מגיני שלמה/כתובות/לא/א

מגיני שלמה כתובות לא א

דף ל"א ע"א

ד"ה דאי בעי גחין ואכיל וקשה לר"י מה שייך הגבהה כו' ואני לא יכולתי לירד לסוף דעתו של ר"י ז"ל דהיכי מדמה גניבה לגט הא ע"כ לא דמיא דהא גבי גט אם נתן גט לידה מגורשת בלא הגבהה ולא משיכה כלל כמו שהביאו התוס' ואלו גבי מקח וממכר כתבו התוס' ריש פ' הספינה דמטלטלי לא קנו במסירה אם מסר אחד לחבירו המטלטלין עד דאיכא משיכה ואפי' מוסר לו מידו לידו כדמשמע התם בהדיא דאין נקנין אלא במשיכה ואע"ג דאיכא דעת אחרת מקנה אותו כ"ש גניבה דליכא דעת אחרת ואפילו נאמר דר"י לטעמיה דס"ל דגניבה גרע קנינו ממקח וממכר כדכתב לקמן ד"ה ובר"ה מ"מ קושיא על רש"י אין כאן דס"ל כריצב"א ועוד דמנ"ל לר"י דקנין חדש קונה בגניבה דלקמן לא קאמר ר"י אלא דלא בעינא משיכה כמו שבעינן במקח וממכר דהיינו בסימטא אבל שיקנה בלא משיכה ובלא הגבהה כלל מנ"ל ובאמת נ"ל שרש"י ז"ל פי' בעצמו הטעם בגיטין פי' הזורק דף ע"ח לענין קרוב לה שמגורשת ואמרינ' בגמרא אר"א אר"י לגיטין אמרו ולא לד"א ופי' רש"י דגבי גט הוי נתינ' דבע"כ קנויה לה א"כ אין לדמות גט לד"א דהתם ונתן לידה אמר רחמנא א"כ לא בעינ' קנינה כלל אלא מיד שהוא נותן היא מגורשת דהוא מקנה לה בע"כ ובדידיה תליא מלתא אבל גבי גניבה אם המצא בידו אמר רחמנא שמצאנו את הגניבה בידו ולעולם שכבר קנאה בקנין א'. ובזה מיושב היטב לע"ד מה שהקשו התוס' בב"מ דף י' אמאי דמוכיח התם דחצר משום ידו אתרבאי דאי משום שליחות אין שליח לדבר עבירה ולמה לו להוכיח מכח זה אמאי לא מוכיח מדאיתרבאי חצר מקרא דידו כמו שמוכיח גבי גט בלא שום הוכח' ולפ"ז א"ש דגבי גט הוי ידה דקר' הקנין שבזה קנתה הגט וא"כ חצר דרבי התורה מהאי קרא נמי מטעם ידה הוא אבל ידו דגניבה לא מיירי בקנין כלל שקנה לו ידו הגניבה אלא שנמצא שהוא בידו מחמת שקנאו בדבר אחר א"כ ליכא למימר דחצר מטעם ידו אתרבאי דהאי ידו לא מיירי כלל בקנית ידו ורש"י תירץ התם בע"א ע"ש ומ"מ נראה דרש"י ס"ל דלא דמי לגט כמ"ש וכל יד דאמרינן גבי מציאה דקני משום יד נראה דהיינו משיכה או הגבהה דהא קתני בב"מ בהדיא דנפל על המציאה לא קנה משמע אפי' תפסה בידו אלא שלא הגביהה ובכל דוכת' אמרינן המגביה מציאה כו' ומציאה וגניבה הוי חד דינא כדמשמע התם בשמעתין גבי חצר דגברא ואפי' אם כוונת ר"י ג"כ דבעינן הגבהה אלא דלא בעינן ג' טפחים כמ"ש התוס' בהדי' בהמניח דף כ"ט ד"ה אלא אר"א כשהפכה והביאו שמעתין דהכא מ"מ ע"כ לא דמי לגט דהתם לא בעינן הגבהה כלל לחד מ"ד דקשירה לחוד סגי ולקמן דאמרי' כשצירף ידו למטה מג' נ"ל דס"ל לרש"י ז"ל כיון שצירף ידו ובידו השנית גורר' ונפלה בידו השנית אחשבה לידו שעשא' מקום וחישב הגבהה זו וכמו דאמרינ' ס"פ הזורק כיון דקא מכוין מחשבתו משויא ליה מקום ואע"ג דריש פ"ק דשבת אמרינן גבי ידו של אדם כו' דאע"ג דלא אחשביה לידו חשובה מקום היינו מטעם דלכל אדם חשובה לו ידו ומסתמא מחשבה כד' על ד' וזהו לישנא דחשובה לו וא"כ מביא ראייה כי היכי דגבי שבת בעינן מקום ד' ואפ"ה תליא במחשבתו של אדם ואם מחשב לידו הוי מקום אפי' לענין קרבן להביא. חולין לעזרה מכ"ש לחייב עצמו באונסין וכן שאר חיובים אע"ג דלענין הגבהה בעינן גבוה ג' כיון דצירף ידו לקבל בו חישב להגבהה זו כמקום ג' וכפי' רש"י ז"ל בהדיא דאהכא קאי דמה לי שהיא חשובה כרחבה או כגבוה ג' וזהו דווקא בכה"ג שחישב לידו הב' אבל אם תופס בידו ומגביה קצת לא אחשבה לידו כמו הכא שעושה ידו מקום לקבל מידו הב' ומכוין שתהיה זו מקום של זו עוד י"ל דהכא מייתי ראייה דמגו דהוי ידו מקום לענין שבת שהוא חייב על הנחה זו בהוצאה זו הוי נמי מקום גבוה ג' לענין גניבה כדאמרי' בכמה דוכתי מגו דהוי שיעורא להאי הוי נמי שיעורא להאי בשבת ריש פ' המצניע מדמצטרף לענין טומאה מצטרף לענין שבת אע"ג דלענין שבת כגרוגר' בעינן וכן לעני' יוצא אבל בעלמא לא מהני הגבהה בפחות מג' ובהא מיושבים כל הקושיות שהקשו התוס' לקמן על רש"י לבר מקושיא הג' דאמאי לא מוקי באסקופה גבוה ג' י"ל דרב אשי בעי לתרוצי על קושי' הראשונה ג"כ דמגרר ויוצא איצטרכ' ליה ולא בעינן לאוקמא במיצעי אלא קמ"ל האי חדושא דקנאה בהגבהה פחות מג' מהטעמים שכתבתי וא"כ הוי חדוש גדול במגרר ויוצא ועי"ל דאפשר דבאסקופא ג' אפי' במיצעי אורחיה בגרירה ולא הוי שום חדוש וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף