טעמא דקרא/אסתר/ט

טעמא דקרא אסתר ט

א

ונהפוך הוא. עמש"כ בזה בפ' בהר ד"ה בתנחומא.

ג

וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות וגו' מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. ולעיל (ח' ט') גבי אגרות מרדכי כתיב אל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות וכן לעיל (ג' י"ב) גבי אגרות המן וצ"ע למה שינה הסדר. ולפי הנראה מהפסוק [דכתיב באגרות המן] אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, שהאחשדרפנים היו ממוני המלך בכל מדינה לכל צרכי המלך כמ"ש בד"ה גבי דוד שרים לעבודת המלך, ולכך נקראין אחשדרפני המלך [ואולי היה כל א' מהם ממונה על כמה מדינות], והפחות הם המושלים בכל מדינה כמו נחמי' הפחה, וכל מושל היו תחתיו כמה שרים שמסדרים כל פקודותיו ובכל מדינה היו כמה שרים שהרי סנחריב ונבוכדנצר בלבלו את כל העולם ובכל מדינה היו כמה עמים וכל עם היה לו שר וזהו שרי עם ועם, ולכן האגרות היו באים תחלה לאחשדרפנים שהם שלוחי המלך והם היו מוסרין אותם לפחה והפחה הי' מוסרם לשרים שהיו בכל מדינה להוציא הפקודה לפועל ולכן כתיב אצל האגרות סדר זה, אבל כאן כתיב בתחלה ששרי המדינות נפל עליהם הפחד שהם היו מפחדים ביותר לפי שהם עוסקים עם העם שלא יסלקום ממשמרתם ושלא יהרגום אם יראו את שנאתם לישראל, וגם שזה רבותא טפי שהם ממונים כל א' על עמו לדאוג לטובתם ולנשאם ולכבדם ובכל זאת היו מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. ואח"כ כתיב רבותא טפי דאפי' האחשדרפנים שאין להם כ"כ עסקי' עם ישראל שהם רק ממוני המלך אפ"ה היו מנשאים את היהודים מחמת פחד, ואחר כך קאמר רבותא טפי דאפילו הפחות שהוא המושל של כל המדינה דרחוק מאד שיסלקוהו ממשמרתו אפ"ה התיירא מהם.

ה

ויעשו בשונאיהם כרצונם. פי' הגר"א כמו שהשונאים רצו לעשות להם כן עשו בהם, עוד כ' הגר"א מכת חרב וגו' שהכו אותם בתחלה על מקום שלא ימות מזה להרבותן ביסורים ואח"כ הרגום וגו' כמו שהי' רצונם לראות ביהודים בתחלה כו'. וצריך טעם למה הרבו להם ביסורין הרי מצות מחיית עמלק די שיהרגום ונהי שהם רצו לעשות כן בישראל הרי נקמה אינה ממדת ישראל, ובאמת מצינו כן ג"כ גבי אגג באיכ"ר ספ"ג וישסף שמואל את אגג התחיל מחתך בבשרו חתיכות חתיכות ומאכיל לנעמיות כו' ויאמר אגג כו' כך ממיתים המלכים מיתות מרות וגו' ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך פי' כמו שאתה נהגת עם ישראל באכזריות וגם שם צריך להבין הרי אין מדת ישראל אכזריות, ומצינו גבי אמצי' שתפס י' אלף מבני אדום והפילם מהסלע והמיתם ומצינו שנענש ע"ז כמ"ש בפתיחתא דאיכ"ר סי' י"ד אמר הקב"ה לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב ואלו ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו' מה אלו עושין כאן יגלו אלמא שאין לישראל לנהוג באכזריות אפי' בגוים, ובאמת גם גבי מלחמת יהושע בעמלק אי' במכילתא לפי חרב לא נוולם אלא דנם ברחמים כו' למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא ע"פ הגבורה משמע שלולי הי' ציווי מפורש ע"ז הי' מנוולם, וצריך ביאור למה עמלק גרוע מכל האומות שיש לנוולם. ויש לבאר עפמש"כ רמב"ן בפ' בשלח שמה שצוה הקב"ה בעמלק למחות שמו יותר מכל האומות שנלחמו עם ישראל משום שעמלק הרי לא הי' לו שום דבר עם ישראל להלחם אתם ועיקר מלחמתו הי' נגד ה' להראות שאין הקב"ה יכול להציל ח"ו וכן מצינו בחז"ל אשר קרך משל לאמבטי רותחת כו' כך כל האומות היו מתייראין מישראל כשראו נסי הקב"ה בפרעה ובא עמלק להראות לכולן שאינו מתיירא ושאין הקב"ה כביכול יכול להציל מידו וכן מ"ש חז"ל שהי' חותך מילותיהן וזורקן כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול לך והוא כנ"ל, ולפיכך יש בזה ענין ג"כ להנקם בו כמו שרצה לעשות בישראל ולהראותו כח הקב"ה ושיודע כל המחשבות ואדרבה כל מה שרצה לעשות בנו עושין בו ועי"ז יתקדש שמו של הקב"ה שעושה בו מדה כנגד מדה ותחת שהוא רצה לחלל שם ה' מצוה עלינו להיפך לקדש שם ה' עי"ז ודו"ק. וי"ל שזה ג"כ הטעם שצוה הקב"ה שיהושע לא יהרגם כולם מפני שאז הי' נראה שנוקמין בהן מפני שבאו עליהם למלחמה ורצה הקב"ה שדוקא אחר כמה דורות יבואו עליהן בלי שום סיבה ויהרגום דוקא באכזריות מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק מגמל ועד חמור שבזה ניכר שהוא נקמת הקב"ה ומשלם מדה כנגד מדה כמו שהם באו על ישראל בלא שום סיבה רק לחלל שם שמים, ובזה נכשל שאול כמ"ש וירב בנחל דהיינו כמ"ש הגאון מלבי"ם ז"ל שלא רצה להלחם בלא שום סיבה ומצא איזה אמתלא לריב על נחל וגם אח"כ כתיב ויחמול שאול וגו' שלא הבין הטעם שכאן אינו מקום חמלה ולכן הי' קשה לו ג"כ אם אדם חטא בהמה מה חטאה קטנים מה חטאו כו', ובזה כבר לא נתקיים רצון ה' שיהא ניכר שהעיקר היא נקמת ה' ומשלם להם כמדתם. ובימי מרדכי ואסתר אף שנקמו בהן כראוי [שכל אותן שהרגו עמלקים היו כדאי' בתרגום] מ"מ עדיין לא נתקיים כל רצון השי"ת שהי' נראה ג"כ שנוקמין בהן עבור מעשיהן ורק לע"ל אז יקוים רצון השי"ת בשלימות שמלך המשיח יאבדם בלי שום סיבה קודמת ורק עבור נקמת ה'.

ו

הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת וגו' עשרת בני המן וגו' הרגו. יש לבאר עפמש"כ הגר"א בפ' הרג ואבדן שמתחלה הרגו ואח"כ אבדו הגופים כדי שלא יראו הגוים ויזכרו תמיד ועפ"ז מדויק הפסוק כאן דת"ק איש הרגו ואבד כנ"ל אבל עשרת בני המן שרצו לתלותן למחר רק הרגו אבל לא איבדו.

ז, ח, ט

במגילה ט"ז ב' עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה א' מ"ט כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו. צריך ביאור מה הנס בזה ומאי נ"מ אם מתו יחד או לאו. ונראה דהענין דהנה מפשטות הפסוק ואת פרשנדתא וגו' יש מקום להבין שבתחלה נהרג פרשנדתא ואח"כ דלפון כו' ולפי שהאמת אינו כן רק שמתו יחד אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת לכן מתקנין זה ע"י הקריאה בנשימה א' והוא מדין נגינת הטעמים לבאר פשט הפסוק [ע"ד שמבואר במ"ב סי' קמ"ג שיש טעמים שמשנה הכונה ובחגיגה ו' ב' נ"מ לפסוקי טעמים], ולכך מבואר בשו"ע שאינו מעכב כדין נגינת טעמי' [אך ברמב"ם פ"ב ממגילה הי"ב לא משמע כן].

יג

ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו. לפי פשוטו כנראה עיקר מטרת אסתר הי' לפרסם בכל העולם שהי' הכל ברצון המלך וברשותו והטעם שנהרגו לפי שהמן רצה לשלוח יד ביהודים ולכך תלו ג"כ את כל בניו כדי שיפול אימה ופחד בכל העולם שלא יתחילו עם היהודים כי יראו שהשי"ת נוקם נקמתם וכל המתגרה בהם סופו רע ומר, ומה"ט נמי שלח מרדכי לכל המדינות לעשות ימי הפורים בפרסום רב כל המעשה כמש"כ כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים וגו' שכ"ז הי' כתוב בכל האגרות לפרסם הכל למען יפול אימה ופחד על כל הגוים ולא יוסיפו להתגרות ביהודים.

ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. מדכתיב העץ ולא עץ כמ"ש אצל בגתן ותרש ויתלו שניהם על עץ משמע העץ הידוע ומכאן מוכח שנתלו על אותו העץ שנתלה אביהם כדאי' בתרגום שני.

מה שבקש מרדכי שעשרת בני המן יתלו על העץ, כנראה שחשש שהגוים בני ההרוגים וקרוביהם ירצו להנקם על שהרגו בהם ולכן רצה להפיל פחד ואימה עליהן ולכן צוה לתלות בני המן (ועיין לעיל בד"ה ינתן).

יד

ואת עשרת בני המן תלו. עיין בתרגום שני החשבון איך נתלו י' בני המן על העץ שהי' נ' אמה ולפי החשבון נשאר אמה יתירה ע"ש. ונראה דהתוס' כתבו ספ"ק דחגיגה דאדם מחזיק ד' אמות והא דנתלו על ג' אמות משום שכבר היו קטועי ראש מאתמול כדמוכח בפסוקים, וזה שייך בכל י' בני המן אבל המן עצמו שנתלה מיד הרי נתלה עם ראשו וצריך עוד עבור ראשו.

טו, טז

ויקהלו וגו' ויהרגו בשושן וגו' ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם. אצל שושן לא כתיב נקהלו ועמוד על נפשם רק ויקהלו וגו' ויהרגו וגו' כי שם עמדו לימינם כל שרי המלך ושונאיהם פחדו להלחם אתם ורק הם הרגו אבל בשאר מדינות המלך כתיב נקהלו ועמוד על נפשם כי שם הי' מלחמה ממש והוכרחו לעמוד על נפשם ובנס נצלו כי נפל פחדם על כל העמים, ולכן בתחלה לא עשו המוקפין יו"ט רק הפרזים כמ"ש הר"ן ריש מגילה עד שמרדכי שלח עוד אגרת וביאר להם שגם שם הי' נס גדול שהטה הקב"ה לב השרים לעזרם (ועמש"כ לקמן בסמוך).

יט

על כן היהודים הפרזים וגו'. הר"ן ריש מגילה כ' בשם הרמב"ן דמתחלה לא נהגו אלא הפרזים שהמוקפין סברו שאין הנס גדול אצלם שהרי היו בעיירות מוקפות דמגנו ומצלו ואח"כ מרדכי תקן שגם המוקפין יעשו פורים, והוכיח כן מהפסוקים, והר"ן הקשה עליו שהרי א"י היתה חרבה אז והמוקפין היו בחו"ל וא"כ מה הועיל להם ההיקף שהרי צריהם עמהם היו בתוך העיר. וי"ל דהנה המושלים של העיירות עזרו את היהודים כמ"ש וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם וגם ראו מאגרות השניות של אחשורוש שרצונו בטובת היהודים ובהצלתם, ובודאי בעיר מוקפת נקל על מושלי העיר להשגיח ולשמור כרצונם כיון שאין באים זרים לשם וגם בני העיר אין בידם לברוח והם מכירים אותם ויודעים איך לנהוג אתם, ולכן המוקפין סברו שאצלם לא הי' כ"כ נס גדול בשעת המלחמה שהכו בשונאיהם ולא עמדו לקראתם שמושלי העיר סייעו להם ועיקר הנס הי' בפרזים ששם באים מכל המקומות מסביב ואין מושל ועוצר שיכול לעזור וגם יכולים לברוח ושם הי' מלחמה ממש ונס גדול שהיהודים נצחו, אבל מרדכי שלח למוקפין שצריכין לתקן פורים ג"כ על עיקר הנס שהפך לב אחשורוש כמ"ש כי המן וגו' צורר כל היהודים היינו גם המוקפין כמ"ש הרמב"ן ולזה תיקן מרדכי שנית על שניהם.

על כן היהודים וגו' שמחה ומשתה ויו"ט ומשלוח מנות וגו'. ולא כתיב מתנות לאביונים ובפסוק כ"ב כתוב ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וצריך טעם. וי"ל ע"פ הגמ' בפ"ק דמגילה ה' ב' דמעיקרא רצה מרדכי שיקבלו ג"כ יו"ט ואיסור מלאכה ולא רצו לקבל וחזר וכתב להם בלא יו"ט וי"ל דמעיקרא כשרצה שיקבלו יו"ט לא תקן מתנות לאביונים שא"א ביו"ט ואפי' לא יתנו מעות אין גבאי צדקה יכולין לגבות ביו"ט רק בצנעא כמ"ש בשו"ע או"ח סי' תקכ"ה ס"ב אבל אח"כ שלא תקן יו"ט תקן מתנות לאביונים. ובזה יש לבאר ג"כ למה בפעם ראשונה כתיב ומשלוח מנות משלוח מלא ובפעם ב' כתיב חסר, והיינו משום דבפעם א' דתקן יו"ט הי' המצוה משלוח מנות מלא אבל אחר שתקן מתנות לאביונים וכבר כ' הרמב"ם (בסוף ה' מגילה) דמוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות במשלוח מנות כתיב משלח מנות חסר ומתנות לאביונים מלא.

על כן היהודים הפרזים. הפרוזים כתיב, והנה פרוזא הוא פרבר העיר כמבואר בתוספתא דע"ז פ"ח ה"ג ובירו' שם ספ"ד ע"ש, וי"ל שבא לרמז דהיושבים בפרברי העיר דוקא אם הם יושבים בערי הפרזות נידונין כפרזים אבל אם יושבים סמוך למוקפין דינן כמוקפין כדאמרי' כרך וכל הסמוך לו נידון ככרך, וזהו הפרוזים היושבים בערי הפרזות דוקא.

מכדי כתיב על כן היהודים הפרזים ל"ל למכתב היושבים בערי הפרזות למימר דפרוז בן יומו איקרי פרוז (מגילה ט' א'). וקשה לכתוב רק היושבים בערי הפרזות ל"ל למכתב הפרזים. ונראה ע"פ המבואר באו"ח סי' תרפ"ח ס"ה דמי שבא בדרך או בים ואינו בשום עיר קורא כפרזים דכל שאינו מוקף בכלל פרזים הוא ואי הוי כתיב רק היושבים בערי הפרזות הו"א דההולך בדרך קורא בט"ו קמ"ל דכל הפרזים קורים בי"ד וגם היושבים בערי הפרזות אע"פ שהן ממוקפין.

במגילה ה' ב' חזקי' קרי בטבריא בי"ד ובט"ו מספקא לי' אם ימה חומתה מהניא לגבי מגילה לעשותה מוקפת חומה. ויל"ע הא כל דין מוקף חומה ילפי' משושן ושושן עצמה הי' מפסיק לה ים באמצע כמ"ש במגילה ט"ו א' ויעבור מרדכי דעבר ערקומא דמיא פירש"י לאסוף היהודים שבעבר השני ומשמע שהנהר חלק על כל העיר מדלא הלך בצד אחר וגם למה הפסוק הודיע זה וא"כ כל חצי היתה מוקפת מצד א' ים, ושושן עצמה חשיבא מוקפת חומה כדאיתא בגמ' ב' ב' וקורין בה בט"ו. וצ"ל כיון שסוף סוף החומה מקיף את שתיהן לכו"ע נקרא מוקפת חומה ול"ד לטבריא וצ"ע.

כב

והחדש אשר נהפך וגו'. וזה נזכר כמה פעמים, וצ"ע מה הענין בזה, וגם למה נקרא פורים ע"ש הפור. וי"ל דבאמת הי' מזל רע לישראל בחדש זה שהרי באמת מן השמים הסכימו להגזרה לפמש"כ במדרש ולכן יצא הפור על יום זה ע"ד דאמרי' בסנהדרין ק"ב א' עת היא לפורענות והקב"ה ברחמיו הפך טבע החדש לטובתינו כמ"ש בתענית כ"ט בר ישראל דאית לי' דינא בהדי גוי לימצי נפשי' באדר דבריא מזלי' וזה עיקר הנס ולכך נקרא ע"ש הפור, ובאגדת אסתר (פ"ט) בא וראה אותו היום שהסכימו כל הקוסמים וכל החרטומים שאין להם לישראל בו תקומה אותו היום הי' להם בו תשועה גדולה ושלטו בו על אויביהם עכ"ל, וז"ש הפייט כי פור המן נהפך לפורינו.

ומתנות לאבינים. נשאלתי הרי אביון גדול מעני כמבואר בב"מ קי"א ב' וא"כ איך יוצאין יד"ח בעניים סתמא הרי בקרא כתיב אביונים. ונראה דבב"מ שם מבואר דעני קודם לאביון משום דעני מתבייש לבקש אף שצריך ואביון כבר הורגל לבושת ואינו מתבייש וקמ"ל קרא הכא דגם באביונים יוצאין ידי המצוה וכ"ש בעני דיותר מצוה לתת לו.

ומתנות לאבינים. ברוב המקומות כתיב אביונים מלא וי"ו וכאן כתיב חסר, וי"ל שהטעם משום דקי"ל (ירו' מגילה פ"א ה"ד) אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד נותנין לו ויוצאין יד"ח וא"צ לבדוק אחריו לכך כתיב אבינים חסר.

כג

וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. י"ל שבא ליתן טעם למה תקנו ביום שנחו ולא ביום המלחמה שאז הי' עיקר הנס ולכן קאמר לפי שבשנה הראשונה שהתחילו לעשות לא יכלו לעשות ביום המלחמה רק למחרת ועתה קבלו מה שכבר החלו לעשות.

ובאופן אחר יש ליתן טעם למה עשו פורים ביום שנחו ולא ביום המלחמה שאז הי' עיקר הנס, וי"ל שביום המלחמה נהי שהי' נס גדול שנצחו שונאיהם מ"מ הי' נס לפי שעה שהקב"ה הגבירם נגד שונאיהם אבל מ"מ נתייראו מאד שיבואו אחיהם וקרוביהם של ההרוגים וינקמו מהם אבל אח"כ כשראו שנחו ולא באו כלל להנקם כי נפל פחד היהודים ומרדכי עליהם אז הי' עיקר השמחה שידעו שנושעו לגמרי ולכן עשו אז היו"ט. וכן מצינו אצל יעקב במלחמת שכם שנתיירא מאד כמ"ש עכרתם אותי וגו' ונאספו עלי וגו' וכשראה שנסעו ויהי חתת וגו' אז בנה מזבח להודות על הנס.

כד

המן בן המדתא צרר כל היהודים. בכל המגילה כתוב המן בן המדתא צורר היהודים חוץ מלבסוף כתיב צורר כל היהודים, מפני שבא ליתן טעם על וקבל היהודים היינו כל היהודים מהודו ועד כוש כמש"כ בפסוקים הקודמים וישלח ספרים אל כל מדינות המלך הקרובים והרחוקים כי המן הי' צורר כל היהודים לכך קבלו כולם ימי הפורים שכולם נצולו.

כה

ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה. במגילה ט"ז ב' דרשו ע"ז ע"ש, אבל פשטי' דקרא יל"פ שאחשורוש אמר שע"י שיכתבו ספרים חדשים בשם המלך להיות היהודים עתידים להנקם וגו' עי"ז יוכלו להשיב מחשבתו הרעה כמו שהי' באמת כי בלא"ה לא יוכלו להשיב מחשבת המן כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב רק זה הי' העצה.

כו

על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. צ"ע דהו"ל לקרות פור ולא פורים שהרי הי' רק פור א'. וי"ל דמזה למדו חז"ל (אסת"ר פ"ז סי' י"א) שבתחלה הפיל פור על הימים ולא עלתה בידו וחזר והפיל פור על החדשים ועלה בידו אדר ולכן נקרא פורים.

על כן על כל דברי האגרת הזאת. המפרשים כתבו בטעם שצריך לקרות דוקא כל המגילה משום שעל כל פרט בפ"ע אפשר לומר שהי' ע"פ טבע משא"כ בצירוף כל המאורעות יחד רואין שזה הי' הכל ע"פ השגחה וע"פ נס, ובאמת המתבונן היטב יראה בכל דבר שאינו ע"פ טבע כלל רק בהשגחה ע"פ נס דבתחלה המעשה שהמלך צוה להביא אשתו ערומה לפני כולם באמצע הסעודה הוא שגעון שלא נשמע כמוהו עדיין וגם להרגה מיד עבור שלא רצתה לבא ערומה ולא עוד אלא שגם שופטיו פסקו כן בזמן שבאמת היא צדקה לגמרי ובפרט לפמש"כ המפרשים שאחשורוש באמת רצה שיפטרוה מעונש, וכן המעשה שאחשורוש צוה לאסוף נערות אסופות מכל הבא ליד ויקח מהם למלכה הוא דבר משונה מאד ובזיון גדול למלך כמוהו גם מה שלקח את אסתר ובפרט לפי מה דאיתא במדרש ובתרגום שאמרה לו שהיא אסופית מהשוק ואינה יודעת מי אבי' ומי אמה, גם מה שמרדכי צוה את אסתר לבא לבקש מהמלך הוא עצה תמוהה מאד לפי הטבע דמלבד מה שאסתר טענה שכל שיבא אל המלך מבלי שיקרא אחת דתו להמית וא"כ די לה שהמלך ימחל לה ואיך תעיז עוד לבקש ממנו טובה, מלבד זה עתה שבאה לומר לפניו שישראל הוא עמה א"כ עושה עצמה לשקרנית תחלה שכל הזמן המלך בקש ממנה לגלות עמה ומולדתה ועשה כל מיני תחבולות ע"ז כדאי' בגמרא והיא טענה שאינה יודעת ועכשיו מוכרחת לומר ששיקרה לו בלי כל סיבה [שהסיבה האמיתית שלא גילתה לו משום שמרדכי נתיירא שמא יכעס עלי' כמו שכעס על ושתי ויהרגנה ואם ידע מי עמה ישפוך אח"כ חמתו על כל ישראל כדאי' בתרגום וטעם זה לא יכלה לגלות לאחשורוש כמובן ועל כרחה הוכרחה לומר ששיקרה לו] ועל זה לבד בודאי יעלה חמתו עלי', וחוץ מזה הרי אחשורוש יאמר לה שהיא בעצמה גרמה לכל הגזרה הזאת שאילו גילתה עמה ומולדתה בודאי לא הי' עולה ע"ד המן הרשע לעשות גזרה כזו וגם אחשורוש לא הי' מסכים לזה [וכמו שטען לה באמת אחשורוש אח"כ וכדאי' בתרגום שני על הפסוק ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי], אלא שמרדכי לא חש לכל זה וסמך על הרמז שהבין שלא לחנם נלקחה אסתר לבית הרשע רק כדי שיבא נס על ידה כדאי' במכילתא ס"פ בשלח וגם מה שאסתר צמה ג' ימים טרם בואה אל המלך שע"פ טבע זה גורם שלא תמצא חן בעיניו עי"ז וכ"ז נהפך ע"פ נס לטובה.

כז

קיימו וקבלו וגו' ועל כל הנלוים עליהם. צ"ע מה הוצרך לכתוב שקבלו על הגרים, פשיטא דבכל המצות הן דאורייתא והן דרבנן גרים חייבין כישראל. וי"ל דמצוה זו הוא כעין ברכת הודאה שחייבין לברך על נס שנעשה לו וקי"ל דכל יוצאי חלציו חייבין לברך עיין שו"ע סי' רי"ח וא"כ כאן שנעשה הנס לכל ישראל תקנו קריאת המגילה להודות על הנס וחיוב זה לכאורה ל"ש על הגרים שהם אינם יו"ח של אלו שנעשה להם הנס ולכן הוצרך לפרטם, [ועי' רש"י בפ' בא י"ב י"ט בגר ובאזרח הארץ לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים], והטעם שחייבו באמת גם להגרים בזה דאילו נהרגו ח"ו אז כל ישראל א"כ לא היו גם הגרים שמתגיירים עכשיו ודמיא לנס שנעשה לרבו דקי"ל דחייב להודות משום שאילו לא קרה לרבו הנס והי' מת אז א"כ גם הוא לא הי' בא לחיי העוה"ב ע"י רבו וה"ה הכא להגרים.

ועל כל הנלוים עליהם. יל"ע למה קרא כאן לגרים הנלוים עליהם. וי"ל דלא קבלו גרים בימי מרדכי ואסתר כמ"ש ביבמות כ"ד ב' והא דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כ' התוס' שנעשו גרים גרורים, וזהו ועל כל הנלוים עליהן דהיינו אפי' על הגרים הגרורים דקי"ל כולן גרים הן אף שנתגיירו מעצמן ועי' רמב"ם פי"ג מאי"ב הי"ד ט"ו ט"ז.

כח

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. כתב הרמב"ם ספ"ב מהלכות מגילה הי"ח כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכו' ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר וכו' ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. נשאלתי, איך יקיימו לעת"ל מצות מתנות לאביונים בפורים והלא כתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים פי"ב ה"ה שבאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, וא"כ לא יהיו עניים ואביונים לעת"ל. וצ"ל שא' יפקיר כל נכסיו ויחשב עני ויתנו לו מתנות לקיים מצות מתל"א.

וימי הפורים האלה לא יעברו וגו'. בכל המקומות כתיב פרים חסר חוץ מב' מקומות כתיב מלא, לעיל בפסוק כ"ו כתיב על כן קראו לימים האלה פורים דקאי על פורים שבימי מרדכי ואסתר שאז היתה שמחת פורים מלאה שנצלו ממות לחיים וגם קבלו התורה מאהבה כמ"ש בשבת פ"ח א' אבל שאר פורים קאי אלדורות שאין השמחה מלאה כמ"ש בקינות איך אעלוץ בפור [וגם בבית שני היו כל הזמן תחת שעבודים ומלחמות]. וכמו"כ כאן וימי הפורים לא יעברו וגו' כתיב מלא דקאי אלע"ל כמ"ש בירושלמי פ"ק דמגילה ויליף מינה דפורים לא יבטל בימות המשיח ואז יהי' שמחת פורים מלא בב"א.

כט

ותכתב אסתר המלכה. במגילה ז' א' שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו שלחה להם כבר כתובה אני על דה"י למלכי מדי ופרס. לכאו' תירוץ זה אינו מספיק רק לדורות ההם אבל התקנה הרי היתה לדורות ולעולם גורם קנאה. ונ' דאסתר רצתה בדוקא שכל עמי הארץ ידעו הנס כדי שידעו שמי שמתחיל עם ישראל אין סופו טוב כמו שהי' בהמן ושה' נוקם בכל אויבי ישראל ולכן רצתה בדוקא שיתפרסם כדי שהגויים יראו.

ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל. מה שנזכר כאן בת אביחיל דהנה אגרות הראשונות כתב מרדכי לבדו ולא רצו לקבל ממנו כמ"ש בגמ' שנתייראו מפני קנאת הגוים ולכן באגרות השניות חתמה ג"כ אסתר כדי שיהיו בטוחים שלא יהי' ע"ז תרעומת מהמלכות וכיון שכתבה ליהודים חתמה בשם אבי' בת אביחיל שידעו שהיא בת ישראל ולכן נזכר זה כאן, ובאמת עי"ז נתקבלו האגרות השניות כמ"ש ומאמר אסתר קיים דברי הפורים וגו' (וע"ע לעיל ד"ה ובהגיע תור).

אגרת הפורים. מגילה י"ט א' נקראת אגרת כו'. ומה שבאמת עשאוה כאגרת ושינו אותה מכל כתבי הקדש י"ל משום שכל הנס נעשה ע"י אגרות שאלמלי אגרות הראשונות כו' ואח"כ אגרות המן ואח"כ אגרות מרדכי ולכן עשאוה ג"כ כאגרת לזכור הנס [וכעין זה כ' הראשונים טעם שחייבו משתה בפורים].

כט, ל

ותכתב אסתר וגו' את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים וגו' דברי שלום ואמת. במגילה ז' א' שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס כו' שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כו', ובירו' פ"ק דמגילה ה"ה מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו לרבותינו שכאן א"ל מקבלין אתם עליכם ב' ימים הללו בכל שנה א"ל לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו עוד צרתו של המן חזרו וכתבו להן אגרת שני' הה"ד לקיים עליהם את אגרת הפורים הזאת השנית מה הי' כתוב בה א"ל אם מדבר זה אתם מתייראים הרי היא כתובה ומעלה בארכיים הלא הם כתובים על ספר דה"י למלכי מדי ופרס רשב"נ בשם ר"י פ"ה זקנים ומהם ל' וכמה נביאים היו מצטערים על הדבר הזה אמרו כתיב אלה המצות כו' אין נביא אחר עתיד לחדש עלינו דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים הה"ד ויאמר ה' וגו' המגילה הזאת נאמרה למשה בסיני כו' ע"ש, ומבואר שנתייראו מב' דברים, א' שזה יעורר קנאה ושנאה בין הגוים וע"ז השיבו כבר כתובה אני כו'. ב' שאסור להוסיף דבר בתורה וע"ז השיבה שג"ז תורה ומרומז בתורה כנ"ל, וזהו דברי שלום שלא יהא קטטה עי"ז בין הגוים, ואמת שהוא תורה כמ"ש בגמ' כאמיתה של תורה.

לא

וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. יל"ע למה הוצרך להביא דוגמא מהצומות. ויל"פ ע"פ דברי הרמב"ם בהקדמתו (למנין המצות לפי ספרי היד החזקה) שכ' ויש מצות אחרות שנתחדשו אחר מ"ת כו' כגון מקרא מגילה ונ"ח ותענית ת"ב וכו' ואינה תוספת על מצות התורה ועל מה הזהירה תורה לא תוסיף כו' שלא יהא נביא רשאי לחדש דבר ולומר שקב"ה צוהו כו' אלא כך אנו אומרים שהנביאים עם ב"ד תקנום וצונו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו וגו' וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים ועד"ז היא כל מצוה ומצוה שהיא מד"ס בין עשה ובין ל"ת עכ"ל, לכן כשרצה מרדכי לתקן המגילה וכדי שלא יטענו שאסור משום לא תוסיף לזה הביא ראי' כמו שתקנו הצומות ולא חששו לזה כי הוא כדי לחזק ולהראות מה שהבטיחנו ה"נ זה, וכמו שביאר הרמב"ם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)