מגיני שלמה/פסחים/כה/ב
מגיני שלמה 
פסחים כה ב
ד"ה מאי בינייהו תימא לרשב"א לימא דאיכא בינייהו חמץ נוקשה כו' לע"ד תימא על קושיא זו כיון דע"כ הא דמשני איכא בינייהו היינו לר"י דלא גמר מנבילה כדפי' רש"י ז"ל א"כ ליכא למימר דלחזקיה שרי חמץ נוקשה דהא מאותו אימעט חמץ נוקשה דמאי אמרת אותו אתי לחולין זה אינו דמסתבר טפי למעוטי חמץ נוקשה דמפורש לאו דידיה כמ"ש ועוד אי לחולין אתי ולא לחמץ נוקשה א"כ גם לר"א תקשי לחולין אתי וע"כ צריך לומר דלר"א לאו דאורייתא א"כ משני בקיצור מה לי עוד לחמץ נוקשה ודוחק לומר דלישני דבהא פליגי דלחזקיה אימעט חולין לחוד ולא חמץ ולרבא תרווייהו דבהא לא פליגי ועוד דאין זה נזכר בכלל מחלוקתם דהא לא פליגי אלא אם יש חילוק בין יאכל ליאכל אבל לחלק בין חמץ לחולין אין זה תלוי ביאכל והא בהא לא תליא וגם לחזקיה איכא למעוטי חמץ נוקשה:
ויש לישב דקושי' הרשב"א ז"ל היא דע"כ לחזקיה חמץ נוקשה מותר בהנאה דאל"כ לא יאכל דגבי חמץ למה לי כיון דאפילו חמץ נוקשה אסור בהנאה כ"ש חמץ גמור וכ"ת אי לאו יאכל הוי מוקמינן אותו לחמץ ולחולין לא הוי קרא כמ"ש להכי כתיב אותו לחמץ ואייתר אותו לחולין א"כ לחמץ נוקשה ליכא קרא לאסור כיון דע"כ אותו לחולין אתא:
ומ"מ לא נתישבתי בזה הטיב דאיך ס"ד דלמעט חולין ולא חמץ נוקשה דכיון דחמץ נוקשה מסתבר טפי א"כ אם חולין דלא מפרש לאו דידיה אימעט כ"ש ח"נ דהא אי לאו יאכל הוי מוקמינן אותו לחמץ גמור ולח"נ ולא לחולין והשתא דאימעט חולין כ"ש ח"נ וא"כ הכי דריש חזקיה אי לא יאכל הוי מוקמינן אותו לחמץ גמור ולח"נ ולא לחולין להכי כתיב יאכל ואייתר אותו אפילו לחולין וכ"ש לח"נ כיון דמאותו אימעט כל מילי אלא דהוי מוקמינן לדדמי טפי והשתא דאיכא יתורא אימעט גם מה דלא דמי כ"כ:
ועוד נראה לישב ע"פ ישוב ר"י ז"ל שהשיב לקמן דף כ"ח ע"ב ד"ה וחד לפני זמנו והקשו התוספות מנלן איסור הנאה לחזקיה לפני זמנו והשיב ר"י כיון דחד מהנהו קראי משמע איסור הנאה לא נחלק ביניהם א"כ גם נתיישב הטיב כאן כיון דלא יאכל מיירי באיסור הנאה א"כ גם שאר לאוי דחמץ מיירי באיסור הנאה וכיון דבהאי קרא דאיסור הנאה אתרבי חמץ נוקשה א"כ רביה קרא בהדיא לאיסור הנאה אבל בכרת לא איתרבי חמץ נוקשה כלל כדאיתא ריש פרק אלו עוברין:
ואל אלקים יודע כי אח"כ מצאתי דבר זה במהרש"א לקמן והוא הקשה לקמן דא"כ כרת נמי לחייב בלפני זמנו משום דלא נחלק בינייהו ותירץ תירוץ דחוק דאיכא שום מיעוטא בלפני זמנו ואין אנו מחויבים לעיולי פילי בקופי דמחטא ליישב קושיי' התו' כדי שישאר התלמוד בקושיא כמ"ש בהקדמתי ובלתי ספק כי בתירוץ הר"י נתיישבה גם קושיי' הרשב"א ואפשר דתו' אחרים הם כדמצינו בכמה דוכתי ופשיטא דאין להקשות לתירוץ ר"י כרת נמי לחייב כיון דכבר ליכא ריבויא אבל באיסור הנאה איכא ריבויא בהדיא כיון דלא תאכלו דמחמצ' פירושו איסור הנאה כמו לא יאכל חמץ אפילו לחזקיה פירושן שוה ופשוט הוא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |