהו ולתנינהו אפכא ה"ל למפרך דלמה תנא בחד בבא את אשתי וקנויה לי כיון דהם חלוקים בדינים אלא לפי דבריהם ס"ל כדכתבתי והנכון בעיני דהרמב"ם ז"ל ס"ל דמאי דתני תנא דוקא היינו משום דס"ל לתנא זה כר"י דאמר בשפחה כנענית הכתוב מדבר אבל לדידן דק"ל כר"ע פשיטא דמקודשת ותחלה בעי לתרוצי דהתנ' ג"כ ס"ל כר"ע וכיון דפריך יהודא ועוד לקרא ע"כ צ"ל דהתנא ס"ל כר"י ואנן דס"ל כר"ע א"ש אך יש לתמוה דמאי קא מבעיא ליה והלא מחלוקת תנאים ואמוראי' הוא למאן דאמר דשפחה כנענית לאו כלום הוא ולאידך מקודשת לחד מ"ד ואי קא מבעיא הלכה כדברי מי זה לא שייך לכאן וזה לא שייך לעשות בעיא. ועוד קשה א"כ מאי קא פשיט מברייתא דלמא אתי' כר"י דמוקי בשפחה כנענית אבל הלכה כר"ע אלא ע"כ צ"ל דקמבעיא ליה אפי' לר"ע דילמא נחרפת לא הוי לישנא דקידושין אלא לישנא דמלאכה שהיא מיוחדת לאיש למלאכה שהיא אשתו אבל לאו לישנא דקידושין הוא דע"כ צ"ל גבי יעוד דמאי קא מבעיא ליה והלא מקרא מלא הוא אשר לא יעדה אע"ג דגבי יעוד א"א לפרשו למלאכה דהא בלאו הכי היא מיוחדת למלאכתו מ"מ פירושו שהיא מיוחדת למלאכתו מצד שהיא אשתו והוא לישנא דיחוד למלאכה דאשה לבעלה ולא לישנא דקידושין כך צריך לפרש לפי הבעיא דבעי למלאכה כו' וא"כ ליכא למפשט מידי דאף דק"ל כר"ע מ"מ מאן לימא לן דחרופה לישנא דקידושין הוא וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |