מגיני שלמה/כתובות/מח/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
מגיני שלמה כתובות מח ב
ד"ה ורב אסי אמר אף לתרומה וק' לר"י דאפי' עולא כו' לא ידעתי מה ק' ליה לר"י ז"ל וכי גברא אגברא קרמית דרש"י ז"ל ס"ל נהי דעולא מפרש לחד לישנא דמשנה אחרונה חיישא לסימפון אבל ר"א ס"ל דאפילו משנה אחרונה לא חייש' לסימפון לא בהגעת זמן ולא במסר וטעמא דמשנה אחרונה ס"ל דבהגעת זמן נמי חיישינן למזיגת כוס כדפריך התם א"ה אפילו הגיע זמן נמי ולא ס"ל למשנה אחרונה דדוכתא מיחד לה ואפילו מיחד מ"מ כיון שהיא עדיין בבית האב חיישינן למזיגה ולא עוד אלא דהא לחד לישנא לא אמרה עולה מעולם אלא רב שמואל ב"י ולהאי לישנא אפשר דגם עולא לא ס"ל משום סימפון אלא כמ"ש והא דפריך לקמן בשלמא לעולא קמייתא מזיגה בתרייתא סימפון לאו פירושה דלעולא ע"כ בתרייתא משום סימפון אלא ס"ל לרש"י דאלשונות פריך דחד לישנא אמרה משמיה דעולא וחד לישנא משום רשב"י וקאמר בשלמ' אם אמרה עולא לא תקשי לעולא אמשנה ראשונה כלום דמשנה ראשונה לא חיישא כ"א למזיגה ולא לסימפון אלא אם אמרה רשב"י קושיא וגם קושיא זו קאי דווקא אם אמרה רשב"י דאי לא אמרה לא קשיא לרשב"י דאפשר דס"ל דמשנה אחרונה אדרבה לא חיישא לסימפון כ"א למזיגה ומזיגה אי חיישינן איכא למיחש אפילו בהגעת זמן לרשב"י אפילו למשנה אחרונה וכמ"ש אלא במשנה ראשונה לא חיישא למזיגה כ"א לסימפון ומשנה אחרונה חזרה בה ואמרה איפכא ולכן פריך דווקא אי אמרה רשב"י ולעולם נוכל לומר דאין הכרח דמשנה אחרונה חיישא לסימפון אלא למזיגה חיישא ובזה נסתלקה קושיא השניה ג"כ:
ועוד תמיה לי מאי קשיא ליה לר"י דנהי דלקמ' לכ"ע חיישא דמשנה אחרונה לסימפון היינו לפי המסקנא דאיתותב רב אסי דרב אסי הוי ס"ל משום מזיגה אפי' למשנה אחרונה ומקשו עליה ואיתותב ואתו עולא ורשב"י ופירשו כיון דע"כ אין הטעם משום מזיגה דהא במסר ליכא מזיגה אם כן מה טעם אחר יש ופירשו משום סימפון וזהו עיקר משא ומתן דשמעתין דהכא דפריך לרב אסי ולשאר אמוראי לסתור טעמ' מאי דקאמרי דמשנה אחרונה לא חיישא לסימפון כ"א למזיגה ואותבו' מברייתא דע"כ משנה אחרונה חיישא לסימפון וכדעולא וכמו שהקשה ר"י עצמו ולע"ד אומר בטח דאין כאן קושיא של כלום אח"כ עיינתי ומצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל שפסק פ"ה מהל' תרומות כמשנה אחרונה וכתב הטעם משום שמא ימזגו הרי נתקיימו דברי שגם למשנה אחרונ' יכול להיות הטעם משום מזיגה דלא אמרינן דוכתא מיחד אלא שצ"ע למה לא פסק כעולא דאמר דמשנה אחרונה הוי הטעם משום סימפון:
ונ"ל שהרמב"ם ז"ל סמך סוגיא דקדושין פ"ק דף י' דמסיק רבינא דר"י בן בתירא מייתי מק"ו דלא חיישינן לסמפון אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא ומדקאמר עד שתכנס לחופה משמע דהיינו כמשנה אחרונה וקאמר משום דעולא משמע דגם למשנה אחרונה חיישינן לדעולא וכמ"ש דלא ס"ל דמיחד לה דוכתא והתוס' הקשו התם קושיא זו ותרצו דלאו דווק' ושאר דברים שנראה מתוך דבריהם שהם עצמ' ז"ל לא נתישבו בהם ולשיט' זו הכל בא על נכון בלא שום פקפוק ונתחזקו דברי הראשונים שכתבתי דאמוראי נינהו ולא ס"ל כ"ע כעולא דחיישינן לסמפון למשנה אחרונה וא"כ רב אסי כרבינא ומ"מ צריכין דברי הרמב"ם ז"ל טעם למה פסק כר"י ב"ב דלר"י ב"ב מסקינן התם דכיון דלא ס"ל סמפון אלא דעולא ס"ל דמסר האב אכלה בתרומה והיינו כרב אסי ורב אסי איתותב בשמעתין ולקמן הוכחתי קצת דגם אביי בנדרים פ' נערה משמע דס"ל כפירוש האחרון של ר"י ז"ל דמפרש איפכא דבמסר ליכא סימפון ומזיגה איכא וא"כ רב ס"ל טעם דמזיגה וכמ"ש למשנה האחרונה ור"א טעם דסימפון ולית הלכתא כוותיה ולדברי ר"י צ"ל דרב ס"ל תרווייהו וק"ל ומיהו ק' לי לפי' רש"י למה איתותב ר"א לימא דאנא ס"ל כר"י ב"ב דבמסר מותרת בתרומה וזהו קשה אף בלא תירוצי משמעתין דקדושין לפירוש רש"י דאמר התם דלר"י ב"ב מסר אוכלת בתרומה וצ"ל דברייתא זו דאיתותב ר"א מינה היא קאי על מתניתין דידן ור"א קאי ג"כ על מתני' דידן כמ"ש גם התוס' וא"כ איתותב דמתני' לא מיפרשא כדעתיה ולעולם ר"י ב"ב פליג אמתני' דידן וס"ל דמשנה אחרונה לא אסרה במסר כנ"ל ובקדושין פ"ק הארכתי יותר בע"ה:
וכן מצאתי בדברי הר"ן ז"ל בנדרים פרק נערה דף ע"ב בסוף פסקא המתחלת א"ל אביי כתב וז"ל ולשמא תשקה נמי איכא למיחש דלאו דוכתא מיחד לה הרי כמ"ש:
ד"ה ושמואל אמר לירושתה לא אתא לאפוקי כו' הנה רש"י ז"ל פי' בהדיא דממעט הפרת נדרים והנני אוסיף להפליא על דברי התוספות ז"ל ולא יכולתי לירד לסוף דעתם מה הקשו מתנא דבי ר"י הא תנא רבי ר"י אדאורייתא קאי דמייתי לה מקרא וסוגין דאמוראי מדרבנן קאי משום סימפון דסבר שמואל דאפילו תרומה דמדאורייתא אפילו ארוסה אכלה התקינו דלא תיכול עד החופה משום סימפון מכ"ש הפרת נדרים דאפילו מדאורייתא אין הבעל מיפר כ"א בשותפות מכ"ש דלא הכניסוה לרשותו שיפר הבעל לבד עד החופה משום סימפון שמא יהיו קדושי טעות ונמצא שעברה על נדרה דאין הפרתו כלום ולכן לא יפר ואפילו בשותפות לא יפר דאע"ג דשם ליכא למיחש לסימפון דאם יהיה סמפון נמצא שלא היה הפרת הבעל כלום ולא מיגז גייז ולא מקלש קלש שהרי איגלאי מלתא שלא היה בעלה ונשארה הפרת האב בתוקפו מ"מ מרשות האב ודאי יצאה במסירה וכמ"ש לקמן אי"ה וכ"ש ליטמא לה דחששו לסמפון ולא יטמא שמא יטמא בחנם ויהיה עבירה ולכן פירש רש"י גם בברייתא בד"א ליורשה להא מילתא לחודה ולכאורה צ"ע מה כוונתו אלא דלא תטעי מדקאמר אבל לתרומה דדוקא לתרומה לחודה בעינן חופה ולכן פירש דרישא הוי דווקא לא הסיפא דתרומה הוי רבותא טפי וכמ"ש ולפי דעתי מוכח הדבר בנדרים פרק נערה דף ע"ג דפליגי ר"א ורבנן ומייתי לה לקמן פרק אע"פ דר"א סבר כי הגיע זמנה ולא נישאת מפר הבעל וחכמים אומרים אין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו וא"כ לפי דברי התוספות לעיל ד"ה לעולם דעד שתכנס לרשות הבעל לא משמע מסר כ"א כניסת חופה א"כ הרי ראיה ברורה כשמש דמסירה לחודה לא מהני לנדרי' וזה שיבוש לחלק בין עד שתכנס לרשות הבעל ותכנס לרשותו דאין הטעם כ"א משום דקתני עד וכן מוכח התם בגמרא דקאמר רבה ר"א ומשנה ראשונה אמרו ד"א ומדמה רבה תרומה ונדרים להדדי וא"כ תקשי לרבה דא"כ רבנן כמאן לא כמשנה ראשונה ולא כמשנה אחרונה כיון דמדמה תרומה לנדרים א"כ למה בתרומה הוי משנה אחרונה עד שתכנס לחופה והכא בנדרים הוי משעת מסירה ומדברי רבה משמע דר"א כמשנה ראשונה ורבנן כמשנה אחרונה וגם אביי לא דחי אלא בלשון דלמא ולא מוכיח ולטעמיך תקשי דרבנן ותנא דבי ר"י וגם מדברי אביי דדחי משמע דר"א ס"ל כמשנה אחרונה ונדרים שאני משמע דלרבנן הוי לעולם נדרים כמשנה אחרונה:
ובזה מיושב מה שכתבתי דנדרים ותרומה שוין והתם מחלק אביי דהיינו לר"א אבל לרבנן הוי תרומה ונדרי' שוין וכמשנה אחרונה וגם מוכח התם דגם בנדרי' איכא למיחש לסמפון דאי לא תימא הכי יש להקשות למה ליה לאביי התם למדחי לר"א דשאני נדרים כדרב פנחס בלא רב פנחס לא דמי לתרומה דאיכא למיחש לסמפון ולבדקה חוץ לא שמה בדיקה אבל נדרים דליכא למיחש לסמפון אוקמה אדאורייתא ולעולם מדאורייתא הוי נשואה בהגעת זמן אלא ש"מ דגם בנדרים איכא למיחש לסמפון ולכן צריך טעם משום דר"פ דכיון שנדרה על דעתו מפר לה ואביי ס"ל טעם דסמפון או אפשר דמתרץ למאן דס"ל סמפון וכן פי' הר"ן ז"ל התם בהדי' דעד שתכנס לרשותו דרבנן הוי שתכנס לחופה וא"כ צדקו דברי הטור י"ד בסי' רל"ד שכתב דמסר האב לא מהני. כ"א מציאת האב אבל לא ליכנס לרשות הבעל ואמת דבריו דרבנן גזרו והוא ז"ל פסק כשמואל ור"ל ס"ל תרווייהו דווקא לחדא מילתא הוי מסירה כחופה וכחכמים דאמרי עד שתכנס לרשותו דהיינו חופה ואפשר דס"ל דגם רב ס"ל הכי דמאי דאמר מסירת' לכל היינו ליורשה ולמעשה ידיה ולמציאתה ולכתובה אבל מידי דאיכא איסור דאורייתא אם יהיה סמפון מודה רב דדמו לתרומה וכחכמים אבל רש"י ז"ל כתב בהדיא דגם ליטמא לה הוי בחופה הן אמת שלא כתב רש"י נדרים ואפשר דבהא ס"ל כחכמים מיהו לישנא דרש"י לא משמע הכי שכתב ולכל דבר איש כאשה צ"ל דאף דרב ס"ל ג"כ דעד שתכנס לרשותו הוי חופה דהא קאמר חוץ לתרומה ומתני' כמשנה אחרונה מ"מ בנדרים ס"ל דאף דבכלל דברי חכמים ליכא כ"א חופה מ"מ מסירה הוי שם כמו חופה כיון דגם רבנן ס"ל דע"ד בעלה נודרת לא חשו כ"כ לסמפון אבל שמואל ור"ל דאמרו חדא מלתא אם איתא דגם בנדרים ס"ל ה"ל למימר נדרים דהוי רבותא טפי כיון דבכלל דברי חכמי' ליכא כ"א חופה כמתני' דהכא:
וזה אמת ויציב בלי פקפוק ונסתלקה תמיהת הב"י הנ"ל והתימא עליו שכתב לקושיא דמתני' משמע תכנס לרשותו מסירה ולא ראה דברי התוס' דכאן שתכנס לא משמע כא חופה אף כי הביא סוגיא זו ודברי התוס' בדבור זה ואישתמיטתיה דברי התוס' ועו' תימא עליו שהביא דברי הר"ן לסיוע ואישתמיטתיה דברי הר"ן דפ' נערה שהבאתי לעיל דכתב בהדיא עד שתכנס לרשותו עד שתכנס לחופה גם למטה פסקא המתחלת והא דאמר כתב ורבנן סברי כו' כי מפרנס לה נמי לא על דעתיה נודרת עד שתכנס לחופה ומיהו כיון שנכנסה לחופה אפי' חופה דרבנן כו' הרי מבואר בדבריו דפירוש המשנה היא חופה הן אמת כי בפ' ואלו נדרים דף פ"ט כתב דמסירה הוי כנשואין שזה הביא הב"י ז"ל ראיה מדבריו ויש לתמוה למה הביא מדברי הר"ן ולא הביא מן התלמוד גופיה דקאמר התם לאתויי עפר האב כו' דאין הבעל מפר בקודמין דמזה למד הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' נדרים שהביא ג"כ דין זה והנה הרב הב"י ז"ל הביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל ולא הביא מדברי התלמוד שהרי אין בלשון הרמב"ם ז"ל יותר מדברי התלמוד שכתב שאם מפר האב כו' אין האב יכול להפר שהרי יצאה מרשותו ולא הבעל שאין הבעל מפר בקודמין ונראה שלמד הב"י מדכתב שאין הבעל מפר בקודמין משמע הא נדרים שנודרת אחר המסירה מפר וזה מוכח מדברי התלמוד ג"כ שגם בתלמוד קאמר הכי אבל נ"ל שאין ראיה משם דאין כוונת התלמוד כ"א לפרש דזה הכלל דאין מפר בקודמין לאתויי מסר אפי' אם יכול להפר אח"כ כגון הא דאמרינן לקמן פ' אע"פ איכא בינייהו קבל מסר והלך ופי' רש"י אם קבל המומין עליו דאז ליכא למיחש לסמפון דאז מותרת גם בתרומה ומפר נדריה אפ"ה אין מפר בקודמין דהיא אשתו גמורה אלא שחכמים החמירו משום סמפון ועשאוה כארוסה והיינו לחומרא אבל לקולא שיפר עם האב בקודמין לא דמרשות האב ודאי יצאה במסירה וא"כ אף דלסימפון ליכא למיחש כיון שקבל מ"מ כיון שאין שותפות האב אין הבעל מפר דמה שהארוס מפר בקודמין היינו משום שותפתיה דאב כדאית' שם ריש פ' נערה המאורסה אבל מסר האב לחודה לא מפר ולא נחית התלמוד כ"א לפרש דזה הכלל מרבה אפי' אי איכא הפרת הבעל מכאן ולהבא וכה"ג איכא טובא בתלמוד ובזה נתישבו דברי הר"ן שלא יהיו סותרין דברי הר"ן דנערה ואפשר שזה ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל אלא שקצר והביא לשון הגמר' כדרכו ולדברי רש"י י"ל עוד דסוגי' דהתם כרב ולשמואל ור"ל זה הכלל לאתויי כמ"ש אלא שדברי הטור אין נ"ל לפרש כן דכיון דסוגיא דתלמודא הוה כרב משמע דהלכתא כרב וכללו של דבר דברי רש"י כני' הם ואין כאן תפיסה עליו והרב הב"י ז"ל תירץ בענין אחר דלא קשיא מתנא דבי ר"י דשם לא מוכח כ"א דיצאה מרשות האב אבל שתכנס לרשות הבעל לא מוכח מידי וכן משמע מדברי הטור אלא דמדברי רש"י לקמן לא משמע כן שכתב היאך אני קור' בה כו' לפי' בא כתוב זה ולימדך שלא תקרא לה בית אביה אלא בית אישה כו' משמע בהדיא דהיא ברשות בעלה ומ"מ הרווחנו בתירוץ זה לישב השגת התוס' לקמן ד"ה היאך על רש"י ז"ל ועי' לקמן:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |