מגילת סתרים/אסתר/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת סתרים אסתר ט

א

ובשנים עשר חודש וכו'. אשר דבר המלך ודתו להיעשות. יש להעיר דכתיב להיעשות ולא כתיב מה. וגם כולו יתר הוא שהי' לו לכתוב בקיצור ובשנים עשר חודש יום אשר שברו וגו' ונהפוך הוא כו' וגם קשה שהי' לו לכתוב ונתהפך. ונראה בכוונת הכתובים. שבא להגדיל הנס כי מהדרך כשבא לשון סתום מהמלך. ובא עליהם פירושים שונים הן עומדים וחוקרים. ולאשר שבכאן בא מהמלך הפקידה סתום וחתום רק להיות עתידים והמן פי' שהוא כדי להשמיד ולהרוג היהודים ומרדכי פי' בהיפך וכמש"ל והי' ראוי שיהי' הדבר בספק אצלם ושלא יניחו לבצע מחשבתם אך מה' הי' שהי' שמעו של מרדכי הולך וגדל והאמינו כולם בפירושו של מרדכי. ולכך לא עמד איש בפניהם בעת שנקהלו לשלוח יד במבקשי רעתם:

ב

נקהלו היהודים וגו' לשלוח יד. יש להתעור כי זה שפת יתר שה"ל לומר נקהלו היהודים ויכו. ונראה דהכוונה הוא במבקשי רעתם הם העמלקים כי צוררים הם לישראל תמיד כדכתיב מלחמה בעמלק מדור דור וגם כיון שהיו עתידים לבנות הבית מצווין הם למחות זרע עמלק כמו בבית ראשון. והכריזו זה בין האומות שאין רצונם להנקם בשום אדם רק בהעמלקים שהם מבקשי רעתם. ונזה החרישו כל האומות שהש"י ברחמיו השריש שנאה בלב כל האומות על העמלקים עד שהיה לב כולם שמח בהריגתם מחמת קנאת המן שהי' בלבם על שהגדילו המלך על כל השרים. והנה דקדוק הלשון דנקהלו בנו"ן הנפעל להורות שהן לא היו בלבם לעשות רק שרצון השם הכריחם להיקהל ולהרוג: עוד יש לפרש במה שאמר נקהלו בנו"ן הנפעל ובשושן נאמר ויקהלו. כי בשושן ששם מקום מלכות. וידוע להם גדלות מרדכי ואסתר. לזאת נתקבצו בכוונה להרוג משא"כ בשאר מדינות המלך נסתפקו בדבר איזה מהספרים הן אמת אם ספרי המן או ספרי מרדכי ואסתר וע"י הפחד והאונס נקהלו בע"כ לעמוד על נפשם. וזהו כוונת הכתוב לקמן שאמר ושאר היהודים וגו' נקהלו לעמוד על נפשם:

ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם. כי מחמת הפחד לא נקהלו רק לעמוד על נפשם ולנוח מאויביהם דהיינו מהרודפים פי' וממילא אם מבקשי רעתם יעמדו לנגדם גם הם יבאו לשלוח יד בהם. וזהו שאמר כאן לשלוח יד במבקשי רעתם דהיינו רק במה שירצו לבקש רעתם שירצו להרע להם. אמנם ראו שאיש לא עמד בפניהם ידעו שאיגרות השניות אמת התחילו הם להרוג בשונאיהם. וזהו כוונת הכתוב ושאר היהודים נקהלו לעמוד על נפשם ונוח מאויביהם. אמר שתחילת קהילתם הי' רק לעמוד על נפשם לנוח מאויביהם דהיינו מהרודפים ואח"כ הרגו אפי' אותן שהי' רק שונאיהם:

ה

ויכו היהודים באויביהם. אויב הוא הרודף ועושה רע ושונא הוא אשר יש לו שנאה בלב ומתאוה לעשות רעה לשונאו. וזהו שאמר הכתוב שבאויביהם דנו דין חרב והרג ובשונאים לא דנו דין חרב רק שעשו בהם כרצונם דהיינו שהכניעם ונטלו שררותם מהם:

י

ובביזה לא שלחו את ידם. היינו שאף בממון הפקר שהמלך הפקיר להם הממון לא שלחו את ידם והיא מחמת שלא הי' להם פנאי רק יום אחד והיו עוסקים במצוה למחות זרע עמלק מחמת שהיו עתידים לבנין הבית ומצוה ראשונה הוא למחות מקודם זרע עמלק כמבואר ברמב"ם:

יב

הרגו היהודים ואבד. לשון ואבד קשה קצת דאיזה איבוד שייך אחר הריגה. ונראה שכוונתם הי' להרוג כל משפחה ומשפחה שלא ישאר שום גואל הדם ושיתאבד זכר ההרוגים משושן וכל הריגתם היה רק בהעמלקים וכיון שמצוה למחות זכר עמלק ואסתר ראתה שעדיין נשאר הרבה מהעמלקים בשושן מה שלא הספיקו להרוג את כולם ביום אחד לכך בקשה שינתן בשושן עוד יום אחד:

יג

ינתן גם מחר. הא שביקשו לשושן עוד יום אחד כי בשושן היה הקדושה שורה שהסנהדרין היו שם ומרדכי היה נביא ובעת שנגזרה הגזירה נסתלק רוח הקודש בעוה"ר וא"א לקדושה לצמוח עד גמר נפילת הטומאה ואסתר ראתה שעדיין לא התחיל רוה"ק לחול והבינה שעדיין לא נגמר מחיית הטומאה ועדיין צריכין לעקור אותן שרוח הטומאה שורה עליהן ולתלות עשרת בני המן:

יט

שמחה ומשתה כו'. להבין סיבה לאלו הד' דברים שחשב וגם מה שהחליף מרדכי יו"ט וציווה בעד יו"ט מתנות לאביונים נראה דהנה אמרו חז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות והן חשבו שעיקר החטא היה על שנהנו מסעודת אחשורוש וכיון שעשו תשובה ונתכפר להם נעשה משתה של אחשורוש לזכות כי גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות וכאילו עשה משתה של מצוה. ולכך עשו משתה ושמחה להורות שיש להם לשמוח בהמשתה שעשו תמורת מה שעשו להם מקודם אבל ובכי וצום על המשתה ולכך עשו ג"כ יו"ט שלפי דעתם שראו מחיית עמלק וחשבו שהוא אתחלתא דגאולה וראוי הי' שיהיה הגאולה שניה כגאולה ראשונה רק שגרם החטא כמו שאמרו בש"ס ולפי דעתם שהוא אתחלתא דגאולה יש לעשות יום טוב כמו בגאולה ראשונה:

ומשלוח מנות. הטעם כי הקדושה משורש האחדות והטומאה משורש הפירוד. כשגברו העוונות ונעשה פירוד בישראל כמו שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. והיינו שהן מפורדים ואין לירא שאומה שלימה ימצאו סיבות להנצל כי היה ביניהן פירוד ובלתי אפשרי שיהי' כולם בעצה אחת ולא ישמעו מאומה לגדוליהם. ואח"כ כששבו בתשובה שלימה נעשה אחדות ביניהם ונקהלו בעריהם וחיבבו זה את זה. ולזה אנו עושין ומשלוח מנות איש לרעהו. להורות שע"י החיבוב לחבירו בא הגאולה. וכ"ז הי' לפי דעתם שנתכפר להם העוון מה שנהנו מסעודת אחשורוש משא"כ מרדכי תלה הדבר שהי' בעון שהשתחוו לצלם ולא קידשו שמו. וידוע כי חילול השם אין לו כפרה עד שימות. ומרדכי ידע ברוה"ק שההצלה הוא דרך חנינה מאת הקב"ה ולכך תיקנו מתנות לאביונים לומר שעדיין לא נטהרו מחטא לגמרי וחטאך בצדקה פרוק ולהדביק במדותיו יתברך מה הוא חנון אף אתה חנון וכו' משא"כ משלוח מנות שהוא דרך גמול. וביטלו מלעשות יו"ט כיון שאין זה אתחלתא דגאולה. ועוד כי יו"ט לא בא רק על מה שזכו ישראל בשכר מצותיהם כמו במצרים שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' ובשבועת בשכר קבלת התורה ובסוכות היקף ענני כבוד שהיו ראוים לכך. עוד יש לפרש בהטעם ומשלוח מנות. הא דנתחייבו במשלוח מנות בפורים יותר מבשאר יו"ט היות שבכל הנסים לא הי' בזכות ישראל עצמם רק בזכות ברית אבות כדכתיב לא בצדקותינו וגו' משא"כ בגאולת אחשורוש הי' רק בזכות ישראל עצמו שעשו תשובה בכל לבם וקיבלו התורה ברצון. ואינם דומה יחיד המקיים את התורה לרבים המקיימין את התורה כמ"ש רש"י בקרא דירדוף אחד אלף ע"ש. ולכך מרמזין במשלוח מנות שמחזיקין טובה זה לזה. ולכן צריכין לשני מנות לרמוז שבשניים עשה כ"א טובה לחבירו. א'. בעשיית תשיבה שלימה שבתשובת האחד מועיל ג"כ לחבירו כמבואר ביומא (דף פ"ז) גדולה תשובה שאפי' יחיד שעשאה מוחלין לכל העולם כולו. נמצא שתשובת כ"א בפ"ע מועיל ג"כ לחבירו לכפרת עונותיו. וכן לענין עשיית המצוה מועיל כ"א לחבירו שאינו דומה יחיד המקיים את התורה לרבים המקיימין התורה ובהיות כי א"א שיתבטל הגזירה בלי עשיית הצדקה כדכתיב ושביה בצדקה. ולזה נותנין מתנות לאביונים דהוא מרמז דהצדקה הוא דווקא בשני אביונים דידוע מה שאמרו חז"ל כל הנותן מתנותיו לעני אחד וכו'. ומה שהוא בשביל החזקת טובה מאחד על חבירו צריך שתי מנות לרמז הנ"ל. והא דמרדכי כתב משלוח מנות ויום טוב וחכמים לא רצו לקבל יום טוב והכניסו מתנות לאביונים במקום זה. נראה לע"ד דהנה איסור מלאכת שבת ויו"ט הוא משום דבכל מקום שקנו ישראל קדושה בנפש כמו בשבת דכתיב וינפש ובפסח שהי' שם גילוי שכינה ונתעלה נפשם ובשבועת היה מתן תורה ובסוכות היקף ענני כבוד. ולזה נצטוינו בשבת ויו"ט להיות עושין שיעבוד נפש ושיחרור הגוף ממלאכה. משא"כ בימים שנעשה בו נס רק בהצלת הגוף כגון בחנוכה אין עושין יו"ט. ובזה הי' מרדכי וחכמים מחולקין דמרדכי היה סיבר כמ"ד קימו מה שקיבלו כבר ועיקר הנס הי' מה שקיבלו התורה ברצון וראוי להיות יו"ט כמו בשבועות וטובת הנפש לא בא ע"י צדקה לזאת לא רצה מרדכי לתקן מתנות לאביונים רק יו"ט. וחכמים ס"ל קימו למעלה מה שקיבלו למטה ועיקר הנס הי' בהצלת גופים ובזה לא שייך ענין יו"ט כמ"ש. והצלת הגוף היה ע"י צדקה לכך תיקנו מתנות לאביונים:

כ

ויכתוב מרדכי להיות עושים וגו' כימים אשר. הנה לכאורה כל המקרא הזה הוא מיותר שלא הי' צריך לומר רק להיות עושים יום י"ד וט"ו בכל שנה ימי משתה ושמחה. ובכוונת הכתוב נראה שרוצה לומר שלא יהיה הימים אלו בכל שנה כפרטוגמא ישינה ולזכר בעלמא. רק שיהיה אצלם כאלו היום נעשה הנס. וזהו שאמר להיות עושים יום י"ד וט"ו ממש:

כב

כימים אשר נחו בהם היהודים וגו' והחודש אשר נהפך וגו'. המדקדקים כתבו שהוי"ו תבא לפעמים בחילוף כאשר. כמו ונח הי' בן שש מאות שנה והמבול היה. שמשפטו כאשר היה המבול וכן יש לפרש גם כאן כימים אשר נחו כאשר היה בהחודש בשנהפך מיגון לשמחה:

כג

וקיבל היהודים. תיבת וקיבל לשון יחיד קשה. ונראה שתיבת קיבל הוא מבנין הפעול שהוא פועל יוצא לשני וכוונת הכתוב על מרדכי שגרם בכתיבה שקיבלו היהודים בקבלה מה שהחלו לעשות:

ואת אשר כתב מרדכי. מקרא זה אין לו פי' והוא מיותר דכיון שכתבו שקיבלו מה שהחילו לעשות ידוע הוא. לזה נראה גם מה שנאמר אח"כ ע"כ קראו לימים האלה פורים וגו' קשה שהי' ראוי לומר מקודם על כן על כל דברי האגרת הזאת ואח"כ מה שנמשך מהאגרת. לכן נראה כי המדקדקים כתבו כי המ"ם השימוש החסר לפעמים כמו עד יקום גוי אויביו (יהושע ך) שמשפטו מאויביו. ולזה נראה שמקרא זה ואת אשר כתב מרדכי מוסב למטה על הכתוב כי המן וגו' ותיבת ואת חסר מ"ם כאלו נכתב ומאת אשר כתב מרדכי דברים אלו דהיינו מה שהמן חשב לאבד והפיל פור הוא הגורל וגו'. שהודיע שגם למעלה הי' עליהם גורל רע שהוא להומם ולאבדם. וע"י פור שהפיל המן נתוודע לו הגורל רע שלמעלה ולזה אמר שמהאגרת הזה שכתב מרדכי על כן קראו פורים. כיון שב' גורלות הי' עליהם לרע על כן ע"כ דברי האגרת כלומר ומכח יתר דברי האגרת. ומה שהגיע עליהם. היינו שהבינו מתוך האגרת גודל הגזירה שהגיע עליהם מן השמים לכך קימו וקיבלו:

כה

אמר עם הספר. היינו עם הספר שכתב המן הפתשגן הכתב בפי' זה עצמו ישוב מחשבתו הרעה עמש"ל בפסוק דפתשגן הכתב:

כח

והימים האל' נזכרים ונעשים בכל דור ודור ענין נזכרים קשה. ונראה שהמקרא הזה מלמדינו שע"י שקיבלו ישראל את התורה ברצון וזכות זה נזכר לנו תמיד עד שסיבת כל הנסים שנעשו בכל דור ובכל משפחה נעשה ע"י זכות של אותן הימים שנזכרים לפני הש"י. ולזה אמר וימי הפורים לא יעברו. ועי"כ כך וזכרם לא יסוף מזרעם. היינו ע"י שקיימו ישראל מצוות הנוהגים באילו הימים לא יסוף זכרונם מלפני השם יתברך:

כט

ותכתוב אסתר. קש' מה הוסיפ' אסתר בכתיבת' על כתיבת מרדכי. ונראה דמרדכי לא ציווה רק על עשיית השמח' בימי הפורים אבל כתיבת וקריאת המגל' הית' רק אסתר העיקר כמבואר במס' מגיל' ששלח' אסתר לחכמים כתבוני לדורות ומצאו לה מקרא. ולזה אמר את כל תוקף. והיינו המגיל' מתחילת' ועד סופ' כמו שדרשו חז"ל את כל תוקף תקפו של אחשורוש ושל מרדכי ותיקף הנס. וזהו שאמר ולקיים את האגרת הפורים השני היינו מצות כתיבת' וקריאתה של המגיל' אשר נאמר באגרת השני:

ל

דברי שלום ואמת. יפלא דאמת שייך על סיפור העבר וכאן שלח על העתיד שיקיימו. וגם הוא מיותר דהא כששלח מרדכי לא נכתב ששלח דברי אמת וממילא שמעו שהם דברי אמת. ולזה נראה ששלוח מרדכי הי' לקיים הימי משתה ושמחה והם מגזירת חז"ל. משא"כ שלוח אסתר הי' על כתיבת המגיל' וקריאת' שמצאו לה מקרא מן התורה וברוה"ק נאמרה ורצו אסתר ומרדכי לומר להם שצואה זו של כתיבת וקריאת המגילה מפי הקב"ה נאמר להם והי' ראוי לכתוב דברי ה' צבאות. אך מפני שלא נכתבו שמות שאינן נמחקין בהמגילה מהטעמים המבוארים בהמפרשים. וידוע שהקב"ה נקרא שלום כמ"ש חז"ל מקרא דויקרא ה' שלום ואסור להזכירו אפי' במרחץ. וכן ידוע שחותמו של הקב"ה אמת וכיון שמפי רוה"ק נאמר ודברי השי"ת הן. לכך נאמר דברי שלום ואמת. וגם לרמז שלא יהי' פחד על היהודים בכתיבת וקריאת המגילה שלא יטיל קנאה בין האומות דאפי' החכמים כששלחה אסתר להם כתבוני לדורות השיבו קנאה אתה מטיל עלינו לבין האומות ומכ"ש שיפול פחד על ההמון מקנאת האומות. ולזה רמזו שהן דברי שלום שלא יפחד כי מדברי ה' העושה שלום הן ונאמר ג"כ אמת להורות על קיום הדבר של השלום שיהי' שלום ולעולם לא יפול קנאה ושום דבר רע מהמגילה:

לא

ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קיים. הזהיר שיקיימו היהודים בזמניהם אף שלא ראו הנס כאשר קיים מרדכי ואסתר בראותם הנס שבא על ידם שבודאי הי' בגודל שמחה וטוב לב. וכאשר יקיימו על נפשם ועל זרעם כאשר שנדרו וקיימו על עצמם לעשות כן:

דברי הצומות וזעקתם. אינו מוסב למעלה דהא הצומות לא קיימו עלייהו רק מוסב למטה כלומר על דברי הצומות וזעקתם:

ומאמר אסתר. גרמו קיום דברי הפורים האלה והכוונה במאמר אסתר היינו מה שאמרה לקבל הצומות או מה שאמרה אל המלך:

תושלבע

לב

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.