מגיני שלמה/כתובות/מג/ב

מגיני שלמה כתובות מג ב

דף מ"ג ע"ב

ד"ה ומיגבא מאימ' גביא תחלה אכתוב על קושי' השניה כבר קדמני החכם מהרש"ל ז"ל שכתב שרש"י ז"ל עצמו ישב קושי' זו בד"ה אחד זה שכתב:

דאחל' היא גופה לשעבודא קמא וכתב עליו החכם מהרש"ל אידלש נר"ו דמדכתב רש"י או דלמא עד שעת כתיבה דהיא. מלוה בשטר לא טרפה ממשעבדי משמע דבארוסה נמי ולא נישאת קא מבעיא עכ"ל ולקמ' אכתוב סוף דבריו וסיום דבריו ותו לא מידי ואני לא יכולתי לעמוד על דעת זה החכם על מה כתב ותו לא מידי כי אני אומר כי אין כאן מידי כי נראה מדבריו מדכתב דבארוסה נמי ולא נישאת נראה, שהבין שדעת מהרש"ל היא דווקא מחמת נישואין מחלה וע"כ הקשה דרש"י תלה הדבר בכתיבה לא בנשואי' וזה אינו חוץ מכבודו דכוונת הרב הוא מאי דכתב בנשאת ומחלה כו' מחמת שהכתיבה היא בשעת הנשואין שאז קונין מידו וכותבין כדכתב רש"י בהדיא ד"ה ותוספת שמעלמא היא באה לה לא נשתעבד עד זמן כתיבת הכתובה שקנו מידו וכתבי עד כאן לשונו הנה על נשואין דקאמר בגמרא פירוש הוא משעת כתיבה הרי מבואר כמ"ש והכי משמע בב"מ פרק קמא ובכל דוכתא שלא היו כותבין כתובה לארוסה דקאמר התם אלמנה מן הארוסין מנ"ל דאית לה כתובה אילימא מהא כו' דלמא בדכתב לה ואה"נ אי ארסה וכתב לה אח"כ כתובה גם בזה אמרינן דמחלה מדכתב לה זמן האחרון ולא זמן הארוסין והיא שתקה הרי נתרצית לזה ובזה מיושב מה שהקשה דהדעת נותן דאם לא נתרצית למחול שיעבוד' בשעת אירוסין למה תמחול עכשיו שעבוד שהיה לה כבר בשעת ארוסין שאין זה קושי' דהרי אנו רואין ע"כ שמחלה מדכתב זמן שני ונתרצית וכ"כ הרא"ש ז"ל בהדי' לשיטתו וז"ל משום דמסתמא כל אשה בשעת כתיבת כתובתה בשעת נשואין היא מוחלת לזכי' קמיית' ושעבודא דאירוסין מדכתב למנה ומאתיים בהדי תוספת ואינה מקפדת לכותבו משעת אירוסין עכ"ל הצריך לענינינו הרי מבואר כמ"ש. וגם מבואר דבשעת נשואין כותבין כתובה כדכתב בשעת כתיבת כתובה בשעת נשואין וכן מבואר בתוס' שהקשו דלבעי' אי כל ארוסות טרפי ממשעבדי וע"כ מטעם דאין להם כתובה כ"א תנאי ב"ד ואם כוונת הרב מדתל' רש"י הדבר במלוה בשטר ולא במחילה משמע דהטעם משום שאז נעשה מלוה בשטר משום הכי טרפה מזמן שני משא"כ זמן הראשון לא הי' עדיין מלוה בשטר ולא במחילה תלי' מלתא. זה אינו דא"כ דברי רש"י סותרין זה את זה אלא וודאי רש"י בכולי שמעתתא מחזיק הטעם משום מחילה אלא דלעיל פי' מאי דקמבעי' ליה מאימ' גביא' פי' משעת אירוסין או נשואין ופי' הוא ז"ל הטעם למה תגבה כלל אפי' בשעת נשואין כלל כיון דמחלה לזמן החיוב שהוא שעת אירוסין א"כ אין לה זמן כלל ומה קביעות זמן יש לשעת נשואין דהא מלוה שמחל לזמן שעבודו כלום זמן יש לו כלל ולכן נתן טעם לזמנים אילו דבשעת אירוסין איחייב בתנאי ב"ד ומשעת נשואין נעשה מלוה בשטר שאז כותב לה כתובה וא"כ אע"ג דמחלה לתנאי ב"ד מ"מ השתא נעשה מלוה בשטר וגביא בשטר שלה ומדחזינן דמחלה וודאי נתרצית ע"י הזמן שנעשה מלוה בשטר ומחלה השת' שלא לגבות מזמן שהיתה בלא שטר רק בשטר מהיום. ומ"ש הוא דכוונת רש"י דמעיקר' בשעת אירוסין נתרצתה ומחלה לשיעבודא שלא לטרוף אלא מזמן הכתוב בשטר עכ"ל לדבריו בחנ' פי' רש"י זה ואין צורך בו ומה הוסיף לתרץ בזה הטעם בשלמ' לשיטתי תירץ דקשה ליה כיון שגם מתחילה הוא בשטר וכמו שאכתוב למה לא תטרוף מזמן הראשון. והשיב שהיא גופא מחלה. אבל לדבריו אין צורך לדברים אלה כלל כיון דעיקר הטעם שאז נעשה מלוה בשטר וקודם לכן לא הי' לה שטר כלל ולא יכלה לטרוף א"כ למה תטרוף מעיקר' כיון דלפי דבריו עיקר הוכחתו מדתלה רש"י הטעם במלוה בשטר משמע דמן הדין לא תטרוף מזמן ראשון שלא היה עדיין מלוה בשטר א"כ ל"ל שהיא גופה נתרצתה ומחלה לשעבוד' אפי' לא מחלה הרי אין לה שטר ואין לה שעבוד' ובמה תטרוף ואם נאמר דגם תנאי ב"ד הוא שטר א"כ מה מועיל שנעשה מלוה בשטר הלא גם בתחלה היה בשטר אלא ע"כ מה שכתב רש"י מלוה בשטר לאו דמשום הכי תטרוף דוודאי פשוט בכולי תלמוד' דבתנאי ב"ד טורפין אלא כוונתו לפרש טעם הקביעות זמן שאז הוא זמן שנעשה שטר שבתחלה היה דינו כשטר ואח"כ נעשה שטר ממש והיא מחלה לתנאי ב"ד שלא לטרוף מזמן שהיתה בלא שטר רק מזמן שיש לה שטר ממש אבל לא קמבעי' ליה שמתחלה לא יהיה כשטר וא"כ נפלה הוכחתו בבירא ולמה נוציא דברי רש"י מפשוטן וגם לישנא דשעבוד' קמא משמע שלבסוף מחלה שהיה לפני זה וגם לישנא דמחלה לא שייך על בתחלה דהלא לא נשתעבד לה כ"א על זמן אחרון ומה מחלה דאע"ג דלקמן פ' אע"פ קאמר אבל בתחלה ד"ה מוחלת משמע דשייך מחילה בתחילה היינו שכל אשה יש לה כתובה וזו מחלה אבל הכא לדבריו לעולם לא טרפה שום אשה מזמן ראשון א"כ מה מחלה אלא אין בדבריו כאן השגה כלל ולפי דעתי הדברי' פשוטים ולא הארכתי אלא להוציא מדעת זה החכם והקושי' הב' עיי' בדברי הרא"ש ז"ל שישבה והוא מעין פי' ר"י ז"ל אלא שר"י פי' דהבעי' היא בקטנה ובגר' ולדברי ר' יוד' אבל לפי' הרא"ש (נחתכו איזה תיבות) דעלמ' אלא דמספק' ליה בטעמיה דר"י אי נפשוט מיניה בכל הנשים שבעולם ע"ש וכוונת רש"י ג"כ הכי ולדבריו נתישבה גם קושי' הב' כמ"ש ולא הארכתי רק לבאר שמבואר בדברי רש"י כן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף