מגיני שלמה/כתובות/פא/ב

מגיני שלמה כתובות פא ב

דף פ"א ע"ב

אלא עצה טובה כו' פ"ה כו' וזה אינו ולע"ד צריך תחלה לדקדק בדברי רש"י ז"ל שכתב ונמצאת שלא בכתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת א"כ משמע מדבריו שהוא מפרש מתנית' לא יאמר לה כו' דהיינו שתמחול לו האחריות לגמרי ולא תסמיך כ"א על המטלטלין דאין לפרש שנכסיו משועבדין עדיין אלא שהוא מיחד לה המטלטלין ומוכר הקרקעות א"כ אם נאבדו המטלטלין למה נמצאת שלא בכתובה הרי יש לה עדיין כתובה ואפי' לר"מ אין כאן איסור אלא ע"כ צ"ל שהוא מיחד לה מטלטלין וכותב לה כתובה על זה והאחריות היא מוחלת דוגמא תנן במתני' פ' נערה כתב לה שדה שוה מנה כו' ולא כתב לה כו' וא"כ אם יאבדו אין לה כתובה כיון שאין לה אחריות וכיון שכן הוא מצינו למימר דגם רבנן מודו בהא דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"מ דנאבדה הכתובה אלא משום דאפילו בלא כתובה גביא בתנאי ב"ד וכמ"ש רש"י לעיל פ' אע"פ דף נ"ז אע"ג דגביא בתנאי ב"ד כו' וכתב אח"כ דרבנן לא חיישי למסמך דעתה משמע דאית לה אלא דלא סמכ' דעתה אבל הכא דלית לה כלל כיון שמחלה האחריות אפי' רבנן מודו דצריך לכתוב לה כתובה וכן משמע קצת לעיל אבל חכמי' אמרו משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה משמע אבל שתהא לעולם בלא כתובה כלל אסור ואפשר דלרש"י ז"ל אפילו ר' יודא לא שרי כ"א לפחות מכתובה כדנקט בלשונו לבתולה מנה ולאלמנה נ' אבל לגמרי לא ואין להקשות א"כ פ' החובל ד' פ"ט אמאי מוקי כר"מ הא התם אם תמכור הכתובה לא יהיה לה כתובה כלל ואפילו רבנן מודו כמ"ש די"ל דהתם פריך אמאי פגיעתן רעה דלית ליה לנחבל כלל הא לרבנן אע"ג דכל הכתובה א"א למכור מ"מ נזבין החצי ואידך נשייר וכמו דפריך התם ואי דנפישא כתובתה מכתובה דאוריית' נוקמא אכתובה דאוריית' וק"ל אלא דלע"ד ק' דאם כוונת רש"י כן תקשי ליה דלקמן מסיק מאי וכן מהו דתימא יבמתו הוא דלא כתב לה כו' אבל אשתו דכתב לה דקנאי כו' משמע דמתני' אף דכותב לה אחריות לא יאמר לה כו' וא"כ דברי רש"י צריכין פירוש לכך נראה לפרש דאין כוונתו שצריך לכתוב לה שהרי יש לה כתובה אלא עיקר הכוונה שהבעל לא ייחד לה מטלטלין וימכור הנכסים שאם ייחד לה מטלטלין וימכור נכסיו אם נאבדו יכולה היא לכופו אפילו לרבנן שייחד לה מטלטלין אחרים או קרקע שלא תחזור אחר הלקוחות דגם רבנן מודו בהא כיון שלא מחלה לו הכתובה אלא שהוא יחד לה מטלטלין שתגבה מהם ומכרה השאר דע"כ לא קאמרי רבנן אלא אם נאבדה כתובתה שכתב לה סתם א"צ לכתוב כתובה אחרת שגובאת בתנאי ב"ד אבל בייחד מחויב לחזור וליחד מידי דהוי אשלש שדו' א' שיחד לה כו' דאינו רשאי למכרן אע"פ שכתב לה כל אחריות נכסיו כמ"ש רש"י לפני זה אלמא כיון דיחד לה אותן שדות אין רצונה לחזר אחר שאר נכסי' וכיון שנשתעבד לה כן אינו יכול לשנות ה"ה ביחד מטלטלין ואם נאבדו צריך לכתוב לה כתובה אחרת ר"ל שייחד לה דבר אחר ויכתוב כתובה עליה שהיו רגילין לכתוב השעבוד בכתובה כדאמרינן אחד שכתב לה בכתובה ואחד שיחד לה ולא שכוונתו שיהיה לה כתובה שהרי לא לקח כתובה אלא שמכר נכסיו ונשארה האחריות על המשועבדין. ועי"ל דס"ל דע"כ לא פליגי רבנן אר"מ אלא דליכא איסור' להשהותה בלא כתובה אבל אה"נ דיכולה לכופו בדין שיכתוב לה כיון שנהגו לכתוב שם כתובה דבהכי מיירי נמי פ' אע"פ ולקמן פ' אע"פ גבי אחתיה דר"א מיירי לענין אסורא:

ד"ה ודילמ' דטבא ליה עבדי ליה וקשה דלא סגי כו' נ"ל לפרש דאין הכוונה דחז"ל השיאוהו עצה שטוב לו שיקח קרקע ויאכל פירות אלא הכוונה דחכמים תקנו שהיבם לא ימכור הנכסים ואם מכרם מכור לאביי דלא הפקיעו חכמים תקנת הלקוחות כמ"ש התוס' לקמן אבל אם היבם עצמו הוא הלוקח כיון שיש בזה טובתו תקנו חכמים דגם בדיעבד אינו כלום ופריך דתנא תנא מוציאין משמע דלא הוי לו טובה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף